חובות ארנונה של יורשים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית חובות ארנונה מיורשים / ביטול חובות ארנונה של יורשים:

במהלך שנות התשעים הגישה עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה") למעלה מעשרים תביעות משפטיות כנגד התובעים, אביהם המנוח ואחיות אביהם המנוח, לגביית חובות ארנונה ומים נטענים, בגין נכסים שונים שבבעלותם. במסגרת אחת התביעות שהוגשו, נחתם הסכם פשרה בין העירייה לבין התובעים, שלפיו יפסקו ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד התובעים ונגד אביהם המנוח, תוך שהעירייה התחייבה להמשיך, לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים נגד אחיות אביהם המנוח. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. העירייה לא המשיכה בניהול ההליכים המשפטיים נגד האחיות ותחת האמור פנתה לגביית החוב הנטען בדרך של הליכי גבייה מינהליים. לאחר שהאחיות נפטרו, המשיכו הליכי הגבייה המינהליים כנגד התובעים, אשר נכנסו בנעלי האחיות כיורשיהן.

במסגרת התובענה שלפני נדרשת הכרעה בשאלה אחת ויחידה והיא האם העירייה הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים תחת ניהול הליכים משפטיים נגד האחיות וזאת לאור הוראות הסכם הפשרה, אשר נחתם בין הצדדים.

1. רקע עובדתי והליכים קודמים
התובעים, כולם, הינם ילדיו ויורשיו של המנוח אהרון ישר מיכקשוילי, ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 5.6.94 (להלן: "המנוח אהרון").

המנוח אהרון, ביחד עם אמו, אחיו ואחיותיו, היה הבעלים של נכסים רבים בתחומי העיר תל-אביב, וביניהם הנכסים נשוא התובענה שלפני: בניין ברחוב מונטיפיורי 32, הידוע כגוש 6937 חלקה 22; בניין ברחוב אילת 14, הידוע כגוש 7016 חלקה 128; בניין ברחוב נחלת בנימין 29, הידוע כגוש 6921 חלקה 30; בניין ברחוב נחלת בנימין 43, הידוע כגוש 6921 חלקה 23; דירה ברחוב כיכר מלכי ישראל 10, הידועה כתת חלקה 23 חלקה 520 בגוש 6111; בניין ברחוב בן יהודה 11, הידוע כגוש 6909 חלקה 63; בניין ברחוב הרצל 33, הידוע כגוש 6931 חלקה 8 ובניין ברחוב רוטשילד 108 הידוע כגוש 7438 חלקה 25 (כל הנכסים שפורטו לעיל יכונו להלן, ביחד: "הנכסים").

אמו של המנוח אהרון נפטרה עוד בשנת 1969 ואחיו נפטר בשנת 1986, כך שהנכסים נותרו בבעלות המנוח אהרון ושלושת אחיותיו: רוזה מיכקשווילי ז"ל, מלכה (מניה) מיכקשווילי ז"ל ורחל מיכקשווילי ז"ל (אחיותיו של המנוח אהרון יכונו להלן, ביחד: "האחיות"). אולם, על אף הבעלות המשותפת, הוחזקו הנכסים, בפועל, על ידי האחיות בלבד, אשר שלטו במנוח אהרון ביד רמה ומידרו אותו מכל זכות הקשורה בנכסים.

כאמור לעיל, המנוח אהרון הלך לעולמו ביום 5.6.94 וביום 29.4.98 ניתן פסק דין בהליכים בקשר עם עיזבון המנוח אהרון ונקבע במסגרתם, כי התובעים הינם יורשיו (ת"ע 5365/94). יצוין, כי בגדרי ההליך האמור הורה בית המשפט כי צוואה בחתימת המנוח אהרון, במסגרתה הוריש, כביכול, את רכושו לאחיות בטלה מעיקרה, בשל השפעה בלתי הוגנת של האחיות עליו. בית המשפט התייחס בפסק דינו, בהרחבה, למערכת היחסים בין המנוח אהרון לאחיותיו, בציינו כי האחיות שלטו שלטון ללא עוררין באורח חייו של המנוח אהרון ובקשריו עם ילדיו ורעייתו, כמו גם בנכסיו, שלטון שהוגדר על ידי בית המשפט "שלטון האמזונות". ערעור שהגישו האחיות על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 3828/98).

במהלך שנת 1999, לאחר שהתובעים הוכרזו כיורשיו של המנוח אהרון, הגישה העירייה עשרים תביעות כנגד התובעים וכנגד האחיות לגביית חובות ארנונה ומים נטענים בגין הנכסים. שמונה עשרה מהתביעות, אשר הוגשו לבית משפט השלום בתל אביב, אוחדו לתביעה אחת, במסגרת ת"א 33282/99. שתי תביעות נוספות הוגשו לבית משפט זה; בת"א 1452/99 הוגשה תביעה כנגד התובעים וכנגד האחיות בגין חובות נטענים בסכום של כ- 5.75 מליון ₪, בקשר עם הנכס שברחוב אילת 14, ובת"א 1533/99 הוגשה תביעה כנגד התובעים וכנגד האחיות בגין חובות נטענים בסכום של כ- 1.167 מליון ₪, בקשר עם הנכס שברחוב מונטיפיורי 32.

בינתיים, ביום 14.1.99, נפטרה האחות רוזה מיכקשוילי, ז"ל.

הדיון בשמונה עשרה התביעות שהגישה העירייה בשנת 1999 לבית משפט השלום כנגד התובעים וכנגד האחיות אוחדו עם הדיון בשתי תביעות שהוגשו עוד קודם לכן, בשנת 1997, כנגד המנוח אהרון בסכום כולל של כ- 52,000 ₪ (ת"א 102780/97 ות"א 102781/97). כמו כן, אוחדו שלוש תביעות נוספות משנת 1999 שהוגשו כנגד האחיות בלבד. בכתב ההגנה שהגישו התובעים במסגרת התביעה המאוחדת טענו התובעים, בין היתר, כי המדובר בחובות נטענים מופרכים, שהתיישנו זה מכבר, כי העירייה השתהתה שיהוי רב בדרישות התשלום וכי אביהם, המנוח אהרון, כלל לא החזיק בנכסים ולפיכך הוא איננו חייב בתשלומי ארנונה ומים בגינם. עוד נטען, כי החובות הנטענים אינם מפורטים כמתחייב על פי הדין וכי חלק מהנכסים אליהם התייחסו התביעות אינם קיימים או אינם ראויים לשימוש. האחיות טענו מצדן, כי התביעות אינן מפורטות, כי הן לוקות בשיהוי ובחוסר תום לב, כי החובות התיישנו, כי לא נמסרו להן הודעות בדבר החובות, כי קיימת כפילות בתביעות בגין אותם נכסים ואותם חובות, כי חלק מהנכסים אליהם התייחסו התביעות אינם קיימים או אינם ראויים לשימוש וכן טענו לגבי החזקה בכל אחד מהנכסים.

טענות הגנה דומות נטענו על ידי התובעים ועל ידי האחיות גם במסגרת התביעות שהגישה העירייה לבית משפט זה, במסגרת ת"א 1452/99 ובמסגרת ת"א 1533/99, תוך שבכל אחד מההליכים ניתנו צווים המורים לעירייה לגלות מסמכים, להשיב לשאלונים ולהמציא פרטים נוספים ביחס לחובות הנטענים. ביום 13.4.03 אף נמחק ההליך בת"א 1452/99, לאחר שהעירייה נמנעה מלתקן את תביעתה ולפרט בגדרה את החובות הנטענים בתביעתה, כפי שנצטוותה לעשות על ידי בית המשפט.

ביום 16.12.03, יממה לפני הדיון שנקבע במסגרת ת"א 1533/99 וכארבע שנים לאחר שהוגשו התביעות, נחתם הסכם פשרה בין העירייה לבין התובעים, אשר נועד לשים קץ להתדיינויות המשפטיות ולהליכים כנגד התובעים וכנגד המנוח אהרון. ואלו הן הוראות ההסכם, הרלבנטיות לענייננו:
"1. העיריה תפסיק את ההליכים המשפטיים בין הצדדים.
2. במעמד חתימת הסכם זה תחתום העירייה על בקשות מתאימות להפסקת כל אחד מההליכים המשפטיים, והמצורפות כנספחים ב' להסכם זה. הצדדים מתחייבים להגיש את כל הבקשות המצורפות כנספחים ב' להסכם זה לבית משפט השלום בתל-אביב ולבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ולעשות כל פעולה ולהתייצב בכל הליך כפי שידרשו על מנת שהבקשות תעתרנה.
3. העירייה מתחייבת שלא להמשיך ושלא לנקוט בשום הליך, משפטי, מנהלי או אחר, בין אם המדובר בהליך קיים ובין אם בהליך חדש, כנגד היורשים או בקשר איתם ו/או עם המנוח, בכל הנוגע עם החובות הנטענים או חובות אחרים של ארנונה ומים בגין הנכסים או בגין כל נכס אחר אשר ליורשים זכויות בו מכוח ירושות, וזאת אלא אם, ורק אם, היורשים ידווחו לעיריה על תפיסת חזקה, על ידם או מטעמם, בנכסים או בכל נכס אחר כאמור, במועד לאחר חתימת הסכם זה, וזאת רק בגין תשלומי ארנונה ומים שיווצר חוב בגינם לאחר מועד מתן ההודעה הנ"ל.
4. העיריה מתחייבת להמשיך, לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים כנגד ה"ה רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כנגד צד ג' אחר (למעט היורשים ו/או המנוח, כמובן, להלן: "צד ג' אחר"), אשר החזיק בנכסים או בחלק מהם, וכן לנקוט נגדם בכל הליך, כפי שתמצא לנכון, ולרבות בהליכים מנהליים על מנת לגבות מה"ה רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או צד ג' אחר אשר החזיק בנכסים או בחלק מהם, את החובות הנטענים, כולם או חלקם, או חובות אחרים בקשר עם הנכסים או בקשר עם כל נכס אחר אשר ליורשים בו זכויות מכח ירושות. מבלי לפגוע באמור בסעיף 5 להלן.
א. דחיית תביעות וטענות העירייה בכל אחד מההליכים הנ"ל, כולם או חלקם, כנגד רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כגד צד ג אחר כאמור לעיל, תחשב כדחיית אותן תביעות וטענות כנגד היורשים, ותהווה מעשה בית דין בין הצדדים, בכל הנוגע לתביעות והטענות אשר נדחו כאמור, והעיריה לא תהא רשאית להמשיך בהליכים המשפטיים בתביעות אלה כנגד היורשים, ואף לא לנקוט כנגד היורשים בהליכים אחרים כלשהם, לרבות לא בהליכים מנהליים, בקשר עם חובות אשר תביעותיה וטענותיה בקשר אליהם נדחו כאמור.
ב. קבלת תביעות וטענות העיריה בכל אחד מההליכים הנ"ל, כולם או חלקם, כנגד רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כנגד צד ג' אחר אשר החזיק בנכסים או בחלק מהם, תחשב כדחיית תביעות וטענות העיריה כנגד היורשים, ותהווה מעשה בית דין בין הצדדים, בכל הנוגע לתביעות והטענות אשר התקבלו כאמור, והעיריה לא תהא רשאית להמשיך בהליכים המשפטיים בתביעות אלה כנגד היורשים, ואף לא לנקוט כנגד היורשים בהליכים אחרים כלשהם, לרבות לא בהליכים מנהליים, בקשר אם חובות אשר תביעותיה וטענותיה בקשר אליהם התקבלו כנגד ה"ה רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או צד ג' אחר, כאמור.
ג. העיריה תודיע ליורשים, באמצעות באי-כוחם, על מתן פסק דין כאמור בס"ק א' וב' לעיל, תוך 14 ימים ממועד הינתנו.
ד. אם תדחנה תביעות וטענות העיריה כנגד היורשים כמוסכם על פי ס"ק א' ו/או ב' לעיל, העיריה מתחייבת למחוק את מלוא החובות אשר תביעותיה וטענותיה לגביהם כנגד היורשים נדחו כאמור לעיל, וזאת בכל הרישומים הנערכים על ידה ומטעמה, ולרבות ברישומים הממוחשבים ובמחשב העיריה, ובאופן שבכל רישומי העיריה לא יהיו חובות אלה מיוחסים ליורשים, והכל תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין כאמור בס"ק א' ו/או ב' לעיל. כמו כן, העיריה מתחייבת להסיר את כל השעבודים, העיקולים, וכל הערה אחרת שנרשמה על זכויות היורשים ו/או המנוח בנכסים ובכל נכס אחר אשר ליורשים זכויות בו מכוח ירושות, בקשר עם החובות הנטענים וחובות אחרים, שתביעות העיריה וטענותיה לגביהם כנגד היורשים נדחו כאמור בס"ק א' ו/או ב' לעיל, והכל תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין כאמור בס"ק א' ו/או ב' לעיל.
אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מזכות העיריה להטיל עיקולים וכל שיעבוד אחר על זכויותיהם של רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כגד צד ג אחר, ובלבד שהם ייוחדו לזכויותיהם של רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כגד צד ג אחר בלבד.
ה. העיריה מתחייבת להגיש בקשה לדחיית התביעות בהליכים המשפטיים כנגד היורשים לבית משפט השלום ולבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כפי שיתבקש בנסיבות הענין, ובכל מקרה בו ידחו תביעות וטענות העיריה כאמור בס"ק א' לעיל או יתקבלו תביעות וטענות העיריה כאמור בס"ק ב' לעיל, וזאת בהתאם לנוסחים המצורפים כנספחים ג' להסכם זה. העיריה מתחייבת כי בקשה כאמור לעיל תוגש בתוך 30 יום ממועד מתן כל פסק דין כאמור בס"ק א' ו/או ב' לעיל.
5. על אף האמור בסעיף 4 לעיל, העיריה תהיה רשאית להמשיך בהליכים המשפטיים כנגד היורשים וכן לנקוט כנגדם בהליכים אחרים, משפטיים או מנהליים או אחרים, ביחס לנכסים, כולם או חלקם, או ביחס לכל נכס אחר, אם ורק אם יוכח ויקבע, באופן פוזיטיבי, בפסק דין חלוט, כי:
א. רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי – אינן בגדר "מחזיקות" באותם נכסים, כהגדרת המונח "מחזיק" בפקודת העיריות (נוסח חדש), לפיכך אינן חייבות בגינם בתשלומי ארנונה ומים – בכלל, ובתשלום החובות הנטענים – בפרט.
ב. וכן כי לא הוכח שהנכסים הוחזקו על ידי צד ג' אחר ולפיכך גם אין צד ג' אחר אשר חייב בגין הנכסים כולם או חלקם, בתשלום החובות הנטענים – בפרט ובתשלומי ארנונה ומים – בכלל.
ג. העיריה מחוייבת להמציא ליורשים, באמצעות באי-כוחם, כל מסמך שיתקבל על ידה או ימסר לידיה על ידי רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או מטעמן, ו/או יוגש בהליכים משפטיים או הליכים אחרים כלשהם, ואשר לא היה ברשותה או בשליטתה של העיריה ביום חתימת הסכם זה (להלן: "המסמך החדש"), וזאת תוך 20 יום מיום שיתקבל המסמך החדש על ידה או ימסר לידיה כאמור לעיל, שאם לא כן – העיריה לא תהא רשאית ותהא מנועה מעשיית שימוש במסמך החדש כנגד היורשים ובקשר איתם, במסגרת כל הליך שיהיה, אם יהיה, כנגד היורשים, ולרבות בהליכים המשפטיים, אם יחודשו, על פי סעיף 5 להלן, וגם תהא מנועה מהסתמך על כל ממצא שיהיה, אם יהיה, כהליך משפטי אשר בו יוגש, אם יוגש, מסמך חדש כאמור.
יובהר כי התנאים המפורטים בס"ק א', ב', ו-ג' לעיל, הינם בבחינת תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיימם כולם תהא העיריה רשאית להמשיך בהליכים המשפטיים כנגד היורשים ו/או לנקוט כנגדם בהליכים אחרים, כאמור בסעיף 5 רישא לעיל.
6. הפסקת ההליכים המשפטיים בין הצדדים לא תביא לביטול החלטות הביניים שהתקבלו במסגרתם, החלטות אלה יעמדו בתוקפן וההליכים המשפטיים ימשכו, אן ימשכו, מהמקום בו הופסקו. עם זאת, מוסכם בין הצדדים כי אם ימשכו ההליכים המשפטיים בין הצדדים על פי סעיף 5 לעיל, לא תבוא תקופת הפסקת ההליכים על פי הסכם זה במנין התקופה לענין ההתיישנות על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958.
7. .." (ההדגשות שלי- מ' א' ג').

על הסכם הפשרה חתומים עו"ד אבי נימצוביץ בשם העירייה ועו"ד זאב שרף, בשם התובעים. יושם אל לב, כי עו"ד אבי נימצוביץ מייצג את העירייה גם במסגרת ההליך הנוכחי.

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.1.04, במסגרת ת"א 1533/99.

לאחר חתימת הסכם הפשרה, הודיעה העירייה לבית משפט השלום ולבית משפט זה על הפסקת ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים נגד התובעים ונגד המנוח אהרון, בהתאם למוסכם. אולם, העירייה לא המשיכה בניהול התביעות כנגד האחיות וממילא לא ביררה את טענות האחיות לפיהן חלק מהנכסים הוחזקו על ידי צדדים שלישיים; כי חלק מהיחידות בנכסים אינן ראויות לשימוש או לא קיימות; כי קיימת כפילות בחיובים הנטענים; וכי החובות התיישנו. הלכה למעשה, העירייה זנחה את כל התביעות שהיו תלויות ועומדות כנגד האחיות והביאה למחיקתן ולא פתחה בכל הליך חדש. תחת האמור, וכפי שיובהר להלן, פנתה העירייה לגביית החוב הנטען בדרך של הליכי גבייה מינהליים.

