התובעת טוענת כי הנתבעת השיבה לה את ההחזר עבור ביטוח צד ג' שבוטל, בניכוי הימים בהם היה מבוטח הרכב, ובעניין ביטוח צד ג', למעט טענה להפרש של 23 ₪, אין לתובעת תביעה בעניין זה. טענת התובעת מופנית כנגד אי קבלת ההחזר עבור ביטוח החובה ששולם ל-345 יום, ובפועל ניתנה לגביו הוראת הקפאה כבר לאחר 30 יום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקפאת ביטוח חובה לרכב: 1. בפני תביעה של התובעת המופנית כנגד הנתבעת, חברת ביטוח, וזאת להחזר דמי ביטוח רכב אשר שילמו ע"י התובעת. ואלה העובדות הצריכות לעניינו. 2. ביום 21.12.01 בטחה התובעת את רכבה מסוג סוזוקי אלטו (להלן: "הרכב") אצל הנתבעת. הסכם הביטוח נכרת בטלפון ובמסגרתו נעשה ביטוח חובה וביטוח צד ג'. הפוליסה אמורה היתה להיות בתוקף ממועד עריכת ההסכם ועד ליום 30.11.02. מחירי הביטוח היו 900 ₪ עבור בטוח צד ג' ו-1,851 ₪ עבור ביטוח החובה. התשלום עבור הביטוח נעשה בתשלומים באמצעות כרטיס אשראי. טענות התובעת: 3. התובעת טוענת כי ביום 21.1.02, דהיינו חודש ימים בלבד ממועד עריכת הסכם הביטוח, ולנוכח העובדה כי הרכב הושבת, התקשרה לנתבעת ולאחר שקיבלה מהם ייעוץ נתנה הוראה להקפאת הביטוח. התובעת טוענת כי הנתבעת השיבה לה את ההחזר עבור ביטוח צד ג' שבוטל, בניכוי הימים בהם היה מבוטח הרכב, ובעניין ביטוח צד ג', למעט טענה להפרש של 23 ₪, אין לתובעת תביעה בעניין זה. 4. טענת התובעת מופנית כנגד אי קבלת ההחזר עבור ביטוח החובה ששולם ל-345 יום, ובפועל ניתנה לגביו הוראת הקפאה כבר לאחר 30 יום. התובעת טוענת כי הוראת ההקפאה ניתנה על סמך הבטחה מפורשת של נציגת הנתבעת ולפיה לאחר תקופת הקפאה של 45 יום, תהא היא זכאית להחזר מלא של דמי הביטוח ששולמו עבור תקופת הביטוח הלא מנוצלת, לרבות תקופת ההקפאה, ללא צורך בתשלום דמי ביטול העומדים על סך של כ-400 ₪. 5. התובעת טוענת כי פעלה על סמך המלצה וידיעה זו ולפיכך ניתנה הוראת הקפאה כאמור. התובעת טוענת כי משהחלה לדרוש, בסמוך לחודש מרץ 2002, כי התשלומים השוטפים יפסקו ויוחזרו לה לאלתר כל התשלומים ששלמה, מבלי לבצע הפחתה של 400 ₪ כדמי ביטול, החלה הנתבעת להתכחש למצגיה והודתה כי מדובר בטעות של המוקדנית. 6. בנוסף, הודיעה לה הנתבעת כי על מנת לבטל את ביטוח החובה עליה להשיב את התעודה המקורית שקבלה, ולא עזרו כל מחאותיה כי תעודה מקורית כזו לא נשלחה אליה. 7. בין הצדדים התנהלה תכתובת עניפה אולם זו לא הניבה תוצאות בקשר להחזר דמי ביטוח החובה, ולפיכך הוגשה התביעה במסגרתה תבעה התובעת את ההחזר המלא, של כל הסכום ששולם בניכוי 30 היום שהיה הביטוח בתוקף ובתוספת 23 ₪ של הפרשי ביטוח צד ג' שלא שולמו. טענות הנתבעת: 8. הנתבעת טענה כי הסכימה להקפיא