קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות נכי צה''ל להפעלת מזנון בבית חולים: 1. העתירה 1.1 עילת העתירה, כפי שהוגדרה בכתב העתירה, היא כוונה של המשיב 3 (רמב"ם) להתקשר "... להפעלת המזנון העומד לקום במבואת בניין מחלקות האישפוז ("בניין המעליות")..." ברמב"ם. כפי שעולה מן העובדות הנטענות בעתירה, עומד רמב"ם למסור הפעלת מזנון לידיה של חב' פרטית, היא המשיבה 4 (קופי), וזאת שעה שלטענת העותר, כאשר מדובר במזנון במשרד ממשלתי, הוא חייב להיות מוצע למועמד מתאים מקרב נכי צה"ל. 1.2 נטען כי העותר הוכר כנכה צה"ל, וככזה הוא זכאי לקבל הפעלה של מזנון במשרד ממשלתי. עם סיום עבודות השיפוץ ברמב"ם, יוצב שם המזנון ע"י קופי, ובכך רואה העותר סטיה מהוראות מחייבות. 1.3 מעבר לבקשה למנוע את מסירת ניהול המזנון לקופי, מבקש העותר גם צו שיורה לרמב"ם להעביר למשיב 2 (האגף) את מפרט הדרישות והתנאים להתקשרות, וכן להורות על בטלות חלק של סעיף 4 להוראות תכ"ם, לפיו על האגף למצוא מועמדים מתאימים מקרב נכי צה"ל "להבדיל ממועמד מתאים אחד" להפנותם למשרד הממשלתי לבחירת מועמד מתאים. 1.4 בצד העובדות טוען העותר כי נודע לו שלאחר השיפוץ יוקם המזנון, וכי קיים שיחה ביום 22.9.04 עם מנהל מחלקת הרכש ברמב"ם שסיפר לו שניהול המזנון והפעלתו ימסרו לידי קופי. 1.5 אף שב"כ העותר לא העלים מידיעת בית-המשפט את תשובת רמב"ם לפנייתו, לפיה זכתה קופי במכרז להפעלת המזנון, הקפיד שלא לכתוב שהמכרז פורסם עוד בחודש ינואר 2000, כי עגלת הקפה, שהיא "המזנון", כהגדרת העותר, מופעלת זה מכבר וכי לא מדובר ב"מזנון חדש" אלא "... בשינוי מיקום של עגלה לממכר קפה בעקבות שינויים אדריכליים בביה"ח". (נספח י' לעתירה). העובדה שהזכיה נעשתה במכרז עוד בשנת 2000 אמנם נזכרת בתיאורה של קופי (סע' 2.5 בעתירה) אך כאמור אינה חוזרת בהשתלשלות העניינים הצריכים לסעדים הראשון והשני. 1.6 חמור מכך, ב"כ העותר לא ראה לנכון לכלול בין 16 הנספחים שצירף לעתירה, הכוללים פסיקה, מסמכים הנוגעים לנסיונות קודמים של העותר להפעיל מזנון וצילום ממילון, התכתבויות שניהל עם רמב"ם במחצית הראשונה של 2003. מהתכתבות זו עולה שהעותר ידע כבר אז על פרסום המכרז, ופניותיו לפרטים על המכרז ועל הזוכה בו, נענו. 2. בקשה לצו ביניים 2.1 עם העתירה הוגשה בקשה (בש"א 21490/04), בה נתבקש בית-המשפט ליתן צו ביניים שיאסור על רמב"ם למסור הפעלת המזנון לקופי או לאחר. בהחלטתה קבעתי את העתירה לשמיעה ודחיתי את הבקשה לצו ביניים. 2.2 הוגשה לי בקשה נוספת (בש"א 21497/04) לעיון חוזר בהחלטה ולא ראיתי עילה לסטות מהחלטה קודמת. בהחלטה שנתתי בעניין זה הוספתי שקופי היא צד להליך ולפיכך אין לראות בהתקשרות עמה "מעשה עשוי". הוספתי: "ראוי שלא לשלול מן השוהים בתחומו של המרכז הרפואי את האפשרות לקבל שירותים שאמורה לתת המשיבה 4, בתקופת הביניים עד להכרעה בהליך". 2.3 הסתרת ההתכתבות של העותר עם רמב"ם בשנת 2003 ביחס לאותו מכרז, בעתירה, בבקשה לצו ביניים ובבקשה לעיון חוזר בדחית הבקשה לצו ביניים, נעשתה במכוון, ונועדה לסכל בחינת כל המידע הדרוש בפני בית המשפט, כדי לזכות בצו ביניים. אני רואה בחומרה יתרה הטעיה כזו של בית המשפט על ידי עותר. 3. התשובה 3.1 מתשובתן המפורטת של המשיבות 1 - 3, עולה, כאמור, שקופי זכתה במכרז עוד בשנת 2000, כי היא העתיקה את מקומה של עגלת הקפה מן המקום שבו פעלה קודם עקב שיפוצים למקום ארעי, וכי העגלה תחזור למקומה בסיום השיפוצים. 3.2 עוד העלתה ב"כ המדינה טענות, ובכללן טענות סף. בין השאר טענה שאותו חלק של העתירה שעניינו שינוי הוראות התכ"מ, אינו בגדר החלטה שעתירה בגינה מסורה לסמכותו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. היא הוסיפה שגם הסמכות המקומית בעניין זה אינה מסורה לבית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. 3.3 כאמור, רק מן התשובה ומנספחיה למדתי שהעותר ידע פרטי המכרז עוד בשנת 2003. 4. הטעון והתוצאה 4.1 מטיעונו של ב"כ העותר בדיון, נשמע כאילו הטענות שהעלתה המדינה בכתב התשובה, לא היו ידועות לו כלל שעה שכתב את העתירה. לפיכך, ביקש להטות משמעותית את כיוונה של העתירה, כך שבמקום שתעסוק בשאלות שעלו בה, לרבות המצג שבה, לפיה מדובר בעניין חדש, תעסוק בשאלות העקרוניות של ניהול מזנונים במשרדי ממשלה. וכך, במסגרת הטעון בעל-פה, הוטלאו טלאים ונעשה נסיון לסלול דרכים חדשות כדי להתגבר על המכשלה העיקרית העומדת בפני העותר, והיא שאין עניננו במכרז חדש אלא המשכו של מכרז קודם. 4.2 בין השאר טען כי תוקפו של המכרז עומד לפוג בפברואר 2005, והוא מבקש לנהל את הדיון ביחס לתקופה שלאחר מכן. אף אחת מן העובדות שהתבררו בהליך אינו מקים לעותר עילה לעתירה. עניננו בהליך ישן, שהחל לפני שנים, והשינוי היחיד לגביו, שהוא שינוי המיקום של עגלת הקפה, לא זו בלבד שהוא עצמו אינו מצדיק את העתירה, אלא שהוא שינוי שני, שכן מסתבר שבמקור היתה העגלה במבואה ולאחר מכן הועתקה זמנית ובסיום השיפוץ תושב למקומה. בודאי שאין העותר זכאי להשמע בטענות שלא עלו בעתירה, ובכללן הנסיון לדון במצב שלאחר סיום תקופת המכרז, פברואר 2005. 4.3 אינני רואה צורך לדון עתה בטענות המרובות שהעלה ב"כ העותר, לרבות אלו שענינן הגדרת המונח "מזנון" ודיותן של ההגדרות בתכ"ם. אני דוחה את העתירה. אני מחייב את העותר לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בהליך בסך 8,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. צבארפואהנכי צה"להפעלת מזנוןבית חוליםצה"ל