קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות בעקבות תאונה במילואים:   א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 13.5.01.   ב. עובדות: המערער יליד 1931, המערער נפגע במהלך שירות מילואים פעיל בסוף חודש אוגוסט 1979. המערער נפל ממשאית ונפגע בכף ידו הימנית. ועדה רפואית מיום 3.6.82 קבעה למערער נכות בשיעור 10%. בתאריך 19.7.95 המערער אושפז המחלקה האורטופדית של המרכז הרפואי סורוקה נותח ובוצע קיבוע של המפרקים הסובטלרים. בעקבות הניתוח נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 50% נכות שהוארכה ע"י ועדות רפואיות שדנו בענינו של המערער.   ביום 14.4.99 קבעה ועדה רפואית את נכותו של המערער בשיעור % 28 . 20% בגין קיבוע משולש בקרסול ימין לפי פרט 49 (2) 1 III ו- 10% נכות בגין הגבלה בתנועת הקרסול, לפי פרט 48 (3) א II המערער ערער על החלטה זו לועדה רפואית עליונה שדחתה את ערעורו.   המערער ערער על החלטה זו לבית משפט זה.(ע"א 2737/99) כב' השופט פורת, סגן הנשיא, קבע בפסק דינו: "א. הערעור נדחה בכל הקשור לקרסול ולכף הרגל. ב. הערעור מתקבל לענין הנזק התחושתי והצלקות ובהתאם לזאת מוחזרת לטבלת הפגימות דרגת נכות של 1% עפ"י המבחן בפרט 32 (3)א I - 1%, בגין פגיעה חלקית קלה של העצב הפרונלי השטחי מצד ימין. כן מתווספת דרגת נכות של 1% מותאמת בגין הצלקות. שני הפריטים המוספים הם לצמיתות." (עמ' 5 לפסק הדין מיום 27.3.00)   המערער פנה שוב לועדות רפואיות שונות. ועדה רפואית, לפי תקנה 9, התכנסה ביום 4.1.01 קבעה למערער נכות בשיעור של 20.6%. 10% בגין הקרסול לפי פרט 49 (3)- קשיון נוח של הטרזוס. 1% בגין פגיעה חלקית קלה מאד של עצב פרונאלי מימין לפי פרט 32 (3) א I 1% בגין צלקות (מותאם) לפי פרט 75 (1) 10% בגין דליות ברגלים עם בצקות לאחר ניתוח קרסול לפי פרט 11 (ג) ב' הועדה ביטלה את הסעיף הקובע הגבלה בתנועת הקרסול "מאחר ולא נמצאה מגבלה כזו" (עמ' 1 לפרוטוקול הועדה מיום 4.1.01)   על החלטה זו הגיש המערער ערעור לועדה רפואית עליונה. הועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 13.5.01 וקבעה: "לסיכום- מבחינה אורטופדית הנכות שקיבל משקפת נכונה את מצבו והערעור נדחה. ... הועדה מאשרת מבחינה נוירולוגית את הנכות שנקבעה בועדה מדרג ראשון והערעור נדחה...." (עמ' 1 לפרוטוקול הועדה מיום 15.5.01) ג. לטענת המערער, מסקנות הועדה הרפואית העליונה סותרות את הממצאים הרפואיים שעמדו בפניה. עוד טוען המערער כי "כל הממצאים הרפואיים הצביעו על הגבלה ונזק בקרסול והועדה נשוא הערעור, אישרה החלטה שרירותית של הועדה הרפואית המחוזית שקבעה בהודעתה למערער כי "אינה קיימת נכות בגין הגבלה בקרסול ימין" (ס' 3 להודעת הערעור) בנוסף טוען המערער כי הועדה הרפואית העליונה לא התייחסה לצילום הרנטגן שנעשה למערער ביום 6.5.01 ולצילום רנטגן שנעשה למערער ביום 26.1.99.   לטענת המשיב, הועדה עיינה בצילום קרסול וכף רגל ימין מ- 6.5.01 , ומצאה כי המערער אחרי "טריפל ארטרודיס" עם חיבור טוב, ותוצאה רנטגנית טובה מאד של הניתוח. כן עיינה הועדה בתוצאות בדיקת ה- CT ובחוות דעתו של ד"ר מוזס. עוד טוען המשיב כי "עיון בממצאי הבדיקה הקלינית ותוצאות צילומי הרנטגן וה- C.T , מצביעים על כך כי צדקה הועדה הרפואית העליונה בקביעותיה"(ס' 13 לתגובת המשיב) בנוסף טוען המשיב כי מעיון בממצאי הבדיקה ניתן ללמוד על תנועות קרסול ימין מלאות ותקינות, כך שאין מקום לקביעת נכות בגין הגבלה בתנועות או קיבוע משולש בקרסול ימין, ואילו חוסר התנועתיות מצדיק נכות בגין קשיון כפי שאכן קבעה הועדה.   