את הביטוחים של התובעת מתוך הנחה כי היא עומדת לרכוש רכב אחר. הנתבעת טענה כי על מנת להקפיא, לא כל שכן, לבטל תעודת ביטוח, יש צורך במשלוח התעודה המקורית, וזאת לא נעשה. הנתבעת מודה כי הציגה לתובעת שתי חלופות - האחת ביטול והשניה הקפאה, והוסבר לתובעת, לטענת הנתבעת, כבר בשיחה בחודש ינואר 2002, כי אופציית ההקפאה מותנית במשלוח התעודה באופן פיזי. 9. הנתבעת טוענת כי משפנתה התובעת אליה בחודש מרץ או בסמוך לכך, נאמר לה כי לא בוצעה הקפאה מכיוון שהתעודה לא נשלחה, ואם היא רוצה לבטל את הפוליסה, יהיה הדבר כרוך בתשלום דמי ביטול. הנתבעת טענה כי הציבה בפני התובעת אופציה של חתימה על תצהיר בדבר אובדן תעודת הפוליסה - אולם משלא פעלה התובעת כנדרש לא ניתן לבטל את הפוליסה, וזאת בין השאר על פי הנחיות "אבנר", ולפיכך נגבו דמי הביטוח עד תום התקופה. דיונים והוכחות: 10. בתוך זה התקיימו 2 ישיבות, האחת מיום 20/5/03 והשניה ביום 17/11/03. בעקבות דיוני ההוכחות התברר כי השאלה העקרית שבמחלוקת נוגעת לשיחה שהתנהלה בין התובעת לבין הנתבעת ביום 21/1/02, היא השיחה בה ניתנה הוראת הקפאת הפוליסה (להלן: "שיחת ההקפאה"). בעוד שהתובעת טענה כי בשיחת ההקפאה לא נאמר לה שיש צורך במשלוח התעודה המקורית וכן עמדה על כך שבשיחת ההקפאה נאמר לה במפורש שבאופציה זו לא יגבו דמי ביטול, אזי הנתבעת טענה כי כבר בשיחת ההקפאה נאמר לה לשלוח את התעודה וכן שהחזרת הפוליסה הכרחית על פי הנחיות "אבנר". 11. בתום הדיון שהתקיים בין 20.5.03 הורה בית המשפט לנתבעת להגיש את תמלילי כל השיחות שנערכו עם התובעת. לאחר מתן החלטה זו הסכים נציג הנתבע לשלם לתובעת את מלוא החזר המגיע לה בניכוי דמי הביטול, אולם התובעת סרבה ולפיכך הגישה הנתבעת את תמלילי השיחות בדיון שהתקיים ביום 17.11.03. לאחר קבלת תמלילי השיחות, הודיעה התובעת כי השיחה החשובה ביותר לא תומללה ולפיכך ביקשה לקבל לידיה את עותק הקלטות והגישה בעצמה את התמלילים החסרים. ההכרעה: 12. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמלילים אשר הוצגו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להדחות. 13. התרשמתי כי התובעת נתפסה לכלל טעות בסיסית בהבנתה את מנגנון ההקפאה שהוצע לה, וכי הטעות אינה נובעת מדרך הצגת הדברים על ידי נציג הנתבעת, מעיין, אלא מהבנה לא נכונה של התובעת. כל תביעתה זו של התובעת מושתת למעשה על הטענה שהובטח לה שאם היא מבצעת הקפאה, וההקפאה נמשכת מעבר ל-45 יום, היא זכאית לקבל החזר עבור כל ימי ההקפאה. 