המשיבים 1+ 2 ביקשו למכור את דירתם, ובשל כך פנו אל המערער, מתווך במקצועו, על מנת שימצא עבורם קונה לדירה. לאחר משא ומתן נחתם בין המשיבים 1+ 2ומשיב מס' 3חוזה מכר. בפועל היה חוזה זה חוזה למראית עין, במובן זה שהסכום שנרשם בו לא היה הסכום הנכון אלא סכום גבוה יותר. הסכום הגבוה יותר נרשם כאמור, על מנת שמשיב מס' 3יקבל סכום גבוה יותר כהלוואה מובטחת במשכנתא על הדירה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה מכר למראית עין / כתיבת סכום פיקטיבי בחוזה מכר: ש. פינקלמן, שופט: .1ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה [כב' השופט וגנר]. פסק הדין ניתן ביום 21.10.97בתיק ת.א. .2589/91 בפסק דינו קבע בית משפט קמא ובלשונו: "ניתנת בזה ארכה לנתבעים להסיר ולבטל את רישום ההתחייבות ורישום משכנתא תוך 180יום מהיום. במידה ורישום הביטול לא יבוצע, יהיו זכאים התובעים לפסיקתא לפיו יחוייבו הנתבעים (המערער ומשיב מס' 3) ביחד ולחוד, בסכום יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתא שעל שם הנתבע מס' 1(משיב מס' 3), ואז יוכלו התובעים לפרוע בעצמם את ההלוואה ובכך להסיר את השעבוד על הדירה". .2רקע. המשיבים 1+ 2ביקשו למכור את דירתם, ובשל כך פנו אל המערער, מתווך במקצועו, על מנת שימצא עבורם קונה לדירה. לאחר משא ומתן נחתם בין המשיבים 1+ 2ומשיב מס' 3חוזה מכר. בפועל היה חוזה זה חוזה למראית עין, במובן זה שהסכום שנרשם בו לא היה הסכום הנכון אלא סכום גבוה יותר. הסכום הגבוה יותר נרשם כאמור, על מנת שמשיב מס' 3יקבל סכום גבוה יותר כהלוואה מובטחת במשכנתא על הדירה. .3משיב מס' 3, בעזרתו של המערער, ביקש לקבל הלוואה מבנק טפחות - בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, לצורך מימון רכישת הדירה. לפיכך חתמו המשיבים 1ו- 2על התחייבות לבנק, לפיה הם מסכימים לשעבד את דירתם במשכנתא, כנגד הלוואה ע"ס -.500, 33ש"ח, שאמורה היתה להנתן למשיב מס' .3 בשל הלוואה זו נרשמה על דירת המשיבים 1ו- 2הערת אזהרה. ההערה נרשמה ביום .17.11.87 .4ביום 22.11.87התקשר המערער אל משיבים 1ו- 2, הודיע להם כי בידיו שיק של בנק טפחות ע"ס -.500, 33ש"ח לפקודתם, וכי על הצדדים לגשת ביחד לבנק, על מנת להמיר את השיק במזומנים ולמסרם לידיו ולידי משיב מס' .3המשיבים 1ו- 2הגיעו למשרדו של המערער, שם כבר חיכה להם המשיב מס' .3לאחר נסיון לא מוצלח להמיר את השיק במזומן, פנו הצדדים יחדיו לסניף בנק הפועלים שם היה למשיב מס' 1חשבון, אמנם בסניף אחר. המשיב מס' 1הפקיד את השיק בחשבונו ומשך אליו בחזרה מזומנים בסכום הנקוב בשיק. .5עם קבלת הכסף במזומן, פרץ ויכוח קולני בין משיב 1לבין משיב 3, כשכל אחד מהצדדים טוען כי הכסף שייך לו. בית המשפט קמא קבע כי כסף זה הגיע באותו מעמד לידי משיב מס' 3ונשאר ברשותו. בהמשך התחייבו המשיב מס' 3והמערער, יחדיו, להגיע לדירת המשיבים 1ו- 2, בשעות אחה"צ של אותו יום, על מנת להסדיר את הענינים הכספיים שביניהם. סמוך לאחר שהמערער ומשיב מס' 3הגיעו לדירת המשיבים 1- 2, ביקש המשיב מס' 3להכנס לשירותים שבדירה. בצאתו פרץ בצעקות באומרו כי הדירה מוזנחת