קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות ציבורית להפעלת מונית: תביעה מיום 14.11.95 לסעד הצהרתי ותביעה כספית ע"ס 100,792 ₪ כאשר המחלוקת שבין הצדדים נסובה סביב זכות ורשיון להפעלת מונית. התובעים הינם יורשי המנוח והנתבע הינו אחיו ובעיקרו של דבר נסמכת התביעה על כתב הודאה והתחייבות הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע ומפאת חשיבותו ראוי להביאו בנוסחו המלא. הכותרת הינה הצהרה והתחייבות מיום 12.12.86 ועל פי המסמך מאשר הנתבע כי: "אני החתום מטה, מעכו עתיקה 10/1 מצהיר כדלקמן: א. הזכות הציבורית אשר רכשנו מאת מר לונדברג אשר בשנת 1972 רכשנו אני ואחי ואני מצהיר בזה כי אחי ג'אמל הוא שותף שווה בזכות הציבורית שמספרה היה עד כה 780-90 וכעת שונה למס' רשיון הפעלה 3097. כמו כן הנני מצהיר כי לאחי ג'אמל מגיע מחצית הסכום אשר ניתן בה להשכיר את הזכות הציבורית המשותפת. ב. אני החתום מטה מסאלחה חוסני מצהיר בזה כי אחי ג'אמל הילווה לי סכום של 10,000 ₪ אשר אני מתחייב להחזירו לא יאוחר מאשר תוך 24 חודשים. הסכום הזה הוא פטור מריבית וניתן לי לעז(ר)ה לרכישת מונית ועל מנת שאוכל לשקם את פרנסתי ולפרנס את משפחתי. החזר ההלוואה כאמור לעיל יהיה לא מאוחר מאשר 12.12.88 כאמור לעיל". בסופו של המסמך 3 חתימות. האחת, הראשונה משמאל , נחזית להיות חתימת הנתבע . השניה, האמצעית, חתימת מר קאסם מסאלחה שהוא אחיהם הבכור של המנוח ג'מאל מסאלחה ואחיו הנתבע והשלישית, הימנית, חתימת עד לחתימה מר דוד יהודה מנהל קווי הגליל (תחנת מוניות). בכתב התביעה טוענים התובעים כי בהסתמך על המסמך הם זכאים להירשם בספרי משרד התחבורה כבעלי מחצית הזכות להפעלת מונית ובנוסף לכך זכאים הם לפירות הזכות בגובה מחצית שווי שכירות חודשית של הזכות לתקופה שבין דצמבר 88 לנובמבר 95, יום הגשת התביעה ובסה"כ 63,000 ₪ ובנוסף לכך זכאים הם לגבות את ההלוואה אשר לא נפרעה ע"ס 10,000 ₪ כשווייה ביום הגשת התביעה ובסה"כ 37,792 ₪. הגירסה הראשונה אשר מסר הנתבע בעניין המסמך הנ"ל נמסרה בתצהיר מיום 28.6.96 התומך בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר. בתצהירו רשם הנתבע: "הזכות הציבורית (רשיון הפעלת מונית) שקניתי בשנת 1972 לא היתה במשותף עם אחי המנוח ג'מאל מסאלחה והיא נרשמה רק על שמי בלבד. לצורך קניית הרשיון (קרי רשיון עם מונית) שעלה דאז 100,000 לירה ישראלית לוויתי מאחי המנוח ג'מאל סך של 50,000 לירה ישראלית וכן לוויתי מאחי קאסם סך 25,000 לירה ישראלית והיתרה שבסך 25,000 לירה הוצאתי מכיסי הפרטי וכו'. עוד סוכם ביני לבין אחי המנוח ג'מאל ולבין אחי קאסם כי אחזיר להם את ההלוואות מהרווח שאוציא מעבודתי במונית ו/או ברשיון. וכך היה. כל סכום כסף שהייתי מרוויח מעבודתי במונית ו/או ברשיון הייתי משלמו מדי פעם לאחי המנוח ג'מאל ומדי פעם לאחי קאסם עד שכעבור