מימון סלילת כבישים ומדרכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון סלילת כבישים ומדרכות: 1. עובדות המקרה. התובעת היא מועצה מקומית, והנתבעת היא הבעלים הרשום של חלקות 23, 43, 47 ו- 49 בגוש 11321 בזכרון יעקב. התובעת סללה כבישים ומדרכות ברח' יאיר בזכרון יעקב (להלן: העבודות), והטילה על בעלי הנכסים הגובלים תשלומי חובה, דהיינו השתתפות מלאה בעלות העבודות. הנתבעת טענה כי אין עליה חובה לשלם את הסכומים הנטענים, ועל כך המחלוקת. התביעה המקורית כללה בקשה לחייב את הנתבעת בתשלום עבור חיובי מים, בנוסף לדמי השתתפות בסלילת הכבישים, אך הצדדים הגיעו להסדר פשרה חלקי הכולל הסדר דיוני, לפיו תוותר התובעת על תביעתה בגין חיובי מים כמפורט בכתב התביעה, בסך של 61,877 ש"ח כערכם ביום התביעה. באשר להיטל הכבישים, הצדדים הסכימו כי פסק דינו של ביהמ"ש ינתן על בסיס כתבי הטענות, התצהירים, המסמכים וסיכומי הצדדים, ללא חקירות נגדיות. המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לאופן החישוב של תשלומי החובה המגיעים מאת הנתבעת, בגין העבודות , לנפקות ההפקעה של חלק מחלקות הנתבעת, והנתבעת העלתה גם טענות עובדתיות בדבר תוצאות החישובים, גם לשיטתה של התובעת, וכן טענות כי בחלקה 23 בוצעו עבודות של הרחבת כביש בלבד ולא סלילה חדשה. 2. התובעת הגישה לבית המשפט תצהירי עדות ראשית, וכן חוות דעת של המודד ירחמיאל גולדשמיט (להלן: ירחמיאל) , לפיה , בדק את אורך החזיתות של החלקות הגובלות בצד מערב של רחוב יאיר ורחוב לח"י, והגיע למסקנה כי אורך החזית של חלקה 23 הוא 125 מ' בקירוב, אורך החזית של חלקה 43 הוא 40 מ', אורך החזית של חלקה 47 הוא 45.8 מ' ואורך החזית של חלקה 49 הוא 80 מ' בקירוב. ירחמיאל אף צירף מפה לחוות דעתו. מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון אלי רובינשטיין הגיש תצהיר ובו פירוט התוכניות שפורסמו והחלות על האזור נשוא התביעה, וכן צירף מפות והודעות שונות שניתנו. מהנספחים לתצהירו עולה כי הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון הודיעה על הפקעה של חלק מחלקות 43, 47 ו - 49 בגוש 11321. מהנדס התובעת צבי אורן הגיש תצהיר עדות ראשית ופירט את סך ההוצאות שהוצאו על ידי התובעת בגין העבודות, וצירף לתצהירו פרוטוקולים של התובעת, אומדן תקציבי שערכה התובעת לפני ביצוע העבודות, דפי חישוב מפות ועוד. מתצהירו עולה כי הרחבת הכביש ברחוב יאיר עלתה 18,117.70 ש"ח, והמחיר לכל מטר אורך של חזית ברחוב יאיר היה 183.01 ש"ח, סלילת המדרכות עלתה 96.66 ש"ח למטר אורך, והמחיר של סלילת כביש חדש ברחוב יאיר עמד על 679.78 ש"ח למטר אורך. 3. סעיף 5 לחוק עזר לזכרון יעקב בדבר סלילת רחובות (להלן: חוק העזר), אשר פורסם בקובץ תקנות 814 בעמ' 1704 ביום 31.6.58 קובע: "שיעור דמי השתתפות וגבייתם: בעלי הנכסים הגובלים רחוב שבו נסלל כביש, לפי חוק עזר זה, ישתתפו בהוצאות סלילתו, כדי 100%. סכום השתתפותם זה יחולק