קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התלמדות - יחסי עובד מעביד: פתח דבר התובעים בפנינו למדו במוסדות אקדמיים שונים לתעודת הנדסאי אלקטרוניקה - מכשור רפואי וטכנולוג רפואי. לאחר סיום לימודיהם העיוניים וכחלק מדרישות המוסד האקדמי כתנאי לקבלת התואר, נדרשו התובעים לעבור הכשרה מעשית/התלמדות, אותה ביצעו בנתבעת. השאלה המונחת לפתחנו הינה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בתקופת ההכשרה המעשית וככל שנקבע בחיוב, מהן הזכויות המגיעות לתובעים כנובע מכך. רקע עובדתי שאינו במחלוקת לימודי התובעים נועדו להכשירם כאמור לתפקיד "טכנולוג רפואי".לאחר שתי שנות לימודים עיוניים במוסד אקדמי, נדרשים הסטודנטים כתנאי לקבלת התעודה, לעבור הכשרה מעשית (להלן גם - הכשרה קלינית) באחד ממקומות העבודה אשר אושרו על ידי המוסד האקדמי (להלן - הגורם המכשיר). תקופת ההכשרה המעשית נקבעת על ידי המוסד האקדמי ובמקרה שבפנינו הינה 10 חודשים. התובעים 1 ו-3 למדו במכללת נשר ואילו התובעת 2 למדה במכון הטכנולוגי לישראל. לצורך ביצוע ההכשרה המעשית, מאתר המוסד האקדמי לסטודנטים את הגורם המכשיר, ומפנה את הסטודנטים לביצוע ההכשרה, בתיאום בין כל הצדדים. מערכת ההתקשרויות הרלוונטית הינה משולשת - בין הסטודנט לבין המוסד האקדמי; בין המוסד האקדמי לבין הגורם המכשיר ובין הגורם המכשיר לבין הסטודנט. ההתקשרות הראשונה אינה מעניינו של פסק דין זה ואילו על שתי ההתקשרויות הנוספות, נעמוד להלן. כפי שהוברר בפנינו, בין בית הספר הארצי להנדסאים, אשר בחסותו מתבצעת תוכנית הלימודים הרלוונטית (לעיל ולהלן - המוסד האקדמי), לבין הנתבעת קיים הסכם לביצוע הכשרה קלינית ולפיו המוסד האקדמי יפנה את הסטודנטים לנתבעת לביצוע הכשרה קלינית לצורך קבלת תעודת הנדסאי אלקטרוניקה - מכשור רפואי וטכנולוג רפואי והנתבעת תעניק לסטודנט הכשרה קלינית בהיקף של 40 שעות שבועיות למשך 10 חודשים, בהתאם לתוכנית הכשרה שנקבעה. עוד נקבע בהסכם כי על הנתבעת להחתים את הסטודנט על הסכם מיוחד שנוסחו קבוע מראש וכי אין בביצוע ההכשרה הקלינית כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת לבין הסטודנט (לדוגמא - נספח ג' לתצהיר עוואד). בהתאם לנספח להסכם הקודם, נחתם בין הנתבעת לבין הסטודנט הסכם, בו מוגדר הסטודנט כ"משתלם". המשתלם מתחייב על פי ההסכם להשתתף בלימודים העיוניים, המקצועיים והמעשיים "בהתאם לתוכנית ההכשרה"; המשתלם מתחייב לעמוד בכל המטלות והחובות כפי שתוטלנה עליו על ידי הממונים "על מנת לסיים את ההכשרה העיונית והמעשית בהצלחה"; המשתלם נדרש לבצע משימות ומטלות כפי שתוטלנה עליו "אך ורק לצורך השתלמותו" ולבסוף נקבע כי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד וכי המשתלם אינו זכאי לכל שכר עבור תקופת השתלמותו האמורה (לדוגמא - נספח ד' לתצהיר עוואד). "תכנית ההכשרה" לא הוצגה בפנינו. כל אחד מהתובעים עבר הכשרה מעשית כאמור בנתבעת, במועדים שונים, למשך 10 חודשים, למעט תקופת ההכשרה המעשית של התובע 1 אשר ארכה 11 חודשים, מכיוון שנדרש להשלים חודש היעדרות, עקב חודש שהחסיר בגין מלחמת לבנון השנייה, וזאת על מנת לעמוד בדרישות המוסד האקדמי (עמ' 23, ש' 8-11). אלו תקופות ההכשרה המעשית של כל אחד מהתובעים: התובע 1 - מחודש 4/2006 ועד 2/2007. התובעת 2 - מחודש 12/2007 ועד 10/2008. התובע 3 - מחודש 11/2006 ועד 8/2007. במהלך תקופת ההכשרה המעשית קיבלו התובעים כרטיסי נוכחות מהנתבעת, אותם היו אמורים להעביר בשעות הנוכחות עם כניסתם לנתבעת ובצאתם ממנה. בפועל, התובעים לא הקפידו על החתמת כרטיס הנוכחות ודפי הנוכחות שהוצגו בפנינו, ביחס לכל אחד מהתובעים, מלמדים על ימים בהם קיימת החתמה אחת בלבד, ימים בהם לא