וכי המשיבים 1ו- 2רימו אותו. תוך כדי אותן צעקות עזב המשיב מס' 3את הדירה ולא שב אליה עוד. .6אין חולק כי המשיבים 1ו- 2לא קיבלו את הכסף שהגיע להם. עסקת המכר לא בוצעה. המשיבים 1ו- 2נשארו עם דירתם כשזו משועבדת לבנק בסכום ההלוואה. הוגשה תלונה למשטרת ישראל שפתחה תיק פלילי כנגד המערער ומשיב מס' .3בשל סיבות שטיבן לא הוברר, חזרה בה התביעה מאישומים שהגישה נגד שני אלה. .7פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע כי הכסף "שנעלם" הגיע לרשות המשיב מס' 3ונשאר ברשותו. בית המשפט הוסיף וקבע ובלשונו: "הרושם שקיבלתי הוא של אדם שאינו חושש מפני אי אמירת אמת, ובלבד שימלט עצמו מהחיוב לתשלום הכסף שהיה בידיו ו"נעלם"". עוד קבע: "סבור אני כי בעוד שאצל הנתבע מס' 1(משיב מס.3) נעשתה פעולה מתוכננת, ו"ההצגה" בדירת התובעים היתה חלק ממנה, הרי שפעולותיו של הנתבע מס' 2(המערער) נובעות בעיקרן כתוצאה מבצע כסף, מלווה ברשלנות והעדר ציפיה של התוצאה המזיקה, כפי שקרה במקרה זה. והכל על מנת לקבל את המגיע לו כתוצאה מתווכו בעיסקה זו". על בסיס עובדות אלה קבע בית המשפט ובלשונו: "מצאתי כי בפעולותיו של נתבע מס' 2היה משום סיוע למעשי העוולה ולהפרת החוזה שבין התובעים לבין הנתבע מס' 1, וכן להכשרת השטח וליצירת האפשרות מצד נתבע מס' 1ליטול הכספים ולברוח". עוד קבע: "בפעולותיו של נתבע מס' 2(המערער) כפי שצויינו לעיל, הוא למעשה יזם, שידל, ויעץ לנתבע מס' 1וגם לתובעים, לבצע את תהליך קבלת כספי ההלואה במזומנים ובכך איפשר נטילתם על ידי נתבע מס' 1(משיב מס' 3). החזקת הכסף על ידי נתבע מס' 1, אשר היה שעות ארוכות ביום הארוע, יחד עם נתבע מס' 2, וכן מעורבותו של נתבע זה בתהליך כריתת החוזה עד לקבלת הכסף, תרמה רבות והיתה סיבה מכרעת לכך שהנתבע מס' 1הצליח להסתלק עם הכסף". .8בסופם של דברים עמד בית המשפט קמא וקבע כי יש לראות את המערער כמי שגרם להפרת החוזה בין המשיבים 1ו- 2למשיב מס' 3, וכי מעמדו דומה למעמד של ערב. מכאן לחיובם של המערער ומשיב מס' 3, אהדדי, לזכות המשיבים 1ו- 2כאמור. .9המערער טוען כי בית משפט קמא טעה בכך שלא קבע כי משיב מס' 3הוא לבדו "אשם" בכל שארע. ומשקבע שהמערער לא היה, גם לא צד וגם לא שותף "להצגה", וכן לגזילת הכספים כמפורט לעיל, לא היה מקום לחייב אותו, בצוותא חדא עם משיב מס' 3, להחזיר למשיבים 1ו- 2את אותם כספים שמשיב מס' 3נטל עמו ונעלם. .10דיון. בידוע הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שבית משפט קמא קבע אותם, אם יש להם תשתית ראויה בחומר הראיות שבא בפני בית משפט קמא. בנסיבות המקרה דנן אין גם כל סיבה להורות כן. אלא מאי, שאין אני מוכן להסיק מן הקביעות העובדתיות אותן קבע בית המשפט קמא כאמור, את התוצאה המשפטית שאליה הגיע. .11תפקידו של מתווך בעסקת מקרקעין הוא לשמש כלי יעיל להפגשת מוכר וקונה, לסייע להם בהגינות להגיע להסכמה ולמפגש רצונות, שיבואו לידי ביטוי בכריתת חוזה מחייב. ובלשון סעיף 8לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996, שהוחק אמנם כמעט עשר שנים לאחר ארוע המקרה דנן: " .8חובת הגינות