כניסה עם רכב לשמורת טבע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסת רכב לשמורת טבע: השופט ש. ברלינר: .1המערערת הורשעה בבית משפט השלום בחיפה (בפני כב' ס. הנשיא כמאל חיר, ת.פ. 4834/98, מיום 13.12.98), על פי הודייתה, בשתי עבירות: הכנסת רכב לתחום השמורה, בניגוד לתקנה 5לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט- 1979(להלן - התקנות), ואי ציות להוראות הרשות בניגוד לתקנה 15לתקנות הנ"ל. העבירות בוצעו ביום 9.8.97כאשר המערערת הכניסה לתחום שמורת הטבע "חוף דור הבונים", רכב מסוג ג'יפ מיצובישי שעה שלא היה לה היתר לכך, ובעת שבמקום נמצא שילוט המורה על איסור כניסה לשמורה לכל סוגי כלי הרכב. כתב האישום נגד המערערת הוגש לבית המשפט קמא ביום .9.8.98בישיבה הראשונה מיום 8.11.98העלתה ב"כ המערערת טענה מקדמית כנגד כתב האישום. הטענה היא כי התקנות נחקקו מכח הוראות סעיפים 37ו- 50לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג- 1963(להלן - חוק הגנים). החוק בוטל מכח הוראת סעיף 72לחוק גנים לאומיים שמורות טבע ואתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ב- .1972עם ביטול החוק בטלות גם התקנות, ולפיכך כתב האישום אינו מגלה עבירה. (ראה סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). טענה זו נדחתה על ידי כב' ס. הנשיא השופט חיר, באומרו: "שקלתי את הענין, במיוחד לאור סעיפים 23ו- 25לחוק הפרשנות, היות ואני רואה את החוק היותר מאוחר, דהיינו חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ב-1962, אשר ביטל את החוק משנת 1963, כחוק הבא להחליף את החוק משנת 1963התקנות, הצווים והמנויים שנעשו מכח החוק משנת 1963ישארו בתוקפם כל עוד לא בוטלו על ידי השר הממונה. לאור זאת, אני מחליט לדחות את הטענה המקדמית ולחייב את הנאשמת להשיב לכתב האישום". לאור האמור, הודתה המערערת בעובדות כתב האישום, הוטל עליה קנס כספי בסך 750ש"ח או מאסר תחתיו למשך 10ימים, וכן חוייבה היא לחתום על התחייבות בסך 500, 1ש"ח להימנע מהעבירה בה הורשעה למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין .13.12.98 מכאן הערעור. .2הדין יוכרע במקרה דנן על פי פרשנותו ויישומו של סעיף 23לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, שכותרתו "תקנות ומינויים לפי חיקוק שבוטל", האומר: "משבוטל חיקוק, בטלים עימו התקנות והמינויים שנעשו מכוחו; אולם מקום שהחיקוק המבטל קובע הוראות במקום המבוטלות - התקנות והמינויים שנעשו מכוח ההוראות המבוטלות יעמדו בתקפם עד שיבוטלו בתקנות ובמינויים מכוח החיקוק המבטל". הסעיף האמור בא במקום סעיף 15של פקודת הפרשנות, שזו לשונו: "מיום תחילת תוקפה של פקודה זו ואילך יהא נקוב כלל זה: מקום שחוק מבטל חוק וקובע תחתיו הוראות אחרות, כל תקנות שניתנו ומינויים שנעשו בכוחו של החוק המבוטל, והיה להם תוקף בשעת הביטול, יעמדו בתקפם, במידה שאינם סותרים את הוראות החוק המבטל, עד שיבוטלו או עד שיוחלפו בתקנות שניתנו ובמינויים שנעשו לפי החוק המבטל; והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת". .3הפסיקה דנה אך מעט בהוראת סעיף 23הנ"ל. נפסק כי "אין בסעיף זה (סעיף 23הנ"ל - ש.ב.), אלא חזרה על הרעיון שבסעיף 15של פקודת הפרשנות [נוסח חדש]. בג"צ 702/81מינצר נ' הועד המרכזי של לשכת עוה"ד בישראל ואח’, פ"ד לו(2) עמ' 1, בעמ' .6 בבג"צ 2994/90פורז נ' ממשלת ישראל ואח' פ"ד מד(3), 317בעמ' 323נדון תוקפה של תוכנית חירום שאושרה, והמשך קיומה של התוכנית גם מעבר לתקופת התוקף של תקנות לשעת חירום, והאם סיום תוקפן של התקנות הוא בגדר "ביטול לענין סעיף 23הנ"ל". הענין הושאר בצריך עיון תוך השוואה לדבריו של פרופ' קלינגהופר במאמרו "על תקנות שעת חירום בישראל", ספר היובל לפנחס רוזן עמ' 86, .88 .4אין קיום לתקנות אלא מכוחו של חוק מסמיך. אם בטל החוק המסמיך, בטלות התקנות. לפיכך קובעת הרישא של סעיף 23הנ"ל: "משבוטל חיקוק, בטלים עימו התקנות והמינויים שנעשו מכוחו". אין כל בעיה גם כאשר החוק המבטל קובע הוראה מפורשת האומרת כי התקנות שלפי החוק המבוטל, יעמדו בעינן על אף ביטול החוק המסמיך. למקרה כזה, אין אנו זקוקים להוראת סעיף .23 הסיפא לסעיף 23דנה במקרה שבו לא נקבעו דברים מפורשים בחוק המבטל, אולם החוק המבטל מוסיף הוראות משלו לגבי הנושא שבו מדובר, ובלשון סעיף 23הוא "קובע הוראות במקום המבוטלות". אם הוא קובע הוראות כאלה, התקנות נשארות בנות תוקף. אם אין הוא קובע הוראות כאלה, התקנות בטלות. השאלה היא, מהן אותן הוראות שמן ההכרח לכלול אותן בחוק המבטל, על מנת שיהא קיום לתקנות שנתקנו מכוח החוק המבוטל. מדובר, כך אני סבור, בהוראות המלמדות על כוונת המחוקק להשאיר את התקנות בתוקף, ועל כך ניתן ללמוד ממכלול הוראותיו וממטרתו של החוק המבטל. אני סבור כי דרוש שיתמלאו בנדון זה, שלושה תנאים הכרחיים ומצטברים: האחד, כי המוסד המשפטי שנתכונן על פי החוק המבוטל, או מוסד חליף לו המשרת את אותה המטרה, ימשיכו להתקיים. השני, כי גם על פי החוק המבטל תוקנה למחוקק המשנה סמכות להתקין תקנות או לקבוע כללית והשלישי, כי הפרת אותם תקנות או כללים, תהווה עבירה. אם החיקוק החדש מאפשר ומסדיר את אלה, ניתן ללמוד ממנו, במקרה המתאים, (ובתנאי שהתקנות הקודמות אינן סותרות את רוחו של החוק החדש או את ההסדרים שהוא קובע), כי התקנות "הישנות", שרירות וקיימות, כל עוד לא נתקנו חדשות תחתן. מסקנה זו מתחייבת מכוונת המחוקק, מפרשנות תכליתית של החוק, ומן הצורך שלא ליצור "ואקום" משפטי לגבי התחום המשפטי שבו מדובר. .5חוק הגנים מקים מועצת גנים לאומיים ושמורות טבע (סעיף 2) וכן את רשות שמורות הטבע (סעיף 28). החוק מגדיר שמורת טבע כ"שטח שבו נשמרים חי, צומח, קרקע... בהרכבם הביאולוגי או במהלך התפתחותם, וששר הפנים, לפי הצעת שר החקלאות, או לאחר התייעצות איתו, הכריז עליו ברשומות שהוא שמורת טבע". סעיף 37של החוק מסמיך את שר החקלאות להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לשמורות טבע, לרבות "איסור או הגבלה על כניסת בני אדם לשטחה" של שמורת טבע, וכן "בדבר איסור או הגבלה על הבאת כלי רכב, כלי שיט וכלי טיס לשטחה" של השמורה. סעיף 43של החוק קובע כי אדם "העובר על חוק עזר או על תקנה שהותקנו לפי חוק זה, דינו - מאסר 3חודשים". סעיף 50קובע כי "ראש הממשלה, שר הפנים ושר החקלאות, כל אחד בתחום סמכותו, רשאי להתקין תקנות לביצוע חוק זה". חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ב-1992, מבטל את חוק הגנים (סעיף 72), אך קובע הוראות נוספות. בסעיף 1מוגדר מהי "שמורת טבע", וההגדרה זהה כמעט לגמרי לזו שבחוק הגנים. סעיף 2שבחוק זה מקים גם הוא מועצה והמועצה הזאת מתפרסת לא רק על גנים לאומיים ושמורות טבע, אלא גם על אתרים לאומיים. סעיף 33קובע: "רשות שמורות הטבע שהוקמה לפי חוק הגנים, תהיה רשות שמורות הטבע לפי חוק זה, ורואים אותה כאילו הוקמה לפי חוק זה". סעיף 39(א) לחוק זה קובע כי "מליאת רשות שמורות הטבע רשאית... לקבוע כללים לשמורות טבע לשם ביצוע תפקידיה לפי חוק זה, לרבות כללים בדבר התנהגותם של מבקרים בשמורות טבע, ...". ובסעיף קטן ב' נאמר: "כללים כאמור בסעיף קטן (א), בדבר איסור או הגבלה על כניסה או מעבר של כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס יהיו בהסכמת שר התחבורה ולענין כלי טיס - גם בהתייעצות עם שר הבטחון". סעיף 62של חוק זה קובע "העובר על הוראה מהוראות סעיפים... או על תקנה או כללים שנקבעו לפי סעיפים 20, .39או על תנאי מתנאי רשיון או היתר שניתן על פיו, דינו מאסר שנתיים". סעיף 71של החוק קובע כי "השר לאיכות הסביבה, שר הפנים, שר החקלאות ושר הבטחון, כל אחד בתחום סמכותו, רשאים להתקין תקנות לביצוע חוק זה". .6יצויין, כי בינתיים בוטל גם החוק מתשנ"ב ובמקומו בא חוק גנים לאומיים, שמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח- .1998ההוראות הכלולות בו יוצרות גם הן המשכיות המחייבת את קיומן של התקנות, גם לאחר ביטול החוק משנת תשנ"ב. אנו רואים איפוא כי החוק מתשנ"ב "קובע הוראות במקום המבוטלות", שבחוק הגנים אף מעל ומעבר לנדרש לפי האמור בסעיף 23לפקודת הפרשנות, על מנת שנכיר בתוקפן של התקנות והמינויים שנעשו מכוחו של חוק הגנים שבוטל. .7לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי צדק כב' ס. הנשיא חיר כשדחה את טענתה המקדמית של המערערת כנגד כתב האישום שהוגש נגדה בבית משפט השלום, אשר הסתמך על התקנות לפי חוק הגנים שבוטל. המסקנה המתחייבת מן האמור היא איפוא, שיש להשאיר את ההרשעה בעינה ולדחות את הערעור באשר להרשעה. .8יש לדחות גם את הערעור על גזר הדין שכן העונש נוטה בבירור לצד הקולא, והיה מקום כי הערכאה הראשונה תכפיל ואף תשלש את גובהו של הקנס שהוטל על המערערת. במספר הזדמנויות הדגשנו את החשיבות בשמירה על הנקיון, על ערכי טבע מוגנים, ועל איכות הסביבה, דבר המצדיק ענישה מחמירה, כדי להטמיע בציבור את הצורך להקפיד על קיום החוק בנושאים אלה. בע.פ. 1077/98חרבט ריאד נ' מדינת ישראל הוטל קנס בסך -.500, 2ש"ח על נאשם שקטף שיחי אזוב מצוי ומרווה שהם ערך טבע מוגן. ערעורו על חומרת העונש נדחה. בע.פ. 902/98עיסא חמוד נ' מדינת ישראל, הוטלו קנסות בסכום של -.500, 1ש"ח על שני נאשמים שצדו חיות בר שלא כחוק. ערעורם על חומרת העונש נדחה, תוך שצויין כי העונש נוטה לקולא. בע.פ. 851/98מדינת ישראל נ' רדואן סקס ואח’, הסכמנו לעמדתו של כב' השופט מרדכי הס ז"ל כי "בעבירות על חוקי איכות הסביבה ושמירת הנקיון יש להחמיר עם מבצעי העבירות". בע.פ. 850/98מדינת ישראל נ' חברת אורוז שירותים בע"מ ואח’, ערערה המדינה על קולת העונש שהוטל על הנאשמים שנהגו במשאית עמוסה באשפה לא מכוסה שנפלה מן המשאית וזיהמה את הסביבה. בערכאה הראשונה הוטל על כל אחד מן הנאשמים קנס בסך 400ש"ח. כב' השופט הס ז"ל ציין בפסק דינו כי קנס זה הוא מזערי, והעמיד את הקנסות על סך של -.500, 7ש"ח וסך של -.000, 4ש"ח. ברע"פ 244/96כים ניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אויר (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 529דן בית המשפט העליון בענינה של חברה שזיהמה מי תהום בפסולת של חומרי ריסוס. לאחר שהמפגע הוסר הוטל עליה קנס בסך -.500, 7ש"ח. אמר כב' השופט לוין: "עם גבור התודעה הציבורית לעבירות הקשורות באיכות הסביבה ומניעת זיהום מים נחלץ גם המחוקק לקביעת רמת ענישה משמעותית לעוברים על עבירות אלה. .. בנסיבות אלה נראה לי שעונש הקנס שהוטל על המבקשת מתון ביותר, על אף העובדה שאין לה הרשעות קודמות... מהחומר שלפני יוצא, לכאורה, שעד כה הטילו בתי המשפט עונשים מתונים בשל עבירות של איכות הסביבה ואם כך הוא הגיעה השעה להעלות את רף הענישה". .9אני מציע על כן כי נדחה את הערעור כולו. ש. ברלינר - שופט השופט ח. פיזם: אני מסכים. ח. פיזם - שופט השופטת ר. חוזה: אני מסכימה. ר. חוזה - שופטת הוחלט לדחות את הערעור. רכבשמורת טבע