שנים תמימות החזרתי את ההלוואות שקיבלתי מאחי עבור קניית הרישיון. בנוסף לרשיון ו/או המונית הנ"ל החזקתי מונית מדגם 1976 (להלן המונית). בשנת 86 , כעבור 10 שנים משנת דגם המונית הנ"ל רציתי להחליף את המונית הנ"ל במונית מדגם חדיש וכו'. בשביל לקנות את המונית החדישה הסכמתי את אחי קאסם למשוך מחשבוני בבנק לאומי סניף הרצליה סך של 21,000 ₪ ונחסר לי סך של 10,000 ₪ לקנות את המונית החדישה. אחי קאסם הציע לי ללוות מאחי המנוח ג'מאל סך של 10,000 ₪ במתחייב שאחזיר לו את הסכום תוך שנתיים (24 חודשים) ללא הפרשי הצמדה וריבית וכערבון להחזרת ההלוואה (ההדגשה במקור א.ש.). ביקש ממני אחי קאסם שאצהיר כי הרשיון נשוא תיק דנן מס' 3097 הינו במשותף ביני לבין אחי המנוח ג'מאל וכי לו מגיע מחצית הסכום אשר ניתן בה להשכיר את הזכות הציבורית ו/או הרישיון. על האמור באתי והצהרתי וחתמתי על המסמך שנקרא הצהרה והתחייבות ואשר נערך על ידי מר דוד יהודה ונחתם על ידו בתור עד לחתימה. הריני להדגיש כי הצהרתי במסמך הנ"ל כי אחי המנוח ג'מאל הינו שותף ברישיון ו/או בזכות הציבורית וכי מגיע לו מחצית הרווח מהשכרת הרשיון היתה אך ורק כערבון לפרעון ההלוואה שקיבלתי ממנו בסך 10,000 ₪ ולא מעבר זה ועם פרעון ההלוואה תבוטל הצהרתי הנ"ל. הריני להצהיר כי לאחר שקיבלתי את ההלוואה שבסך 10,000 ₪ מאחי המנוח ג'מאל החזרתי לו את ההלוואה בתאריכים שונים במשך השנתיים כפי שהתחייבתי". בתאריך 7.12.97 חתם הנתבע על תצהיר עדות ראשית שבמסגרתו שינה חלק מגרסתו הנ"ל ולאחר שהסביר כי אכן קיבל הלוואה מהמנוח ג'מאל מסאלחה בסך 50,000 ₪ לצורך רכישת הרישיון ואף הוסיף וקיבל הלוואה ע"ס 10,000 ₪ לצורך החלפת מונית רשם הנתבע: "כערבון להחזרת ההלוואה הנ"ל בסך של 10,000 ₪ לאחי המנוח ביקש ממני אחי קאסם להצהיר כי הרישיון להפעלת מונית נשוא התביעה דנן אשר מספרו 3097 יהיה במשותף ביני לבין אחי המנוח וכי לאחי המנוח מגיעה גם מחצית הסכום אשר ניתן בה להשכיר את הזכות הציבורית ו/או הרישיון הנ"ל. וכך היה. אני קיבלתי מאחי המנוח את ההלוואה בסך של 10,000 ₪ וחתמתי על כתב הצהרה והתחייבות כפי שנתבקשתי אולם הריני להצהיר כי חתימתי על מסמך ההצהרה וההתחייבות שנעשה בשנת 86 בנוכחות מנהל קווי הגליל דאז מר דוד יהודה ואחי קאסם ולפי אחי המנוח יהיה שותף איתי בזכות הציבורית וכי מגיע לו מחצית מן הרווח מהשכרת הזכות הציבורית ו/או הרישיון היתה אך ורק כערבון לפרעון ההלוואה שקיבלתי מאחי המנוח בסך של 10,000 ₪ ולא מעבר לזה ועם פרעון ההלוואה תבוטל הצהרתי הנ"ל (ההדגשה במקור א.