ליקויי בניה רטיבות בדירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה רטיבות: 1. התביעה שבפני תחילתה בתביעת התובעים כנגד נתבעים 1, .2נתבעת 1(להלן: הנתבעת) הקימה בניין ברח' הטייסים באשקלון, ומכרה דירה בת 4 חדרים לתובעים (להלן: הדירה). התביעה נגדה הוגשה בגין ליקויי בניה בדירה אשר כלם עניינם רטיבות בדירה, והנזקים הנילווים. התביעה נגד נתבע 2 (להלן: הנתבע) הוגשה עקב כך שלא אפשר הכניסה לדירתו, הנמצאת מעל דירת התובעים, על מנת לבצע התיקונים הדרושים להפסקת הרטיבות בדירת התובעים. 2. ביום 26.11.95 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את הדירה ואת דירת הנתבע. 3. בחו"ד מיום 4.1.96 מצא המומחה, כי התקונים הנדרשים בדירת התובעים הם סיוד תקרת הסלון וקיר חיצוני מתחת לחלון, סיוד תקרת חדר השינה ושירותים, תיקון עטיפת הקולטן בחדר האמבטיה וסיוד קיר חדר המדרגות. כן קבע המומחה, כי התקונים הדרושים בדירת הנתבע, על על מנת שהרטיבות לא תישנה הם הארכת הקולטן ל- 20 ס"מ לפחות מעל למרצפות המרפסת והתקנת ברדס עליו, ואטימת החיבור בין האוור והמרצפות. וכן שינוי שיפוע המצרפות ליד קיר הסלון, והתקנת זרבובית בקוטר 50 מ"מ, כששני שליש מקוטרה מעל המרצפת. ביום 20.2.96 הורה ביהמ"ש על ביצוע התיקונים בתוך שבוע מיום 14.4.96. ביום 3.7.96 הודיע מומחה ביהמ"ש, כי כל התיקונים שהומלצו על ידו בוצעו, וכי עליו לבצע בדיקה נוספת. בעקבות הביקור הנוסף נקבעו פעולות נוספות שעל הנתבעת לבצע עקב רטיבות שהתגלתה, וזאת בדו"ח המומחה מיום 5.7.96. בדיון שהתקיים ביום 16.10.96 הודיע המומחה לביהמ"ש כי אין עוד רטיבות בדירת התובעים וכי בעיית הרטיבות נפתרה. בחודש מאי 97 פנה שוב ב"כ התובעים וטען לליקויים חוזרים. עקב כך בדק המומחה שוב את הדירה, ובישיבה מיום 5.6.97 הודיעה הנתבעת כי תבצע את התיקון הדרוש. בישיבת ביהמ"ש ביום 5.11.97, הצהיר ב"כ התובע כי כל הליקויים בדירת התובעים תוקנו לשביעות רצונם המלאה. הצדדים הודיעו, כי הוכחות בתיק ישמעו רק בשאלת הנזקים העקיפים. 4. בכתב התביעה עתרו התובעים לנזקים העקיפים כדלקמן: א. 450 ש"ח הוצאות חוו"ד מומחה. ב. 500, 8 ש"ח פיצוי על ציוד וריהוט שנהרסו מהרטיבות. ג. 290, 1 ש"ח הוצאות נסיעה והפסד השתכרות. ד. הפסד דמי שכירות במשך 12 חדשים, לפי 500 $ לחודש. 5. בתצהיר שניתן חלף עדות ראשית, סיכמו התובעים נזקיהם בשנית, ואולם שם עתרו להוצאות נסיעה והפסדים בסך 236, 6 ש"ח, וכן להפסד שכ"ד וארנונה בגין 12 חודשים בסך כולל של 600, 29 ש"ח, לפי 600 דולר לחודש שכ"ד ו- 100דולר ארנונה. בסיכומיו, עתר ב"כ התובעים לביהמ"ש שיפסוק לתובעים פיצוי בסך של 000, 30 ש"ח לפחות בגין עגמת נפש. 6. דיון א. הכלל הוא כי "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה (ר' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' 7 עמ' 153 וכן ע"א 5630/90 תדמור נ. ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2) 517, 526). כמו כן "בעקרון לעולם לא יפסוק בית המשפט לתובע יותר מאשר ביקש, אפילו מתברר במהלך הדיון, כי היה זכאי לקבל יותר" (ר' ע"א 19/83 חברת שלמה כרמל בע"מ נ. בריח חברה לייצור בע"מ פ"ד לט (4) 522 בעמ' 530, וע"א 769/86 רובינשטיין ושות' נ. זמרן ואח' פ"ד מב (3) 581, 589). אשר על כן מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים, כי מאחר והוא חזר והתנגד כל העת להרחבת חזית ע"י התובעים, ומאחר שהתובעים בחרו שלא לתקן את כתב תביעתם, הרי שהתובעים כבולים בעילות התביעה ובסכומים שנטענו על ידם בכתב התביעה והם מנועים לתבוע ראשי נזק או סכומים שלא נתבעו בכתב התביעה. ב. ראשי הנזק שבתביעה 1. הוצאות חוו"ד מומחה התובעים - התובע העיד בתצהיר העדות הראשית, כי שילם למומחה מטעמו 450 ש"ח. עדותו לא נסתרה והוא כלל לא נחקר בעניין זה. ב"כ הנתבעים בסיכומיו לא חלק על הסכום אלא שטען שמדובר במקרה מיוחד של מעורבות צד ג' - השכנים שלמעלה. אין ספק, כי ההוצאה נגרמה לתובעים עקב ליקויי הבניה בדירה כפי שנקבעו ע"י מומחה בית המשפט, ועל כן הם זכאים להיפרע סכום זה מהנתבעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 2. נזק לריהוט ולציוד - בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי הנזק לא הוכח. בתצהירי העדות הראשית טען התובע באופן סתמי "כל הציוד שמפורט בתביעה נהרס לי בגלל התובעים" (ס' 7 לתצהיר מיום 28.10.96 כן ר' סעיף 11(ג) לתצהיר מיום 11.11.97). גם בסעיף 5 לכתב התביעה הטענה היא סתמית ללא פירוט כלשהו של פרטי הריהוט שניזוקו. התובע צירף לתצהירו תמונות של הדירה, אך לא צירף תמונה כלשהי המעידה על הריהוט שניזוק. בחקירתו העיד התובע " הריהוט שניזוק הוא: ארון, ארון גדול בחדר השינה, המים נזלו מעליו, וגם מזרון ומיטה שהיו באותו חדר ניזוקו, בסלון, ניזוקה הכורסה והמזרון שמונח ליד הקיר. המזרון עדיין בסלון. הארון שניזוק תוקן ע"י נגר. תיקנתי את האחור והקדימה, ייבשתי אותו, ויש בו עדין רטיבות אבל זה שם. אני הנגר אני עשיתי את התיקונים". לתביעה צירף התובע קבלה על רכישת ריהוט בשווי של 500, 8 ש"ח (נספח ו' - שלא הוגש כמוצג בתיק). מעדותו ברור, כי אין לנספח ו' ולא כלום עם הנזקים הנטענים, שכן התובע הודה כי הריהוט שניזוק נמצא בדירה, ועל כן ברור שלא הומר בריהוט חדש. יצויין, כי בסיכומיו לא התייחס כלל ב"כ התובעים לראש נזק זה. בנסיבות אלה לא הוכיח התובע את נזקו הנטען לעניין הריהוט ודין תביעתו להידחות. 3. הוצאות נסיעה והפסד השתכרות - אין מחלוקת, כי בוצעו תיקונים של ליקויים בדירת התובעים. התובע טען כי עקב כך נאלץ התובע לנסוע לאשקלון ולהפסיד ימי עבודה. עדות התובע בעניין זה לא נסתרה, ואיננה מופרזת ועל כן אני פוסקת לו סך של 290, 1 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מינואר 1996 ועד ליום התשלום בפועל, עפ"י כתב התביעה. כאמור לעיל, לא מצאתי מקום לפסוק סכום גבוה יותר מהסכום שנתבע בכתב התביעה. 4. הפסד דמי שכירות התובע טען בתצהירו, כי התכוון להשכיר את הדירה וכי שכר הדירה בגין הדירה היה דרוש לו כהשלמת הכנסה, וכי "אינני עשיר שאוכל להחזיק דירה לסופי שבוע" (ר' סעיף 3 לתצהיר מיום 28.10.96). בעדותו טען התובע בניגוד לגירסתו בתצהיר כי "זה לא נכון שקניתי את הדירה באשקלון לסופי שבוע וחופשות. אני תכננתי לעבור לגור באשקלון" (ר' עמ' 16 ש' 17). לשאלת ב"כ הנתבעים, מתי התגבשה תכנית התובעים לעבור לדירה השיב "התוכנית לעבור לאשקלון היא קצת ממועד רכישת הדירה וקצת מהיום. תלוי בנסיבות" (ר' עמ' 16 ש' 20). התובע ניסה להוכיח גירסתו לעניין הפסד דמי השכירות, בטענתו, כי בחודש דצמבר 1996, בסמוך לסיום תיקון הליקויים, הושכרה הדירה על ידו. להוכחת עובדת ההשכרה הציג התובע את ת/ 5 הסכם שכירות עם מר אנדי רוזנברג, למשך שנה מיום 15.12.96 ועד .14.12.97 מחקירת התובע עולה ספק גדול באשר לאמיתותו של הסכם זה. התובע העיד, כי השוכר הגיע אליו דרך חברים מירושלים (ר' פר' עמ' 19 ש' 23), עם זאת העיד כי "כשהגעתי לאשקלון בתקופה של הסכם ת/ 5 גרתי לפעמים בדירה עם מר רוזנברג" (פר' עמ' 20 ש' 3). תמוהה מאד העובדה ששוכר ישלם 650 דולר לחודש, ויסכים לדור במשותף, לעיתים, עם בעל הבית. הטענה כי בגין מגורים אלה שילם לו התובע 75דולר, תמוהה גם היא, ואין לה כל זכר בת/5. זאת ועוד. התובע העיד כי בתקופת הסכם השכירות שילם הוא את הארנונה והחשמל (פר' עמ' 20 ש' 22-23), דבר תמוה כשלעצמו, וזאת חרף האמור בסעיף 6(ה) לת/ 5 לפיו תשלומים אלה חלים על השוכר. אני סבורה כי די בכל אלה כדי לערער את מהימנות התובע בכל הנוגע לאמיתות הסכם השכירות. לאור גירסאותיו המשתנות והמוזרות של התובע, ועקב קביעתי לעיל, כי הסכם השכירות ת/ 5 אינו מהימן עלי, אינני מקבלת את גירסתו הראשונית של התובע לפיה כביכול התכוון להשכיר את הדירה. על כן אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי הנזק שנגרם להם עקב ליקויי הבניה הוא בחוסר היכולת להשכיר את הדירה. לעניין זה ראה ע"א 769/86 רובינשטיין ושות חברה קבלנית בע"מ נ. זמרן פ"ד מב (3) 581 בעמ' 588, שם טענו המשיבים, בעניין בו נדון איחור של קבלן במסירת הדירה לידיהם, כי נזקם הוא שכר הדירה שיכלו לקבל בגין הדירה החדשה לו השכירו אותה בתקופת האיחור. בעניין זה קבע ביהמ"ש: "המשיבים לא הוכיחו כי הנזק שנגרם להם בעטיו של האיחור הוא בחוסר היכולת להשכיר את הדירה החדשה. הם לא טענו כלל כי הדירה החדשה יועדה להשכרה ולא לשימוש עצמי". הוא הדין בענייננו, שכן לא הוכח כי התובעים התכוונו להשכיר את הדירה. אין ספק שאילו תבעו התובעים פיצוי בגין אובדן הנאה מן הדירה או בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, הייתי פוסקת להם פיצוי בגינם, שכן אין לי ספק כי אלה נגרמו, ואולם אני סבורה, כי בית המשפט אינו מוסמך לפסוק לתובעים סעד שלא נתבקש על ידם, ושאינו נובע מהסעד העיקרי (ר' ע"א 253/84 ספיר נ. ספיר פ"ד מב (3) 14, 18). ג. חלוקת האחריות בין הנתבעים ב"כ הנתבעת הודיע בישיבת ההוכחות, כי לצורך הישיבה הוא מייצג גם את נתבע 2. ביום 25.1.99 הודיע ב"כ הנתבעת, כי הסיכומים שהגיש הם מטעם כל הנתבעים. הנתבעים נתבעו יחד ולחוד. בא כחם לא טען טענה כלשהי לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעים. כמו כן לא הובאו ראיות כלשהן בעניין זה בדיון. בנסיבות אלה אני קובעת כי אחריות הנתבעים היא במאוחד ובנפרד. ד. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 740, 1 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים לרבות - אגרת בית משפט ושכ"ט מומחה בית המשפט בו נשאו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם ועד ליום התשלום בפועל. בהתחשב במשך ניהול התיק, בו התנהלו ישיבות רבות, חוזרות ונישנות, עקב הישנות הליקויים, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 000, 10 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. בניהנזקי מיםליקויי בניהרטיבות