הוחתם כרטיס הנוכחות כלל וימים רבים בהם שעות הנוכחות של התובעים בנתבעת, היו פחותות בהרבה מ-8 השעות הנדרשות ליום, בהתאם לאמור לעיל. בסיום תקופת ההכשרה המעשית מילאה הנתבעת עבור כל אחד מהתובעים על טופס שהונפק על ידי המוסד האקדמי וכותרתו "חוות דעת על התנסות מעשית (סטאז') - מגמת מכשור רפואי". בטופס פורטו שמות הסטודנט והנתבעת, תקופת ההתנסות והתייחסות לתחומים ולמכשירים בהם התנסה הסטודנט. הטופס מולא באופן לקוני למדי. כך לדוגמא, תחת הכותרת "משך ההתנסות בכל מכשיר" נרשם: "בהתאם לנדרש"; תחת הכותרת "היקף ההתנסות" נרשם: "על פי הנחיות המכללה" ותחת "חוות דעת כללית + המלצה" נרשם: "המתמחה הגיע לקלינטיקה במהלך לימודיה והמטרה לימוד מעשי" (נספח א' לתצהיר זבידאת). הטופס נועד לעבור למוסד האקדמי, כאישור לביצוע ההכשרה המעשית על פי דרישותיו. המחלוקת בין הצדדים וטענותיהם לטענת התובעים - מהלך תקופת ההכשרה המעשית הם ביצעו למעשה עבודות שוטפות עבור הנתבעת בתחום עיסוקה ובכך הפיקה הנתבעת תועלת מעבודתם, בנוסף לתועלת שהפיקו הם עצמם לצורך לימודיהם, וזאת מבלי ששילמה להם שכר עבור כך. לטענתם, רק בחלק הראשון של תקופת ההכשרה קיבלו הדרכה צמודה, בדומה לכל עובד מתחיל, ולאחר מכן, עבדו באופן עצמאי בנתבעת, הן בין כותלי הנתבעת והן בשליחויות לבתי לקוחות. על כך הוסיפו כי הנתבעת חייבה אותם בהשתתפות בהשתלמויות שארגנה לעובדיה. התובעים טוענים כי העובדה שלא החתימו שעון נוכחות באופן סדיר נובעת מכך שלעיתים סיימו את יום עבודתם מחוץ לנתבעת, אצל לקוח. לבסוף טוענים התובעים כי יחסי הצדדים עלו כדי יחסי עובד ומעביד, המזכים אותם בתשלום שכר וזכויות על פי דיני העבודה וכי אין ליתן תוקף להסכם בו ויתרו לכאורה על יחסי עובד ומעביד, הן משאין מדובר במעמד וזכויות הניתנים לויתור והן משמדובר בהסכם שנחתם תחת אילוץ, כתנאי לקבלת התעודה הנכספת. לטענת הנתבעת - היא לא הפיקה כל תועלת מנוכחותם של התובעים אצלה ואם הופקה תועלת כלשהי, הרי היא זניחה. הנתבעת טוענת כי התובעים ביצעו פעולות בתחום התמחותם, בצמוד לטכנאי שהשגיח עליהם, וכי בהעדר התובעים, היה הטכנאי מבצע העבודה לבדו. הנתבעת לא פיקחה על שעות העבודה של התובעים, הם באו והלכו כרצונם. התובעים לא היו חייבים לנתבעת דין וחשבון אודות חופשה או מחלה והם מעולם לא חויבו בהשתתפות בהשתלמויות אלא הוזמנו אליהן כמעשה של רצון טוב. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בחלק מהמקרים, ביניהם בעניינו של התובע עוואד, אכן ביקשה מהמשתלמים לבצע עבורה עבודות מסוימות אלא שאז היתה משלמת עבור ביצוע אותן עבודות. לשני הצדדים טענות למכביר אודות העדר אמינותם של עדי הצד שכנגד והתובעים אף מבקשים שלא ניתן אמון בעדות העד שזומן מטעמם, אשר היה אמור כנראה לאשר חלק מטענות התביעה ולא זו בלבד שלא עשה כן, אלא שתמך בעמדת ההגנה. על עדויות הצדדים נרחיב במסגרת הדיון בטענותיהם. ההליך שבפנינו והערה מקדימה תחילה הוגשה תביעתו של התובע 1 ולאחריה הוגשו תביעותיהם של התובעת 2 והתובע 3. בהחלטה מיום 18.1.2010 קיבל נשיא בית דין זה את בקשת התובעים והחליט על איחוד הדיון בתובענות. מטעם התביעה, נשמעו בהליך עדויות שלושת התובעים, אשר הגישו תצהיריהם ונחקרו בחקירה נגדית, וכן נשמעה עדותו של מר דורון בן דור שזומן מטעם התביעה והעיד בחקירה ראשית ונגדית בפנינו. מטעם ההגנה, העידו בתצהיר עדות גב' מרסל ברמק - בעלים ומנהלת משאבי אנוש בנתבעת, גב' כוכבה דדוש, מנהל שירות, גב' קרן איטח, עובדת מעבדה ומר אריה אריגטרו, טכנאי בכיר. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, הגענו למסקנה כי אין אבחנה ממשית בין שלושת התובעים ביחס לעניינים הנדונים בפנינו ולפיכך, פסק דיננו להלן יינתן ביחס לכל השלושה, למעט מקומות בהם נמצא לנכון להתייחס למי מהם בנפרד. דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין, כי בחינת כלל הראיות שהוצגו בפנינו וטענות הצדדים, הביאה אותנו לכלל מסקנה כי דין כל התביעות שבפנינו להדחות. לא הוכח בפנינו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בתקופות ההתקשרות ביניהם, לא מההיבט העקרוני ולא מההיבט העובדתי ולהלן נפרט מהם הטעמים העומדים בבסיס מסקנתנו זו. א. יחסי עובד ומעביד - ההיבט העקרוני: מטרת ההתקשרות על פי רוב מקובל בפסיקה לבחון קיומם של יחסי עובד ומעביד לפי מבחני ההשתלבות, אשר פותחו בהרחבה בפסיקה. אלא שבמרבית המקרים שמגיעים לפתחו של בית הדין בעניין זה, אין חולק כי בסיס ההתקשרות בין הצדדים הינו מתן עבודה תמורת שכר ובית הדין נדרש אפוא לבדוק, האם אותה התקשרות עולה כדי יחסי עובד ומעביד. המקרה שבפנינו שונה, שכן הוא מחייב אותנו בבחינה מקדמית, בטרם נפנה לבחינת מבחני ההשתלבות, והיא מה המטרה שעמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים. "ביסודם של יחסי עובד ומעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע העבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת." (צ' בר-ניב, דיני עבודה, ב"סדרי שלטון ומשפט", ע' 494). עמד על כך פרופ' מירוני במאמרו "מיהו המעביד - הגדרת יחסי עובד מעביד בתבניות העסקה מודולאריות" (עיוני משפט ט' 2, 505): "בשורה ארוכה של פסקי דין החליטו בית הדין לעבודה ובית המשפט הגבוה לצדק כי אין קיימים יחסי עובד ומעביד בין חייל בשירות קבע לבין המדינה, בין חבר לאגודה שיתופית...בין שחקן כדורגל לבין קבוצתו....כל זאת שעה שלפי מבחן ההשתלבות אין ספק שיחסי עובד-מעביד אכן נתקיימו...כל המקרים הללו נלכדו במצודת המבחן המקדמי אשר התגבש בפסיקת בית הדין ואותו יש לעבור טרם נכנסים בשער מבחן ההשתלבות. במבחן מקדמי זה, אשר מוצע לכנותו "מבחן ההתקשרות", שואל עצמו בית הדין האם בין התובע לנתבע קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שבבסיסה העיקרי מונח חוזה ואשר מטרתה העיקרית להסדיר העברת שירותי עבודה בתמורה...". אין חולק כי מטרתה העיקרית של ההתקשרות בין הצדדים שבפנינו, היתה מתן מסגרת ללמידה מעשית לתובעים, כחלק מדרישות המוסד האקדמי, לאחר שסיימו את חלקה העיוני של תוכנית הלימודים. מיד נבהיר - אין בקביעה זו כשלעצמה כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ונדרשת בחינה נוספת, כפי שעוד יעשה להלן; ואולם העדויות שבפנינו העלו ללא כחל וסרק כי ההתקשרות בין הצדדים נועדה להכשרת התובעים ולא היה בבסיסה כל אינטרס של הנתבעת. למסקנה זו הגענו על יסוד העובדות הבאות המתייחסות הן לבסיס ההתקשרות והן להתנהגות הצדדים במהלכה, המלמדת על ראשיתה: א. הנתבעת לא ביקשה את התמחותם של מי התובעים, או של מתלמדים אחרים. לא נטען בפנינו שהנתבעת יזמה פעולה אקטיבית כלשהי על מנת לקלוט להכשרה מעשית סטודנטים כדוגמת התובעים. היוזמה להתקשרות בין הצדדים היתה של המוסד האקדמי, אשר קישר בין הסטודנטים לבין הגורמים המכשירים השונים, כדוגמת הנתבעת (ראה: עמ' 54, ש' 5 ואילך; עמ' 55, ש' 5). לא נטען שהנתבעת פנתה בחיפוש אחר משתלמים, או ביקשה להתקשר עימם. הוכח חד משמעית, שחלקה של הנתבעת בנקודת זמן זו, היה לא יותר מאשר היעתרות לפניה של המוסד האקדמי. ראה גם עדותו של התובע 1 בעמ' 20, ש' 28 ובעמ' 21, ש' 7-8. ב. נוכחותם של התובעים בנתבעת לא שינתה ממצבת כוח האדם של הנתבעת שלא היתה תלויה כלל במספר הסטודנטים שהתלמדו אצלה בכל רגע נתון (תצהיר ברמק, סע' 5.6, שלא נסתר; עמ' 39, ש' 12, ש' 20). ג. הנתבעת לא הביעה עניין בזהות הסטודנטים שיעברו אצלה הכשרה מעשית (ראה בעדות ברמק: "...מזל (נציגת המכללה, מ.נ.ד) החליטה את מי לשלוח אלי באופן חד משמעי", עמ' 54, ש' 22, אשר נתמכה בעדות זבידאת, עמ' 16, ש' 16). ככל שמטרתה של הנתבעת היתה קבלת עבודה, יש להניח שהיתה מבקשת לקבל מתלמדים מוכשרים ולצורך זה מראיינת אותם ובוררת ביניהם. הדבר לא נעשה במקרה שלפנינו, הנתבעת קיבלה מספר מתלמדים לפי מכסה שהקצתה למוסד האקדמי והיתה נטולת עניין באשר לזהותם. ד. כשם שהתובעים לא ציפו לקבל שכר מהמוסד האקדמי בו למדו, הם לא ציפו לקבל שכר מהנתבעת עבור תקופת ההכשרה המעשית (עמ' 9, ש' 14). מעדותם של התובעים עלה בבירור שתוך כדי ההכשרה ראו את מעמדם בנתבעת כמתלמדים וכי הציפייה לשכר עלתה בשלב מאוחר יותר. ה. התובעים היו מודעים היטב למעמדם כמתלמדים. כך, הרשו לעצמם להגיע לאחר תחילת יום העבודה בנתבעת או יצאו מוקדם, כפי שמעידים בבירור דו"חות הנוכחות; כאשר יצאו לחופשה מבלי לבקש אישור או כאשר היו במחלה ממושכת מבלי להציג אישורים רפואיים לנתבעת (עמ' 12, ש' 15, 20; עמ' 38, ש' 24). לטענת הנתבעת, התובעים לא נדרשו לספק הסברים על איחור או יציאה מוקדמת ואם מי מהם ישב בחוסר מעש לא ננזף על כך, אלא אם הפריע בהתנהגותו למהלך העבודה התקין. התובעים לא טענו אחרת. מכאן, שמטרת ההתקשרות לא היתה ביצוע עבודה, כי אם התלמדות. חשוב כי נדגיש, כעולה מדברינו לעיל, שהנהנים ממטרה זו היו התובעים, אשר השלימו בדרך זו את המסלול לסיום לימודיהם, וכן המוסד האקדמי. ברמק העידה כי השתתפה בתוכנית הזו לבקשת המוסד האקדמי ומתוך שראתה חשיבות בהכשרת דור העתיד. עדותה היתה אמינה בעינינו. ממילא שלא הובאה בפנינו כל ראיה המצביעה על כך שהנתבעת ביקשה את קיומה של ההשתלמות האמורה בין כתליה, כדרך להשגת תועלת כלשהי. ב. יחסי עובד ומעביד - ההיבט העובדתי עמדנו לעיל על כך שמטרת ההתקשרות בין הצדדים לא היתה ביצוע עבודה. כאמור, אין בכך בלבד כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד, שכן תהא מטרתה הראשונית של ההתקשרות בין הצדדים אשר תהא, הרי שהתנהגות הצדדים בפועל, עשויה להקים מסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד. בהתאם, הכיר בית הדין הארצי לעבודה במעמדו של מתמחה בייעוץ מס או של מתמחה במשפטים, כעובד, וזאת חרף העובדה שמדובר בתקופת התלמדות המחויבת כתנאי לקבלת תעודה/רישיון מקצועי (עע 1054/01 אשר טווילי - יצחק דהרי, פד"ע לז 746; עע 1182/02 חיים קאזיס - תאופיק ארייט, פד"ע לח 394). בשני המקרים שהזכרנו לעיל, נתן בית הדין הארצי לעבודה משקל מהותי לעובדה שה"מעסיק" הפיק תועלת מעבודתו של המתמחה/מתלמד, אשר עלתה ברבות הזמן לתועלת של ממש. במקרה כאמור, הרי שאין מדובר בחוזה ממנו צד אחד בלבד מפיק תועלת, כי אם בחוזה הדדי בו כל צד תורם את חלקו ומקבל תמורה. במקרה שבפנינו לא מצאנו ראיה לתועלת שהופקה על ידי הנתבעת מהתלמדותם של התובעים ואם הופקה כזו, הרי מדובר בתועלת זניחה בלבד. מסקנתנו זו מבוססת על שלושה אדנים, לפי כובד משקלם: נוכחותם הבלתי סדירה של התובעים בנתבעת; העדר ראיה לביצוע עבודות על ידי התובעים באופן עצמאי וקבלת תשלום כאשר בוצעו עבודות מחוץ לתחום ההתלמדות. נוכחותם הבלתי סדירה של התובעים בנתבעת נפתח ונציין, כי מלכתחילה הדרישה להיקף הנוכחות של התובעים בנתבעת, הינה דרישה שמקורה במוסד האקדמי ולא בנתבעת. בעוד שבנתבעת שעות העבודה הינן בין 08:00 ל-17:00 משך 5 ימים בשבוע (עמ' 60, ש' 15), הרי שלפי דרישת המוסד האקדמי התובעים נדרשו ל-40 שעות שבועיות בלבד. ללמדנו, שהנתבעת לא קבעה את מסגרת העבודה הנטענת ובכך לא פעלה כמעביד. טענת התובע 3 לפיה עבד 45 שעות שבועיות, נסתרת מניה וביה על ידי דו"חות הנוכחות. מעבר לכך - הוכח בפנינו באופן חד