ש.). אני מצהיר כי את כתב ההתחייבות וההצהרה אשר צורף לכתב התביעה של התובעים אינו כתב ההתחייבות וההצהרה שאני חתמתי עליו כפי שתואר לעיל וכו' שכן באותו מסמך שאני חתמתי עליו הנוסח היה שונה מזה המופיע במסמך שצורף לכתב התביעה. כך שסעיף ב' למסמך שצורף לכתב התביעה היה סעיף א' במסמך שאני חתמתי עליו וכן בסעיף ב' במסמך שאני חתמתי עליו נכתב שם במפורש שרק אם אני לא מחזיר את ההלוואה לאחי המנוח אז לאחי המנוח תהיה לו הזכות להיות איתי שותף שווה בזכות הציבורית ו/או ברישיון. יתרה מזאת, אני מצהיר כי החתימה שעל מסמך ההצהרה וההתחייבות המצורף על ידי התובעים לכתב התביעה אינה חתימתי כלל וכלל". הנתבע נתבקש איפוא בעת חקירתו הנגדית להסביר את פשר הסתירה שבין הגרסאות ובאותה הזדמנות מסר גרסה שלישית כדלקמן: "אני זוכר שיהודה בן דוד ערך מסמך הצהרה והתחייבות ואני חתמתי. לא נכון שאני חתמתי על מסמך שבו הסכמתי שלאחי ג'מאל יש מחצית זכויות למונית. אני לא חתמתי על שום מסמך בפני יהודה. אני חוזר, תראה לי על מה חתמתי ואני אתייחס . אני מכיר את יהודה, הוא היה מנהל תחנת קווי הגליל. לא חתמתי על מסמך ובו הודאה שלאחי ג'מאל יש מחצית זכויות במונית. עשינו מסמך אחר. היה קאסם והיה יהודה והייתי אני ועשינו מסמך וגם אחי ג'מאל המנוח , זה היה מסמך אחר. לא היה מס' של זכות. יהודה ערך את המסמך. המסמך הזה שיהודה העיד עליו הוא מזויף. מה שמזויף בו הוא שהוא הוסיף את המספר. אני רציתי לקנות מונית, היה חסר לי כסף. זה שהוא רשם שיש לו מחצית מהזכויות , זה זיוף. חוץ מזה הכל בסדר וגם החתימה שם היא לא שלי. עכשיו אני רואה את המסמך וזה לא חתימה שלי". מכיוון שלכאורה העד לחתימה ועורך המסמך מר דוד יהודה איננו נוגע בדבר זימנו התובעים עד זה על מנת לאשר כי אכן המסמך המקורי אשר סומן כמוצג ת/1 הינו זה אשר ערך ואשר עליו חתם כעד וחתמו האחים קאסם וחוסני מסאלחה. ואכן התייצב העד מר דוד יהודה לחקירה על תצהיר עדות ראשית שמסר קודם לכן ואישר באופן פוזיטיבי: "המסמך ת/1 הוא בכתב ידי וכו'. אתה טוען בפני בשם חוסני שאמנם ב- 86 הוא חתם על מסמך שנקרא הצהרה והתחייבות אבל לא המסמך הזה, אני חוזר ואומר לך שבפני הוא חתם על המסמך הזה. זה המסמך. לא מסמך אחר במקומו וכו'. אני בכלל לא יודע על איזה שהוא מסמך אחר שנחתם בפני, הצהרה והתחייבות לצורך בטחון להחזרת 10,000 ₪. אני לא יודע על דבר כזה". טוען הנתבע כי תמיכה לגרסתו ניתן למצוא דווקא בחוו"ד של מומחה, הגב' ורדה תמיר אשר מונתה בהסכמה לבדוק את הטענה בעניין האותנטיות של החתימות ואשר רשמה בממצאיה: "לא מצאתי זהות בין החתימה בשם מסאלחה חוסני אשר בטיעון לבין דוגמאות החתימות אשר עמדו לרשותי. מצאתי אלמנטים משותפים בין 3 החתימות המופיעות על ההצהרה בשם מסאלחה חוסני, מסאלחה קאסם ודוד יהודה והתעורר חשד ש- 3 החתימות נכתבו על ידי אדם אחד". למרות המינוי שבהסכמה של הגב' תמיר למסור חוו"ד לא התנגד הנתבע להגשת חוו"ד מטעם התובעים. חוו"ד כזו ניתנה על ידי הגב' ברכה שני אשר מצאה "במידה שאינה מותירה ספק של ממש" כי חתימת מר דוד יהודה היא אכן חתימתו וחתימת מר קאסם מסאלחה היא אכן חתימתו וכי אין אפשרות ששלוש