לטענת התובע, במסגרת המשא ומתן בין רקנאנטי לבין מירון, סוכם ביניהם שבגין מאמצי רקנאטי, תשלם הנתבעת 1 לתובע סכום של 2.25% משווי העסקה בה תימכר הקבוצה, אם שווי זה יעלה על 25 מיליון דולר, ו-2% אם שווי העסקה יפחת מ-25 מיליון דולר. לטענת התובע, הסכמה זו לא הועלתה על הכתב. לטענתו, הצדדים שבו והסכימו לתנאים אלה גם בפגישתם ביום 15.3.02. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי תיווך קניית קבוצת חברות / דמי תיווך בעסקת ענק: 1. עניינה של התביעה בטענתו של התובע לפיה הוא זכאי לדמי תיווך מהנתבעים. התובע, שפעל באמצעות מר רקנאטי (להלן: "רקנאטי"), תיווך לטענתו בעסקה בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1"). התובע טען כי הנתבעת 1 פעלה במסגרת העסקה באמצעות הנתבע 3, מר מירון ז"ל (להלן: "מירון"), שכפי שיפורט להלן, היה מנהל בנתבעת 1. 2. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, היתה הנתבעת 1 חברה שניהלה קבוצת חברות שבבעלותן אוניות להובלת מטענים (להלן: "קבוצת Aksay" או "הקבוצה"). בחודש ינואר 2002 נוצר קשר בין מירון לרקנאטי כאשר רקנאטי התבקש על ידי מירון למצוא רוכש לקבוצת Aksay. 3. בחודש מרץ 2002 יצר רקנאטי קשר בין מירון לבין נציגי הנתבעת 2, אשר התעניינה ברכישת הקבוצה. במועד זה נפגשו הצדדים לראשונה, אולם המגעים ביניהם לא נמשכו. בחודשים נובמבר - דצמבר 2003 התחדשו המגעים בין הצדדים, והחל ביניהם משא ומתן לרכישת הקבוצה. בחודש ינואר 2004 הוחלפו טיוטות הסכם מכר בין בעלי המניות של הנתבעת 1 לבין נתבעת 2, וביום 18.1.04 נחתם הסכם המכר במסגרתו רכשה הנתבעת 2 תמורת סכום של 70 מיליון דולר את הבעלות והשליטה בקבוצת Aksay, ובכלל זה את מניות הנתבעת 1 מבעלי מניותיה (עיסקה זו תכונה להלן: "העיסקה" או "עסקת המכר"). טענות התובע 4. לטענת התובע, במסגרת המשא ומתן בין רקנאנטי לבין מירון, סוכם ביניהם שבגין מאמצי רקנאטי, תשלם הנתבעת 1 לתובע סכום של 2.25% משווי העסקה בה תימכר הקבוצה, אם שווי זה יעלה על 25 מיליון דולר, ו-2% אם שווי העסקה יפחת מ-25 מיליון דולר. לטענת התובע, הסכמה זו לא הועלתה על הכתב. לטענתו, הצדדים שבו והסכימו לתנאים אלה גם בפגישתם ביום 15.3.02. באשר לנתבעת 2, הרי התובע טוען כי סוכם בין רקנאטי לבין מנהלה של נתבעת 2, מר אודי אנג'ל (להלן: "אנג'ל"), כי אם העסקה תצא לפועל, תשלם הנתבעת 2 לתובע דמי תיווך בסך של 350,000 דולר. גם הסכמה זו התקבלה בע"פ. 5. התובע טוען שכאשר הוא ביקש לקבל את שכרו, טענו הנתבעים כי סוכם שהוא יהיה זכאי לדמי תיווך בסך 800,000 דולר בסך הכול, סכום שישולם על ידי הנתבעת 1 והנתבעת 2 בחלקים שווים. התובע מכחיש שהסכים להפחית את סכום דמי התיווך ל-800,000 דולר. כאשר פנה התובע וביקש לקבל את הסכום בו מודים הנתבעים - 800,000 דולר, הוא נדרש לחתום על כתב ויתור על כל תביעה כנגדם, וסירב. בסופו של דבר, גם סכום זה לא שולם לתובע. לכן, בתביעה הנוכחית עותר התובע כי הנתבעים ישלמו לו דמי תיווך בהתאם להסכמה לה הוא טוען, קרי הנתבעת 1 תשלם סכום של 1,575,000 דולר, המהווה 2.25% משווי העסקה (שהיתה 70 מיליון דולר); והנתבעת 2 תשלם סכום של 350,000 דולר. לחלופין דורש התובע לקבל את הסכום בו מודים הנתבעים - 800,000 דולר. 6. יצוין, כי בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים, שילמה הנתבעת 2 לתובע את הסכום של 350,000 דולר, בתוספת ריבית והוצאות, וההליכים נגדה ונגד הנתבע 4 (אנג'ל) הופסקו (ר' הסדר דיוני שהגישו התובע והנתבעים 2 ו-4, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 21.3.11). בעקבות פטירתו של הנתבע 3, מר אורי מירון ז"ל, הופסקו ההליכים נגדו (ר' החלטה מיום 5.2.12). לכן, פסק דין זה יתייחס לתביעה נגד הנתבעת 1. טענות הנתבעת 1 7. הנתבעת 1 טוענת, כי אין כל יריבות בינה לבין התובע בכל הקשור לעמלת התיווך. לטענתה, המוכרים בעסקת המכר הם בעלי המניות של הקבוצה ולא הנתבעת 1 - שהיתה חלק מהממכר בעסקה, במסגרתה נמכרה קבוצת Aksay כולה, הכוללת חברות רבות שהנתבעת היא רק אחת מהן. לטענת הנתבעת 1, רקנאטי ידע זאת. עוד טוענת הנתבעת 1, כי מכיוון שמר מירון נפטר במהלך התקופה בה התנהלה התביעה בטרם הוא נחקר על תצהירו, ומאחר והתובע ביקש מבית המשפט להתעלם מתצהירו, יש להטיל על התובע נטל מוגבר להוכחת תביעתו, בדרך היקש מן ההלכה לפיה מוטל נטל מוגבר על בעל דין התובע עיזבון. 8. לגופו של עניין טענה הנתבעת 1, כי כשהחלו המגעים בין הצדדים לעיסקת המכר, התגלעו חילוקי דעות בין מירון לבין רקנאטי באשר לגובה עמלת התיווך. בשיחה טלפונית בין אנג'ל לרקנאטי ביום 10.12.03, סוכם כי עמלת התיווך תהיה בסך של 800,000 דולר, אשר יתחלקו באופן שווה בין הצדדים לעסקה. סיכום זה היה סופי ולא הותנה בתנאי כלשהו. לטענת הנתבעת 1, כשהתקדמו הצדדים לקראת חתימה על העסקה, הם העבירו לרקנאטי את טיוטות ההסכם, בהן צוינה בין היתר עמלת התיווך לה הוא יהיה זכאי בסך של 800,000 דולר. רקנאטי לא הגיב ולא התנגד לחתימת העסקה באופן זה. הצדדים התקשרו בעסקה תוך הסתמכות על כך כי עמלת התיווך תהיה בשיעור של 800,000 דולר, ותוך הסתמכות על שתיקתו של רקנאטי בהקשר זה. דיון 9. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע תיווך בין הצדדים לעיסקה בה נמכרה קבוצת Aksay, וכי הוא זכאי לעמלת תיווך עבור כך. טענות הנתבעת 1 כפי שפורטו לעיל מתייחסות לשני נושאים עיקריים: האחד - סכום עמלת התיווך עליו הוסכם; והשני - זהותו של הגורם שחייב לשלם את העמלה (כאשר הנתבעת 1 טוענת כי לא היא חייבת בתשלום אלא בעלי המניות של קבוצת Aksay). לכן, יש לבחון קודם כל את השאלה מהו סכום העמלה עליו הסכימו הצדדים להסכם התיווך, ולאחר מכן לבחון מיהו הגורם החייב לשלם את הסכום הזה. ההסכמה המקורית בין מירון לרקנאטי בדבר גובה עמלת התיווך 10. בחודשים ינואר - פברואר 2002 החלו מירון ורקנאטי לנהל ביניהם מגעים באשר להסכם לפיו רקנאטי יאתר רוכש לקבוצת Aksay. במסגרת מגעים אלה, הוחלפו ביניהם מספר טיוטות שנועדו להסדיר את היחסים ביניהם. 11. ביום 2.2.02 העביר רקנאטי למירון טיוטת הסכם בין הנתבעת 1 לבין התובע, הנושא כותרת של "הסכם ייעוץ" (נספח ד' לתצהיר העדות הראשית של מר רקנאטי). בטיוטה זו, שנוסחה על ידי מר רקנאטי, נדרשת הנתבעת 1 לשלם לו עמלה בשיעור של 3.25% משווי העסקה. בנוסף נדרשת הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 10,000 דולר עבור כל חודש מהמועד בו תתקבל הצעה (סעיף 3 לטיוטה). 12. ביום 5.2.02 העביר מירון לרקנאטי טיוטה מתוקנת (נספח ו' לתצהיר רקנאטי). בטיוטה זו ערך מירון תיקונים בגוף הטקסט על גבי הטיוטה ששלח לו רקנאטי. כעולה מהתיקונים הללו, יהיה התובע זכאי לעמלה בשיעור של 2% מסכום העסקה שתוסכם, כאשר סכום זה יחולק באופן שווה בין הקונה לבין המוכר. בנוסף, אם שווי העסקה יהיה גבוה מ-30 מיליון דולר, עבור כל מיליון דולר נוסף מעל 30 מיליון ועד 34 מיליון - יקבל התובע 15,000 דולר. עבור כל מיליון דולר נוסף מעל 34 מיליון - יקבל התובע 20,000 דולר (סעיף 3 לטיוטה). 13. ביום 7.3.02 שלח רקנאטי למירון טיוטה חדשה (נספח ז' לתצהיר רקנאטי), לפיה העמלה לה יהיה זכאי התובע תהיה בשיעור של 2% משווי העסקה עבור עסקה בשווי של עד 25 מיליון דולר, ובשיעור של 2.25% עבור עסקה בשווי של 25-30 מיליון דולר. 14. בתגובה ענה מירון ביום 12.3.02 בתכתובת דואר אלקטרוני (נספח ח' לתצהיר רקנאטי), שבמסגרת ההתקשרות ביניהם, רקנאטי אמור למכור את החברה כולה ולא רק את הספינות. באשר לתשלום ציין מירון כי: "Aksay was to pay you as stated but only for the sale of the whole company (vessels and management team)." עוד ציין מירון, כי מאחר שדובר כי העמלה תשולם רק על בסיס הצלחה, הרי שמלבד העמלה, לא ישולם לרקנאטי דבר. כן ביקש מירון מרקנאטי שיעביר לו מסמך המנוסח בשפה פשוטה יותר, ולא על ידי עורך דין, שאלמלא כן יפנה מירון לעורכי דינו, כדי שיסבירו לו למה לא כדאי לחתום על המסמך שהעביר לו רקנאטי. אין מחלוקת שלאחר מסמך זה לא נשלחה טיוטה נוספת. אין אף מחלוקת שאף אחת מהטיוטות לא נחתמה. 15. לגירסת רקנאטי, הוא ומירון נפגשו ביום 15.3.02, עובר למפגש בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 - שהיתה הקונה הפוטנציאלית. בפגישה זו סוכם ביניהם בעל פה, כי הנתבעת תשלם לתובע עמלה בשיעור של 2.25% משווי העסקה. עוד סוכם ביניהם, כי רקנאטי רשאי לדרוש עמלה נוספת מהקונה, כפי שהוא יסכם עימו. לטענת רקנאטי, הוא התנה את השתתפותו בפגישה עם הקונה, בכך שלפני כן יוסכם בינו לבין מירון שיעור העמלה שתשלם לו הנתבעת 1 בתמורה לעבודתו. רקנאטי מוסיף וטוען, שהצדדים לא חתמו על הסכם בכתב, לאחר שמירון שכנע אותו ש"מילה שלי חזקה יותר מכל הסכם בכתב" (ס' 32 לתצהיר רקנאטי). הנתבעת 1 כופרת בגרסה זו. נוכח פטירתו של מר מירון ז"ל, לא ניתן היה להציג את גרסתו ביחס למהלך האירועים. לטענת הנתבעת 1, אין זה סביר שמירון הסכים בפגישה לתנאים שלא היו מקובלים עליו, כפי שציין יומיים לפני כן (בתכתובת שהעביר לרקנאטי מיום 12.3.02). הנתבעת 1 טוענת עוד, שלו היו הצדדים מגיעים להסכמה כה חשובה - כפי שטוען רקנאטי - אין זה סביר שלא היו מעלים הסכמה זו על הכתב. בנוסף, במכתב מיום 19.8.04 ששלח עורך דינו של רקנאטי (נספח ט' לתצהיר רקנאטי), הוא לא מתייחס להסכמה שהושגה כביכול בע"פ ביום 15.3.02, אלא לטיוטה ששלח רקנאטי ביום 7.3.02. 