כך, במהלך חודש ינואר 2006 נודע לתובעים, באקראי, כי נפתחו נגדם וכנגד המנוח אהרון תיקי הוצאה לפועל למימוש חלק מהנכסים. עוד הסתבר לתובעים, כי ביום 6.9.05 רשמה העירייה הערת שעבוד על זכויות התובעים בבניין ברחוב הרצל 33, בגין חוב של 30,038,694 ₪. כמו כן, הסתבר לתובעים, כי העירייה כלל לא המשיכה בניהול ההליכים המשפטיים כנגד האחיות.

התובעים פנו לעירייה, באמצעות בא כוחם, בדרישה לחזור בה מפעולותיה כאמור לנוכח הסכם הפשרה ומשלא נענתה דרישתם, הגישו לבית משפט זה המרצת פתיחה, שבגדרה עתרו לאכיפת הסכם הפשרה, לביטול כל הליכי ההוצאה לפועל בהם פתחה העירייה, למחיקת הערות השעבוד וכן לקבלת צו מניעה קבוע שיאסור על העירייה להמשיך בכל הליך כנגד התובעים (ה"פ 509/06).

במהלך דיון שהתקיים ביום 23.10.06 לפני כב' השופט זפט, הודיע ב"כ העירייה, כך:
"אין לנו מענה לבקשת המבקשים משום שאנו מסכימים למעשה לבקשה, למעט הבקשה להורות לבטל את תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד האחיות. אנו נסכים לבטל את תיקי ההוצל"פ כנגד המבקשים כאן."
בהתאם לכך, ניתן ביום 25.10.06 פסק דין, שבגדרו התקבלה התובענה.

בינתיים, ביום 5.11.06, נפטרה מלכה (מניה) מיכקשווילי, ז"ל וביום 23.11.07 נפטרה גם רחל מיכקשווילי, ז"ל.

במהלך שנת 2008 הסתבר לתובעים, כי העירייה פתחה בהליכי גבייה מינהליים נוספים כנגד האחות רחל. לאחר שגם רחל נפטרה, המשיכו ההליכים כנגד התובעים, אשר נכנסו בנעלי האחיות כיורשיהן.

על רקע זה, הגישו התובעים את התובענה שלפני, בגדרה עתרו לקבלת סעד הצהרתי, שלפיו העירייה אינה זכאית לטעון לקיומם של החובות הנטענים בגין הנכסים, וממילא אינה זכאית לנקוט הליכים כלשהם לצורך גביית חובות נטענים אלה, לאור הסכם הפשרה. התובעים עתרו להכריז על ביטולם של כל הליכי הגבייה בהם נקטה ונוקטת העירייה, בין אם כנגדם, ובין אם כנגד המנוח אהרון והאחיות המנוחות. במסגרת התובענה העלו התובעים טענות גם ביחס לחוב הנטען לגופו.

לאחר שהעירייה והתובעים הצהירו, כי הם מחויבים להסכם הפשרה ומשנוכחתי כי כיום העירייה נוקטת אך ורק בהליכי גבייה מינהליים בקשר עם החוב הנטען, הורתי במסגרת החלטתי מיום 16.2.11, כי השאלה היחידה שתוכרע במסגרת התובענה היא האם בנקיטת הליכי גבייה מינהליים, בניגוד להגשת תביעות משפטיות לבירור החוב לגופו, מפרה העירייה את הסכם הפשרה. בהתאם לכך, הורתי, כי העדים היחידים שישמעו מטעם הצדדים יהיו עורכי הדין שניסחו את הסכם הפשרה, הם עו"ד זאב שרף מטעם התובעים ועו"ד אבי נימצוביץ מטעם העירייה, מבלי שיקדימו למסור עדות במסגרת תצהירי עדות ראשית.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בקשת התובעים לקבלת צו מניעה זמני האוסר על המשך ניהול ההליכים לגביית החוב הנטען, נדחתה על ידי כב' השופט זפט במסגרת החלטתו מיום 1.10.09.

2. טענות הצדדים
התובעים טוענים, כי לאור הוראות הסכם הפשרה היה על העירייה למצות, תחילה, את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות ורק לאחר קבלת פסקי דין חלוטים, יכולה הייתה היא לנקוט בהליכי גבייה מינהליים. נטען, כי נקיטת הליכי גבייה מינהליים כנגד התובעים, הן בכובעם כיורשי המנוח אהרון והן בכובעם כיורשי האחיות, עומדת בסתירה להוראות הסכם הפשרה.

העירייה טוענת, כי נקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד האחיות עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם הפשרה. נטען, כי הליכי הגבייה המינהליים כנגד האחיות נעשו לדרישת התובעים עצמם, אשר מטרתם בהסכם הפשרה הייתה אחת והיא ליתן לעירייה את האפשרות לגבות את החובות הנטענים מהאחיות בכל דרך ובכל אמצעי העומד לרשות העירייה.

3. האם ניתן היה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לנוכח הוראות הסכם הפשרה
כאמור, בהתאם להחלטתי, נשמעו עדויות עורכי הדין שניסחו את הסכם הפשרה, הם עו"ד זאב שרף מטעם התובעים ועו"ד אבי נימצוביץ מטעם העירייה.

עו"ד שרף העיד, כי משרדו ייצג את התובעים החל ממחצית שנות ה-90, אז, כאמור, נאלצו התובעים להתמודד מול האחיות בתביעה לביטול צוואת המנוח אהרון, בה, כביכול, הוריש את רכושו לאחיות.

עו"ד שרף העיד, כי לאחר שהתובעים הוכרזו כיורשיו של המנוח אהרון, העירייה הגישה עשרים תביעות כנגד התובעים וכנגד האחיות. או אז, נאלצו התובעים להתמודד למול התביעות האמורות, שבגדרם נדרשו לשלם חובות עתיקי יומין בגובה עשרות מיליוני שקלים, כאשר כתבי התביעה סתומים ולקוניים ואין בידיהם כל מידע בנושא, עקב התנהלות האחיות כלפי אביהם המנוח ומידורו מכל מידע באשר לנכסים. עו"ד שרף הבהיר, כי עם זאת, לתובעים היה ברור, שבלתי מתקבל על הדעת שהצטבר חוב בגובה עשרת מיליוני שקלים, כאשר במרבית התקופה הוחזקו הנכסים על ידי צדדים שלישיים וכאשר חלק מהנכסים היו בלתי שמישים ולפיכך לא היו ברי חיוב. עו"ד שרף העיד, כי על רקע זה, טענו התובעים בכתבי ההגנה שהגישו במסגרת ההליכים השונים, כי המדובר בחובות מופרכים וכי חלק מהנכסים אליהם התייחסו התביעות כלל אינם קיימים או אינם ראויים לשימוש; כי החובות אינם מפורטים כמתחייב על פי הדין; וכי המנוח אהרון כלל לא החזיק בנכסים ועל כן, ממילא, איננו חייב בתשלומי הארנונה והמים בגינם. התובעים גם דרשו, כי העירייה תמציא את מלוא הפרטים שבבסיס החוב.

עו"ד שרף העיד, כי בשלב השני, לאחר שכל התיקים שהוגשו לבית משפט השלום אוחדו לתיק אחד (ת"א 33282/99) ושני תיקים נוספים נקבעו לדיון בבית המשפט המחוזי (ת"א 1452/99 ות"א 1533/98), החלו הליכי הגילוי והעיון בכל אחד מההליכים ובמסגרתם דרשו התובעים מהעירייה לגלות מסמכים, להשיב לשאלונים ולהמציא פרטים נוספים ביחס לחוב הנטען. עו"ד שרף העיד, כי בשלב זה העירייה נמנעה מלציית לצווי בית המשפט לגילוי מסמכים, להמצאת פרטים נוספים ולמענה על שאלונים, בין משום שמסמכים ופרטים נוספים כאמור כלל לא היו קיימים ברשותה ובין משום שמלכתחילה דובר בחובות מופרכים. עו"ד שרף העיד, כי במקביל, בוטלו באותה שנה, בזה אחר זה, פסקי דין שניתנו בדמי ימי חייו של המנוח אהרון, במעמד צד אחד. בינתיים, לאחר שלא עלה בידי העירייה לתקן את כתב התביעה שהגישה במסגרת ת"א 1452/99 ולפרט בגדרו את מרכיבי החוב הנטען, הורתה כב' השופטת שיצר על מחיקת התביעה.

עו"ד שרף העיד, כי על רקע זה, ולאור הדיון שנקבע בת"א 1533/99 ליום 17.12.03, שבמסגרתו צפוי היה כב' השופט אזר, ז"ל, להורות, אף הוא, על מחיקת התביעה, לנוכח חוסר יכולתה של העירייה להציג מסמכים ונתונים המוכיחים ומצדיקים את החוב הנטען, יזמה העירייה פנייה אל התובעים, מתוך כוונה להגיע להסכם פשרה.

