טעינה ופריקה - פגיעה בגב

לצורך פריקת פחי הצבע מהמשאית, התובע נהג להזיז את המשטח עם פחי הצבע בעזרת עגלה ידנית שהיתה מוכנסת מתחת למשטח, ובעזרתו להזיז את המשטח עד לקצה המשאית, ושם לפרוק ידנית את פחי הצבע, ע"י כך שהיה מתכופף לכוון הפח, מרים כל פח בנפרד, מניח על עגלה ששם ליד ארגז המשאית ומעמיס אותה בפחי הצבע. פעולה זו של העמסה ופריקה ביצע התובע פעמים רבות כל יום במשך כ-4 שעות מיום העבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעינה ופריקה - פגיעה בגב - ביטוח לאומי: זוהי תביעה להכיר בפגיעה בגב מיום 15.2.01 כתאונת עבודה. וכן גם בפגיעה בגב עפ"י עקרון המיקרוטראומה. להלן עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלינו: 1. התובע, יליד 1950, עובד כנהג מוביל של חומרי צבע מטעם חברת "טמבור" לאתרי בניה וכן לחנויות ולמפעלים משנת 1977. 2. תפקידו של התובע כולל העמסת המשאית בפחי צבע, נהיגה במשאית בשבילי כורכר לאתרי הבניה. באתר הבניה - פריקת פחי הצבע ללקוחות, כשהצבעים והחומרים מונחים על משטחים אחד ליד השני על ארגז המשאית. 3. לצורך פריקת פחי הצבע מהמשאית, התובע נהג להזיז את המשטח עם פחי הצבע בעזרת עגלה ידנית שהיתה מוכנסת מתחת למשטח, ובעזרתו להזיז את המשטח עד לקצה המשאית, ושם לפרוק ידנית את פחי הצבע, ע"י כך שהיה מתכופף לכוון הפח, מרים כל פח בנפרד, מניח על עגלה ששם ליד ארגז המשאית ומעמיס אותה בפחי הצבע. כשהיה נכנס לבית העסק של הלקוח, היה מוריד ידנית את כל אחד מפחי הצבע ומניחם על הרצפה. 4. פעולה זו של העמסה ופריקה ביצע התובע פעמים רבות כל יום במשך כ-4 שעות מיום העבודה. 5. התובע טוען כי כל פעולה של הרמת פחי צבע, העמסתם על המשאית ופריקתם אצל הלקוח במשך שנים רבות, גרמו לו לפגיעות חוזרות ונשנות, ובלתי הפיכות בגבו, שבהצטברותן נוצר המצב הקיים של נזקים כבדים בעמוד השדרה. 6. התובע עבד כנהג משאית המוביל חומר צבע עבור מפעל טמבור משנת 1977 ואילך. החל משנות ה- 80 ואילך התובע הוביל במשאית חומרי צבע לאתרי בניה, למשל לעיר מודיעין שהיתה בשלבי הקמה ובבניה אינטנסיבית. באותם ימים התובע עבד גם 16 עד 18 שעות ביום ומתוכם 8 שעות נטו בנהיגה. 7. מחצית מזמן הנהיגה ממפעל טמבור בעכו עד מודיעין היה על כבישים סלולים ומחצית מהזמן נהג התובע במשאית על שבילי עפר ובמהירות של 5 עד 10 קמ"ש, כי השכונות השונות של העיר מודיעין היו בשלבי בניה. באתרי הבניה השונים התובע נהג לחלק את הסחורה ב- 2 עד 3 אתרים כאשר בתוך כל אתר התובע נהג כשעתיים בפועל כשהעבודה התבצעה בנהיגה, עצירה, הורדת סחורה ושוב נסיעה לבנין אחר עצירה והורדת סחורה וכך הלאה. 8. התובע נהג במהלך אותם השנים במשאיות שהיו בהם בולמי זעזועים לגלגלים של המשאית ומתחת למושב הנהג היה קפיץ שלא בלם את הזעזועים במושב ובתא הנהג. החל משנת 1993 הותקנה בוכנה מתחת למושב הנהג במשאית שרכש התובע באותו מועד. הבוכנה הקטינה את הזעזועים בחודשים הראשונים לנהיגה במשאית אך לאחר מכן נמוגה השפעת הבוכנה והזעזועים הורגשו היטב במושב הנהג בזמן הנהיגה