16. אני סבורה, כי התובע לא הרים את הנטל שהוטל עליו, ולא הוכיח כי הנתבעת הסכימה בעל פה, באמצעות מירון ביום 15.3.02 לשלם לו עמלה בשיעור של 2.25% משווי העסקה. יחד עם זאת, אני סבורה כי שאלה זו איננה משמעותית לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, משום שכפי שיפורט להלן, הצדדים המשיכו להידבר ביניהם ביחס לגובה העמלה גם בהמשך, כאשר אני סבורה כי בסופו של דבר הוסכם ביניהם על עמלה בשיעור של 800,000 דולר. 17. באשר להסכמה הנטענת בעל פה, הרי יש לציין כי עמדתו של התובע לפיה הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בעל פה ביחס לגובה העמלה, איננה בלתי סבירה בעיני. אכן, הצדדים החליפו ביניהם מלכתחילה טיוטות כתובות. יחד עם זאת, רקנאטי טען כי הוא סירב לערוך פגישה משותפת עם נציגי הקונה, לפני שיוסכם גובה העמלה לה יהיה זכאי. גרסה זו היא סבירה בעיני. מחומר הראיות גם עולה כי גם מירון היה מודע לכך שקודם לסיום העסקה, יש מקום להגיע להסכמה עם רקנאטי על גובה העמלה שלו, כאשר לגרסתו של רקנאטי, נודע לו מאנג'ל כי מירון אמר שאם לא יוסכם נושא העמלה, הוא "יעיף את האוניות אחת אחת בשוק" - כלומר לא יבצע את העסקה למכירת הקבוצה כולה כיחידה אחת לנתבעת 2 ((סעיף 47 לתצהיר רקנאטי). כן סביר בעיני כי נוכח סמיכות הזמנים לפגישה שנערכה עם נציגי הקונה ביום 17.3.02, לא היה בידי הצדדים די זמן לערוך מסמך חדש בכתב. עוד יצוין כי מירון בקש כאמור כי בין הצדדים ייערך הסכם "פשוט", ואף עובדה זו עשויה לתמוך בגרסה לפיה ההסכמה ביניהם היתה בסופו של דבר דווקא הסכמה "פשוטה" בעל פה. 18. יחד עם זאת, בהנחה שהיתה בין הצדדים הסכמה בעל פה ביום 15.3.02, אינני סבורה שהתובע הוכיח כי הצדדים הסכימו על עמלה בשיעור של 2.25%. מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל עולה, שבטיוטה ששלח מירון ביום 5.2.02, הוא הציע כי העמלה תעמוד על 2% משווי העסקה, שישולמו בחלקים שווים על ידי הקונה והמוכרים, וכי התובע יהיה זכאי לסכומים נוספים, במידה וסכום העסקה יהיה גבוה מ-30 מיליון. בטיוטה ששלח רקנאטי ביום 7.3.02, הוא דרש 2.25%. מירון השיב לרקנאטי ביום 12.3.02, וכתב כי "Aksay was to pay you as stated", לא ברור האם במשפט זה מתייחס מירון לנכתב בטיוטה שהעביר הוא עצמו לרקנאטי (בה הסכים לשלם 2%), או לטיוטה שהעביר לו רקנאטי (בה דרש לקבל 2.25%). 19. מבין שתי האפשרויות, סביר יותר כי מירון הפנה בביטוי as stated להסכמה שלו עצמו - קרי להסכמה לתשלום 2% משווי העסקה. ברם, גם לו היו שתי האפשרויות הלשוניות הללו הן שקולות, הרי מאחר שהנטל להוכיח את התביעה, ובכלל זה את שיעור העמלה, מוטל על כתפי התובע, לא ניתן היה לקבוע כי הוכחה הסכמה לתשלום של 2.25%. יחד עם זאת, אני סבורה כי הסכמתו של מירון לשלם "As stated", מעידה על כך כי הוא הסכים לתשלום עמלה בשיעור של 2% משווי העסקה (בתוספת הסכומים הנזכרים בסעיף 3 לטיוטה זו, כמפורט לעיל). לכן, ככול שנדרשת מסקנה בדבר תוכנה של ההסכמה בעל פה שהיתה בין רקנאטי לבין מירון ביום 15.3.02, המסקנה הסבירה ביותר היא כי הם הסכימו על עמלה בשיעור של 2% - השיעור עליו הסכים מירון בהודעתו הכתובה האחרונה לרקנאטי. 20. מכאן, כי לולא היו מתקיימים בין הצדדים מגעים נוספים בהמשך כפי שיתואר להלן, ניתן היה לקבוע כי הוסכם בין מירון לבין רקנאטי על תשלום עמלה בשיעור של 2%. אולם, כפי שיובהר להלן, גם אם זו אכן היתה ההסכמה הראשונית בין הצדדים, הסכמה זו שונתה בהמשך. ההסכמה על עמלה בשיעור של 800,000$ 21. התובע טוען, כאמור, שעד לחודש נובמבר 2003, כאשר החלו להבשיל המגעים לעסקה, היה שיעור העמלה לה הוא היה זכאי מוסכם בינו לבין מירון על סך של 2.25% משווי העסקה. לטענתו, כשהתקדמו המגעים, החליט מירון על דעת עצמו "לפתוח" את נושא העמלה למשא ומתן, ולדרוש מרקנאטי להפחית את גובה העמלה. לטענתו, בפגישה שערך עם מירון בקפה "צמרות" בהרצליה בסוף חודש נובמבר 2003, דרש ממנו מירון להפחית את העמלה לסך של 500,000 דולר. לגישתו, כאשר טען רקנאטי שקיים הסכם בין הצדדים, השיב לו מירון "נכון, אבל אז לא היה דיל ועכשיו יש דיל" (סעיף 41 לתצהיר רקנאטי). 22. רקנאטי אינו כופר אם כן בכך שמירון בקש לשלם עמלה נמוכה יותר, אולם לטענתו הוא דחה מכל וכל את ניסיונות מירון להפחית את העמלה. לטענתו, הוא הציע להיפגש עם אנג'ל על מנת לנסות להעלות את התמורה הכספית שתשלם הנתבעת 2 תמורת המכר לסכום שיניח את דעתו של מירון. אולם, בפגישתו עם אנג'ל ביום 9.12.03 התברר לו שאנג'ל דן בנושא קודם לכן עם מירון, וכי שניהם מציעים לתובע עמלה משותפת בסך של 700,000 דולר. רקנאטי דחה לגרסתו את ההצעה. למחרת, ביום 10.12.03, שלח מירון לרקנאטי הודעת מייל בה הוא הודיע לו שאם לא תהיה הסכמה על שיעור עמלת התיווך עד לשעה 18:00 באותו יום, תבוטל העסקה (נספח י' לתצהיר רקנאטי). לגירסתו של התובע, באותו יום התקשר אליו אנג'ל, הציע להעלות את ההצעה לסך של 800,000 דולר, והודיע לו שאם לא יסכים לכך, "אורי [מירון - ר.