עו"ד שרף פירט בעדותו את המגעים שקדמו להסדר הפשרה, אשר החלו בפנייה של עו"ד רבל מטעם העירייה לעו"ד גלעד ממשרדו של עו"ד שרף ביום 10.6.03, פנייה שבמסגרתה הועלתה ההצעה כי ההליכים המשפטיים כנגד התובעים יעוכבו עד לסיום ההליכים כנגד האחיות. עו"ד שרף העיד, כי המגעים חודשו ביום 11.9.03, בפנייה נוספת של עו"ד רבל לעו"ד גלעד, כאשר באותה עת הצעתה של עו"ד גלעד הייתה כי תחילה תתברר השאלה האם המנוח אהרון החזיק באיזה מבין הנכסים, בעוד שהצעתו של עו"ד רבל הייתה כי ההליכים נגד התובעים יעוכבו עוד לפני בירור השאלה אם המנוח אהרון היה מחזיק, אם לאו. עו"ד שרף העיד, כי בנקודה זו עו"ד רבל העביר טיוטה לעו"ד גלעד והחל משא ומתן על נוסח ההסכם. בסופו של דבר, ההסכם נחתם ביום 16.12.03, היינו יממה לפני מועד הדיון בת"א 1533/99.

עו"ד שרף הבהיר בעדותו, כי הרציונאל שהנחה את התובעים בחתימתם על הסכם הפשרה היה נחיתותם מבחינת המידע הקיים בידיהם להדיפת תביעות החוב של העירייה והבנתם, כי רק לאחיות, אשר במהלך כל השנים הן שניהלו ושלטו בנכסים, יש את הידע והמידע בנוגע לנכסים, למצבם ולמחזיקים בהם. מכאן, האינטרס הברור של התובעים, כי התביעות כנגד האחיות תמשכנה, תוך שטענות האחיות כנגד החוב יתבררו עד תום. עו"ד שרף העיד, כי על רקע זה, העקרונות שהנחו אותו בניסוח הסכם הפשרה היו ברורים ופשוטים וכללו הכחשה וכפירה בעצם החוב, כמו גם הכחשה בעצם היותו של המנוח אהרון מחזיק בנכסים, ועמידה על כך שההליכים המשפטיים כנגד האחיות ימשכו. עו"ד שרף העיד, כי על רקע זה נוסח הסכם הפשרה, ובמסגרתו התחייבויות העירייה להמשיך בהליכים המשפטיים כנגד האחיות, ובלשונו (פרוטוקול מיום 3.10.11, עמ' 8 ש' 7-30):

"אני מגיע להסכם עצמו – העקרונות שהנחו אותנו היו ברורים ופשוטים. ראשית, אנו כפרנו בקיומם של החובות על רקע שורת הסברים שאמרתי קודם. לכן בהואיל הרביעי נכתב שהיורשים מכחישים את החובות הנטענים. בהמשך בטענה בדבר חבותם ככל שיש כאלה. אני מזכיר את נקודת החלשה שלנו הנשים שמכירים את הפרטים הן אחיות המנוח לכן אנו חייבים שבכל מקרה ההליכים המשפטיים ימשכו כי הם העלו בכתבי הגנתם את טענותיהם להעדרו של חוב. משורת הטעמים שציינתי ועל כן אנו רצינו לוודא שההליכים המשפטיים האלה ימשכו כסדרם. בהואיל הבא כתבנו שכמובן ככל שיש זיקה של חבות בנכס היא זיקתן של האחיות כמחזיקות ולא שלנו. מה שעשינו קבענו בסעיף 4 שהעירייה מתחייבת להמשיך לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים. אנחנו ציפינו וקיווינו שרחל תוכיח, כמי שיודעת מה קרה, שהחובות אינם קיימים מכל הטעמים, בין אם הנכס לא היה ראוי לשימוש, בין אם בנכס היו שוכרים, בין אם היה הסדר, בין אם היו פירעונות לתשלומים. היא גם אמרה שהיא לא קיבלה דרישה על פי סעיף 306, אחרת היתה רצה לעירייה ואומרת כל טענה שהיא. לכן כתבנו שהעירייה חייבת למצות את ההליכים. יתרה מזו עמדנו על זה אנו היורשים נפיק תועלת משפטית כפולה, שיהיה מעשה בית דין כלפינו למרות שאיננו צד באופן שאם נקבע שהיא חייבת אנו לא חייבים, וגם אם נקבע שהיא לא חייבת צריך להיות בפסק דין חלוט בשורה של תנאים ואז יחודשו ההליכים נגדנו בתנאים שנקבעו בסעיף 5. כדי לבצע את ההסכם הזה ולהבטיח שזכויותינו לא יפגעו אנחנו עמדנו על זה שיהיה בקשה לעיכוב הליכים בלבד וכנגדנו בלבד כי אז ההליך המשפטי נמשך כסדרו. עמדנו על זה שהעירייה תבקש את עיכוב ההליכים. עמדנו על זה שכל החלטות הביניים ישארו על כנן והמשפט יתחדש מהנקודה שהפסיק. לכן כל ההסכם צפה המשך הליכים משפטיים וניסינו להגן על עצמנו ולהבטיח שאם יתגלו מסמכים חדשים יובאו לידיעתנו. כך נחתם ההסכם."

בהמשך, העיד עו"ד שרף על הצעדים שננקטו על ידי משרדו, משהסתבר כי העירייה לא ממשיכה בניהול ההליכים המשפטיים כנגד האחיות (שם, עמ' 9 ש' 5-32):

"אנו כמובן לא שקטנו על שמרנו, וכבר ביום 16.6.04 כתבנו לעו"ד רבל שהעירייה מצווה בהתאם להסכם להמשיך לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים שלא ישכח. ולכן שראינו שתיק בית משפט שלום מאיזה שהוא סיבה נמחק, הפנינו את תשומת ליבו שזה בניגוד להסכם. עו"ד רבל לא חלק על אמיתותו נכונותו וכוונת הצדדים בהסכם. פניות לחוד ומחדלים לחוד. העירייה לא רוצה לנהל את התיק על החובות שככל הנראה הם לא קיימים. ביום 20.9.05 עוד מכתב הפעם פנתה שותפתי על דעתי לעו"ד אבי נימצוביץ ושוב הפנתה את תשומת ליבו להתחייבות העירייה למצות את ההליכים כנגד רחל ומלכה. לנו מאד חשוב שטענות ההגנה שלהן תבוררנה. המכתב לא זכה למענה לכן ביום 6.10.05 יצא מכתב תזכורת. אני מדגיש אין אף מכתב שב"כ העירייה אומרים שהם אינם מחויבים לנהל את ההליכים. ביום 27.10.05 הפעם קוימה שיחה עם עו"ד בן דוד ממשרדם, ופה כבר חידדנו עוד פעם ובסעיף 2 במכתב בלשון עדינה שתמוהה התנהגות העירייה שרשות ציבורית שיוזמת הליכים בבית משפט ולפתע היא מנסה לתעלם מהם ולעבור לגביית אותם חובות בהליכי גבייה מינהליים כי נפל האסימון, למה היא מתנהלת כך? אז בסעיף 5 צוין עוד פעם תנו לנו פרטים והסבירו לנו מה קורה בהליכים. מכתב נוסף 13.12.05, ואז ביום 29.1.06 מכתב נוסף שהוא כבר מתייחס לתהליך חדש. העירייה החלה לפתע לנקוט כנגד יורשי המנוח בהליכי גבייה מינהליים ורשמה שיעבוד על סכום פעוט של 36 מליון ₪ קצת יותר, על נכס ברחוב אילת. למותר לציין שהעירייה לא נוהגת לחזור בה מההליכים ואז מוגשת ה"פ אצל השופט זפט (509/06). חשובה הטענה שהיתה לא רק שהעירייה לא הייתה רשאית לפתוח בהליכי הוצל"פ נגד המנוח ולא היתה רשאית לרשום הערת שיעבוד אלא שהעירייה איננה ממשיכה לנהל את ההליכים המשפטיים נגד אחיות המנוח ובכך היא מפרה את התחייבויותיה. כך מציין השופט בפסק הדין ובדיון הודיע ב"כ של המשיבה 1, העירייה, עו"ד גיל סימנהויז, מאותו משרד, אין לנו מענה לבקשת המבקשים. פסק הדין ניתן כמבוקש וחוייבו בהוצאות של 10,000 ₪. עו"ד סימנהויז פונה אל משרדנו לעו"ד גלעד ומבקש את אישורה שרשאית העירייה להמשיך לפעול כנגד אחיות המנוח, המכתב מיום 31.10.06. ביום 9.1.06 קיבל חברי תשובה שמזכירה בסעיף 4 למכתב את הסכם הפשרה למצות את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות. גם הובלטו המילים כנגד צד אחר ולא רק כנגד רחל ומלכה."