במשאית בשבילי העפר. רק בשנת 2000 הוכנסו כריות אוויר מתחת למושב הנהג במשאיות החדשות - אך הדבר אינו רלבנטי לדיון בפנינו כי התובע נהג במועדים הרלבנטיים במשאיות מהסוג הישן. 9. התובע טוען כי במשך 24 שנות עבודתו כנהג משאית כל זעזוע שנגרם למשאית בזמן הנהיגה בשבילי העפר במשך כ- 4 שעות כל יום, גרמו לו לפגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות שבהצטברותן נוצר המצב הקיים של פגיעה בגבו של התובע בעמוד שדרה מותני, גבי וצווארי. ב"כ הנתבע לעומת זאת טוען, כי מדובר בתהליך תחלואתי בגבו של התובע וכי לא מדובר כאן בתאונת עבודה עפ"י עקרון המיקרוטראומה. 10. כמו כן טוען התובע, כי בתאריך 15.2.01 כשפרק את המשאית ממשטחים עמוסים בצבע, חנתה המשאית בשיפוע, כאשר הצד בגובה הנמוך יותר היה בקצה הארגז אליו היה צריך למשוך את המשטחים עם העגלה שהוכנסה מתחתם. כשמשך התובע משטח ששקל כטון שהיה צריך להפרידו ממשטח אחר שהיה צמוד אליו, התובע הפעיל כח רב על מנת לשחררו, ואז העגלה עם המשטח החלה "להתגלגל" לכוון פתח היציאה של ארגז המשאית. 11. על מנת למנוע את נפילת המשטח עם העגלה מהמשאית - התובע משך בחוזקה רבה את העגלה וסובב אותם בזוית חדה ובכך מנע את נפילת המשטח מהמשאית. 12. תוך כדי תנועת הסיבובים של משיכת העגלה, התובע עשה גם תנועה סיבובית עם גבו וחש לפתע בכאב חד בגבו ובהרגשת חום. 13. מיד אח"כ חש התובע הגבלה בתנועה בגבו ונאלץ להפסיק את העבודה ולנוח קמעא. לאחר מכן המשיך בעבודתו למרות שכאבי הגב נמשכו. יש לציין כי התובע קבל טיפול ראשוני בכאב בגבו - רק בתאריך 25.2.01, למרות שהאירוע התרחש ביום 15.2.01. 14. התובע טוען כי הפגיעה בגבו ופריצת הדיסק הינה כתוצאה מהאירוע בעבודתו ביום 15.2.01, בעוד שהנתבע טוען כי התובע סבל מכאבים בגבו עוד לפני האירוע וכי מדובר בתהליך תחלואתי בלבד. 15. מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין מונה כיועץ מומחה רפואי ד"ר דוד אנג'ל. המומחה נתן חוו"ד לביה"ד ביום 16.06.05 והשיב על שאלות הבהרה בתאריכים: 30.11.05, 19.06.06, 01.0608. יש לציין כי עפ"י החלטת ביה"ד הארצי, שונו חלק מהעובדות שהועברו בתחילה למומחה הרפואי ונמסרה מסכת עובדתית חדשה ושונה בסעיפים 6-9. לכן גם קיים שינוי משמעותי בחוו"ד המומחה הרפואי לאור השינוי בעובדות. על כן הקביעות הראשוניות של המומחה הרפואי ביחס לעובדות ששונו בשלב מאור יותר הינן חסרות משמעות משפטית ורפואית ונתעלם מהם ונייחס חשיבות לגביהן, רק לחוות דעתו מיום 01.06.08. באשר לשאר העובדות חוו"ד המומחה תקפה לגביהם. 16. בחוות הדעת קובע המומחה הרפואי כדלקמן: מחלתו העיקרית בעבורה גם נותח בסוף יולי 01 הינה מיילופטיה (נזק לחוט השדרה) עקב פריצת דיסקים 8-7T ו-9-8T בע"ש גבי. כמו כן סובל התובע מכאב כרוני בגב תחתון על רקע שינויים ניוונים ובלטי דיסקים מותניים. בלט הדיסקטים בע"ד גבי הינו בחלקו ישן וזאת אנו למדים מכך שדיסק אחד היה מסוייד. גם המיילופטיה קדמה בחלקה לאירוע. ברישום מיום 30.01.01 מתרשם האורתופד מחולשה שאינה מוסברת ע"י ממצאי