קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טריקת דלת תאונת דרכים / טריקת דלת על אצבע: 1. התובעת, ילידת 1942, הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב תאונת דרכים. הנתבעים כפרו באחריותם ובשלב ראשון נקבע הדיון בשאלת האחריות בלבד. 2. בכתב התביעה נטען לגבי נסיבות ארוע התאונה כדלקמן: "ביום 3.11.93, ובשעה שירדה התובעת מן הרכב לאחר שהנתבע הסיעה לביתה, נטרקה דלת הרכב על ידה הימנית. הנתבע אף החל בנסיעה תוך שידה של התובעת תקועה בדלת". 3. בעדותה הראשית תיארה התובעת את אופן ארוע התאונה כדלקמן: "ביום 3.11.93 הייתי אצל גיסתי ושתיתי כוס קפה ועליתי על האוטו לחזור הביתה. ירדתי מהאוטו וסגרתי את הדלת על האצבע שלי. צעקתי לנהג "האצבע שלי" והוא פתח את הדלת וזהו". ובחקירה נגדית: "אני ישבתי ליד הנהג. אני לא יודעת אם לאוטו יש דלתות אחוריות. באוטו היו אני הנהג ושכנה שלי. לשכנה קוראים קמי. היא היתה באוטו כאשר אירעה התאונה. התאונה ארעה על הכביש ליד הבית שלי... ירדתי מהאוטו. לקחתי את התיק שלי מתחת ליד שמאל, דחפתי את הדלת עם היד הימנית והבוהן של היד הימנית נתפסה לי בדלת בפנים. זה היה בצד של הדלת ולא בחלק העליון שלה. סגרתי את הדלת עם היד הימנית. כשסגרתי את הדלת עמדתי ליד האוטו. כבר הספקתי לרדת מהאוטו ועמדתי לידו והחזקתי את התיק שלי ביד וזה קרה כשסגרתי את הדלת. אליה ישב באוטו בזמן שזה קרה וקמי כבר ירדה ממנו. היא ראיתה את התאונה. שתינו ירדנו מהאוטו. היא היתה ליד האוטו בחוץ. אליה היה בתוך האוטו. אני משיבה שנית שקמי ראתה את התאונה וגם אליה. הוא פתח לי את הדלת". התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית על השינוי בעדותה לעומת האמור בכתב התביעה, שם נאמר כי הרכב התחיל בנסיעה והשיבה: "הלכתי לעורך דין לפני שהגשתי את התביעה וסיפרתי לו על פרטי האירוע. ספירתי לו הכל והוא הגיש את התביעה. לא קראתי מה שכתב עורך הדין. אם אתה אומר שאמרתי לעורך הדין שלי שהאוטו התחיל ליסוע בזמן האירוע ואז צעקתי ופתחו לי את הדלת אני משיבה שזה לא נכון". 4. בגליון חדר המיון נ/ 1נרשם כי התובעת התקבלה "עקב כאבים ב-episept וחולשה". אין כל רישום בתעודה זו על טיפול שקיבלה התובעת בידה ו/או על פגיעה עקב תאונה. 5. נהג המכונית, מר חווה אליה, גיסה של התובעת, העיד בעדותו הראשית: "הגעתי ליד הבית והתובעת ירדה מהאוטו סגרה את הדלת על האצבע. היה לי אופל ישן שהדלת לא נפתחת מבחוץ אז פתחתי אותה מבפנים. כשהיא נסגרה לה לא הרגשתי שנסגרה לה הדלת על האצבע אבל היא דפקה לי בחלון וצעקה. פתחתי ושאלתי והיא אמרה שהיא דפקה את האצבע..... כשפתחתי את הדלת האצבע של התובעת היתה תפוסה בדלת". ובחקירה נגדית: "התובעת ישבה לידי. היתה איתנו שכנה של התובעת שישבה מאחורה. היא כבר ירדה כשהיתה התאונה. היא ראתה את הכל. כשהיתה התאונה היא התחילה לחצות את הכביש. היא היתה בערך במרחק של שני מטר ממקום התאונה מהצד של התובעת... אני פתחתי את הדלת מהאצבע שלה. לא ראיתי שהתובעת סגרה את הדלת על האצבע. היא דפקה לי על החלון ואז פתחתי את הדלת. היד שלה היתה תפוסה בדלת. הרכב היה במצב של נסיעה והתחיל להדרדר טיפה למרחק של כמה סנטימטר והיא דפקה על החלון. האוטו לא משך אותה אלא הדרדר מעט. זה לא היה מצב נסיעה.... לשאלתך באיזה חלק של הדלת ראיתי את היד של התובע אני משיב שבחלק הצדדי בערך בגובה של חצי חלון". 