החלפת מקום עבודה ע''י עובד זר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי מקום עבודה של עובד זר: 1. העותר בענייננו הגיע לישראל באשרת עובד תעשייה ביום 25.3.04. תוקף האשרה עד ליום 30.6.04.   על פי רישומי המשיבים עזב העותר את מעסיקו (מדיסון הנדסה בע"מ) ביום 28.4.04. ונתפס ביום 17.8.04 כאשר הוא עובד במסגרייה במושב אלישע ללא דרכון וללא אשרת שהייה. העותר הובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות, ובשימוע שנערך לו אישר כי הינו עובד במסגרייה מעת שעזב את מעסיקו המקורי.   עניינו של העותר הובא שוב ביום 19.8.04 בפני בית הדין למשמורת אשר דחה את בקשתו לשחרור ואף הדגיש כי דרכונו לא נמסר. רק ביום 2.9.04 הופקד דרכונו של העותר בידי המשיבים.   העותר טען בעתירה כי לאחר חודש וחצי נאמר לו על ידי מעסיקו כי אין עבודה עבורו והוא נשלח לדרכו, כי אז החל לעבוד בחברת א.ד. מתכות.   בעתירתו מבקש העותר שלא לגרשו מן הארץ ולהמיר את אשרת העבודה שלו מתעשייה לבנין ולנייד אותו במסגרת נוהל "שמיים סגורים".   2. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם בשל שליטת העותר בשפה העברית ולאור הטענה כי הוא שוהה בישראל רק 4 חודשים התעורר אצל המשיבים חשד כי העותר משתמש בזהות שאולה וכי שהה כבר בעבר במדינת ישראל. בעקבות חשד זה נערכה בדיקה בה נתגלה כי אזרח מולדבי בשם פיטרו קוזיקרו שתאריך לידתו ושמו הפרטי זהים לפרטי העותר הורחק מישראל ביום 21.8.04. בעקבות כך אותר תיקו של האדם שהורחק ובתיק זה נמצאה תמונתו של אותו אדם. תמונה זו הוצגה בפני העותר ביום 19.9.04. לטעת המשיבים אישר העותר בתחילה כי זוהי תמונתו, אולם בהמשך חזר וטען כי תמונה זו אינה שלו (ראה לענין זה נספח ח', ט' ו-י לתגובת המשיבים). המשיבים טוענים כי על פי בדיקתם תמונתו של קוזיקרו זהה לתמונתו של העותר כפי שהיא מופיעה במחשב משרד הפנים אשר צולמה ביום 5.3.04 (ראה נספח י"א).   עוד מציינים המשיבים בתגובתם לשם השלמת התמונה כי פיטרו קוזיקרו נכנס לישראל ביום 27.12.01 ונתפס ביום 5.2.03 כשהוא שוהה שלא כדין. הוצא נגדו צו הרחקה ומשמורת והוא שוחרר בערבות על סך 10,000 ₪, אולם נמנע לצאת מישראל ולכן חולטה ערבותו. הוא נתפס בשנית ביום 20.7.03, והורחק מישראל ביום 21.8.03 באמצעות תעודת מעבר מולדבית.   המשיבים טוענים כי עולה בברור שהעותר הורחק בעבר מישראל ולאחר מכן בחר להחליף את שם משפחתו להוציא דרכון חדש אשר באמצעותו הצליח להערים על משטרת הגבולות ומשרד הפנים וחזר לעבוד בישראל כעובד זר. לאור הנסיבות סבורים הם כי דין העתירה להידחות בשל מחוסר תום לב והעדר נקיון כפיים.   בנוסף לענין זהותו של העותר המעוררת ספק, נטען ע"י המשיבים כי נוהל שמים סגורים אינו חל בעניינו של העותר שכן נוהל זה אינו חל על עובדים בתחום התעשייה. זאת ועוד, העותר שוהה שלא כדין ומאז הפסיק עבודתו לא טרח לפנות למשיבים ולבקש לעבור למעסיק חדש שכן עשה דין לעצמו והתעלם מעובדת היותו שוהה בלתי חוקי.   