ד. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. הועדה הרפואית העליונה קבעה: "צילום קרסול וכף רגל ימין מ- 6.5.01- מ.א. טריפלר טרודניס עם חיבור טוב ותוצאה רנטגנית טובה מאד של הניתוח. - יש לציין שעדין רואים את איזור מפרק טאלוקנקואלי שכנראה איננו מחובר לכל רוחבו. C.T קרסול ושורש כף הרגל מ- 24.4.01 - ממצאים כנ"ל. הועדה עיינה במכתבו של ד"ר מוזס מ- 20.12.99. בבדיקה: מתהלך בצליעה קלה, נעזר במקל הליכה... תנועות קרסול ימין מלאות ותקינות אם כי מוסר על כאבים בעת התנועות. אין תנועתיות במפרק הסובטלארי. קיימת רגישות למישוש. לסיכום: מבחינה אורטופדית הנכות שקיבל משקפת נכונה את מצבו והערעור נדחה.   מבחינה נוירולוגית- הנבדק מוסר על ירידה בתחושת מגע ודקירה בכף רגל ימין מפרק הקרסול ומטה כולל גב וכף הרגל, ישנן תנועות בפרק הקרסול. תקינות החזר הקרסול ימני מופק בצורה קלה ביותר. הועדה מאשרת מבחינה נוירולוגית את הנכות שקבעה ועדה מדרג ראשון והערעור נדחה" (עמ' 1 לפרוטוקול הועדה מיום 13.5.01)   הועדה פירטה בפרוטוקול הדיון את ממצאי בדיקתה הקלינית לפיה המערער מתהלך בצליעה קלה, נעזר במקל הליכה. הועדה הוסיפה וציינה כי תנועות קרסול ימין מלאות ותקינות, אם כי המערער מוסר על כאבים בעת התנועות. לסיכום קבעה הועדה כי אין רגישות במפרק הסובטלרי וקיימת רגישות למישוש. הועדה הרפואית שהתכנסה ביום 4.1.01 ביטלה את הסעיף הקובע הגבלה בתנועת הקרסול, מאחר ולא נמצאה מגבלה בקרסול בבדיקתה. ד"ר ג' מוזס, מנהל יחידת כתף קבע בחוות דעתו מיום 5.7.99: " לפיכך הנני ממליץ לקבוע למר סזנה עמנואל אחוזי נכות כדלקמן: 30% נכות בגין אי התאחות עצמות הטארסוס כתוצאה של נסיון לארטרודזה עם השפעה על כושר התנועה בצורה קשה מאוד- לפי הסעיף ד- 4- 47 10% נכות בגין הגבלה בתנועות קרסול ימין בגלל שינויים ניוונים במפרק הקרסול - לפי הסעיף א'- 3- 48 ... 10% נכות בגין שיתוק חלקי בצורה קלה של עצב הפרונאלי מצד ימין - לפי הסעיף I -א - 2- 32 ." (עמ' 4 לחוות הדעת)   ד"ר מוזס מסתמך בחוות דעתו על תוצאות בדיקת C.T שבוצעה ביום 8.6.99, על בדיקת מיפוי עצמות שבוצעה ביום 1.6.99 ועל בדיקה אלקטרופיסיולוגית מיום 30.5.99. ד"ר מוזס קובע כי בצילומי הרנטגן הודגמו סימנים של אי חיבור ואנקילוזה באזור קיבוע בין כל עצמות הטארסוס, שינויים ניוונים במפרק הקרסול וכמו כן שינויים ניוונים בעמוד השדרה המותני (עמ' 4 לחוות הדעת בפרק "סיכום ומסקנות")   הועדה הרפואית העליונה שהתכנסה ביום 13.5.01 התבססה על ממצאים עדכניים יותר צילום קרסול וכף רגל ימין מיום 6.5.01 ובדיקת C.T קרסול ושורש כף הרגל מיום 24.4.01. ממצאי בדיקות אלה, כפי שמציינת הועדה בפרוטוקול הדיון, מראים על "מ.א. טריפלר טרודנס עם חיבור טוב ותוצאה רנטגנית טובה מאד של הניתוח" (עמ' 1 לפרוטוקול הועדה מיום 13.5.01) הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית. לאור כל הממצאים הללו קבעה הועדה כי הנכות שקיבל המערער משקפת את מצבו.   יחד עם זאת גם הועדה מצאה בבדיקותיה כי כאמור "עדין רואים את אזור מפרק טאלוקנקואלי שכנראה אינו מחובר לכל אורכו" לא ברור אם ממצא זה, גם לאור ממצאי הועדה האחרים נלקח בחשבון בקביעת אחוזי הנכות.     ה. סוף דבר: הדיון יוחזר לועדה הרפואית העליונה לבדיקה מחודשת ולחוות דעת מחודשת.   אין צו להוצאות. צבאנכותמילואים