6. השכנה, העידה בעדות ראשית: "אני ירדתי קודם והיא ירדה אחרי והיא נשארה לעמוד שם להגיד לו שלום. היא טרקה את הדלת ביד ימין ונתקעה לה האצבע והיא לא יכלה לדבר ולא לנשום. שאלתי אותה מה קרה והבנתי שהיד שלה תקועה. בינתיים הרכב התחיל טיפה לזוז אז היא צעקה לו וגם אני צעקתי לו שיעצור". ובחקירה נגדית: "אני ראיתי את התאונה. אני עמדתי ליד התובעת במרחק קטן מאד. עמדתי לידה וחיכיתי שהיא תזוז. היא דיברה עם אליה ותפסה את הדלת לסגור אותה עם יד ימין והאצבע נתפסה לה בדלת. היד שלה היתה תפוסה בחלק העליון (העדה מדגימה תנועה של כף יד ימין כאשר היד בתנוחה מלמעלה למטה). אני לא יודעת איפה היד שלה נתפסה אני רק יודעת שהיד שלה נתפסה בדלת ושאליה התחיל ליסוע. הוא נסע ממש טיפה. כאשא הוא שמע את הצעקות שלה ושלי הוא עצר. הוא בקושי נסע והיה כאילו הוא רותה לזוז... הנהג ראה את היד שלה תפוסה בדלת. איני יודעת אם הוא ראה איך שהדלת נסגרה. אחרי שהוא עצר את המכונית אני לא זוכרת מי פתח את הדלת, היא או הוא או אני ואחרי זה הלכנו הביתה. יכול להיות שאני פתחתי לה את הדלת". ובחקירה חוזרת: "אתה מבקש שאדגים איך היא טרקה את הדלת ואני מתארת שהיא תפסה את הדלת והיד שלה נתפסה (בשלב זה מדגימה העדה סגירת דלת מהצד ולא מהחלק העליון כפי שהדגימה פעם קודמת)". 6. עול הראיה בדבר אופן ארוע התאונה מוטל על התובעת ולאור הסתירות הרבות בעדויות שהובאו בפני לא השכנעתי כי אכן התאונה ארעה - אם בכלל - בדרך המתוארת בכתב התביעה ו/או כי התובעת נפגעה בתאונה ואין לי אלא לחזור על הסתירות הרבות כפי שהובאו בסיכומי ב"כ הנתבעים: 6.1 בכתב התביעה נטען כי הרכב היה במצב של נסיעה בעוד שהתובעת השיבה כי הרכב היה בעצירה מוחלטת. לעומת זאת העדים הנוספים מטעם התובעת העידו כי הרכב היה במצב של תזוזה קלה ועצר באופן מוחלט לאחר שנשמעו צעקות התובעת. 6.2 עדת התביעה גב' קמי העידה כי ישבה מאחורי הנהג ויצאה מן הרכב צד שמאל. לעומת זאת העיד הנהג כי העדה ישבה מאחורי התובעת וכבר היתה במרחק של כ- 2מטר מהרכב לכיוון הבית במועד ארוע התאונה. לעומת זאת העדה עצמה טענה כי עמדה ליד התובעת במועד ארוע התאונה ואף סברה כי היא זו שפתחה את הדלת לתובעת לאחר שהדלת נסגרה על אצבעה. 6.3 בחקירתה הנגדית ובחקירתה החוזרת מסרה העדה, גב' קמי, שתי גרסאות סותרות לגבי מצב ידה של התובעת בזמן הארוע. 6.4 התובעת העידה כי נפגשה על השכנה באקראי בבית הנהג ואילו השכמנה העידה כי הפגישה היתה מתוכננת מראש. 6.5 בגליון חדר המיון אין כל רישום שהוא על חבלה בידה של התובעת, למרות שפנתה לחדר המיון עקב כאבים עזים ואין גם כל רישום על הפניה למרפאה למחרת היום, כפי שנטען על ידי התובעת. 6.6 בכל המסמכים הרפואיים שהוגשו מתיקה הרפואי של התובעת אין כל איזכור לפגיעה בתאונה אלא מדובר על חבלה בציפורן אגודל יד ימין, כאשר האיזכור הראשוני של חבלה מדלת מכונית הוא בחודש דצמבר 1994, למעלה משנה לאחר התאונה. התובעת אמנם הגישה צילום רנטגן מיום לאחר התאונה אך אין כל תיעוד רפואי המלווה צילום זה, המסביר לאיזה אצבע הוא מתייחס ומדוע בוצע. יתירה מזאת, ברישום בכרטיס הרפואי נ/ 5 נאמר כי "לפי דברי ד"ר סלטי נשללה בעיה אורטופדית מיחס את נשירת הציפורן לחשד לפטרת". 7. מכל האמור אני קובעת כי לא הוכח כי התובעת אכן נפגעה בתאונת דרכים ואני דוחה את התובענה. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט בסכום של 000, 3 ש"ח ומע"מ.אצבעותתאונת דרכיםטריקת דלתהכרה בתאונת דרכים