ר.] החליט להעיף את האוניות אחת אחת בשוק" (סעיף 47 לתצהיר רקנאטי). בכך, לטענת רקנאטי, הוצב בפניו אולטימאטום שאם לא יסכים לעמלה המוצעת, תבוטל העסקה. 23. רקנאטי טוען שבתגובה להצעת אנג'ל, הוא השיב בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.12.03 (נספח י"א לתצהיר רקנאטי), בה התנה - לטענתו - את הסכמתו לעמלה של 800,000 דולר, בכך שינתן לו מנדט מאנג'ל להכניס לעסקה את קבוצת הספנות OSG או גוף הקשור אליה, אשר תצטרף כשותפה לנתבעת 2 ברכישת קבוצת Aksay. לטענת רקנאטי, צירוף OSG לעסקה היה מניב לו עמלה נוספת, וכך גובה העמלה הכוללת שהוא ציפה לקבל מהעסקה היה נשאר בעינו. לטענתו, במייל זה ביקש את הסכמתו של אנג'ל להצעה, ומאחר שאנג'ל לא ענה, הצעתו איננה תקפה. מכאן, כי רקנאטי הסכים גם לטענתו להפחתת גובה העמלה, אלא שהתנה זאת בתנאי של צירוף OSG לעסקה. הנתבעת 1 איננה חולקת על כך שמירון הודיע כי אם לא תהיה הסכמה על גובה העמלה, העסקה תבוטל - כאמור בדוא"ל ששלח לרקנאטי ביום 10.12.03. היא אף איננה חולקת על כך שאנג'ל הציע לרקנאטי, על דעת מירון, לשלם לו עמלה כוללת בסך 800,000 דולר. 24. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקד בהודעת הדוא"ל ששלח רקנאטי לאנג'ל מיום 10.12.03 (נספח י"א), ובשאלה האם היתה בה הסכמה מצד רקנאטי להפחתת העמלה לסך של 800,000 דולר (כשיטת הנתבעת 1), או רק הצעה מותנית מטעמו, אשר לא נכנסה לתוקף (כשיטת התובע). 25. לאור חשיבותה של הודעתו של רקנאטי לאנג'ל (המכונה בהודעה אודי) מיום 10.12.03, נביא אותה כלשונה במלואה: "Udi, $800,000. David Recanati will be given a mandate to offer to OSG or a related party, to participate in the purchase of Aksay at the same terms to be agreed with the current shareholders / sellers of Aksay. If OSG interested to participate, the transaction with OSG will be concluded after the purchase from the current shareholders of Aksay is concluded. I presume above is o.k., please advise. Regards, D.R." 26. עיון בהודעה הנ"ל אינו מצדיק לטעמי את המסקנה לפיה רקנאטי התנה את הסכמתו לעמלה בסכום של 800,000 דולר בקבלת המנדט לצרף את OSG לעסקה. בהודעה עצמה אין כל אינדיקציה להתניה כזו, או כל סימן אחר הקושר בין שני הנושאים, למעט העובדה ששניהם נזכרו באותה הודעת דוא"ל. יתירה מכך, רקנאטי מדגיש, שאם OSG יהיו מעוניינים, העסקה עימם תסוכם לאחר שתסוכם עסקת המכר הנוכחית בין Aksay לנתבעת 2. גם בעובדה זו יש כדי להעיד על כך כי עסקה אפשרית עם OSG שהיא עסקה עתידית ולא ודאית, לא היוותה תנאי להסכמתו של רקנאטי ביחס לשיעור העמלה - שהיא הסכמה על סכום של 800,000$. 27. גמירות הדעת של צדדים לחוזה נלמדת באופן אובייקטיבי, על פי אמות המידה של האדם הסביר - "בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה הוא היעדרה של גמירת דעת" (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 87). דרישה זו נובעת, במידה רבה, על מנת להגן על אינטרס ההסתמכות "גם כאשר נעדרת כליל גמירת דעתו של המצהיר, אולם פנייתו או הודעתו מעידה על גמירת דעתו, ניתן לחייבו על פי הצהרתו, באשר תנאי גמירת הדעת מתקיים כאשר הפנייה או ההודעה מעידה על גמירת דעת, ולאו דווקא כאשר קיימת גמירת דעת בפועל" (שם) לכן, אף בהנחה שרקנאטי התכוון להתנות את הסכמתו בצירופה של OSG לעסקה - לאור העובדה כי כוונה זו לא באה לידי ביטוי במסמך שהוא שלח, לא ניתן לראותה כחלק מההסכם בין הצדדים. 28. אנג'ל לא השיב לרקנאטי על הודעת המייל שלו מיום 10.12.03. ביום 24.12.03 כתב רקנאטי הודעת דוא"ל למירון (נספח י"ב לתצהיר רקנאטי), לפיה אנג'ל לא הגיב להצעתו באשר להסכמתו להפחתת העמלה המוסכמת בין רקנאטי למירון, וכי אם אנג'ל לא יאשר את ההצעה, הם יחזרו לנקודה ההתחלתית בעניין זה. 29. מירון השיב לו עוד באותו יום במייל (חלק מנספח י"ב לתצהיר רקנאטי) בו נאמר כי: "I fail to understand your position. During our last conversation on/about 10/12 night you have confirmed to me the commission structure without any reservations. Immediately after your confirmation I have confirmed the deal to Udi. The agreement reached was that you will receive a total of USD 800,000 as commission from Udi and us. Again I want to reiterate that we have negotiated your commission for long time and at the end it was clear from my and your side that these are the fees. There was no subject put on your agreement and you have confirmed the commission to me clean. Therefore I fail to understand why you are claiming us to be in square one… I can not accept that you will go back on your clean confirmation. Regards Uri" כפי שעולה ממייל זה, לטענת מירון ("אורי" במייל), רקנאטי אישר בפניו בשיחה טלפונית באותו ערב בו כתב את המייל נספח י"א את מתווה העמלה - כך שישולם לו סך כולל של 800,000 דולר, ולא התנה הסכמה זו בתנאים כלשהם. כעולה מהמייל, על בסיס הסכמה זו של רקנאטי, מירון אישר לאנג'ל ("אודי" במייל) להתקדם בעסקה ביניהם. 30. רקנאטי השיב למייל ששלח מירון ביום 25.12.03 (נספח י"ג לתצהירו), בו כתב שעמדתו היתה ברורה; כי כאשר שוחח עם מירון מיד לאחר ששלח את המייל נספח י"א לאנג'ל, הוא הסביר למירון את ההיגיון מאחורי הצעתו לאנג'ל, ומירון הבין זאת; כי גם בפגישתם של מירון ורקנאטי ביום 14.12.03, הוא אמר למירון שעדיין לא קיבל תשובה מאנג'ל, וכי עליהם לפתור את הנושא. רקנאטי הוסיף, כי היה ביניהם הסכם, וכי בעקבות בקשתו של מירון, הסכים רקנאטי לתרום את חלקו על מנת להביא להצלחת העסקה. אולם, אין זה סביר לצפות ממנו להסכים להפחית את העמלה המגיעה לו מהשיעור המוסכם של 2.25% ל - 0.5%. אין זה הגיוני לדרוש רק ממנו לשאת בנטל. לסיכום כתב רקנאטי שהוא עומד מאחורי הצעתו לאנג'ל. 31. על כך ענה מירון במייל באותו יום (חלק מנספח י"ג), בו הוא חזר וציין כי הסכמתו של רקנאטי לעמלה בסך של 800,000 דולר היתה ברורה ולא הותנתה בתנאי נוסף, וכי על בסיס הסכמה זו אישר להמשיך בעסקה. לסיכום כתב מירון: "As Aksay we reconfirm our agreement and insist that your fees are total of USD 800k which both parties will pay". גם אנג'ל שלח לרקנאטי ביום 24.12.03 תגובה למייל ששלח רקנאטי למירון ביום 24.12.03 (נספח י"ד לתצהיר רקנאטי). אנג'ל כתב כי הוא מופתע מאוד מהמייל ששלח רקנאטי למירון, וכי הנושא של OSG מעולם לא סוכם כתנאי לעסקה עם Aksay. רקנאטי השיב (במייל שהוא חלק מנספח י"ד) שבשיחה ביניהם הוא אכן לא התנה את הצירוף של OSG בסיכום העסקה עם Aksay, אולם במייל ששלח לאנג'ל הוא קשר את שני הנושאים ביחד, וביקש את תגובתו או אישורו של אנג'ל. 32. מחלופת המיילים שנסקרה לעיל, עולה שהן מירון והן אנג'ל הבינו בעקבות השיחות והמיילים מיום 10.12.03, כי רקנאטי מסכים להפחתת העמלה לסך של 800,000 דולר, וכי הסכמה זו אינה מותנית בצירוף OSG לעסקה. הבנה זו עולה בקנה אחד, כפי שצוין לעיל, עם פרשנותו המילולית של המייל ששלח רקנאטי לאנג'ל ביום 10.12.03 (נספח י"א לתצהיר רקנאטי). כפי שמבהיר מירון לרקנאטי במייל מיום 25.12.03, בהסתמך על הסכמה זו התקדמו הצדדים בעסקה ביניהם. התניית הסכמתו של רקנאטי להפחתת העמלה בכך ש-OSG תצורף לעסקה איננה סבירה גם מבחינה עסקית. מובן שצירוף של גורם נוסף, חדש, לעסקה כזו דורש זמן. אנג'ל העיד שצירוף חברה בסדר גודל כזה היה לוקח כשנה (ע' 76 לפרוטוקול). בהתחשב בתקופה שחלפה עד שעסקת המכר נושא התביעה הבשילה, פרק זמן זה נראה סביר. אין זה הגיוני להתנות את עמלת התיווך בגין עסקת המכר, באפשרות לצירוף רוכש נוסף שעשויה להתממש רק כשנה לאחר מכן. 33. רקנאטי טוען שאין זה סביר כי הוא הסכים להפחית את העמלה שהוסכמה בשיעור של 2.25%, ולוותר על עמלה של כמעט מיליון דולר. אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה, שלאחר שמירון "איים" כי אם נושא העמלה לא יסוכם, עסקת המכר עצמה תבוטל (והתובע אינו כופר כי כך נהג מירון), העדיף רקנאטי להסכים להפחתת העמלה, על פני האפשרות שהעסקה תבוטל והוא לא יקבל עמלה כלל. 34. התובע טוען בסיכומי התשובה מטעמו, שאנג'ל לא ענה על הודעת המייל ששלח אליו רקנאטי ביום 10.12.03 במודע, שכן הצעתו של רקנאטי להוסיף שותף נוסף לעסקה לא היתה מקובלת עליו. עוד טוען התובע, שהעובדה שאנג'ל לא הגיב למייל יש בה כדי לסתום את הגולל על הטענה כי הסכים לעמלה בסך 800,000 דולר. אנג'ל העיד, שהנושא של שיתוף OSG בעסקה עלה כבר בשיחות הטלפוניות ביניהם לפני הודעת המייל, וכי כבר אז ענה לרקנאטי שישמח לצרף את OSG (ע' 82 לפרוטוקול). אנג'ל העיד עוד שככל הנראה בשל עומס עבודה לא ענה למייל של רקנאטי, וכי השיב לו לבסוף בהודעת המייל שלו מיום 24.12.03 (ע' 86). אני סבורה, שמאחר ומהודעת המייל של רקנאטי מיום 10.12.03 לא עולה התניה של הסכמת רקנאטי לעמלה בסך 800,000 דולר במנדט לצירוף OSG, מאחר שכאמור אנג'ל הסכים בשיחה קודמת לצירוף OSG, אין זה בלתי סביר שלא הזדרז לענות על המייל של רקנאטי - שלא היה בו משום חידוש לדברים שהוחלפו בינו לבין רקנאטי בעל פה. 35. בתכתובות מיום 24-25.12.03, רקנאטי אומנם הבהיר למירון ולאנג'ל שהסכמתו להפחתת העמלה היתה מותנית בצירוף OSG. אולם, את שאלת ההסכמה של רקנאטי יש לבחון נכון למועד בו נשלחה על ידיו הודעת הדוא"ל מיום 10.12.03 (נספח י"א). מאחר שאני סבורה כי מהודעה זו עולה שרקנאטי הסכים לעמלה של 800,000$ ללא תנאי, הוא לא היה רשאי לחזור בו מהסכמה זו בהמשך. 36. זאת ועוד. המסקנה לפיה התובע הסכים לכך שעמלתו תעמוד על שיעור של 800,000 $ עולה גם מהתנהלותו של התובע בהמשך. כך, במהלך חודש ינואר 2004 הוחלפו מספר טיוטות של הסכם המכר של קבוצת Aksay. הטיוטות הללו כללו כולן סעיף המתייחס לעמלת התיווך לה יהיה זכאי רקנאטי בגין פעולותיו, בסך של 800,000 דולר שישולמו בחלקים שווים על ידי המוכר והקונה: "It has been understood and agreed that the commission which may be due to Mr. (ר' למשל סעיף 19 לטיוטה מיום 10.1.04, מוצג נ/2, וכן מוצגים נ/3 - נ/5 ו-נ/7). כפי שעולה מהודעות המייל שקדמו להחלפת הטיוטות הללו, הן נשלחו גם לרקנאטי. רקנאטי אף אישר בעדותו כי טיוטות ההסכם נשלחו אליו וכי הוא ראה אותן (ע' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 22.2.12). 37. במייל מיום 14.1.03 (מוצג נ/6) עדכן מירון את רקנאטי שביום 18.1.04 ייחתם הסכם המכר, וכי ביום 5.2.04 יהיה ה"closing" של העסקה. במשך כל התקופה הזו, רקנאטי לא פנה אל מי מהצדדים לעסקה, ולא התריע כי לגישתו העמלה לה הוא זכאי איננה בשיעור של 800,000$ כפי שעולה לכאורה מטיוטות ההסכם שעמד להיחתם. ביום 19.1.04, יום לאחר חתימת ההסכם, פנה רקנאטי למירון במייל ושאל האם יש חדש. מירון ענה לו שההסכם נחתם יום לפני כן (מוצג נ/8). רק ביום 5.2.04 - לאחר שנחתמה עסקת המכר - פונה רקנאטי למירון במייל (נספח ט"ו לתצהיר רקנאטי), בו הוא שב ומזכיר כי סוכם ביניהם על עמלה של 2.25% משווי העסקה, וכי הסכמתו להפחית את הסכום היתה מותנית בכך שיצליח לקבל עמלה מגורם אחר - דבר שלא יצא אל הפועל. לכן, דרש רקנאטי לקבל את העמלה בשיעור של 2.25% משווי העסקה או סכום אחר עליו הוסכם. 38. אני סבורה כי העובדה שרקנאטי בחר לשתוק לכל אורך התקופה בה הוחלפו טיוטות ההסכם, עד לאחר החתימה על עיסקת המכר, מעידה על הסכמתו לאמור בטיוטות. על כל פנים, שתיקה זו מונעת ממנו מלטעון כי לא הושגה הסכמה לפיה העמלה שלו תהיה בסכום של 800,000 דולר. כאמור, רקנאטי אישר שראה את טיוטות ההסכם, הכוללות סעיף לפיו עמלת התיווך שלו תהיה בסך 800,000 דולר, ואף על פי כן הוא לא העיר דבר. רקנאטי ידע את לוח הזמנים לקראת החתימה על ההסכם והשלמת העסקה, ולמרות זאת הוא לא ניסה לשוב ולדון עם מירון או אנג'ל לגבי העמלה, ולהבהיר את עמדתו ביחס לעמלת התיווך לה הוא זכאי. זאת, אף שהוא היה מודע לכך כי מירון ואנג'ל סבורים שסוכם על עמלה בסכום האמור, ומסתמכים על כך במגעיהם להשלמת העסקה. רקנאטי הסביר בעדותו, שלא הביע התנגדות לטיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים והועברו לעיונו, כי היה סבור שעמדתו ברורה, ושאין טעם לשוב ולהביע את התנגדותו (ע' 55 לפרוטוקול). גרסה זו אינה סבירה בעיני. אני סבורה, כי סבירה יותר המסקנה לפיה רקנאטי בחר לשתוק עד לחתימה על ההסכם וסגירתה הסופית של העסקה, כדי לא לסכל את השלמת העסקה. אולם בשתיקתו, יצר רקנאטי מצג כלפי מירון ואנג'ל, כי הוא איננו מתנגד עוד לעמלה בסך 800,000 דולר. אנג'ל העיד בעניין זה, שלאחר שרקנאטי לא הביע התנגדות לטיוטות ההסכם שנקבו בסכום העמלה שיקבל, הוא ומירון ראו את הנושא כמוסכם (ע' 95 לפרוטוקול הדיון). 39. לפיכך, אני סבורה שיש לראות בהתנהגות רקנאטי הסכמה מצידו לכך שהעמלה שיקבל תהיה בסך של 800,000 דולר, ועל כל פנים, כי שתיקתו מונעת ממנו מלהתכחש להסכמה ביחס לסכום האמור, לאור הסתמכותם של הצדדים על המצג העולה מהשתיקה הזו, מצג של הסכמה לסכום האמור. 40. התובע טען כי הצדדים לעסקה חייבים לשלם לו את סכום העמלה יחד ולחוד. אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי הצדדים לעסקת המכר התחייבו לשלם לתובע את העמלה בחלקים שווים, כאשר כל צד חייב לשלם את חלקו בלבד. גם לגירסתו של רקנאטי, בפגישה ביום 15.3.02, בה סיכם לטענתו בע"פ עם מירון את נושא העמלה שיקבל, סוכם שהוא יהיה רשאי לדרוש עמלה נוספת ונפרדת מהקונה בעסקה המכר. במסגרת המשא ומתן שערך רקנאטי עם הצדדים לגבי גובה עמלתו, דרש הוא עצמו מהנתבעת 1 ומהקונה תשלום עמלות באופן נפרד ובסכומים שונים. הוא דרש מהנתבעת 2.25% משווי העסקה, ומהנתבעת 2 דרש 350,000 דולר. גם מירון, בטיוטת ההסכם שדנה בעמלת התיווך של התובע ששלח לרקנאטי ביום 5.2.02 - דרש כי העמלה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. כך גם קבעו הצדדים לעיסקת המכר בטיוטות ההסכם שהוחלפו ביניהן עובר לחתימת הסכם המכר (נ/2 ואילך), טיוטות שרקנאטי לא הביע כל התנגדות ביחס אליהן כפי שהובהר לעיל. טענת הנתבעת להעדר יריבות 41. הנתבעת 1 טוענת שאין יריבות בינה לבין התובע בכל הקשור לתשלום עמלת התיווך. לטענתה, העמלה לה זכאי התובע אמורה להיות משולמת על ידי המוכרים והקונים בעסקה. הנתבעת 1 אינה מוכרת או קונה, אלא היא חלק מהמימכר - שהוא קבוצת Aksay כולה, הכוללת חברות רבות שהנתבעת היא רק אחת מהן. הגורם החייב בתשלום עמלת התובע הוא בעלי המניות בקבוצת Aksay. הנתבעת 1 טוענת כי רקנאטי היה מודע לכך שמירון מייצג את בעלי המניות בקבוצה, שהם המוכרים בעסקה, ולא הנתבעת 1. הנתבעת 1 טוענת עוד, כי חיובה לשלם את עמלת התיווך לתובע אינו סביר מבחינה עסקית ומסחרית. ככלל משולמים דמי תיווך על ידי הצדדים לעסקה, ולא על ידי מי שהוא חלק מן המימכר עצמו. חיוב הנתבעת 1 בתשלום דמי התיווך משמעותה כי חבות זו תוטל אף היא על הקונה (שרכש את הנתבעת כחלק מהמימכר). כך, לאחר ששילם הקונה את חלקו שלו בעמלת התיווך, ייאלץ הקונה למעשה לשלם גם את חלקו של המוכר, בשל היותו הבעלים של המימכר - הנתבעת 1. 