משמעי, שהתובעים כלל לא הקפידו להתייצב בנתבעת מדי יום ובמלוא השעות שנקבעו להם לצורך ההכשרה. כך, מדו"ח סיכום השעות של התובע 1 (להלן גם - חלאילה), שהינו שיקוף של החתמת כרטיס הנוכחות בשעון הנוכחות, עולה כי בחודש אפריל 2006 התייצב בנתבעת בין 08:00 ל-14:30/15:00, כאשר בימים מסוימים לא החתים כרטיס כלל (9.4.06) ובימים אחרים החתים כרטיס רק ביציאה (2.4.06) או רק בכניסה (16.4.06). תמונה דומה עולה גם מחודש 5/2006. בחודש 6/2006 כבר החל חלאילה לצאת מהנתבעת בסמוך לשעה 14:00 ולעיתים מוקדם מכך, וימים רבים יותר לא החתים כרטיס נוכחות באופן מלא. בחודש 7/2006 החתים את כרטיס הנוכחות רק 6 ימים, לא באופן מלא וכך הלאה, כאשר בהמשך אף התייצב בנתבעת בשעות מאוחרות יותר וכמעט לא החתים כרטיס כלל. תמונה דומה עולה מדו"חות הנוכחות של התובע 3 (להלן גם - עוואד) - בחודש הראשון קיים דיווח כניסה ויציאה כמעט קבוע, אשר לרוב מצביע על פחות מ-8 שעות עבודה, בהמשך שעות הנוכחות ביום הולכות ופוחתות וכך גם מספר הימים בהם הוחתם הכרטיס ובסופה של התקופה החתמת כרטיס מועטת ביותר, ולפיה גם בימים בהם הוחתם הכרטיס פעמיים ביום, נוכחותו של עוואד בנתבעת היתה לשעות ספורות בלבד. עוואד לא ידע להסביר את דו"חות הנוכחות למעט טענה שלעיתים החל או סיים את יום העבודה מחוץ לכותלי הנתבעת, טענה עליה נעמוד להלן. במקרה של התובעת 2 (להלן גם - זבידאת), המקרה אף קיצוני יותר, שכן כבר מהחודש הראשון (1/2008) התייצבה זבידאת בנתבעת בשעה 09:30 לערך (לעיתים גם לאחר 11:00) ויצאה לרוב לפני 15:00, כך שנוכחותה הממוצעת כבר בשלב זה היתה בת לא יותר מ-5 שעות ליום וזאת בנוסף לימים רבים בהם לא החתימה כלל כרטיס נוכחות. תגובתה של זבידאת לעולה מדו"חות הנוכחות (עמ' 20, ש' 1) הינה סתמית ואין לה כל ביסוס ולאחר שהתובעים היו אלו שדרשו את דו"חות הנוכחות כראיה להיקף עבודתם הנטענת, איננו מוצאים כל הצדקה שלא לקבל את העולה מהם כנכון. התובעים ניסו בחקירותיהם לטעון כי לעיתים עבדו אצל לקוחות ולכן החלו יום עבודה או סיימו אותו, מבלי להחתים כרטיס נוכחות. טענה זו יכולה היתה להסביר מקרים בודדים בלבד (וראה עדותו של עוואד בסע' 14 לתצהירו, לפיה מרבית עבודתו היתה במעבדה) וממילא שאין בה להסביר דבר ביחס לזבידאת שכלל לא טענה שעבדה מחוץ לכתלי הנתבעת. יתרה מכך, אין בהסבר זה כדי להצדיק העדר החתמת כרטיס כלל בימים כה רבים, כפי שעולה מדו"חות הנוכחות. מכל מקום התובעים לא ניהלו לעצמם דו"ח שעות עבודה אשר יכול להעיד על שעות עבודה אחרות מאלו המפורטות בדו"חות הממוחשבים של שעון הנוכחות. העד שזומן מטעם התובעים, מר דורון בן דור, אשר עבד בנתבעת בחופף לתקופת ההתלמדות של חלק מהתובעים ולא עבד בנתבעת במועד מתן עדותו, התייחס לכך כבר בחקירתו הראשית כאשר אמר "...ואני יודע איך הסטאז'רים עבדו שם, יום כן, יום לא, יום למה לא, לא הייתי רואה אותם באופן קבוע..." (עמ' 28, ש' 9). יש לציין, שאותו עד הכחיש מכל וכל את טענתו של ח'לאילה לפיה נסעו יחד לבתי לקוחות (שם, ש' 29 וכן עמ' 30, ש' 24). ראה גם עדותו של ארגינטרו מטעם הנתבעת, בעמ' 46, ש' 22 ועדותה של דדוש מטעם הנתבעת, עמ' 38, ש' 24. הבעלים ומנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן - ברמק), העידה בהקשר זה שמכיוון שלא ראתה בתובעים עובדי הנתבעת, לא הקפידה איתם כפי שהיתה מקפידה עם עובדיה: "...