מנגד, העיד עו"ד נימצוביץ, כי התובעים הם שיזמו את הסדר הפשרה. לגרסתו, בסוף שנת 2003 פנה עו"ד שרף למשרדו בבקשה להפסיק את ההליכים המשפטיים כנגד התובעים וזאת משום שלדבריו התובעים לא החזיקו בנכסים בתקופת החוב ומשכך אינם חייבים בגין הנכסים. עו"ד נימצוביץ העיד, כי תשובת העירייה הייתה שלילית, שכן הבקשה הייתה חד צדדית, מבלי שהתובעים הציעו לשלם חלק מהחוב. עו"ד נימצוביץ הבהיר, כי לפניית עו"ד שרף קדמו פניות דומות, משנת 1998 ומשנת 2000, אשר נדחו אף הן, מאותה סיבה.

עו"ד נימצוביץ העיד, כי בשלב מאוחר יותר הבין עו"ד שרף, כי "הוא איננו יכול רק לקבל אלא צריך גם לתת" (ראו פרוטוקול מיום 3.10.11, עמ' 12 ש' 9), כאשר באותה נקודה כל שעניין את עו"ד שרף הוא כי ההליכים נגד התובעים יופסקו והם לא יהיו החייבים בתיק, ובלשונו של עו"ד נימצוביץ (שם, עמ' 12 ש' 11-13):
"מה שעניין את עו"ד שרף ואני רוצה להגיד לזכותו שהוא ידע לשמור על היורשים בצורה בלתי רגילה. מה שעניין אותו שהיורשים יפסקו נגדם ההליכים והם לא יהיו החייבים בתיק, מבחינתו תעזוב אותי תמשיכו נגד האחיות."

עו"ד נימצוביץ העיד, כי בשלב זה, עובר לניסוח הסכם הפשרה, היו לעירייה שלוש מטרות עיקריות, כדלקמן (שם, עמ' 12 ש' 14-18):
"מטרה אחת, שקודם כל, אנו נדע מי המחזיקים ולצורך כך ביקשנו שיצביע מי המחזיקים בנכסים בתקופת החוב, מטרה שנייה, שיאפשר לנו לגבות מהאחיות, שלדבריו היו המחזיקות בחוב, אלא גם את החובות הנטענים שלמעשה חבים בהם היורשים לתקופת החוב, ומטרה שלישית, תאפשרו לנו לעירייה לאפשר לנו לגבות את החוב מהאחיות בכל הליך שנחליט לגביו שאנו רוצים לפעול."

עו"ד נימצוביץ העיד, כי על רקע זה הוסכם, כי ההליכים כנגד התובעים יפסקו, תוך שהתובעים יעניקו לעירייה, במסגרת ההסכם, את האפשרות לגבות את החובות הנטענים מהאחיות בכל הליך אפשרי, בין משפטי, בין מינהלי ובין אחר, ובלשונו של עו"ד נימצוביץ (שם, עמ' 12 ש' 19 עד עמ' 13 ש' 2):
"למעשה זה היה הדבר העיקרי שאנחנו לאחר שנים שיש שיתוף פעולה בין היורשים לעירייה שהיורשים באמצעות עו"ד שרף אפשרו לעירייה לגבות את החוב בהליך שנוח להם, הייתה כאן זהות אינטרסים מצד אחד היורשים יוצאים מהתמונה ויתור על 60 מליון ₪ זה מה שהניע את היורשים לתת לנו את כל האפשרויות על מנת לגבות את החובות שלא שולמו במשך עשרות שנים. אנחנו הסכמנו לוותר על בעל דין אחד אשר ידענו במפורש וכך נכנסנו להסכם שאנו נוכל לגבות את הכספים מהאחיות וצריך לזכור שהאחיות והיורשים חלקו נכסים משותפים אחרי כל כך הרבה שנים ניתן לנו האפשרות לגבות את החובות מהאחיות בכל הליך אפשרי מבלי שהיורשים ישימו לנו מוטות בגלגלים. לכן אנו הסכמנו לחתום על ההסכם כפי שנמצא בפני ביהמ"ש. זה היה המכלול בגדול. אתם תניחו לנו ותעזבו אותנו בשקט ואנחנו ניתן לכם לגבות את כל החוב מהאחיות. בסעיף 4 להסכם – בשורה הרביעית – הוא מתחיל מהמילה "על מנת לגבות מרחל.." את החוב, זו הייתה המטרה לגבות מהאחיות את החובות הנטענים לא רק את החובות של האחיות עצמן אלא גם את החובות הנטענים כפי שמוגדרים בהסכם כפי שרשומים בספרי העירייה כולל הפרשי הצמדה, ריביות וקנסות."

ובהמשך, בהתייחס לטענה כי היה על העירייה למצות, תחילה, את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות ורק לאחר קבלת פסקי דין חלוטים, יכולה הייתה היא לנקוט בהליכי גבייה מינהליים (שם, עמ' 13 ש' 17-29):
"המטרה שלנו ושלהם – זה בא מרקע של יריבות קשה בין היורשים לבין האחיות והיה ליורשים אינטרס עליון קחו הכל מהאחיות ולכן הם כתבו על מנת לגבות את כל החובות תגבו מרחל. אם חשב עו"ד שרף שאנחנו נתחיל בהליכים משפטיים הוא היה כותב את המילים האלה. לא כתוב בהסכם את המילה "תחילה", זה שהוא לא כתב תחילה ברור שמה שאנו רואים כאן זה את המטרה לגבות את החוב מרחל ומלכה, והאמצעי הוא להמשיך את התביעות המשפטיות ואמצעי שני הוא להמשיך בהליכים מינהליים, האמצעי השלישי על פי פקודת המיסים.. נתנו לנו לפתוח בכל הליך שאנו רוצים, אם זה בהמשך הליכי בימ"ש, הליכים מינהליים או הליכים לפי פקודת המיסים.. הדבר הזה שנותנים לי לפעול בכל ההליכים המטרה הייתה ברורה לכו תגבו מהאחיות."

ובהמשך (שם, עמ' 14, ש' 17-29):
"שאנו דיברנו או שההסכם נחתם בינואר 2004 היה ברור שהאחיות בנות 90 ונאמר לנו שמצבן קשה, אני בטוח שעו"ד שרף לא התכוון שננהל הליכים נגד ישישות חסרות ישע. לכן לא התכוונו ללכת לתביעות משפטיות. אם אני צריך להעמיד שתי נשים אחת בת 90 והשנייה בת 85 שהן על ערש דווי איך אני יכול לנהל הליכים משפטיים נגדן. ניסוח ההסכם נעשה על ידי שני הצדדים והם נתנו לנו את כל האפשרויות. אם באוקטובר 2005 סבר עו"ד שרף שאנחנו צריכים לבטל את ההליכים המינהליים ולא להמשיך את ההליכים המשפטיים הוא לא אמר זאת, מה שהוא אמר על העירייה לייחס את ההליכים המינהליים רק לנכסים של האחיות, הוא הסכים עם ההליכים. מתי התעוררה הבעיה? שהיורשים ירשו גם את האחיות גם השופט זפט אמר זאת, בשנת 2009 – אז נוצרו והתעוררו כל הבעיות.. בה"פ אמרו המבקשים שתדעו שלא נקטתם בהליכים המשפטיים, אך הם לא ביקשו לבטל את ההליכים המינהליים והסעדים שלהם היו לסגור את תיקי ההוצל"פ נגד היורשים אך לא מילה אחת נגד האחיות."

עו"ד נימצוביץ העיד, כי כלל לא היה מוכן לחתום על הסכם הפשרה, באם היה יודע, כי ההסכם מעגן התחייבות מצדה של העירייה למצות תחילה את ההליכים המשפטיים, כנטען על ידי התובעים (ראו המשך חקירתו, פרוטוקול מיום 5.10.11 עמ' 12 ש' 14-20).

בחקירתו הנגדית הבהיר עו"ד נימצוביץ, כי פנייתו של עו"ד שרף למשרדו נעשתה בעל-פה וכי הוא ששוחח עם עו"ד שרף בנושא (פרוטוקול מיום 5.10.11, עמ' 12 ש' 23 עד עמ' 13 ש' 1). עו"ד נימצוביץ עומת בחקירתו הנגדית עם תכתובת שהוחלפה עובר לחתימת ההסכם, ממנה עולה, כי היוזמה להסכם הפשרה הגיעה דווקא מהעירייה (שם, עמ' 13 ש' 2-24. כן ראו מוצגים ת/1 ו-ת/2).

