טרשת נפוצה בצבא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טרשת נפוצה בצבא:

השופט הנדל:ב
.1ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), החליטה להכיר במשיבה
כנכה לפי חוק הנכים בכך ששיעור ההחמרה של מחלת המשיבה מסוג הטרשת הנפוצה "יהא שליש על-חשבון השירות" הצבאי. על קביעה זו הוגשו ערעור וערעור שכנגד. לטענת המרינה, לא היה בסיס בדין לקבוע כל קשר בין שירותה הצבאי של המשיבה ובין מחלתה, ואילו לטענת המשיבה, מן הדין היה לחייב את המדינה בגין נכותה בשיעור של לפחות %.50
.2שני כללי יסוד אמורים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בנדון.
הראשון, יש לחייב את השירות בגין נכות שנגרמה לחייל "בתקופת שירותו עקב שירותו". חשיבות כלל זה הינה כי אין די בכך שהמחלה ממנה סובל החייל פרצה בזמן שירותו, אלא יש להוכיח קשר סיבתי משפטי בי שירותו ובין גרימת המחלה. האמור מביא אותנו לכלל השני, במבחן הנטל המוטל על החייל. בית-המשפט העליון קבע בענין רוט (ע"א 472/89, פ"ד מה (5) 205) כי התובע תביעת תגמולים בגין נכותו "אינו חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של קרוב לוודאי, ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, אך אין להסתפק בפחות מכך".
.3בענייננו, נקבע, לצערנו, כי המשיבה אכן סובלת ממחלתה אשר פרצה בזמן
שירותה. בהליך קמא העידו שני מומחים. המומחה מטעם המדינה, שלל את הקשר הסיבתי בין המחלה ובין השירות. הוועדה הסתמכה על חוות-דעתו של המומחה מטעם המשיבה. דא עקא, המסקנה הסופית של המומחה אינה מתיישבת עם הקביעות העובדתיות המבוססות של הוועדה, וכן אינה הולמת את המבחנים המשפטיים אשר הובאו לעיל.
המומחה מטעם ההגנה הגיע למסקנה "כי קיימת זיקה בין הסטרס הפיזי והנפשי
הקשה שגברת בוכור עמדה בו במשך שירותה הצבאי מתחילתו אשר השפיע לרעה על מערכת החיסון שלה וכתוצאה מכך הופיעו סימניה של המחלה מספר חודשים לאחר תחילת השירות. ומכאן שהמחלה נגרמה בזמן ועקב השירות".
הוועדה קבעה כי לא היו בתנאי השירות של המשיבה, אשר שירתה בתפקיד של פקידה טכנית, "גורמים כלשהם הקשורים למתח נפשי" (סעיף 23לפסק-הדין). קביעה זו עולה מהראיות שהובאו בפני הוועדה, כולל תצהיר המשיבה. עם זאת, קבעה הוועדה כי שירותה היה בעל אופי של "לחץ פיסי חריג". המומחה מטעם ההגנה, לא קבע בחוות-דעתו או בעדותו בבית-המשפט כי די בלחץ הפיסי החריג בו היתה נתונה המשיבה להביא לכדי גרימת המחלה. בהעדר קביעה זו לא ניתן היה להעתר לתביעת המשיבה ולו באופן חלקי.
הוועדה בעצמה קבעה:ו "אנו סבורים, כי בידינו האפשרות לקבוע כי הקביעות בספרות-המקצועית-הרפואית, שבאי-כוח שני הצדדים הגישו לנו, אינן יוצרות "אסכולה-רפואית", המקובלת כדיעה מבוססת במרכזים-רפואיים חשובים.
במילים אחרות, בהעדר תשתית-ראייתית מתאימה, סבורים אנו, כי אין בידינו להעדיף את "האסכולה-הרפואית", שהרופא-המומחה מטעם המערערת מכנה אותה כך ומחזיק אחריה.
לדעתנו, לא קיימת כלל אסכולה מבוססת בנושא "מתח פיזי חריג", הקשור למחלת