החתימות שעל המסמך נעשו על ידי אדם אחד. ב"כ התובעים מבקש לקבוע כי המסמך ת/1 הוא אכן המסמך המקורי עליו חתם הנתבע ואין בלתו והספק אשר העלתה גב' תמיר ברמה של חשד בלבד אין בו מאום שכן הגב' תמיר לא ביקשה ולא קיבלה דוגמאות חתימה של 3 החותמים ואף לא הוסמכה לבדוק את כלל החתימות. הממצא לפיו חתימת הנתבע איננה זהה לדוגמאות החתימה הרגילות אינה מעלה ואינה מורידה שהרי אין מחלוקת כי הנתבע חתם צורת חתימה שאינה מקובלת אצלו והאח מר קאסם מסאלחה הסביר כי העיר לו על כך מיד והעד מר יהודה דוד פטר את העניין באמירה שאין לכך חשיבות שכן הוא עד לחתימה. ב"כ הנתבעים מבקש דווקא להתעלם ממסקנות הגב' שני אשר לא טרחה לערוך בדיקה של ממש או בכלל בעניין הטענה לזיוף חתימת הנתבע. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים שבפני אני בדעה כי המסמך ת/1 הינו המסמך המקורי עליו חתם הנתבע כמו גם אחיו מר קאסם והעד מר דוד יהודה. קביעה זו נתמכת הן על פי הראיות שבתיק והן מכוח הסברה. העד מר דוד יהודה אשר לצורך העניין הינו עד אובייקטיבי אישר באופן פוזיטיבי כי אכן מדובר במסמך המקורי. קביעה זו אינה נסתרת על ידי חוות דעת המומחים ואף הדעת נותנת כי הנתבע לא היה מסכים להקנות לאח המנוח זכויות מופלגות כפי שנקבע במסמך ת/1 אך ורק להבטחת פרעון חוב של 10,000 ₪. מן הקביעה שמדובר במסמך המקורי אשר נחתם בין הצדדים מתבקשת מסקנה נוספת והיא שהנתבע לא פרע את חובותיו עבור 2 ההלוואות במלואן. הרי לגרסת הנתבע משנפרעו ההלוואות קרעו הצדדים את המסמכים המקוריים לאות ולעדות שאכן ההלוואות נפרעו. קיומו של המסמך המקורי מלמד על כך שההלוואות לא נפרעו וקביעה זו מוצאת חיזוק מעצם העובדה שלמרות שלטענת הנתבע נפרעו ההלוואות באופן שוטף, לא הצליח הנתבע להציג ולו ראיה קלושה להוכחת פרעון כלשהו במהלך השנים הארוכות. אמנם הנתבע הציג לתיק בית המשפט בעניין זה תצהיר של העד, מר מוחמד איברהים מסאלחה שהוא דודם של האחים ואולם הנתבע לא טרח לזמן את הדוד למתן עדות. למרות כל האמור לעיל אני בדעה שאין מקום ליתן פסק דין הצהרתי לזכות התובעים כבקשתם בעניין הזכאות למחצית הזכות להפעלת המונית או למחצית ערך הרשיון להפעלת מונית. האח המנוח ג'מאל מסאלחה לא טרח כלל לדאוג לרישום משותף של הזכות , לא במהלך 16 השנים שחלפו עד לחתימת המסמך ת/1 ולא לאחר מכן למרות שעל פי הנתונים כפי שנמסרו על ידי העד מר דוד יהודה לא היתה לכאורה מניעה לכך. נראה שבין האחים לא היה אלא חוב כספי ללא דרישה לרישום הזכות, בין אם מלכתחילה לא עמד המנוח ג'מאל מסאלחה על זכויותיו בין אם ויתר עליהן לאחר מכן וראיה לכך ניתן למצוא בהודאת התובעת 1 בסעיף 6 לכתב התביעה: "התובעת תטען שהנתבע בנוכחות גיסה הבכור קאסם מסר לבעלה ג'מאל ולפני שנפטר ב- 26.12.89 שיק ע"ס 40,000 ₪, סכום המהווה התחשבנות בגין חלקו של בעלה ג'מאל בזכות