לאחר שנשמעה עדותו של עו"ד נימצוביץ, הגישו התובעים בקשה להגשת עדות הזמה לעדות עו"ד נימצוביץ, לה נעתרתי ביום 17.5.12. בתצהיר שצורף לבקשה, הצהיר עו"ד שרף באשר לשיחות שקיים, כביכול, עם עו"ד נימצוביץ בעניין הסכם הפשרה, כך (ראו סעיף 4 לתצהירו):

"לדאבון ליבי, עו"ד אבי נימצוביץ מסר עדות שאינה אמת בקשר לשיחות אשר הוא טוען כאילו התקיימו ביני לבינו. קראתי בהפתעה (גמורה) את עדותו המוקלדת כאילו התקיימו בינינו שיחות כלשהן. האמת היא פשוטה: אני לא שוחחתי כלל עם עו"ד אבי נימצוביץ. ממילא, אני לא פניתי, מעולם, לעו"ד אבי נימצוביץ בבקשה להפסיק את ההליכים המשפטיים כנגד היורשים, או בהצעה להגיע להסדר כלשהו, אני מעולם לא שוחחתי עם עו"ד אבי נימצוביץ על ההסדר, אני מעולם לא אמרתי לעו"ד אבי נימצוביץ כאילו אני מסכים לאפשר לעירייה לגבות את החובות הנטענים (שקיומם והיקפם הוכחש על ידי האחיות המנוחות ועל ידי היורשים) בהליך שנוח להם, ולא אמרתי לעו"ד נימצוביץ, מעולם, כאילו אני מסכים לקיומם של הליכים מינהליים רק בנכסים של האחיות המנוחות. שיחות כאמור לא התקיימו בינינו מעולם."

עו"ד שרף הצהיר עוד, כי הוא מעולם לא פגש את עו"ד נימצוביץ באף לא אחד מהדיונים בהם הופיע באופן אישי בתיקים שהתנהלו עם העירייה וגם לא נפגש עמו לשיחה כלשהי בקשר עם ההסכם (ראו סעיף 5 לתצהירו).

עו"ד שרף הצהיר עוד, כי לא זו בלבד שלא שוחח עם עו"ד נימצוביץ על ההסכם, מעולם, אלא שגם אין אמת בעדותו של עו"ד נימצוביץ, כאילו הוא הסכים או התכוון להסכים בהסכם לאפשרות שהעירייה תנקוט בהליכי גבייה כנגד האחיות, מבלי שקודם לכן ימוצו ההליכים המשפטיים בתובענות שהיו תלויות ועומדות כנגדן. עו"ד שרף הבהיר בתצהירו, לעניין זה, כך (סעיף 6 לתצהירו):
"ברור, כי במסגרת ההסדר, לא התכוונתי, לא יכולתי ולא נתתי הסכמה לנקוט בהליכי גבייה כלשהם כנגד האחיות המנוחות, שהדין אינו מאפשר לעירייה לנקוט בהם, וכשם שלא הייתה נחוצה הסכמתי להתיר לעירייה לפעול בהליכי גבייה אשר הדין אפשר לה לנקוט בהם."

עו"ד שרף התייצב לעדות ביום 11.7.12 ואישר כי כל האמור בתצהירו – אמת. בחקירתו הנגדית לא סטה כהוא זה מן האמור בתצהירו.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של עו"ד שרף ועו"ד נימצוביץ ומשהבאתי בחשבון את הראיות המצויות לפני, לרבות ההחלטות שהתקבלו במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים והתכתובות שהוחלפו בטרם חתימת ההסכם (מוצגים ת/1 ו-ת/2), אין לי אלא לקבוע, כי עדות ההזמה של עו"ד שרף אכן מפריכה את עדותו של עו"ד נימצוביץ. לעניין זה, אינני מקבלת את טענת ב"כ העירייה, כנטען במסגרת סיכומיה, כי אין המדובר בעדויות סותרות וכי ההבדלים בין העדויות מקורם בפרשנותם השונה של עו"ד שרף ועו"ד נימצוביץ להסכם הפשרה. עו"ד נימצוביץ הציג גרסה שונה בתכלית מגרסתו של עו"ד שרף הן באשר לגורם שיזם את הסכם הפשרה, הן באשר להסכמות שקדמו לחתימתו של הסכם הפשרה והן באשר להסכמות שניתנו לאחר חתימת ההסכם.
אציין, כי לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בתיק, הגישו ב"כ העירייה בקשות שונות להוספת ראיות, בניסיון לקעקע את עדות ההזמה של עו"ד שרף, בהן בקשה לצירוף פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר ניתן בעניינם של התובעים ביום 7.8.12 במסגרת ע"א 3901/11 כראיה. אולם, לא מצאתי כי יש לפסק הדין האמור כל רלבנטיות לעניין הנדון בפני, ובפרט רלבנטיות כלשהי לעניין מהימנות עדותו של עו"ד שרף.

עם זאת, יובהר, כי אף ללא עדות ההזמה האמורה, מצאתי את עדותו של עו"ד נימצוביץ בלתי סבירה. זאת, בראש ובראשונה, משום שהעירייה מעולם לא נזקקה ל"הסכמתם" של התובעים לניהול הליכים, כאלה או אחרים, כנגד האחיות; לתובעים מעולם לא היה כל מעמד או סמכות להורות לעירייה, או לאפשר לעירייה, לנקוט בהליכים, כאלה או אחרים, כנגד האחיות, שהדין אוסר עליה לנקוט, ומנגד ברור שמקום בו הדין אפשר לעירייה לנקוט בהליכים כאמור, כלל לא נדרשה הסכמה כלשהי. במילים אחרות, אין כל היגיון מבחינת העירייה בהסכם הפשרה, ככל שיש לפרשו בהתאם לשיטתו של עו"ד נימצוביץ.

גם הסברו של עו"ד נימצוביץ, לפיו בלתי מתקבל על הדעת שבבסיס הסכם הפשרה עמדה הכוונה שההליכים המשפטיים כנגד האחיות ימשכו וזאת לאור גילן המתקדם של האחיות, הינו בלתי הגיוני; אם גילן המתקדם של האחיות היווה מכשול בפני נקיטת הליכים משפטיים, על אחת כמה וכמה שגילן המתקדם אמור היה להוות מכשול בפני נקיטת הליכים מינהליים (ראו, לעניין זה, את חקירתו הנגדית של עו"ד נימצוביץ, פרוטוקול מיום 5.10.11 בעמ' 17).

זאת ועוד. נקיטה בהליכים מינהליים בוודאי אינה עולה בקנה אחד עם שלוש המטרות שעמדו ביסוד התקשרותה של העירייה בהסכם הפשרה, אותן אזכר עו"ד נימצוביץ בעדותו. כאמור לעיל, עו"ד נימצוביץ טען כי המטרה הראשונה הייתה לברר מי החזיק בנכסים. אולם, ברור, כי הדרך היחידה לברר מי המחזיק הייתה במסגרת הליכים משפטיים ולא במסגרת הליכי גבייה מינהליים (ראו, לעניין זה, את חקירתו הנגדית של עו"ד נימצוביץ, שם, עמ' 13 ש' 30 עד עמ' 14 ש' 24).

מעל כל אלה, הרי שעדותו של עו"ד שרף, כמתואר לעיל, עולה בקנה אחד עם לשון הסכם הפשרה, כפי שיובהר להלן;

למקרא הסכם הפשרה אכן עולה, כי הרציונאל העומד בבסיסו הוא העובדה שרק לאחיות, אשר החזיקו בפועל בנכסים, הייתה האפשרות המעשית להתגונן בפני תביעות החוב שהגישה העירייה ולהוכיח את טענותיהן בקשר עם החובות הנטענים. יש להזכיר כי בפועל כב' השופטת שיצר מחקה תביעה משום שהעיריה לא הציגה מסמכים המעגנים את החובות.

בהתאם לכך נקבע בסעיף 4 להסכם הפשרה, כי דחיית תביעות וטענות העירייה בכל אחד מההליכים המשפטיים כנגד האחיות תחשב כדחיית אותן תביעות וטענות כנגד התובעים ותהווה מעשה בית דין בין הצדדים, מתוך הבנה כי ככל שטענות האחיות תתקבלנה, הרי שכוחן יפה גם ביחס לתובעים (ראו ס"ק א). באותו האופן נקבע גם, כי קבלת תביעות וטענות העירייה בכל אחד מההליכים המשפטיים כנגד האחיות תחשב כדחיית תביעות וטענות העירייה כנגד התובעים ותהווה מעשה בית דין בין הצדדים, מתוך הבנה, כי ככל שימצא כי האחיות הן המחזיקות בנכסים, הרי שהן החייבות בתשלום הארנונה והמים בגין הנכסים ולא התובעים (ראו ס"ק ב). לפיכך גם נקבע בהסכם הפשרה, כי על העירייה להמציא לתובעים כל מסמך חדש שיתקבל על ידה או יימסר לידיה על ידי האחיות במסגרת ההליכים המשפטיים (ראו סעיף 5.ג. להסכם הפשרה), וכן כי כל החלטות הביניים שיתקבלו במסגרת ההליכים עם למול האחיות יעמדו בתוקפן וכי ההליכים המשפטיים כנגד התובעים ימשיכו מהמקום בו הופסקו (ראו סעיף 6 להסכם הפשרה). זאת, מתוך הנחה, שעם סיום ההליכים המשפטיים כנגד האחיות, יחודשו ההליכים כנגד התובעים, ככל שימצא כי האחיות לא החזיקו באיזה מבין הנכסים, ואז תעמודנה לתובעים כל טענותיהן של האחיות.