כשאני יורדת להגיד שלום או להסתובב במהלך היום השעות שהם בילו בחצר בישיבה בשמש ובעישון היו שעות רבות וזה לא עניין אותי. הם תלמידים ולא עובדים שלי" (עמ' 60, ש 4). מכאן, שהוכח שהתובעים לא נכחו באופן סדיר בנתבעת וכבר בכך יש כדי ללמד שלא ניתן היה לצפות מהם לתרומה עקבית וברורה לנתבעת. התייצבותם לעבודה לפי רצונם, ללא שמי ממנהלי הנתבעת או עובדיה, ידרוש מהם להתייצב מדי יום בשעות סדורות (כפי שנעשה עם מתמחה במשפטים לדוגמא), היא המעידה על כך שהנתבעת לא ציפתה לקבל מהם תמורה/תועלת ואם היתה כזו, הרי שהיתה אקראית בלבד. לא הוכחו המשימות שביצעו התובעים באופן עצמאי בתצהירו של עוואד, הוא פירט רשימה של תפקידים שביצע בנתבעת (סעיף 14 ואילך), ואולם בחקירתו הנגדית אישר את טענת הנתבעת כי עבודתו נעשתה לעולם תחת השגחת טכנאי (עמ' 11, ש' 25). חשוב לציין, כי עוואד העיד ראשון מבין התובעים, כאשר יתר התובעים נכחו באולם בזמן עדותו (עמ' 8, ש' 22). אנו מעדיפים את עדותו זו, הספונטנית ובלתי מושפעת, על פני עדויותיהם של התובעים אשר העידו לאחריו, שעבדו באופן עצמאי ללא פיקוח טכנאי מטעם הנתבעת, וזאת לאחר שהיו עדים לתגובות שבאו בעקבות תשובתו של עוואד ומבלי שטענותיהם אלו עלו מלכתחילה במסגרת עדויותיהם הראשיות. עדותו זו של עוואד נתמכת בעדותו של עד הנתבעת, ארגינטרו, אשר לפיה "הסטודנט אינו נדרש כמובן לעבוד בפרק זמן הלמידה. הוא מתבונן בעבודה ולעיתים מתנסה בה לצידו של עובד מיומן לצרכי לימוד בלבד" (נת/8, נת/7, סע' 15.5). ארגינטרו משמש כטכנאי בכיר במשיבה ולכן עדותו זו הינה ממקור ראשון. נתנו אמון מלא בעדותו, חרף ניסיונם של התובעים להציגו אחרת. זאת ועוד. עדויות התובעים ביחס לפעולות שביצעו בנתבעת באופן עצמאי כעובדים לכל דבר ועניין היו כלליות ביותר. התובעים לא ידעו להסביר ממי קיבלו את ההוראות לביצוע העבודות האמורות (לדוגמא, עמ' 18, ש' 11-16) ושני העדים היחידים שביקשו לזמן מטעמם, שהיו עובדי הנתבעת ואמורים היו לתמוך בגרסאותיהם לא עשו כן - האחד, אשר התייצב לדיון וסתר כליל את טענות התובעים והשני, שלא התייצב והתובעים ויתרו על עדותו. לא למותר לציין, כי התובעים טענו בבקשה לזימון אותם עדים כי יש בידיהם שיחות מוקלטות עימם, אך שיחות אלו לא הוצגו בפנינו. נותרנו אפוא עם עדויותיהם הכלליות של התובעים, אשר לא גובו בכל עדות או ראיה חיצונית אחרת ואין בעדויותיהם בלבד בכדי להרים הנטל במקרה הנדון לנסיבותיו, במיוחד נוכח עדותו הסותרת והאמינה של אריגטרו. באשר לתובע 1, אשר טען כי אין להסתמך על עדות אריגטרו ביחס אליו, שכן אישר שלא עבד עימו כלל, נציין, כי תצהירו של התובע 1 מציין באופן כוללני ביותר (אף ביחס לחבריו) את העבודות שביצע "תיקון מכשירים ושימוש בחומרים מסוכנים (חמצן נוזלי), סידור קלסרים.." וכן טענה לנסיעה לבתי לקוחות לצורך מתן שירות, לרבות עם מר בן דור (סע' 10 לתצהירו). לא זו בלבד שמדובר בטענות כלליות ביותר, אלא שעד התובעים, בן דור, הכחיש כאמור שנסע עם התובע 1 לבתי לקוחות. אף טענת התובע 1, אשר גובתה בתצהיר ארוסתו דאז ואשתו דהיום, כי נסע יחד עימה לבתי לקוחות, הינה תמוהה, באשר לא הובררו נסיבות נוכחות הארוסה בנסיעה לבית לקוח לצורכי עבודה. על יסוד צירוף העובדה שנוכחותם של כל התובעים בנתבעת היתה לא סדירה ולא קבועה, עם העובדה שטענותיהם ביחס לעבודות שביצעו היו כלליות ביותר ולא גובו בפרטים ובעדויות תומכות, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהתובעים ביצעו עבודות שיש בהן תועלת לנתבעת. נבהיר כי אין בכך כדי לקבוע כי התובעים מעולם לא ביצעו כל עבודה או משימה למען הנתבעת, אלא שמכלול העדויות שהוצגו בפנינו העלה כי גם כאשר ביצעו משימות כאמור היה זה בפיקוח טכנאי הנתבעת, שיכול היה לבצע העבודה בעצמו, ואף אם חלק מהמשימות בוצעו באופן עצמאי ואין אנו שוללים זאת לחלוטין, הרי שהיה זה שולי ולא נעשה באופן סדור ומובנה, כפי שנעשה על ידי עובד. כאשר נשלח עוואד לעבודה באופן עצמאי - הוא תוגמל על כך בנפרד לבסוף, מצאנו לנכון להתעכב על התנהלות נוספת