14. אולם, הוסבר לתובעת מפורשות, כי מדובר בהקפאה דהיינו, במצב בו בשלב כלשהו מחדשים את הביטוח לאותו רכב או מעבירים אותו לרכב אחר - שאז הדבר כרוך בתשלום של כ-48 ₪ עבור החלפה. הובהר לתובעת מפורשות כי במקרה של ביטול, גם לאחר מתן הודעת הקפאה, יש תשלום של כ-400 ₪ כדמי ביטול! התובעת משום מה מתעקשת לעשות שעטנז בין השנים ולדרוש כי ביטול לאחר כ-45 יום של הקפאה לא יהיה כרוך בתשלום דמי ביטול - דברים אלה לא נאמרו באופן מפורש ע"י מעיין וממכלול השיחות עולה כי מדובר בשני מסלולים נפרדים - של הקפאה מחד וביטול מאידך! 15. זאת ועוד - סעיף 9 לפוליסה, הדן בביטוח חובה (עמ' 14 לפוליסה) קובע מפורשות כי ביטול יגרור החזרת כספים ששולמו, בניכוי דמי בולים. עוד נאמר כי להודעת הביטול יש לצרף תעודת ביטוח מקורית משולמת בדואר! 16. על הצורך בהחזרת תעודת הביטוח המקורית נאמר לתובעת כבר ביום 21.1.02 (עמ' 5 לתמליל השיחה עם תמי) וכן בשיחות מחודש מרץ 2002 - משום מה התובעת העדיפה להתעלם מהנחיה זו. 18. יתרה מזו, מהתמלילים עולה שהנתבעת הציעה לתובעת חלופה של תצהיר - במידה ותעודת החובה לא הגיעה ליעדה. התובעת לא סיפקה הסבר כלשהו מדוע לא שלחה את התצהיר המבוקש, ולכן לא עמדה בתנאי הפוליסה לעניין ההחזר הכספי המגיע בעבור ביטול. במאמר מוסגר אציין כי כל שאלת קיומה של תעודת המקור בידי התובעת לוטה בערפל - וראה תשובותיה של התובעת בעמ' 19 לתמליל, שורות 26 - 27; עמ' 46, שורות 1 - 6; עמ' 50, שורות 12 - 17; ובמיוחד עמ' 54, שורה 27, שם אומרת התובעת כי היא מסתכלת בתעודת החובה! 19. מהמקובץ לעיל עולה כי לתובעת הוסבר במפורש ההבדל בין הקפאה לביטול; כי ביטול לאחר הקפאה עדיין אינו גורע מהזכות לגבות דמי בולים; כי הביטול מותנה בהחזרת תעודת הביטוח המקורית ולחלופין בתצהיר - משום מה התובעת החליטה להתבצר בעמדה לא ברורה, הנוגדת לתנאי הפוליסה ואף להגיון הבריא הישר (שאחרת, כל מבוטח שהיה רוצה לבטל פוליסה ללא דמי ביטול היה נותן הוראת "הקפאה" ל-45 ימים ואז מבטל ...). לא החזירה את תעודת הביטוח המקורית ולחלופין לא שלחה תצהיר בדבר אי קבלת התעודה - ומכל הסיבות הללו - דין התביעה להידחות. 20. לעניין הוצאות משפט: יש לזכור כי הנתבעת הציעה לתובעת הצעת פשרה נדיבה לתשלום דמי הביטוח בניכוי הבולים, חרף אי החזרת תעודת הביטוח. התובעת סירבה להצעה זו ודרשה את הצגת התמלילים. הנתבעת תמללה את השיחות, אולם בחרה להשמיט את השיחה הראשונית עם מעיין, מיום 21.01.2002 (למרות שלא מצאתי בשיחה זו בסיס לטענת התובעת). בשל מחדל זה, נוצר צורך אצל התובעת לפעול לתמלול באופן עצמאי, הוארכו ההליכים בתיק זה וכן פעלה הנתבעת בניגוד להחלטה מיום 20.05.2003, שם הורה בית המשפט לנתבעת לפעול לתמלול כל השיחות. בשל מחדל זה, איני פוסקת הוצאות לטובת הנתבעת. סוף דבר - התביעה נדחית ללא צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. רכבביטוח רכב