על רקע זה, יש לקרוא את התחייבות העירייה, כפי שעוגנה בסעיף 4 להסכם הפשרה, כהתחייבות להמשיך ולנהל את התביעות המשפטיות נגד האחיות עד תום. כך גם עולה מלשונו של הסעיף: "להמשיך, לנהל ולמצות את ההליכים המשפטים כנגד ה"ה רחל מיקשווילי, ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או כנגד צד ג' אחר.. אשר החזיק בנכסים.. וכן לנקוט נגדם בכל הליך, כפי שתמצא לנכון, ולרבות בהליכים מינהליים על מנת לגבות מה"ה רחל מיכקשווילי ו/או מלכה מיכקשווילי ו/או צד ג' אחר אשר החזיק בנכסים.. את החובות הנטענים, כולם או חלקם.. ".

לאור זאת, נקבע בסעיף 5 להסכם הפשרה, כי על אף האמור בסעיף 4 להסכם, העירייה תהיה רשאית להמשיך בהליכים המשפטיים כנגד התובעים וכן לנקוט כנגדם בהליכים אחרים, משפטיים או מנהליים או אחרים, ביחס לנכסים, "אם ורק אם יוכח ויקבע, באופן פוזיטיבי, בפסק דין חלוט", כי האחיות אינן מחזיקות באותן נכסים ולפיכך אינן חייבות בגינם בתשלומי ארנונה ומים וכן בתנאי שלא הוכח שהנכסים הוחזקו על ידי צד שלישי אחר ולכן גם אין צד שלישי אחר אשר חייב בגין הנכסים. היינו, תנאי להמשך ההליכים המשפטיים כנגד התובעים הוא בירור טענותיהן העובדתיות והמשפטיות של האחיות, עד תום, במסגרת הליך משפטי, וכן התקיימותם של מספר תנאים נוספים, כמפורט לעיל.

גם התנהלות הצדדים לאחר חתימת הסכם הפשרה תומכת במסקנה, כי היה על העירייה למצות, תחילה, את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות;

כך, כבר בהודעתו של עו"ד שרף לבית המשפט מיום 4.3.04, במסגרת הדיון בת"א 1533/99, צוין, כי הסכם הפשרה הוא בין העירייה "לבין התובעים 1-4 בלבד", היינו כי הוא איננו כולל את האחיות, וכי "ההליכים המשפטיים בתיקים שבכותרת בין התובעת לבין הנתבעים האחרים שאינם הנתבעים 1-4 – צריכים להמשיך להתנהל" (ראו נספח י"ב לכתב התביעה). כך גם עולה מפניית עו"ד שרון הל-גלעד, ממשרדו של עו"ד שרף, מיום 16.6.04 לעו"ד רבל, ב"כ העירייה, בה מאוזכרת התחייבות העירייה להמשיך לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות, תוך שעו"ד רבל מתבקש לפנות לבית המשפט השלום, "על מנת לגרום לכך שההליכים בתיקים שבכותרת ימשיכו להתנהל, כדבעי, כנגד רחל ומלכה מיכקשווילי, כמתחייב." (ראו נספח ט"ו לכתב התביעה. כן ראו עדותו של עו"ד שרף, פרוטוקול מיום 3.10.11, עמ' 9 ש' 5-8). במכתב נוסף של עו"ד שרון הל-גלעד מיום 20.9.05 הממוען לעו"ד נימצוביץ, מאוזכרת, שוב, התחייבות העירייה להמשיך לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות ועו"ד נימצוביץ מתבקש לעדכן את התובעים בדבר התקדמותם של ההליכים המשפטיים כנגד האחיות (ראו נספח ט"ז לכתב התביעה. כן ראו את עדותו של עו"ד שרף, שם, עמ' 9 ש' 11-13). מכתב תזכורת נשלח ביום 6.10.05 (ראו נספח י"ז לכתב התביעה. כן ראו את עדותו של עו"ד שרף, שם, עמ' 9 ש' 14). ביום 27.10.05 שבה ופנתה עו"ד הל-גלעד במכתב הממוען לעו"ד בן-דוד וציינה, כי לא ברור על שום מה הפסיקה העירייה לנהל את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות. עוד צוין, כי "תמוהה התנהגותה של העיריה, שהינה רשות ציבורית, ואשר יזמה הליכים משפטיים בבית המשפט ועתה היא מבקשת להתנכר ולהתעלם מהם ולפעול לגבי אותם חובות נטענים עצמם בהליכי גבייה מינהליים" (ראו נספח י"ח לכתב התביעה. כן ראו את עדותו של עו"ד שרף, שם, עמ' 9 ש' 16-20).

גם בהמרצת הפתיחה שהגישו התובעים בעקבות הליכי הגבייה המינהליים שננקטו נגדם, טענו התובעים, מפורשות, כי העירייה מפרה את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה, בכך שהיא איננה ממשיכה לנהל את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות (ראו סעיפים 13 ו-14 להמרצת הפתיחה, נספח כ' לכתב התביעה. כן ראו את עדותו של עו"ד שרף, שם, עמ' 9, ש' 23-28).

מנגד, לא הוצג בפני ולו מכתב תשובה אחד שבגדרו העירייה הכחישה, בזמן אמת, את התחייבותה הנטענת להמשיך לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות, כמתחייב בנסיבות העניין.

במצב דברים זה, נאחזת העירייה בטענה כי אין למצוא בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים, או בהמרצת הפתיחה, כל דרישה מפורשת מצד התובעים להפסקת הליכי הגבייה המינהליים כנגד האחיות ומכאן שנקיטה בהליכי גבייה מינהליים כנגד האחיות כלל לא עמדה בניגוד להוראות ההסכם. נטען, כי אם התובעים אכן היו סבורים כי העירייה איננה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לאור הוראות הסכם הפשרה, היו בוודאי נזעקים ומבקשים את עצירתם. אולם, לא את הפסקת הליכי הגבייה המינהליים אמורים היו התובעים לדרוש מן העירייה, כי אם את המשך ניהול ההליכים המשפטיים כנגד האחיות עד תום, שהיא ההתחייבות שנטלה על עצמה העירייה למול התובעים במסגרת ההסכם.

מסקנתי הינה, אפוא, כי נקיטה בהליכי גבייה מינהליים כנגד התובעים, הן בכובעים כיורשי המנוח אהרון והן בכובעים כיורשי האחיות, מבלי שהעירייה מילאה אחר התחייבותה המפורשת להמשיך ולמצות את ההליכים המשפטיים נגד האחיות, תוך בירור טענותיהן ביחס לחוב, אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו של הסכם הפשרה.

למעלה מן הדרוש יובהר, כי נקיטה בהליכי גבייה מינהליים בנסיבות העניין לא זו בלבד שעומדת בניגוד להוראות הסכם הפשרה, כי אם פסולה כשלעצמה ואינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות החלות על העירייה, בהיותה רשות ציבורית מינהלית;

הליכי הגבייה המינהליים אמנם מעוגנים בדין ואין ספק כי הליכים אלו נועדו ליתן בידי הרשויות שלהן הוענקה מכשיר יעיל וחשוב לגביית חובות מחייבים סרבנים, אשר מגיעים לקופה הציבורית. עם זאת, בדומה לגבי הפעלה של כל סמכות מינהלית, אשר מוסרת בידי הרשות כוח לבצע פעולות פוגעניות ללא הליך משפטי, שומה על הרשות להפעיל סמכות זו בזהירות, תוך הקפדה בבדיקת קיומם של כל התנאים להפעלתה. על העירייה, בעלת הסמכות לנקיטת הליכי גבייה מינהליים, חלה חובה מוגברת לדקדק בקלה כבחמורה, בכל הנוגע להליכי הגבייה המינהליים. מוטלת עליה החובה לשמור על האיזון הנכון בין ההכרח לגבות מחייבים סרבנים לבין הקפדה דווקנית על הוראות הדין ועל נוהלי הגבייה, על מנת שהפגיעה בזכויות הפרט, באמצעות הליכי גבייה מינהליים, אמנם תושתת על אדנים מוצקים.

בענייננו, בחרה העירייה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד האחיות לגביית חובות ארנונה ומים נטענים, בגין נכסים שונים שבבעלותן. האחיות התגוננו כנגד כל אותם הליכים משפטיים והעלו טענות שונות כנגד החובות הנטענים, ובין היתר כי חלק מהנכסים הוחזקו על ידי צדדים שלישיים, כי חלק מהיחידות בנכסים אינן ראויות לשימוש או לא קיימות, כי קיימת כפילות בחיובים הנטענים וכי החובות התיישנו. הליכים אלו נמחקו. חלקם, לאחר שהעיריה לא הצליחה להמציא מסמכים שיתמכו בטענותיה. בחלוף מספר שנים, נקטה העירייה בהליכי גבייה מינהליים ביחס לחובת נטענים אלה. על אף ששני מסלולי הגביה פתוחים מלכתחילה לבחירת הרשות, הבחירה ללכת במסלול אחד ולא בשני, נתונה גם היא לביקורת שיפוטית וצריכה להיעשות בסבירות ובהגינות. בעיקר כך, כאשר הרשות מדלגת מהמסלול האחד לשני, או להיפך, ממניעיה.