ה C.T. המותני ומפנה את החולה לבדיקת נוירולוג. (בדיעבד אנו יודעים שסיבת החולשה היתה המיילופטיה עקב הלחץ של הדיסקים בגב). כלומר מחלתו קדמה לאירוע והאירוע גרם לכל היותר להחמרה. משיכה חזקה של משא כבד שבמהלכה החל כאב חזק יכולה לגרום להחמרה במצב המחלה הקודמת. יש לכן מקום להכיר באחריות האירוע להחמרה במצב הדיסקים -7T. בחוות דעתו מיום 01.06.08 קובע המומחה כדלקמן: "החלטות לגבי מיקרוטראומה קמות או נופלות פעמים רבות ע"פ תאור העבודה. נקבע עכשיו כי התובע נהגתו של התובע לאתרי הבניה היתה בתנאי שטח במשך 4 שעות ליום ובמשך שנים רבות. נהיגה ברכב כבד בתנאי שטח במשך הזמן שהוכר עכשיו תורמת להתפתחות מחלת עמוד השדרה המותני במנגנון מיקרוטראומה. לאור השינוי בתאור עבודתו אני ממליץ להכיר גם במחלת עמוד השדרה המותני במנגנון זה. אין תרומה ניכרת במנגנון מיקרוטראומה לעמוד השדרה הטורקאלי (גבי) או הצווארי. השפעת העבודה עליהם במנגנון מיקרוטראומה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. (המלצתי בחוות דעת קודמת להכיר באחריות ארוע תאונתי חריף להחמרה במחלת ע"ש גבי). 17. ב"כ התובע מבקש להכיר בפגיעה בגב הן עפ"י תורת המיקרוטראומה והן בגין האירוע התאונתי מיום 15.02.01 וכי עקב האירוע התאונתי הנ"ל וכן גם הפגיעה עפ"י עקרון המיקרוטראומה - אזי הפגיעה בעמוד השדרה המותני והגבי הינם תאונת עבודה. ב"כ הנתבע מסכימה להכיר בפגיעה בעמוד השדרה המותני כפגיעה בעבודה בעילת מיקרוטראומה אך מבקשת לדחות את התביעה בגין האירוע מיום 15.02.01 בהעדר רישומים רפואיים סמוך לאירוע. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי עפ"י חוו"ד המומחה ד"ר ד. אנג'ל שמונה מטעם ביה"ד - אזי הנהיגה של התובע ברכב כבד בתנאי שטח תרמה להתפתחות מחלת עמוד השדרה המותני ולכן מדובר כאן בתאונת עבודה עפ"י עקרון המיקרוטראומה. 19. באשר לפגיעה בעמוד השדרה הטורקאלי (גבי) או הצווארי - התובע סבל ממחלת מיילופטיה - כלומר נזק לחוט השדרה עקב פריצת דיסקים 8-7T ו- 9-8T בעמוד שדרה גבי. בלט הדיסקים בעמוד השדרה הגבי הינו בחלקו ישן מאחר ודיסק אחד היה מסוייד וכן גם מחלת המיילופטיה קדמה בחלקה לאירוע ביום 15.02.01. המיילופטיה גרמה לתובע לחולשה עקב הלחץ של הדיסקים בגב. מכאן שהמחלה קדמה לאירוע והאירוע גרם להחמרת מצב. המומחה מסביר כי משיכה חזקה של משא כבד שבמהלכה החל כאב חזק יכולה לגרום להחמרה במצב המחלה הקודמת. לכן יש מקום להכיר באחריות האירוע להחמרה במצב הדיסקים 9-7T. על כן אנו קובעים כי האירוע בעבודה ביום 15.02.01 גרם להחמרת מצב בעמוד השדרה הטורקאלי (גבי) וכן גם בעמוד השדרה הצווארי של התובע, ולכן קיים בנסיבות המקרה קשר סיבתי רפואי ומשפטי ביניהם. על כן מדובר כאן בתאונת עבודה כמשמעותו בחוק לביטוח הלאומי. 20. התובע רשאי להגיש לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. 21. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ תוך 30 יום מהיום. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת דרכים בזמן פריקה וטעינה