וזהירות. (א) מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התווך. (ב) במילוי תפקידו יפעל מתווך במקרקעין מיומנות ובסבירות וינקוט אמצעים הראויים בנסיבות הענין, לקבל מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התווך". וראה גם את מאמרו של אייל זמיר "לקראת חקיקה של דיני התווך", ספר זכרון לגד טדסקי התשנ"ו - 1996עמ' 225ואילך. .12בית משפט קמא קבע כי המערער היה להוט להשלים את העסקה, ידע על חוזה למראית עין, במובן זה שהסכום הנקוב בחוזה היה גבוה מן הסכום שהצדדים הסכימו עליו בעסקת המכר. עוד קבע בית המשפט קמא, כי המערער נהג כפי שנהג משום שהיה להוט לקבל את דמי התיווך שהוא זכאי להם, לגירסתו, בעסקה זו. הוא לא צפה תוצאה אשר כזו, בודאי שלא כיוון אליה, גם לא היה שותף לה. מסכת עובדות אשר כזו, אין בה די כדי לחייב את המערער-המתווך, לפצות את המוכרים, משיבים 1ו-2, בנזקים שמשיב מס' 3גרם להם. העיקר חסר מן הספר. .13הערעור שכנגד. טענות המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) הן בעיקרן, טענות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא. וכך גם לגבי הטענות הנוגעות לשאלות המחזיק בכספים ולשאלת קיומה של עוולת הגזל. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של ביהמ"ש קמא ובנסיבות המקרה דנן אין גם כל סיבה לעשות כן. .14סוף דבר. ערעורו של המערער-המתווך - מתקבל ופסק הדין שניתן נגדו מתבטל בזה. הערעור הנגדי נדחה. בשים לב לכל הנסיבות, אין אנו עושים צו להוצאות. השופט י. גריל: גם אני מסכים לקבלת הערעור וביטול חיובו של המערער מן הטעם שהמימצאים, כפי שנקבעו ע"י כב' השופט קמא, אין בהם כדי להוליך למסקנה לפיה צפה המערער את מעשה גזילת הכספים ע"י המשיב מס' 3, או שחייב היה לצפות זאת או שהיה שותף למעשה זה. אכן, כב' השופט קמא פירט היטב את מעורבותו של המערער בשלבי ההתקשרות שבין הצדדים, ניהול המו"מ בנוגע לחתימה על החוזה, קביעת מחיר הדירה כפי שנרשם בחוזה, השגת הערבים להלואה ותשלום לערבים, החתמת התובעים על ההתחיבות לרישום המשכנתא ומשיכת השיק הבנקאי במזומן ע"י הצדדים כשלמערער היה אינטרס להבטיח כיסוי הוצאותיו ודמי התיווך שלו. ער אני לדברי כב' השופט קמא בסעיף 46של פסה"ד בקבעו כי מצא התנהגות תמוהה מצד המערער ומעורבות מצדו בכל שלבי העיסקה שבין המשיבים 2- 1לבין המשיב מס' 3בגלותו להיטות לסייע ולעזור לצדדים בהליכי קבלת כספי המשכנתא במזומן, אך גם לאחר שעיינתי, וחזרתי ועיינתי, בנימוקיו המפורטים היטב של כב' השופט קמא לא שוכנעתי כי די בכל אלה על מנת להגיע למסקנה שהמערער צפה או חייב היה לצפות את גזילת הכספים ע"י המשיב מס' .3 אינני סבור שקיימת תשתית ראיתית שעל-פיה ניתן יהא לקבוע כי המערער היה שותף בביצועה של עוולה זו כלפי המשיבים 2-.1 משכך הם פני הדברים החלטתי גם אני להצטרף למסקנתו זו של אבה"ד חברי כב' השופט ש. פינקלמן. גם בענין דחיית הערעור-שכנגד, דעתי כדעת כב' אבה"ד, וכן בענין מסקנתו לפיה לא יהא צו להוצאות. השופט א. רזי: אני מסכים. הוחלט כמפורט בסעיף 14לפסק דינו של השופט ש. פינקלמן.חוזהחוזה למראית עיןלמראית עיןהסכם מכר