כאמור לעיל, ההליכים המשפטיים שננקטו כנגד האחיות נמחקו. בכך העירייה גילתה את דעתה, כי אכן קיים קושי בהוכחת קיומו של החוב. במצב דברים זה, קיימת בעייתיות רבה בנקיטת הליכי גבייה מינהליים ביחס לחובות נטענים אלו, שאף לשיטתה של העירייה הינם בבחינת חובות שנויים במחלוקת (ראו, לעניין זה, עע"מ 10372/08 עירית בת ים נ. שמואל אדוט ז"ל (ניתן ביום 4.1.11)). וודאי, שאין לעשות שימוש בהליכי גבייה מינהליים, כאשר העירייה לא הצליחה להוכיח את החובות הנטענים במסגרת הליכים קודמים. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שכן העירייה בחרה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים כנגד האחיות רק כאשר הן היו על ערש דווי ומטבע הדברים לא היו מסוגלות עוד לנהל את ענייניהם ולהתגונן כראוי. בהקשר זה, לא ניתן להתעלם גם מהנזק הראייתי שנגרם לתובעים כתוצאה מהתנהלות העירייה. האחיות, אשר מלוא המידע הנוגע לנכסים היה בחזקתן הבלעדית, הלכו לעולמן בינתיים, דבר ההופך את התמודדות התובעים עם טענות החוב לבלתי אפשרית כמעט.

לאור זאת מתעוררת השאלה, הכיצד יתכן שבספרי העירייה הצטברו חובות בגובה עשרות מיליוני שקלים בגין הנכסים נשוא התובענה, מבלי שעלה בידי העירייה לפעול לגבייתם מהמחזיקים השונים בזמן אמת, או לכל הפחות בשנים הסמוכות למועד היווצרותם.

4. סוף דבר
הגעתי לכלל מסקנה, כי הליכי הגבייה המינהליים שבהם נקטה העירייה לצורך גביית חובות נטענים בקשר עם הנכסים הנזכרים בתובענה, אכן עומדים בניגוד להוראות הסכם הפשרה מיום 16.12.03, אשר נחתם בין העירייה לבין התובעים. נקיטה בהליכי גבייה מינהליים בנסיבות העניין אף אינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות. במובן זה התביעה מתקבלת.

ניתן בזאת סעד הצהרתי שלפיו העירייה איננה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לגביית חובות נטענים בקשר עם הנכסים הנזכרים בתובענה. כל הליכי הגבייה המינהליים שנקטה העירייה בקשר עם הנכסים האמורים יבוטלו לאלתר.

למותר לציין, כי ככל שהעירייה בטוחה בצדקת טענותיה ובנכונות החובות הנטענים המיוחסים לתובעים בכובעם כיורשי האחיות, פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעות מתאימות, בכפוף, כמובן, למגבלת ההתיישנות.

העירייה תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪. בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את הררי מסמכי הסרק שהעירייה הגישה במסגרת הניסיון להביא את הצדדים להסדר, את הצורך בעדות הזמה וכן את הבקשות הרבות שהוגשו ע"י העיריה לאחר הגשת הסיכומים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה על פאב

  2. ארנונה על מכבסה

  3. ארנונה על רפתות

  4. ארנונה על מספרה

  5. ארנונה על מחסנים

  6. ארנונה על ממגורה

  7. ארנונה תחנות דלק

  8. ארנונה על בית ריק

  9. ארנונה על שטח פתוח

  10. תביעת השבה ארנונה

  11. מהי מטרת הארנונה ?

  12. הוצאות אכיפה ארנונה

  13. ארנונה על גן לאומי

  14. ארנונה שימוש מעורב

  15. חיוב אישי בארנונה

  16. הנחה בארנונה בטעות

  17. חוב ארנונה במטולה

  18. ארנונה על בית אבות

  19. ארנונה על אדמת מרעה

  20. ארנונה על בית מלאכה

  21. האם ארנונה היא מס ?

  22. תשלום ארנונה עודפת

  23. השגה למנהל הארנונה

  24. תעריף ארנונה מדורג

  25. ארנונה לפני טופס 4

  26. הבטחה שלטונית ארנונה

  27. ארנונה על מעון ילדים

  28. חוב ארנונה של השוכר

  29. ממתי משלמים ארנונה ?

  30. ארנונה על שטח חקלאי

  31. ארנונה על שטחי שירות

  32. ארנונה מספרות תל אביב

  33. ארנונה על שטחי ביטחון

  34. חוב דמי שילוט ארנונה

  35. תעריפי ארנונה השוואה

  36. ארנונה על אולם אירועים

  37. ארנונה על מבנה תעשייה

  38. ארנונה על שטחים טכניים

  39. הגדלת שטח לחיוב ארנונה

  40. התחייבות להפחתת ארנונה

  41. איך מערערים על ארנונה

  42. טעות במדידה החזר ארנונה

  43. תשלום ארנונה פתח תקווה

  44. חוב שנוי במחלוקת ארנונה

  45. השגה על ארנונה תחנת דלק

  46. חובות ארנונה של יורשים

  47. חוב ארנונה לעיריית חיפה

  48. אינטרס ההסתמכות - ארנונה

  49. קבלת תשלום ארנונה בחזרה

  50. החזר ארנונה אולם אירועים

  51. נטישת מושכר חיוב בארנונה

  52. תשלום תחת מחאה – ארנונה

  53. החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  54. שינוי ארנונה רטרואקטיבי

  55. ארנונה על מחסן חלק מדירה

  56. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  57. שינוי ארנונה לאחר 10 שנים

  58. מכתב השגה על חיוב בארנונה

  59. שינויים בהגדרות צו ארנונה

  60. סיווג מרפאות לצורך ארנונה

  61. הקלה בארנונה למבנים חקלאים

  62. תשלום ארנונה בניה ללא היתר

  63. תשלום ארנונה על כניסה לעסק

  64. חובות ארנונה מלפני 20 שנה

  65. חוקיות הטבה בארנונה לחברות

  66. ארנונה למשפחה מעל 8 ילדים

  67. גביית ארנונה מחברה שהתפרקה

  68. הבטחה שלטונית לפטור מארנונה

  69. תשלום ארנונה באחוזת ראשונים

  70. ערעור על החלטת מנהל הארנונה

  71. חוב ארנונה לעיריית תל אביב

  72. אי קבלת תשובה להשגה בארנונה

  73. תביעה בגין ארנונה ומים - עיריית בת ים

  74. סיווג ''תעשיה'' לצרכי ארנונה

  75. גביית ארנונה מהבעלים של החברה

  76. שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק

  77. ארנונה על מחסן בגובה מטר וחצי

  78. חוב ארנונה לעיריית פתח תקווה

  79. מכתב הנחה בארנונה מראש המועצה

  80. אישור משרד הפנים לגביית ארנונה

  81. ארנונה על מפעלים במועצה אזורית

  82. איחור בתשובת מנהל הארנונה להשגה

  83. מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה

  84. תביעה לתשלום החזר תשלומי ארנונה

  85. תעריפי ארנונה שונים באותו אזור

  86. אי שימוש במחסנים - תשלום ארנונה

  87. השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין

  88. ארנונה על חניון ציבורי ללא תשלום

  89. ארנונה על מרתף שאינו ראוי לשימוש

  90. גביית ארנונה בזמן הליכים משפטיים

  91. ארנונה על מבנה שאינו ראוי לשימוש

  92. תביעה כספית בגין חוב ארנונה בשכירות

  93. ארנונה על החלק היחסי בבניין משרדים

  94. אי שימוש במחסנים 6 חודשים - ארנונה

  95. מגורים עם ההורים במשק חקלאי - ארנונה

  96. הליכי גבייה בשל חובות ארנונה שקיומם הוכחש

  97. שינוי סיווג ארנונה מ"בית פרטי" ל"בית משותף"

  98. האם צריך לשלם חוב ארנונה בזמן שהייה בחו"ל ?

  99. טענת אי מגורים בנכס במסגרת תביעה לתשלום ארנונה

  100. האם אפשר להגיש השגה על ארנונה גם אחרי 90 יום ?

  101. סיווג ''מפעל תעשייתי'' כ''עסק אחר'' לצורכי ארנונה

  102. ארנונה: האם מספרה נחשבת "בית עסק" או "בית מלאכה" ?

  103. האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ?

  104. השגה על הארנונה, בטענה כי שטחו בפועל קטן מהשטח המדווח

  105. סיווג מבנים לצורכי ארנונה - מבנה חקלאי - מבנה תעשייתי

  106. האם צריך לשלם ארנונה על "בריכה פתוחה" לא פעילה בחורף ?

  107. האם מכתבי דרישה לגביית ארנונה עוצרים את מרוץ ההתיישנות ?

  108. עתירה לביטול דרישת ארנונה בנכסים המשמשים בבניית מסילת ברזל

  109. חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק ממ"ר חויב כמ"ר שלם

  110. ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בענייני ארנונה בעתירה של אזרח כנגד החלטה של רשות

  111. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון