קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזגן לא מקרר בבית: בתאריך 24/6/2002 רכש התובע מטרקלין חשמל (להלן: "הנתבעת"), מזגן מסוג "מנהטן תדיראן" בעל נפח של 3.5 כ"ס. תמורת המזגן שילם התובע סך 6,060 ₪, וכן 1,700 ₪ עבור התקנתו. המזגן הותקן בביתו ביום 8/7/2002. כעבור יומיים, הבחין שהמזגן אינו מקרר. הודיע לחברה, וביום 2/8/2002 הגיע טכנאי שירותי אשר קבע שהמזגן תקין. התובע פנה לחנות הנתבעת וציין בפניהם, כי אין הוא מעוניין במזגן. טכנאי שירות נוסף הגיע לביתו, ולאחר שבדק המזגן, אף הוא חיווה דעתו שהמזגן תקין. בדיון שנערך ביום 10/7/2003 העיד התובע בעצמו וחזר על טיעוניו לעיל. התובע חזר על דרישתו להחלפת המזגן. נציגת טרקלין גב' אנג'לינה העידה, שללקוח סופק מזגן יותר גדול מהמזגן שנדרש על ידו, מאחר והמזגן המבוקש לא היה במלא, סופק המזגן הנדון ללא תוספת מחיר, באריזתו המקורית לרבות תעודת אחריות של חברת אמפא. לדבריה, גם בבדיקה השלישית נמצא שהמזגן תקין, מכיוון שלא נמצאה כל תקלה במזגן, לא היתה כל סיבה להחליף אותו. ביהמ"ש החליט שמנהל הנתבעת בעכו, מר דוד בנדל יערוך ביקור בביתו של התובע, תוך שהצדדים ידווחו לביהמ"ש על תוצאות הביקור. מדו"ח הביקור של נציג הנתבעת עולה, שהמזגן תקין ומקרר ללא תקלות. התובע ציין במכתבו, שהביקור של נציג הנתבעים בוצע בהתראה קצרה, למשך פרק זמן מועט בן 10 דקות בלבד, התובע אינו שבע רצון מהביקור, וגם לא מתוצאותיו. ביהמ"ש יצא ביום 10/9/2003 לביקור בבית התובע ע"מ להתרשם מפעולת המזגן. לביקור נילוו גב' אנג'לינה, מנהל הסניף בעכו מר דוד בנדל ומר יואל סולמי. מטעם התובע נכחה רעייתו גב' סמדר עזריה. ההתרשמות מתוארת בפרוטוקול הביקור. דיון התביעה בפני בגין רכישת מזגן ביתי. בעוד התובע טוען, כי המזגן אינו מקרר, טועינם נציגי הנתבעת, שהמזגן תקין ופועל ללא דופי. חרף ממצאי הביקורים של נציגי הנתבעת, שלא הצביעו על תקלה כלשהיא, ערך ביהמ"ש ביקור במקום ע"מ להתרשם מתקינות המזגן. התרשומתי מפעילות המזגן מפורטת בפרוטוקול. אין לי ספק, כי התובעים מרגישים פחות טוב, לעומת המצב הקודם. הסבר אפשרי לכך, נעוץ בעובדה שהמזגן הקודם, היה רצפתי, קרוב לחדרים לרבות המטבח, ואילו המזגן הנוכחי, מקרר רק חלק מהדירה, לאור היותו מזגן עילי. למזגן הקוםד היה פיצול לאחד מחדרי השינה באופן ישיר בניגוד למזגן החדש. השאלה, האם זכאי התובע לדרוש החלפת מוצר אם הוא תקין, ובאילו תנאים. ס' 13(א) לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") קובע באשר לבדיקת הממכר: (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. תנאי זה בוצע ע"י התובע, כאמור, הודיע לחברה כעבור יומיים משנוכח לדעת כי לטעמו המזגן אינו מקרר. באשר להודעה על אי התאמה קובע חוק המכר בס' 14(א): (א) על הקונה להודיע למוכר על אי התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. בעניינו של התובע, המזגן הופעל ונבדק עם התקנתו בבית. התובע הודיע על כך לחברה שקיימת בעיית קירור של המזגן תוך יומיים. האם קיימת אי התאמה? אי התאמה מוגדרת בחוק מס' 11. החלופה המתאימה לענייננו היא ס' (5): "נכס שאינו מתאים בחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". בין התובע לנתבעת הוסכם, גם אם מכללא כי פעולת המזגן אשר רכשו לא תהיה פחות טובה מזה הקיים. התובעים ביקשו לשפר את מצבם ולא להרע אותו. האם מדובר על הטעיה, כמשמעותה לפי ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973? לאמר: 15. הטעיה מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החזוה;לעניין זה, "הטעיה" לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. המוכרים לא גילו לקונה, השוני בתפוקה שבין מזגן רצפתי לבין מזגן עילי. ובמיוחד את ההבדל כאשר מתבטל המעבר בין הסלון לחדרי הבית, מחובתם של המוכרים להסביר ההבדל