עוד נטען כי העותר מבקש להורות על העסקתו בתחום הבנין, עובדה שאינה מתיישבת עם עובדת היותו מועסק במסגרייה.   המשיבים מדגישים כי במקרים חריגים הותרה העברת עובדים מתחום התעשייה לתחום הבנין, אולם מדובר במקרים בהם עובדים שאינם מקצועיים בתחום התעשייה הגיעו לישראל והונו על ידי מעסיקיהם, מה גם שבאותם מקרים מדובר בעובדים שהחזיקו באשרות תקפות ואשר שהו בישראל תקופה קצרה. בנסיבות מקרה זה לא ניתן לנייד את העותר.   3. לאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים בדיון הראשון, בקשתי מב"כ המשיבים עו"ד גוטמן לנסות ולבסס את נושא הזיהוי בראיות מוצקות יותר, ובדיון השני הוא מסר כי אכן נעשתה פנייה לקונסוליה המולדבית כדי לקבל פרטים לגבי זהותו של העותר, אולם הקונסוליה סירבה לשתף פעולה וביקשה לערוך את הפניה באמצעות האינטרפול. הוא חזר והדגיש כי קיים דמיון רב בתמונה, יש פה ענין של שפה ולדבריו העותר שולט בשפה העברית, ולכן בהתאם לנסיבות קרוב לוודאי שמדובר באותו אדם. שקלתי את העובדות פעם נוספת ונראה לי כי בנסיבות הענין החלטתם של המשיבים הינה סבירה ולא אוכל להתערב בשיקול הדעת המינהלי אשר הופעל על ידי המשיבים במקרה זה.   כאשר שוקלים את כל הנסיבות כולן, היינו הספק המתעורר לענין הזיהוי, עליו מצביע בא כח המשיבים, בנוסף את העובדה שמדובר בעובד תעשייה אשר נמצא עובד במסגרייה ללא אשרה בתוקף המבקש לעבור לעבוד בענף הבנייה בעת שנוהל שמיים סגורים אינו חל עליו, וכן את העובדה כי העותר לא הציג את דרכונו אלא לאחר זמן מה, דין העתירתו להידחות.   ב"כ העותר הציג בפני בית המשפט מספר פסקי דין על פיהם הוסבו עובדי תעשייה לעבודה בבנין, וב"כ המשיבים אף לא הכחיש זאת, אולם כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, ונסיבות אלו אינן נופלות בגדר אותה פסיקה.   נוהל שמים סגורים אינו חל על עובדי תעשייה אולם לא הוגשה כל עתירה המבקשת לתקוף נוהל זה, ואין זה אף מסמכותי לעשות כן.   ברצוני להעיר לעניין הזיהוי כי המשיבים עוררו את הספק בעניין אולם הדבר לא הושלם ולא בוסס כדבעי. נטל הראיה בכגון דא חל על המשיבה וספק אם היא עמדה בנטל זה ואפילו בנטל הראיה המינהלית. טוב יעשו המשיבים אם יקבעו כללי הוכחה וזיהוי טובים ומדוייקים יותר כגון טביעת אצבעות או בדיקה בפוליגרף וכו', כדי לבסס טיעון זה אשר יש בו כדי להטיל דופי ולהשליך טענות כבדות של מרמה וזיוף על שכמו של העותר. אולם בנסיבות מקרה זה, גם מבלי שנושא זה הוכרע ואינני קובעת קביעה כלשהיא לעניין זה די לי ביתר הנסיבות המפורטות, כדי לקבוע שיש לדחות את העתירה.   אשר על כן ולאחר שקילת הנסיבות כולן אני דוחה את העתירה. אין צו להוצאות.  עובדים זרים