42. התובע טוען מנגד, כי אין כל מניעה שהחברה הנמכרת, ה"מחליפה ידיים", היא זאת שקופתה תשא בתשלום העמלה שמגיעה למתווך מהצד המוכר. עוד טוען התובע, שטענת העדר היריבות עלתה לראשונה בכתב ההגנה, בעוד שבהתכתבויות שקדמו להגשת התביעה, לא טענה הנתבעת 1 כי היא איננה הגורם החייב בתשלום העמלה. התובע הוסיף וטען כי הנתבעת 1 לא הוכיחה שמירון היה שלוח של בעלי המניות בחברה המוכרת, וכי מירון הציג בפני רקנאטי מצג לפיו הוא מייצג את הנתבעת 1. 43. אני סבורה, כי רקנאטי ידע שהמוכרים בעסקת המכר הם בעלי המניות של הנתבעת 1 ולא הנתבעת 1 עצמה. כך עולה מעדותו של רקנאטי: "ש: אתה כותב בשני כתבי תביעה, לא רק באחד, אלא בשניים, 'אורי מירון מונה מטעם בעלי המניות בקבוצת אקסיי לפעול לאיתור רוכש לקבוצת אקסיי, ולהוציא לפועל כמיופה כוחם, את עסקת הרכישה'... האם זה נכון? ת: כן". (ע' 17 לפרוטוקול הדיון) ובהמשך: ת: "מה שהוא כן אמר זה שבעלי המניות רוצים למכור את החברה" (ע' 21 לפרוטוקול). 44. כך עולה גם, למשל, מהודעת המייל ששלח רקנאטי לאנג'ל ביום 10.12.03 (נספח י"א לתצהיר רקנאטי), שם כתב רקנאטי כי "David Recanati will be given a mandate to offer to OSG or a related party, to participate in the purchase of Aksay at the same terms to be agreed with the current shareholders / sellers of Aksay. If OSG interested to participate, the transaction with OSG will be concluded after the purchase from the current shareholders of Aksay is concluded" ((ההדגשות שלי - ר. 45. אולם, למרות שמי שהיה אמור להיות צד לעיסקת המכר היו בעלי המניות ולא הנתבעת 1, הרי אני סבורה כי התובע הוכיח שלכל אורך קשר בין רקנאטי לבין מירון, הציג מירון לרקנאטי מצג לפיו הנתבעת 1 היא שתהיה אחראית לתשלום חלקו של המוכר בעמלת התיווך. כך, בטיוטות הסכם התיווך שהוחלפו בין מירון ורקנאטי בשנת 2002, התייחסו הן רקנאטי והן מירון לנתבעת 1 כאל הגורם עימו מתקשר התובע (ר' טיוטה ששלח רקנאטי למירון ביום 1.2.02, נספח ד' לתצהיר רקנאטי, וכן טיוטה מתוקנת ששלח מירון לרקנאטי ביום 5.1.02, נספח ו' לתצהיר רקנאטי). בכל ההתכתבויות של מירון לרקנאטי, מתייחס מירון לגורם שהוא מייצג, ואשר יהיה חייב בתשלום עמלת התובע כ- Aksay, ולא כבעלי המניות של החברה. כך, במייל מיום 12.3.02 כותב מירון לרקנאטי כי Aksay was to pay you as stated"". במייל מיום 25.12.03 כותב מירון: "As Aksay we reconfirm our agreement…". 46. כדי לבסס את המסקנה לפיה הנתבעת 1 היא החייבת בתשלום דמי התיווך, אין די בכך שמירון הציג מצג לפיו היא זו שתשלם את דמי התיווך, אלא נדרשת הוכחה לפיה מירון אכן ייצג את הנתבעת 1 שהסכימה לאמור, או לפחות כי הנתבעת 1 מחויבת למצגיו של מירון בשמה מכוח קונסטרוקציה של "שליחות נחזית". אלמלא כן, ובהעדר הסכמה מפורשת או נחזית של הנתבעת 1 לתשלום דמי התיווך, אין די בדבריו של מירון ובהתחייבויותיו בשמה. 47. ה"שליחות הנחזית" מבוססת על כללי השתק ומניעות, ומשמעותה שהשולח מנוע להתכחש למצג שהוא הציג בפני צד שלישי, לפיו השלוח פעל בהרשאתו, אם הצד השלישי הסתמך על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה (ר' ע"א 1873/93 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' הספל, פ"ד נו(6) 529 (להלן: "עניין המגן"), בע' 537). לאחר חקיקת חוק השליחות, תשכ"ה-1965, אין מדובר עוד בשליחות נחזית אלא בשליחות של ממש (ע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה(4) 45, בע' 60). יחד עם זאת, נקבע, כי במקרים מתאימים ניתן להוסיף ולהחיל גם את הדוקטרינה הדיונית של השתק (ר' למשל עניין המגן). בית המשפט העליון קבע בעניין זה בע"א 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (ניתן ביום 7.12.11) ביחס לשליחות נחזית כי: "התנהגותו של השולח לבדה יוצרת אותה ודרישת הסבירות היא נוקשה... יודגש כי השלוח אינו יכול ליצור שליחות בהתנהגותו, שכן המצג צריך להיות של השולח עצמו [גואלטירו פרוקצ'יה דיני שליחות בישראל 159 (1986)]" (פסקה 40 לפסק הדין; ההדגשות שלי - ר.