והמשמעות בין שני סוגי המזגנים. יתר על כן, הקונה ביקש מזגן מסוג אחר, אך מאחר והסוג המבוקש לא היה במלאי, הוצע המזגן הנוכחי, שהוא יותר גדול, אם כי ללא תוספת במחיר. המוכרים לא היו תמי לב לחלוטין כלפי הקונה, בכך שלא גילו את העובדות אודות המזגן שסיפקו לקונה. או כדבריו של פרופ' דויטש: "חובת תום הלב של המוכר המסחרי רחבה יותר, במקרים בהם הרוכש הוא צרכן, שרכש נכס למטרות של שימוש אישי, ביתי או משפחתי... חובות הגילוי בסעיף 15 סיפא לחוק החוזים רחבות יותר בחוזים צרכניים מאשר בחוזים עסקיים, וזאת משתי סיבות: האחת, הטעיה כוללת גם אי גילוי עובדות שהיו על הצד השני לגלות לפי דין, נוהג ונסיבות. הדינים הצרכנים מטילים חובות גילוי מיוחדות, שאי קיומן עשוי לשמש בסיס להטעיה חוזית. האחרת, כאשר הלקוח הוא צרכן מתבקשות חובות גילוי רחבות יותר מכח הנסיבות והנוהג" (ס. דויטש, דיני הגנת הצרכן, כרך א', תשס"א - 350-351). הסעד בגין הטעיה עפ"י חוק החוזים (חלק כללי) הוא ביטול החוזה. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, קובע דין לפיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון. אולם כאשר התובע היה צרכן, ניתן הפיצוי כדבר שבשגרה ובהיקף ניכר יותר. חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981, קובע בס' 4 חובת גילוי לצרכן: "(א) עוסק חייב לגלות לצרכן - (1)כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס; (2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל; (3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על השירות". בהתאם לאמור לעיל, המוכרים לא גילו תכונות שידועות להם, עקב היות המזגן עילי. כמו כן, לא גילו פרטים מהותיים באשר לאופן תפוקתו של המזגן. דבר שהצטבר כתכונה שגרמה לתובע להרגיש פחות טוב עם המזגן שנרכש מהנתבעת. סביר להניח, שאם היו המוכרים מתדרכים את הקונים, מסבירים להם את היתרונות והחסרונות של המזגן, והשכלות שיש למזגן עילי לעומת מזןג רצפתי מפוצל - התובע לא היה בוחר במזגן זה. "הספקת מידע נוכן עשויה לתעל צרכנים למוצר הטוב ביותר בשבילם.. כמו כן, יש ערך לחובת הגילוי עד רמה מסויימת אך לא מעבר לכך. פתרון מסוים לבעיה זו, הוא הרחבת חובת הגילוי, כך שתכלול גם את החובה לוודא שהצרכן, קלט והבין את המידע שנמסר לו" (ס. דויטש, שם ע"ע 153-152). לדעת דויטש בספרו לעיל, כבוד האדם כולל גם את עקרונות היסוד של הגנת הצרכן (שם, 644). וכי יש מקום לפרשנות שתגדיר את זכויות הצרכן כזכויות חוקתיות הנובעת מכבוד האדם וחירותו (ס. דויטש, "השפעת חוקי היסוד על דיני הגנת הצרכן" מחקרי משפט י"ב(2) 253, 367). נציגי הנתבעת התעקשו שלא להחליף את המזגן משום שהוא תקין ועובד כשורה. התעקשותם לטעמי במקרה זה, מוגזמת וגם מבחינת יחסי אנוש רגילים וגם מבחינת יחסי ספק - לקוח - צרכן, מוטב היה לולא התעקשו, הבינו ללבו של התובע ומחליפים את המזגן. לאור האמור לעיל, קובעת אני שהמוכרים הפרו את האמור בסעיפים לעיל. התובע הודיע במועד על אי התאמה ומן הדין היה להיעתר לבקשתו, לבטל את העיסקה מיד לפרק את המזגן ולהשיב לו את כספו. הסעד המתבקש הוא ביטול העיסקה, והתובע זכאי להשבת כספו בניכוי התקופה בה המזגן היה ברשותו. שכן, התובע הפיק תועלת מן המזגן גם אם לא עפ"י רצונו. הנתבעת תפרק על חשבונה ותחזיר אליה את המזגן שבדירת התובע בתיאום עמו. הסכום שתחזיר הנתבעת לתובע בגין המזגן עצמו הוא 5,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, והסכום אשר שילם עבור ההתקנה עם הצגת הקבלה בגין כך. פרוק המזגן והתשלום ייעשו באופן הדדי במועד שייקבע בתוך 60 יום מהיום. כמובן מאליו פתוחה הדרך בפני הצדדים להגיע להסכם אחר אשר יביא לכך כי בביתו של התובע יהיה מזגן אשר יענה על צרכיה ורצונותיה של המשפחה. מזגןמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)