בין הצדדים, שלא היתה במחלוקת: במקרים מסוימים ביקשה הנתבעת לקבל את שירותיו של עוואד, לצורך ביצוע עבודה נקודתית. באותם מקרים סוכם בין הנתבעת לבין עוואד על תשלום שכר בגין אותן עבודות. עוואד היה מדווח לנתבעת על ביצוע העבודות והוא קיבל תגמול כנגד הדיווח. באותם מקרים אף הונפק לעוואד תלוש שכר בהתאם לשכר שקיבל. עוואד לא העלה בפנינו כל טרוניה ביחס לגמול שקיבל ולמעשה הצדדים לא היו חלוקים באשר לסוגיה זו. יש לציין, כי בתצהירו לא פירט עוואד את הדברים כהוויתם, אלא רק טען כי הובטח לו להשתלב בנתבעת כעובד וכי ההבטחה הופרה. יחד עם זאת צירף עוואד את תלושי השכר שקיבל באותה תקופה מהנתבעת, מבלי שהפחית את הסכומים שקיבל מסכומי התביעה לשכר מינימום עבור כל התקופה. בחקירתו הנגדית אישר שהנתבעת הציעה לו שכר עבור עבודות מסוימות בשטח (עמ' 10, ש' 17) ואף אישר את הדיווחים שהוצגו בפניו כדיווחים שדיווח על אותן עבודות בכתב ידו (נת/1, נת/2). לדידנו יש בעובדה זו, כדי ללמד על הפרדה שנעשתה בנתבעת בין ההתלמדות של התובעים, שנועדה אך ורק למענם ולמען השגת ההכשרה המעשית לה נדרשו על ידי המוסד האקדמי, לבין עבודה למען הנתבעת המזכה בתגמול. עדי הנתבעת העידו שכאשר חפצו להיעזר בשירותיהם של המתלמדים, היו מגיעים עימם להסכמות נקודתיות ביחס לעבודה ולגמול תמורתה. משימות פרטניות אלו בוצעו מחוץ למסגרת ההכשרה המעשית, אף אם נעשו במסגרת יום עבודה רגיל של הנתבעת. לא מצאנו בעדויות התובעים כל הסבר מדוע עוואד לא מצא לנכון לדווח ולדרוש תגמול בזמן אמת עבור עבודות אחרות שביצע לכאורה. מסקנתנו היא, כי עוואד אף הוא היה מודע להפרדה בין העבודות שנתבקש לבצע באופן עצמאי תמורת תשלום, לבין העבודות שביצע כמתלמד, תחת פיקוח עובדי הנתבעת. נעיר, שמכיוון שלא היתה מחלוקת כי מדובר במשימות בודדות ואקראיות, הרי שאין בהן כשלעצמן כדי להשפיע על קביעת מהות יחסי הצדדים מהלך תקופת ההכשרה. ג. מבחן ההשתלבות בראשית דברינו עמדנו על כך שעוד בטרם יש לבדוק את מבחני ההשתלבות, ראוי לעמוד על מטרת ההתקשרות בין הצדדים. משראינו כי מטרת ההתקשרות היתה אחת - הכשרה מעשית לצורך קבלת תעודת ההסמכה כטכנולוגים רפואיים מהמוסד האקדמי, עמדנו על כך שאף לא הוכחה בפנינו "תוצאת לוואי" של מערכת ההתקשרות בין הצדדים, בדמות תועלת אמיתית שהפיקה הנתבעת מהתובעים. אחרי כל אלו מצאנו לנכון להצביע להלן על כך, שאף מבחני ההשתלבות אינם מצביעים באורח וודאי על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. המבחן הרווח בפסיקה לצורך בחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא המבחן המעורב, אשר בבסיסו עומד מבחן ההשתלבות. לפי מבחן ההשתלבות עובד הוא אדם המשולב במפעל ואינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג' 177). לצדו של מבחן זה קיימים מבחני עזר נוספים וביניהם מבחן הקשר האישי, מבחן הכפיפות, מבחן הפיקוח על ביצוע העבודה, מבחן אופן התשלום וכיו"ב. אף אחד ממבחני העזר האלה אינו מכריע כשלעצמו, והמסקנה בכל מקרה ומקרה נובעת מהתמונה בכללותה, כאשר רק שקלולם המצטבר של מכלול המבחנים ושקילת מצבור הסממנים, הוא שיכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד. בחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות - משמעה בדיקה "האם התקיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו בגדר גורם חיצוני" (עע (ארצי) 176/09 ז'וז'ט מואב - תפנית וינד בע"מ, מיום 9.11.10, בסע' 8). בבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות נבדוק האם מדובר בבעל עסק המשרת את המפעל כגורם חיצוני. בחינה זו אינה רלוונטית לענייננו. יישום מבחן ההשתלבות החיובי במקרה הנדון מוליכנו אף הוא למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בחלק מהדברים נחזור בקצרה על דברים שנאמרו לעיל: א. התובעים לא התקבלו לעבודה על ידי הנתבעת. הנתבעת היתה פאסיבית באשר להחלטת ה"שיבוץ, של התובעים ב"עבודה", שהתקבלה למעשה בהסכמה בין התובעים לבין המוסד האקדמי, מבלי שהנתבעת התערבה בזהות המתלמדים. הנתבעת לא ראיינה את התובעים לפני תחילת ההכשרה והם לא עברו כל מסלול של קבלה לעבודה. ב. בין הצדדים לא התקיים חוזה למתן עבודה (בעל פה או בכתב), למעט החוזה המקנה לתובעים זכות להתלמד אצל הנתבעת מכוח הסכם שבין הנתבעת למוסד האקדמי. לא הוצגה בפנינו כל דרישה אפריורית שהציגה הנתבעת בפני מי מהתובעים כתנאי ל"עבודתו", כמקובל בעת תחילת יחסי עבודה. ג. בין הצדדים לא היתה כל הסכמה על שכר. אמנם ויתור של עובד על שכר לאו ויתור הוא, אלא שבמקרה הנדון לא מדובר בויתור אלא בחוסר ציפייה לקבל שכר מתוך ידיעה כי מדובר בחלק מתקופת הלימודים ולא בתקופת עבודה. ד. שעות הנוכחות של התובעים היו גמישות ונתונות לרצונם. עמדנו על כך בהרחבה לעיל. התובעים לא השתלבו בשעות העבודה הרגילות של הנתבעת ולא ציפו מהם לנוכחות מלאה באותן שעות, אף לא בשעות שהוסכמו עם המוסד האקדמי. ה. לא מצאנו כל עדות לבקשה של מי מהתובעים להגיע באיחור לעבודה, או לדרישה של מי מהנתבעת לעמוד בלוחות זמנים. ו. מעדותו של עוואד אף למדנו שגם כאשר התובעים היו חולים תקופה ממושכת, הם לא טרחו להציג אישורי מחלה ולא נדרשו לעשות כן על ידי הנתבעת (עמ' 12, ש' 12-15). מכל מקום התובעים האחרים לא העידו אחרת. ז. התובעים לא הציגו בפנינו כל גורם בנתבעת שהיו כפופים למרותו, שהיה נותן להם הוראות לעבודה, או שהיו חייבים מולו בדין חשבון אודות איכות עבודתם. ח. התובעים היו רשאים לעבוד בעבודה נוספת ללא מגבלה ועוואד אף עשה כן (עמ' 12, ש' 18). ח. התובעים היו רשאים להשתתף בהשתלמויות שארגנה הנתבעת לעובדיה, אם כי בניגוד לעדותו של עוואד, לא היתה עליהם חובה לעשות כן (עמ' 12, ש' 24 ואילך) וזאת בניגוד לעובדים שהיו מחויבים בכך (עמ' 57, ש' 22 ואילך). ז. מנגד - התובעים התייצבו להכשרה בחצרי הנתבעת ופעילותם נעשתה בציוד הנתבעת ותחת פיקוח הנתבעת. מכיוון שמבחן ההשתלבות אינו אלא שקלול של מספר מבחני משנה, ואין די במבחן אחד המצביע לכיוון זה או אחר, הרי שלדידנו שקלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל, מצביע בבירור על כך שהתובעים לא השתלבו בעסקה של הנתבעת ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. לבסוף, הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בו נבחנה באופן מעמיק ולאחר סקירה מקיפה של הפסיקה, מערכת היחסים שבין הדיילים לבין חברת "אל על" בתקופת ההכשרה של הדיילים, עולה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בי הצדדים. באותו עניין קבע בית הדין האזורי 5 מבחנים המסייעים בהבחנה בין הכשרה מקצועית/התלמדות שאינה עולה כדי יחסי עובד ומעביד לבין כזו המקימה יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי אף לאורם של אותם מבחנים לא עולה דבר קיומם של יחסי עובד ומעביד במקרה הנדון. עיקר הדברים פורט בהרחבה לעיל ואיננו מוצאים לנכון לחזור עליהם. (ראה: ס"ק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, מיום 15.3.2005. מותב בראשות כבוד השופטת ו. וירט ליבנה, אז בתוארה כנשיאת בית הדין האזורי). סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי דין התביעות להדחות, שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בתקופת ההכשרה המעשית שעברו בנתבעת. התובעים ישלמו לנתבעת, כל אחד, הוצאות בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.התלמדות בעבודהיחסי עובד מעביד