הכרה בנפילה ממשאית כתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בנפילה ממשאית כתאונת דרכים: 1. התובע, יליד 1933, הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן - החוק). הצדדים חלוקים ביניהם האירוע הנידון הוא "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק. 2. בכתב התביעה, בסעיף 3, מתוארת התאונה כדלקמן: "ביום 13.10.95 תוך כדי עבודתו ירד התובע מרכבו, החליק ונפל במדרגות הרכב ונגרמו לו נזקי גוף (אירוע זה יקרא להלן: "התאונה")". 3. ב"כ הנתבעים צרף את טופס התביעה שמילא התובע במוסד לביטוח לאומי. בקטע הנושא כותרת תאור הפגיעה, כתב התובע: "אני נהג משאית, עליתי על הארגז לנקות את האפר שנשאר, כשירדתי מהארגז של המשאית החלקתי מלמעלה". ב"כ התובע הוסיף בתגובתו לבקשה דנן גם את הערכה כי "התובע לא סיים שימושו ברכב באותה עת שכן הרכב היה מונע והתובע התכוון להמשיך בו את הנסיעה" להערה זו, אין כל תימוכין עובדתיים, אך לדעת הנתבעים גם בהנחה שתיאור העובדתי זה הוא נכון, עדיין המקרה אינו נכנס לגדר הגדרת החוק. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת אירוע התאונה הרכב היה במצב עמידה. התובע יצא מתא הנהג, עלה לתא המטען, עסק בניקוי אפר שנותר בתא המטען, ובעת הירידה מתא המטען ארעה לו התאונה. 5. אירוע תאונה התרחש כאמור ביום , 13.10.95 דהיינו לאחר תקו מס' 8, תשנ"א- 1990. לפיכך, יש להתייחס להגדרות החוק כפי שתוקנו. 6. סעיף 1לחוק מגדיר "תאונת דרכים" וקובע: "מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". גם המונח "שימוש ברכב מנועי" תוקן והגדרתו היא כדלקמן: "שימוש ברכב מנועי, נסיעה ברכב, כניסה לרכב, או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו, או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו.... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד". 7. בית המשפט העליון בבר"ע 8061/95 עוז נ' "אררט" (טרם פורסם), שניתן ב- 18 .11.96 על ידי הרכב של שבעה שופטים קבע כי תיקון 8 לחוק התכוון לאמץ את הגישה התעבורתית: "המבחן התעבורתי ("למטרות תחבורה") מכון כלפי השאלה, האם שימוש שנעשה ברכב הוא בגדרו של סיכון תעבורתי. על פי גישה זו, יעודו של כלי הרכב לעניין חוק הפיצויים - והדבר עולה עתה גם מהגדרת הביטוי 'רכב' - הוא לשמש לתחבורה יבשתית. יעוד זה יוצר, מעצם טבעו, סיכון תעבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדריו של סיכו תעבורתי זה הוא 'למטרות תחבורה. כך, למשל, שימוש תעבורתי עיקרי ברכב הוא בנסיעה בו. נזק גוף הנגרם עקב נסיעה הוא נזק הנגרם עקב שימוש 'למטרות' תחבורה. אחד משימושי הלואי התעבורתיים לרכב למטרת נסיעה הוא בכניסה או ביציאה מהרכב במהלך הנסיעה או בסיומה" 8. אין ספק כי הכניסה לתא המטען האחורי של המשאית לא היתה לצורך נסיעה. התובע הספיק לצאת בשלום מתא הנהג, אשר מתוכו הוא מבצע את פעילותו התעבורתית כנהג. הוא עלה על ארגז המטען האחורי כדי לנקותו, סיים פעולות הניקוי וכאשר ירד החליק ונפגע. כאמור ב"כ הנתבע העלה בסיכומיו טענה לפיה לכאורה מנוע הרכב פעל בעת האירוע. מבלי להכנס לקביעות עובדתיות שלא זה מקומן בעת טעו מקדמי, סבורני שענין זה אינו רלוונטי, בנסיבות בהתחשב בניתוח המשפטי שלהן. 9. לאור תיקון החוק המצב הוא, שיש להגדיר במדוייק את מהות הפעולה ואת השלב שבו כל אחת מהפעולות מתחילה והשלב בו היא מסתיימת (השווה עוזר - נ' אררט הנ"ל בעמ' 40). אי לכך, מתגבש מבחן לפי יש להבדיל בין כניסה, או ירידה מהרכב, לקראת נסיעה, או לאחר סיום הנסיעה, או בתכוף לסיום הנסיעה - שהם בגדר "שימוש ברכב", במובן החוק, לבין כניסה, או ירידה שאינן בהקשר לנסיעה. ראה: ת.א. (שלום נצרת) 2016/93עיסא מחמוד סאלח נ' "צור שמיר" (צלטנר בעמ' 3854). 10. פעולת הניקוי של התא האחורי איננה חלק מהשיוש התעבורתי ברכב, היא אינה קשוה "למטרות תחבורה", אלא "למטרות נקיון". ניקוי הרכב גם איננו טיפול, או תיקון דרך. לא נטען ע"י בא כח התובע בצורה כלשהיא כי פעולת הניקוי שבוצעה היתה חיונית להמשך הנסיעה, כמו במקרה של ירידה לצורך ניקוי שמשה שכוסתה בבוץ, אשר מפריע להמשך נהיגה בטוחה. המקרה דנן דומה למקרה בו עמד התובע על הקרקע וניקה את הרכב, והיה מחליק בצורה כלשהיא, למשל על שלולית מים, לא היה בכך כדי להוות תאונת דרכים. כך גם כאשר סיים פעולת ניקוי על גבי ארגז המשאית, וירד ממנה לאחר השלמת הפעולה, אין המקרה יכול להכנס לגדר "תאונת דרכים". 11. לצורך השואה: נפסק כי נזק גוף שנגרם תוך כדי טיפוס על רכב ששימש להתקנת שלטי פרסומת אינו "למטרות תחבורה" (ראה: ת.א (ת"א 29497/92 דרעי נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ, צלטנר 1728). וכן תאונה שארעה כאשר התובע נכנס למשאית כדי לקחת מצית ונפגע בעת הירידה, לא תחשב כתאונת דרכים. בע"א (ראה: ע"א ת"א 594/95 פדידה נ' סער, צלטנר עמ' 2826(א)). כך גם נפסק כי כניסה לרכב כדי לקחת חפצים אינה מהווה שימוש למטרות תחבורה (ראה: 17040/93ראשד עומרי נ' "דולב", צלטנר 3080). 12. גם אנגלרד בעידכון משולב תשנ"ו עמ' 28 מפנה ל: ע"א (שלום ת"א) 2474רינגוירץ נ' ר. עני. צלטלר 233 כב 11 (הולך רגל נתקל בצינור גומי ששימש לשטיפת מכונית הוחלט כי זו תאונת דרכים) והוא מסכם: "לאחר תיקון מס' 8 אין עוד אפשרות לראות בתאונה מסוג זה משום תאונת דרכים. רחיצת מכונית לאחר תום נסיעה היא בבחינת טיפול "בית" להבדיל "מטיפול דרך". לכן אין זה משנה אם המכונית חונה במקום אסור, משום שגורם התאונה אינו החניה אלא הרחיצה". 13. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התאונה הנדונה איננה "תאונת דרכים כמשמעותה בחוק ועל כן, דין התביעה להדחות על הסף. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 500, 2 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.נפילה מרכב עומדתאונות נפילהתאונת דרכיםמשאיתהכרה בתאונת דרכיםנפילה