ר.) כלומר, כדי לבסס מסקנה בדבר שליחות נחזית, יש לבחון את פעולתו של מי שנטען שהוא השולח, ולבחון את מצגיו ואת המסקנות שניתן להסיק מהם. 48. ברע"א 5765/02 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' עיטל זילברשלג (לא פורסם, ניתן ביום 26.8.09) נקבע, כי ניתן ליצור הרשאה בין שולח לשלוח בשלוש דרכים: האחת, מתן הרשאה מפורשת; השנייה, הרשאה משתמעת; והשלישית - הרשאה משלימה. "הרשאה משלימה היא הרשאה אשר על רקע נסיבותיה משלימה חסר (לאקונה) בהרשאה המפורשת והמשתמעת" (א' ברק חוק השליחות (כרך ראשון, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996; להלן: "ברק") 581). הרשאה משלימה מסוג אחד היא ההרשאה הסטטוטורית לביצוע פעולות משפטיות אינצידנטליות, הקבועה בסעיף 5(א) לחוק השליחות. בפסיקה הוכרו שני סוגים מרכזיים נוספים של הרשאה משלימה: "האחד, הרשאה מכוח מעמד. הרשאה משלימה מסוג זה מתמקדת בשלוח. היא מתייחסת למקרים בהם על פי ההרשאה המקורית ממלא השלוח תפקיד מסוים. ההרשאה המשלימה עשויה להרחיב את ההרשאה גם על פעולות משפטיות שבאופן רגיל נושא תפקיד מסוג זה מורשה לבצע. השני, הרשאה מכוח נוהג. הרשאה מסוג זה מתמקדת בנושא ההרשאה. היא מתפרשת על פעולות משפטיות שעל פי הנוהג שלוח שמורשה לבצע את הפעולה המשפטית נשוא ההרשאה המקורית מורשה לבצע גם אותן (ראו 4588/96 הנ"ל, פיסקה 16; ע"א 475/79 חייט נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לה(2) 330 (1981); ע"א 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' חיים, פ"ד לו(2) 714, 726 (1982); ברק חוק השליחות, עמ' 597-585)" (עניין אל על, פסקה 21 לפסק הדין). 49. התובע טוען, שאחריותה של הנתבעת 1 עולה מהיותו של מירון מנכ"ל הנתבעת, מכך שהתכתובות ביניהם נעשו לכתובת המייל של מירון בנתבעת 1, ומכך שהפגישה המכרעת בין מירון לרקנאטי נעשתה במשרדי הנתבעת 1 באיסטנבול. כפי שעולה מכרטיס הביקור שנתן מירון לתובע (נספח א' לתצהיר רקנאטי), מירון אכן הציג עצמו כמנכ"ל הנתבעת 1. גם הנתבעת 1 טוענת בכתב הגנתה שמירון שימש "כמנהל בנתבעת" (ס' 2.4 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1). אני סבורה כי נוכח תפקידו של מירון בנתבעת 1, ניתן לראות בשליחותו ככוללת הרשאה משלימה הנובעת ממעמדו בנתבעת 1 ומהנוהג, להתחייב בשמה של הנתבעת 1 בהסכם תיווך מול התובע. הרשאה מכוח מעמד משמעותה, שהשלוח רשאי לעשות את כל אותן פעולות משפטיות שנושא תפקיד שכמותו מורשה ברגיל לעשותן (ר' ברק, בע' 587). התחייבות בשם הנתבעת 1 לתשלום עמלה בגין מתן שירות כלשהו היא בגדר הפעולות המשפטיות שמורשה לבצע מנכ"ל חברה (ראו והשוו בעניין זה הדוגמאות המפורטות בספרו של ברק הנ"ל, בע' 594-595), וזאת - למרות שהנתבעת 1 עצמה לא היתה באופן פורמאלי צד לעיסקת המכר. 50. בסיכומי התשובה מטעמו, טוען התובע כי הטענה לפיה הוא הסכים להפחית את סכום העמלה ולהעמידו על 800,000 דולר הופיעה לראשונה רק במסגרת תצהיר העדות הראשית של אנג'ל, ולא בכתב ההגנה של הנתבעת, וכי טענה זו סותרת את טענת חוסר היריבות בין התובע לנתבעת. אינני מקבלת את הטענה. נתבע יכול להסכים לכך שהיה מקום לשלם סכום כזה או אחר כדמי תיווך, אך לכפור בכך שהוא זה שחייב לשלם את הסכום הזה. במקרה דנן, הנתבעת 1 לא כפרה בכך שהתובע זכאי לתשלום של 800,000$ כדמי תיווך, אלא שהיא טענה כאמור כי לא היא זו שחייבת לשאת בתשלום הזה. 51. לסיכום, כעולה ממכלול האמור לעיל, התובע הוכיח כי הוא זכאי לתשלום עמלה בסך 800,000 דולר בחלקים שווים מהמוכר והקונה בעסקת המכר. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 400,000 דולר כערכו בשקלים של סכום זה ביום 18.1.04 (היום בו נחתמה הסכם המכר נושא העסקה), וממועד זה ואילך ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. הנתבעת 1 תשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחה בסך כולל של 35,000 ₪. 52. על פי ההסדר הדיוני בין התובע והנתבעת 2 אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 21.3.11, שילמה הנתבעת 2 לתובע סך של 350,000 דולר. על פי סעיף 7 להסדר דיוני זה, היה וייקבע בפסק דין זה שעל הנתבעת 2 לשלם 400,000 דולר, תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 50,000 דולר בתוך 7 ימים ממועד מתן פסק הדין, בתוספת ריבית על סכום זה בשיעור שייקבע על ידי בית המשפט. לפיכך אני קובעת, שהנתבעת 2 תשלם סך של 50,000 דולר לתובע, בתוך 7 ימים ממועד מתן פסק הדין, כאמור בהסדר הדיוני, כערכו של סכום זה בשקלים ליום 18.1.04 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכום ממועד זה ועד התשלום בפועל. בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, יגישו התובע והנתבעת 2 את טיעוניהם באשר לשכר הטרחה והוצאות המשפט שיוטלו על הנתבעת 2 בגין החיוב הנוסף. התובע יגיש את טיעוניו בתוך 5 ימים מיום מתן פסק הדין, והנתבעת 2 תגיש טיעוניה בתוך 5 ימים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. דמי תיווךתיווך