הציבורית וכן בגין חלקו היחסי בשכירות חודשית של הזכות הציבורית עד אז". על גירסה זו חזרה התובעת בתצהיר עדות ראשית שם רשמה: "בעלי ז"ל אמר לי לפני שנפטר ב- 26.12.89 כי אחיו הנתבע לא החזיר כל סכום מההלוואה שקיבל ממנו והיה מחויב להחזירה ללא ריבית והצמדה תוך שנתיים. הנתבע ולפני שבעלי נפטר מסר לבעלי בנוכחות אחיו הבכור קאסם שיק ע"ס 40,000 ₪, סכום המהווה התחשבנות בגין חלקו של בעלי בזכות הציבורית וכן בגין חלקו היחסי בשכירות חודשית של הזכות הציבורית עד אז". ועוד מסרה התובעת במסגרת דיון שהתנהל בבית משפט שלום בעכו בהליך הביצוע של השיק הנ"ל: "לשאלות בית המשפט: לפי מה שידוע לי השיק נמסר על ידי הנתבע לידי בעלי המנוח לאחר שערכו חשבונות ביניהם לרבות בעניין הזכות הציבורית והנתבע מסר שיק זה לבעלי לכיסוי מה שהגיע לו ממנו. אני לא נכחתי עת נערכו החשבונות בין בעלי המנוח לנתבע . את מה שאישרתי קודם לשאלת בית המשפט שהשיק ניתן לסילוק החובות בין בעלי המנוח לבין הנתבע אני שמעתי מבעלי". עוד מסרה התובעת בחקירתה שם: "לפני שבעלי נפטר בכ- 15 יום הוא מסר לי את השיק ואמר לי שאם אחיו חוסני - הנתבע, לא יכיר בזכות שלי על מחצית הזכות הציבורית ולא ישלם לי דמי שכירות עבור חלקו, אז תתבעי אותו על פי השיק הזה". הנה כי כן לגרסת התובעת היה גובה חובו של הנתבע סך של 40,000 ₪ , נכון לסוף דצמבר 88. על הנתבע מוטל היה נטל הראיה והשכנוע להוכיח כי פרע את חובו ובנטל זה הוא לא עמד. אני בדעה שאין מקום להיענות לדרישת התובעים לפסוק לזכותם מעבר לסך של 40,000 ₪ סכום נוסף בגובה מחצית ערך דמי השכירות אשר ניתן לקבל מן הרשיון להפעלת מונית ולמשך 7 שנים עד ליום הגשת התביעה. הרי התובעת 1 מאשרת למעשה שבין בעלה המנוח לבין הנתבע נערכה התחשבנות כוללת של שווי החוב נכון לתאריך הסמוך למועד פטירת בעלה המנוח. התחשבנות זו כללה את שווי "הזכות הציבורית" כפי המגיע למנוח בעת פטירתו, על פירותיה. עוד הסבירה התובעת כי בעלה המנוח ציווה עליה, למקרה של התכחשות הנתבע לחוב, לתבוע את הסכום הנ"ל של 40,000 ₪. עוד הסבירה התובעת 1 כי היא נהגה כמצוות בעלה המנוח ובשנת 94, דהיינו 6 שנים לערך לאחר פטירת בעלה לא דרשה אלא את סכום החוב על פי ההתחשבנות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנסיבות שכאלה דרישת הפיצוי עבור אי פרעון החוב בגובה של מחצית ערך דמי השכירות כאמור לעיל למשך 7 שנים הינה למעשה עמידה על זכות סנקציה אשר הצדדים, לרבות הבעל המנוח, ויתרו עליה זה מכבר, לפי גרסת התובעת עצמה. לפיכך יש לדעתי להכיר בתביעה בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.12.88 ועד ליום התשלום בפועל. אני מחייב איפוא הנתבע לשלם לתובעים על יד בא כוחם את הסכום הנ"ל כשהוא משוערך כאמור וכן את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מוניתזכות ציבורית למונית