ביניהם ביחס לאורך חזיתות נכסיהם הגובלים את הרחוב, וישולם למועצה, על ידי כל אחד מהם, מייד עם השלמת הסלילה. ואולם אם נסלל הכביש שלבים שלבים, רשאית המועצה לגבות מכל אחד מבעלי הנכסים, מייד עם השלמת כל שלב, את סכום השתתפותו בהוצאות אותו שלב, או השלבים שהושלמו לפניו, בשיעור האמור". התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא הוצאותיה בגין סלילת הכביש על פי אורך החזיתות של החלקות שבבעלותה, ואילו הנתבעת קובלת על שיטת החישוב בטענה כי היא אינה הוגנת, נטולת בסיס שיויוני ובלתי צודקת. לא בכדי, טוענת הנתבעת, מחייבות מרבית הרשויות המקומיות את תושביהם לפי שיטה אחרת, ביחס לשטח הקרקע ו/או נפח הבנוי עליה. יש ממש בטענה זו, אלא שבית המשפט אינו יכול לעצמו מחוקק, ואין לו סמכות לשנות את אופן החישוב ,בניגוד לדין החל בעניין זה. החלטות התובעת בדבר הסלילה, התבססו על ההנחה כי תוכל לגבות את מלוא דמי ההשתתפות על פי חוק העזר הקיים, ואין לנתבעת זכות מוקנית לבקש בדיעבד שינוי משמעותי זה, אשר עלול לפגוע גם בחישוב התקציבי של התובעת, רשות ציבורית, אשר תקציבה נועד לרווחת כל תושביה. מדובר באקט מינהלי אשר לגביו פועלת חזקת התקינות, ולא באקט עונשי. (ראה ע.פ. 847/78 סואעד ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד לה' (1) עמ' 678). מי שמבקש לסתור מוטל עליו הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון נסתרת החזקה ע"י העובדות. "זו כמובן הנחה הניתנת לסתירה, אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נתסרת על ידי העובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה". (ראה ברע"פ 1088/86 מחמוד ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מד' (2) עמ' 417 בעמ' 419). כן ראה בג"צ 139/79 אריש נ' שר הפנים והמשטרה ואח' פ"ד לג' (2) 378 בעמ' 380: "אין אנו יודעים אם הועדה אמנם התכנסה ודנה בעניינו של עותר בשעה היעודה, ושמא התאחרה, ואולם באין ראיה שאחרה את המועד ופעלה אחר פקיעת סמכותה, מן הראוי להעמיד החלטתה בחזקת כשרות לפי הכלל OMNIA PRAESUMUNTUR RITE ESSE ACTA". ראה גם ע"א 630/97 הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה נ' שיר הצפון פ"ד נב' (3) עמ' 399 בעמ' 404: "לענין זה יפים דבריו של פרופ' ב. ברכה בספרו משפט מנהלי (כרך א) (4), בעמ' 35: "עקרון חוקיות המנהל הוא האלף - בית של המשפט המנהלי. רשות מנהלית נהנית אך מאותם סמכויות שהוענקו לה מכח הדין, ללא הוראת הסמכה בת תוקף אין בכוחה של הרשות לפעול. הדין הוא אבי המולידה של זו, ואין לה אלא מה שהראשון קצב לה. התיימרה הרשות לחרוג מהתחום המוקצב, יוצאת היא מתחום הכרתו של הדין, ומבחינתו של זה מעשיה כמותם ולא היו. והרי לך, בקליפת אגוז, עקרו של המשפט המנהלי". 4. נשאלת השאלה מהי היא נפקות ההפקעה של חלק מחלקות התובעת, הן לעניין אורך החזיתות, והן לעניין חישובים של השטחים שהופקעו כגובלים. לעניין זה נתבקשו הצדדים להשלים את סיכומיהם. הנתבעת הפנתה את ביהמ"ש לע.