סעיף 154(א ו-(ב) לפקודת המכס [נוסח חדש] קובע בזו הלשון: " .154(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל טובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על טובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה. (ב) בעל טובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעה נגד המכס: השופטת ד"ר ד. פלפל - אב"ד א. מהות הערעור זה ערעור על פס"ד של בימ"ש קמא (ס/הנשיא השופט צ' הרטל) בו מחק את תביעת המערער על הסף מהטעם שפקעה זכותו להגשת התובענה. ב. עובדות רלבנטיות התובע היה בעלים של מכונית סובארו מס' רישוי 25-465- 20ששימשה כמונית (להלן: "המונית"). המונית שהיתה בחזקת נהגים שכירים, נעלמה על פי המפורט בפרשת התביעה, ובתאריך 9.8.89הפקיד המערער את רשיונותיה. ב- 22.6.92נתפסה המונית כשהיא נושאת מס' רישוי אחר, וללא טסט במשך שנים אחדות. כתנאי לשחרורה דרש בית המכס בחיפה תשלום מיסים בגובה 986, 10ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. ב- 26.1.93הודיע בית המכס למערער, שהמונית תשוחרר לאחר תשלום ריבית והצמדה בלבד בסך 560, 9ש"ח, נכון ליום .17.1.93 המערער שילם הסכום תוך מחאה. בתאריך 11.6.95הגיש המערער כתב תביעה לבימ"ש השלום בו הוא טוען שהוא היה זכאי לקבל את המונית ללא תשלום כלשהו, ושעל כל פנים, לא היה המכס זכאי לתבוע ממנו ריבית והצמדה בגין קרן שאין הוא חייב בה. המשיבה הגישה כתב הגנה. בתאריך 4.3.96, הגישה המשיבה בקשה למחיקה על הסף בהסתמכה על סעיף 154(א) ו-(ב) לפקודת המכס [נוסח חדש]. סעיף זה קובע בזו הלשון: " .154(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל טובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על טובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה. (ב) בעל טובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו". בימ"ש קמא קיבל בקשה זו ומכאן הערעור. ג. נימוקי הערעור בפנינו טען עו"ד לירז ששגה בימ"ש קמא בשניים במוחקו התביעה על הסף. לטענתו - היה צורך לדון תחילה בטענה, שעולה מפרשת התביעה, שאין המדובר כאן בתשלום מס. אם אין המדובר בתשלום מס, לא ניתן ליישם את פקודת המכס. טעון נוסף היה, שסעיף 154(א) לפקודת המכס קובע תקופת התישנות. טענת ההתישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה ע"י המשיבה, ומכאן שבימ"ש קמא לא יכול היה להיזקק לה. ד. האם המדובר בחיובי מס? ברור שהמקור ההסטורי של החיוב היתה דרישת בית המכס לתשלום מס בלווית הפרשי הצמדה וריבית. ברור גם, שאילו נתבעה הקרן פלוס הריבית וההצמדה ניתן היה לעשות אנלוגיה מסעיף 97א' לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975הקובע שלענין גביה יראו הפרשי הצמדה וריבית בשל מס ששולם בפיגור כ"חוב מס". ואתה דוק ואמור: אם הקרן משולמת אז גם הפרשי ההצמדה והרבית מסווגים כחוב מס, ברם מה הדין כשהרשות ויתרה על הקרן?! והשאלה כאן כפולה: האם הפרשי ההצמדה והריבית הם חיובי מס? האם כשויתרה הרשות על הקרן, היא יכולה לתבוע הפרשי הצמדה וריבית? אנו נבחן את השאלה הראשונה, בלבד. העקרון הוא שההצמדה באה כדי לשמור על ערך הקרן. העקרון הוא שהריבית מתווספת כרווחים על קרן ההון. כשלא קיימת קרן שאלה היא האם יש על מה לשמור? האם ניתן לתבוע, והאם לא חל ניתוק קשר סיבתי בין תביעת הפרשי הצמדה וריבית "ערומים" לבין פקודת המכס? לשאלה זו השיב ביהמ"ש השלום בשלילה, ואין הצדק עמו. כשלא קיימת קרן מס - דהיינו חוב - לא ניתן לייחס הפרשי הצמדה וריבית לחוב מס שאינו קיים. אם לא קיים חוב מס, אזי לא נוצרה זיקה בין סכום זה לבין פקודת המכס במקרה כזה וגם לא חל סעיף 154א' לפקודת המכס, והדיון בנושא ההתישנות היה מיותר. כל זאת כשבימ"ש קמא אמור לשוות לנגד עיניו, שהמדובר בדיני מיסים, ופרשנות החוק לענין זה צריכה להיות דווקנית, ובמקרה של ספק לטובת האזרח. הן חוק מס ערך מוסף לעיל והן סעיף 10א' לחוק מס קניה (סחורות ושירותים) התשי"ב-1952, מתיחסים להפרשי ההצמדה וריבית כחוב מס, אך ורק בדברם על גביית "הקרן" - המס או הקנס ששולמו באיחור. ומכלל ניסוח זה, אתה שומע את לאו השלילה. השאלה האחרת, עליה יצטרך בימ"ש השלום ליתן דעתו, היא מה דין הויתור על קרן המס לענין אפשרות גביית ההצמדה והריבית? שאלה זו טרם עמדה לדיון בפני בימ"ש השלום, ולכן אין לה גם מקום בפנינו. ה. לטענת ההתיישנות ב"כ המערער גרס שמדובר בטענת התישנות דיונית שיש חובה לטענה בהזדמנות הראשונה. ב"כ המשיבה שינה עמדתו בין הערכאות. בעוד שבפנינו טען שהמדובר בטענת התישנות מהותית, שאין חובה לטענה מייד בהזדמנות הראשונה, אזי בבימ"ש קמא גרס שסעיף 154לפקודת המכס קובע דרך מיוחדת לבקשת השגה וערעור, ומפקיע את הזכות, אם הדבר לא נעשה בדרך שנקבעה בחוק. כאמור, משהגעתי למסקנה שאין המדובר בחוב מס, אין גם מקום לדיון בטענת ההתישנות הספציפית מכח סעיף 154לפקודת המכס. אשר על כן הייתי מציעה לחברי לבטל את פסה"ד של בימ"ש קמא ולהחזיר לו הדיון בתובענה לגופה. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 8ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. ד"ר ד. פלפל, שופטת השופטת א' קובו: אני מסכימה. א. קובו, שופטת השופטת ש' ברוש: אני מסכימה. ש. ברוש, שופטת אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד"ר ד. פלפל.מכסהתיישנות