הטרשת הנפוצה". (סעיף 52לפסק-הדין)
.4חרף קביעה זו הגיעה הוועדה למסקנה כי מן הראוי להכיר במשיבה כנכה על-פי דין. מסקנה זו נומקה בדרך הבאה בסיום פסק-הדין:נ "כאשר קיימים חילוקי-דעות בין הרופאים - תפקידנו, כאמור, הוא להחליט איזו דעה-רפואית נראית לנו נכונה.
שעה שאנו מעדיפים קביעה, בדבר "קשר-סיבתי" של "החמרה" בין מחלתה של המערערת לבין תנאי-שירותה, הרי זו קביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית שמתפקידנו לחרוץ בה.
גם במקרה דנן, מבלי להכריע באותן שאלות עקרוניות, שהועמדו כאן להכרעה לאלה בוודאי יבוא שעתן ויומן - מסקנתינו היא, איפוא, כי יש להכיר במערערת כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה הקשורה ב"טרשת נפוצה" כפגימה ש"הוחמרה", עקב השירות ובזמן השירות של המערערת.
מסקנתנו זו, מתבססת על העובדה, שעוד טרם גיוסה של המערערת לצה"ל, סבלה היא מכאבים בגבה ונתגלה הסימן החולני הנוירולוגי. מסתבר, שהמערערת ביטאה את תלונתה בכאבי-גב, בעוד היא סבלה מתהליך חולני במערכת-העצבים-המרכזית, שהיא הופעה קלינית ראשונית של מחלת טרשת נפוצה". (סעיפים 68עד 70לפסק-הדין).
לדעתי, לא ניתן להשאיר תוצאה זו על כנה. מספר טעמים לדבר - ראשית, הובאה
לעיל ההלכה לפיה "מוטל על התובע להוכיח את תביעתו כי מתקבל מאד על הדעת שאמנם
קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, אך אין להסתפק בפחות מכך". המשיבה לא עמדה בנטל זה. גם אם המשיבה היתה משכנעת את הוועדה בקיומם של כל המרכיבים העובדתיים המונחים בחוות-דעת המומחה, מה שלא הצליחה לעשות - מסופקני אם חוות-דעת המומחה עצמה עומדת או אפילו מתיימרת לעמוד בנטל זה (ראה עמ' 6לחוות-הדעת). אך בכל מקרה, תפקידה של הוועדה לבחון את התביעה על-פי הנטל האמור. אין זה מתפקידה לבחור בין שתי חוות-דעת סותרות. על הוועדה לוודא כי חוות-דעת התובע משכנעת במסקנה כי מתקבל מאד על הדעת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש. הרפואה בימינו איננה כל יכולה ואף איננה כל יודעת. לכן , אין זה מספיק כי מחלה פרצה או הוחמרה בזמן השירות. עיתוי פריצת המחלה אינו מלמד על גורם המחלה. השאלה אינה עובדתית, אלא משפטית. יש להוכיח לא רק קשר עובדתי מבחינת הזמן, אלא קשר משפטי-סיבתי. המשיבה לא עמדה בנטל זה. לנוכח מסקנה זו, יש לקבל את ערעור המדינה ואין לקבל את ערעורה של המשיבה. הממצאים של הוועדה
היו מבוססים על ראיות שהובאו לפניה והסתייגותי ממסקנותיה נעוצה ביישום
המבחנים המשפטיים המחייבים במקרה דנן.
.5סוף דבר, הייתי מציע לקבל את הערעור ולדחות את הערעור שכנגד. כתוצאה מכך, יש לבטל את החלטת הוועדה ולדחות את עתירת המשיבה בהליך קמא.
בנסיבות הענין , לא הייתי עושה צו להוצאות.



ניל הנדל - שופט
כב' השופט י. פלפל - אב"ד:ב אני מסכים.


י. פלפל, אב"ד
כב' השופט י. טימור:ו אני מסכים.


י. טימור, שופט
לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט הנדל

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון