מטרת מינוי מומחה רפואי בית דין לעבודה היא יעוץ רפואי, המומחה חייב לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה כחלק מהראיות לעניין קשר סבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו. אולם בית הדין לעבודה הוא זה שמכריע בשאלת הקשר הסבתי המשפטי. לחוות הדעת הרפואית חשיבות רבה בנושא כאשר היא משקפת את ה"אני מאמין" של איש הרפואה האמין על התהליכים הפסיולוגיים העשויים לחול בגופו של אדם בנסיבות אלה או אחרות. בית הדין, בבואו לקבוע קשר סבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו משתדל להגיע למסקנה שיש בה מידה סבירה של ודאות רפואית ממאורע מסוים או משורת מאורעות ומכיר ביותר מסבה אחת לתוצאה פגיעתית מסוימת (דב"ע לא/17-0, המוסד לבטוח לאומי נ. הרשקוביץ, פד"ע ב' 177). העולה מהאמור לעיל, כי יועץ מומחה רפואי, היינו יועץ ותו לא, בית הדין לעבודה אינו חייב לאמץ חוות דעתו, וזו אינה "סוף פסוק", ההכרעה אם ארוע מסוים הינו תאונת עבודה, הן או לא, הוא הכרעה בשאלה משפטית שעל בית הדין לענות בה (דב"ע מט/185-0, זהבה בודנר נ. המוסד, פד"ע כא, 171). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מומחה רפואי מטעם בית הדין לעבודה: .1מדובר בתביעה להכיר במחלתו של התובע כ"מחלת מקצוע" ו/או כמחלה אשר נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה עקב תנאי עבודתו של התובע במפעל לבידי אשקלון. .2ביום 6.12.95 ניתנה החלטת בית הדין וענינו של התובע הועבר לחוות דעת מטעם מומחה - יועץ רפואי אשר מונה על ידי בית הדין. העברת ענינו של התובע למומחה נעשתה בהסכמת הצדדים כמפורט בסעיף 7 להחלטה. השאלות אשר הופנו למומחה הינן שאלות המתייחסות לקשר הסיבתי שבין מחלתו של התובע לבין היות מצבו הרפואי בבחינת "מחלת מקצוע" וכן שאלות בדבר קיום קשר סיבתי כתוצאה ממיקרוטראומה. .3ביום 5.3.96הומצאה חוות דעתו של ד"ר ד. אופיר בו מפרט, כי בבדיקות שמיעה שנערכו לתובע בתאריכים 30.3.93ו- 14.3.94נתגלה ליקוי שמיעה קל בחלקו מסוג תובלתי בתדירויות הנמוכות ובחלקו מסוג תחושתי - עצבי בתדירויות הגבוהות. המומחה קובע, כי ליקוי השמיעה התובלתי אינו תוצאת חשיפה לרעש וליקוי השמיעה הקל בתידירויות הגבוהות מתאים לגילו של התובע ולפיכך איננה תוצאה של חשיפה לרעש. המומחה מציין, כי לא מדובר במחלת מקצוע הן מבחינת מידת ליקוי השמיעה אשר היא פחותה מן הנדרש לצורך הגדרת מחלת מקצוע והן מבחינת חוסר הקשר הסיבתי לרעש במקום העבודה. כמו כן מציין המומחה, כי אין מדובר בפגיעות זעירות חוזרות ומצטברות בעת העבודה. מסקנתו, כי ליקוי השמיעה הקל בתידירויות הגבוהות הינה תוצאה של מהלך טבעי, זאת תשובתו לשאלת בית הדין האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית. ובתשובה לשאלה האם במידה שמצבו של התובע נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שארע בעבודה על הופעת המחלה, ובאיזו מידה, עונה המומחה, כי החשיפה לרעש במקום העבודה לא השפיעה על מהלך המחלה. .4הצדדים לא היפנו שאלות הבהרה למומחה. הגשת סיכום טענות התובע נדחה מספר פעמים על פי בקשתו שכן ביקש להסתייע בייצוג ובית הדין נעתר לבקשתו. ביום 14.11.96הגיש התובע סיכום טענותיו בו טוען, כי אין לקבל קביעת המומחה ומבקש מבית הדין לקבוע דיון לחקירת המומחה, ליתן לתובע אפשרות להיבדק על ידי מומחה אחר מטעמו ולחילופין, עקב העובדה כי חוות הדעת של המומחה אינה מבוססת, יש לקבל תביעת התובע ולהכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע". נימוקיו של ב"כ התובע כפי שעולים מסיכום טענותיו הינם, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מדידות הרעש במקומות שהתובע עבד בהם. בתעודה רפואית מטעם התובע שהוצגה בפני בית הדין נאמר, כי יש להכיר בפגיעה כ"מחלת מקצוע". יש ליתן משקל לעובדה, כי התובע היה בעל פרופיל צבאי בשיעור 75ולא היו לו כל בעיות אזניים בעבר, די בכך על מנת להוות ראיה כי ליקויי השמיעה מהם סובל הינן בגין עבודתו בלבידי אשקלון במשך 35שנה. ב"כ התובע מציין, כי חוות הדעת של המומחה אינה מבוססת, אינה מסתמכת על עובדות שהיו נושא הדיון בבית הדין ואינה מבוססת על חומר רפואי ובדיקות למעט בדיקות שמיעה מ- 14.3.94ו-.3.3.93 התובע מבקר העובדה, כי לא נבדק על ידי המומחה, כי המומחה לא תמך מסקנתו בסיפרות רפואית, המומחה אינו מנמק קביעותיו לרבות מסקנתו בדבר שלילת הכרה במצבו הרפואי של התובע כתאונת עבודה בגין "מיקרוטראומה". התובע מציין, כי לא היה מיוצג בעת הדיון ולפיכך מבסס בכך תביעתו לזמן המומחה לבית הדין על מנת להיחקר לרבות מינוי מומחה אחר. ב"כ הנתבע חוזר בסיכום טענותיו על העובדה כי אין מחלוקת שהתובע היה חשוף לרעש מזיק במשך שנות עבודתו אולם למרות האמור לעיל אין קשר סיבתי בין עבודתו וירידת השמיעה שלו. לפיכך נתן הסכמתו למינוי המומחה אולם, לאור מסקנות המומחה יש לדחות התביעה שכן על פי תביעתו אין קשר בין ירידת השמיעה של התובע לבין תנאי עבודתו. .5מטרת מנוי של מומחה, יעוץ רפואי חייב לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה כחלק מהראיות לענין קשר סבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו. אולם בית הדין הוא זה שמכריע בשאלת הקשר הסבתי המשפטי. לחוות הדעת הרפואית חשיבות רבה בנושא כאשר היא משקפת את ה"אני מאמין" של איש הרפואה האמין על התהליכים הפסיולוגיים העשויים לחול בגופו של אדם בנסיבות אלה או אחרות. בית הדין, בבואו לקבוע קשר סבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו משתדל להגיע למסקנה שיש בה מידה סבירה של ודאות רפואית ממאורע מסוים או משורת מאורעות ומכיר ביותר מסבה אחת לתוצאה פגיעתית מסוימת (דב"ע לא/17-0, המוסד לבטוח לאומי נ. הרשקוביץ, פד"ע ב' 177). העולה מהאמור לעיל, כי יועץ מומחה רפואי, היינו יועץ ותו לא, בית הדין אינו חייב לאמץ חוות דעתו, וזו אינה "סוף פסוק", ההכרעה אם ארוע מסוים הינו תאונת עבודה, הן או לא, הוא הכרעה בשאלה משפטית שעל בית הדין לענות בה (דב"ע מט/185-0, זהבה בודנר נ. המוסד, פד"ע כא, 171). במקרה שלפנינו, לא הופנו למומחה כל שאלות הבהרה וטיעוני ב"כ התובע בסיכום טענותיו, ולו בחלקן, מקומן במסגרת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, אם בית הדין היה מאשרן. אולם, אף לאור הנטען לעיל, לא מצאתי כל ליקוי בחוות דעתו של המומחה אשר ביסס מסקנתו הרפואית על החומר הרפואי שהובא בפניו והעובדות שפורטו בהחלטת בית הדין מיום .6.12.95 לא מצאתי כל ראיה לטענה, כי החלטת המומחה לא היתה מעוגנת בחומר הראיות. באשר לטענת ב"כ התובע, כי מבקש לחקור המומחה. אין זכות ל"חקירה נגדית" של המומחה (דבע נב/14-0, אסתר לוסקי נ. המוסד, פדע, כד, 31) אמנם, ניתן לבקש חקירתו הנגדית של מומחה אולם זו תעשה רק באישור בית הדין ומטעמים מיוחדים שיירשמו, אולם כל בקשה כזו מן הדין שתהא מוגשת לפני הגשת סיכום טענות הצדדים. (בג"ץ 1199/92; 4118/92, אסתר לוסקי ואברהם טייבר נ. בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מז (5) 734ובג"ץ 2874/93, כמאל קופטי נ. בית הדין הארצי לעבודה פד"י מח (2) 673). כן נפסק, כי חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי היא סוף פסוק בשלב הגשת ראיות לענין הרפואי שהתעורר, כך שלא נותרה בידי בעל הזכות לדרוש מומחים אחרים או נוספים (דבע תשן/48-0, המוסד נ. עמיקם פיאלקוב, פדע כב, 321). יחד עם זאת רשאי בית הדין למנות מומחה נוסף מקום שהראשון אינו עונה על השאלות כפי שהוצגו בפניו. אולם פסילה לחלוטין של חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית הדין ומינוי מומחה אחר תחתיו, דורשת הנמקה (דבע מט/ 166-0, בן ציון אוסקר נ. המוסד, פדע, כא, 234). כאמור, במקרה הנדון לאור האמור בחוות דעת המומחה תוך עיון בהחלטת בית הדין מיום 6.12.95והשאלות שהוצגו בפני המומחה, לרבות האמור בסיכום טענות התובע, לא מצאתי כל עילה לפסול חוות דעתו ולמותר לציין, כי אם ביקש התובע לפסול חוות הדעת היה עליו לעשות כן עוד בטרם הגיש סיכום טענותיו, ובמקרה הנדון קיים פער זמנים רב בין הגשת חוות הדעת והגשת סיכום טענות התובע. .6אם כי חוות דעתו של המומחה הינה קצרה ואינה מפרטת בהרחבה הרקע העובדתי והמסמכים הרפואיים שהיו בפני המומחה אולם, חוות הדעת מנמקת מסקנותיה תוך ציון החומר הרפואי שהיה בפני המומחה ותוך נימוק לשלילת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לתנאי עבודתו של התובע לרבות שלילת קיום "מחלת מקצוע". באשר למחלת מקצוע מתוך קריאת חוות הדעת עולה, כי לא התמלאו בתובע מלוא התנאים הנדרשים להכיר בליקוי כ"מחלת מקצוע" בהתאם לאמור בפיסקה 7לחלק ב' בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי }ביטוח מפני פגיעה בעבודה{ תשי"ד - .1954פסק דין מקיף בענין הנדון ניתן בדבע נה/166- 0המוסד לבטוח לאומי נ. אייל ברששת, מיום 28.11.96(לא פורסם). נפסק, כי בחינת התנאים לקיומה של "מחלת שמיעה" כ"מחלת מקצוע" הינן בחלקן אינדיווידואליים, היינו, הנזק לאזן הפנימית והקשר הסיבתי ובחלקן הם נוגעים למצב במקום העבודה (סעיף 20לפסק הדין). עוד מציין בית הדין, כי ההכרעה בענין שיטת המדידה של מפלס הרעש ב"מחלת שמיעה" אינה גורעת דבר מהצורך בקיום כל היסודות העובדתיים והמשפטיים האחרים להכרה במחלה של עובד כ"מחלת שמיעה". במקרה שלפנינו המומחה מציין, כי לא מדובר ב"מחלת מקצוע" הן בשל מידת ליקוי השמיעה והן בשל חוסר הקשר הסיבתי בין המחלה לרעש במקום העבודה. .7לאור חוות דעתו החד משמעית של המומחה, כאשר חוות דעתו מנומקת, לא מצאתי כל מקום שלא לקבל האמור בה. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא, כי המחלה בליקוי השמיעה בו לקה התובע אינו נובע מעבודתו ועל כן אין הוא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995ודין התביעה להידחות. .8זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.רפואהמומחה רפואימומחהבית הדין לעבודה