א. 366/95 (חי') עיריית חיפה נ' למאם פאוזי, דינים מחוזי, כרך כו' (5), עמ' 95, שם נקבע על פי כב' השופט סלוצקי: "כן מקובלת עלי טענת ב"כ המערערת כי להחשיב כנכסים הגובלים את החלקות שעליהן נסללים הכביש או המדרכה, המהווים את הכבישים והמדרכות עצמם". יתר על כן , טוענת הנתבעת כי משהופקע חלק מהחלקות מידי הנתבעת, היא חדלה מלהיות הבעלים שלהם, ולכן אין לחייבה כבעלים של נכסים גובלים בגין החלקות המופקעות, ואין להחשיבן לצורך חיובה בדמי ההשתתפות. הנתבעת טוענת כי התובעת, כרשות ציבורית, צריכה לפעול בתום לב, בהגינות וביושר, תוך שיוויון, בסבירות וללא שרירות. התובעת טוענת לעניין זה כי היא פועלת לענין חוק העזר, כי אורך החזיתות נותר כמפורט בתצהירו של מהנדס המועצה מר צבי אורן, וכי אין נפקות להפקעה. בנוסף לכך טוענת התובעת כי טענות הנתבעת לענין ההפקעה לא הוכחו. הדין עם התובעת, אם כי נראה כי יש ממש בתחושתה של הנתבעת כי אופן החישוב אינו צודק. לא בכדי חוקקו רשויות מקומיות רבות חוקי עזר חדשים בנוסחים שונים, המחייבים השתתפות של בעלי נכסים גובלים על פי שטח הנכסים ולא על פי החזיתות, שהרי בין השאר משנה ההפקעה את שטח הנכסים אך לא את אורך החזית, בהכרח. משנותר אורך החזית בעינו, רשאית התובעת לדרוש השתתפות הנתבעת עפ"י מידה זו, ללא קשר להפקעה. מאחר שאין כל טענה ו/או ראיה לאי חוקיותו של חוק העזר, נדחות כל טענות הנתבעת בענין זה. 5. הנתבעת טוענת כנגד חישובי התובעת כי קיימים אי דיוקים באורך החזיתות של הנתבעת, אך לא המציאה חוות דעת מטעמה לענין המידות הנטענות. לאחר שבחנתי את חוות דעתו של ירחמיאל, ואת אופן החישוב שוכנעתי כי אין ממש בטענות הנתבעת לעניין זה. הנתבעת התעלמה מכך שאורן חישב את החזית בחלקה 23 ביחד עם חלקה 49, ובחלקות אחרות חישב פחות מהנתון המקסימלי. המצהירים מטעם התובעת לא נחקרו, ואינני רואה להתערב באופן החישוב, לאחר שמבדיקה שטחית עולה כי החישוב אינו בהכרח לרעת הנתבעת. הנתבעת טוענת כי חוייבה להשתתף במלוא העלות של הרחבת הכביש, ואין מקום לחייבה בגין עבודות אלה, ואולם ההגדרה של סלילת רחוב בסעיף 1 לחוק העזר היא רחבה ביותר, ואינה מוציאה מן הכלל הרחבה. סעיף 2 לחוק העזר פוטר מהשתתפות בהרחבת כביש רק על אותו חלק מהכביש שנסלל על מדרכה שנבנתה בעבר, אך אינו פוטר בעלי נכסים מהרחבה אחרת. לכן , אני רואה לדחות את טענת הנתבעת כי היא פטורה מתשלום דמי השתתפות בגין הרחבת הכביש, בהעדר ראיות לכך שכביש הורחב במקום מדרכה שנבנתה בעבר. לפיכך, יידחו טענות הנתבעת גם בעניין זה. 6. החלטה. לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 289,077 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.12.94 ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות הענין, נוכח האמור בסעיף 4 דלעיל, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.מימוןכביש