קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מעגלת טרקטור: 1. התובע מס' 1 (להלן: "התובע") יליד 10.3.78 נפגע ביום 5.7.93 בתאונת דרכים בעקבותיה נגרמו לו נזקי גוף, בגינם הוגשה תביעתו זו המונחת בפניי. התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע לאחר שנפל מעגלה שהיתה רתומה לטרקטור, אל מתחת לגלגלי העגלה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל ונפגע התובע בכל חלקי גופו ואושפז בבית החולים האזורי לגליל המערבי בנהריה החל מיום 5.7.93 ועד לשחרורו ביום 23.7.93. בהמשך אושפז פעם נוספת מיום 1.8.93 ועד 3.8.93. 2. מאחר ואין חולקין כי מדובר בתאונת דרכים במשמעות חוק הפלת"ד, שאלת האחריות אינה עומדת על הפרק וטענות הצדדים התמקדו בשאלת היקף הנזקים בלבד. אף לעניין שיעור הנכות הרפואית, אין הצדדים חלוקים. לפי קביעת המל"ל, המהווה קביעה על פי דין במשמעות סעיף 6ב לחוק הפיצויים, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 19% כלהלן - 10% נכות בגין בעיות נשימה וריאות וכן 10% בתחום הפסיכיאטרי. 3. המחלוקת בין הצדדים התמקדה כאמור בשאלת היקף הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה, כאשר מחד הציג התובע תיאורים מוגזמים ומופרזים לגבי מצבו, שאינם תואמים את המציאות, ומאידך ניסתה הנתבעת להמעיט מערכה של הפגיעה ולהפחית מחומרתה. 4. ראש וראשון טענו הצדדים לעניין הנכות התפקודית. התובע טען כי בעקבות התאונה ובשל הבעיות הרפואיות מהן הוא סבל, נבצר הימנו לחזור למעגל העבודה והוא למעשה מחוסר כל יכולת עבודה כיום, וסמוך על שולחן הוריו המפרנסים אותו ודואגים לכל צרכיו. בעדותו בפניי סיפר אביו של התובע (הוא התובע מס' 2) כי הינו קבלן לביצוע עבודות רעפים העוסק בתחום זה יחד עם ילדיו. לדבריו, כל הניסיונות שעשה התובע על מנת להשתלב בעסק המשפחתי כשלו, לאחר שלא עלה בידו לבצע משימות פשוטות, מאחר ומייד חש ברע וחדל מלעבוד (ראה עמ' 5 שורה 11 לפרוטוקול וכן עמ' 6 שורה 17). בסיכומיו טען ב"כ התובע כי לאור מצבו של התובע וחוסר יכולתו לפרנס עצמו, הרי שהנכות התפקודית גבוה מנכותו הרפואית ועומדת על שיעור 40% לכל הפחות. 5. ייאמר מייד כי טיעוניו אלה של התובע נועדו לכשלון. על אף התיאורים המוגזמים אודות חוסר יכולתו לבצע משימות קלות ופשוטות, הציגה הנתבעת קלטת וידאו נ/5 שצולמה ביום 23.12.97 המתעדת את התובע כשהוא מטפס בקלילות על גג בניין לצורך התקנת רעפים. ניתן להבחין בקלטת בבירור כי התובע אינו סובל מכל מגבלה בביצוע עבודתו וכי הוא משתלב היטב בצוות העבודה העוסק בהתקנת הרעפים. תחילה טען התובע מס' 2 (אביו של התובע) כי הצעיר שנראה בקלטת עובד במרץ, אינו התובע אלא אחד מבניו האחרים העובד יחד עמו ודומה בחזותו דמיון רב לתובע. לנוכח טענה זו, שהועלתה אגב כשהעד תחת אזהרה, נדחתה ישיבה ההוכחות על מנת שאותו אח יזומן לבית המשפט. בהופעתו בפניי התרשמתי כי אין דימיון בינו לבין התובע, וכי טענות התובע לעניין זה שקריות ומשוללות כל יסוד ואחיזה במציאות. מסקנתי על כן היא, כי הבחור הצעיר הנראה בקלטת הוידאו (נ/5) הינו התובע בעצמו, הוא ולא אחר. התנהגותו השקרית והפסלוה של התובע מס' 2 אשר לא נרתע מלעמוד בבית המשפט, קבל עם ועדה, ולשקר במצח נחושה תוך העלאת טענות סרק בדויות, מבלי הניד עפעף, ראויה לגינוי והוקעה. שקלתי באם יש מקום להעביר את הטיפול בעדות שקר זו לרשויות המוסמכות. לפנים משורת הדין אני נמנע מלעשות כן. בסיכומי טענותיו, משהבין ב"כ התובע כי לא יוכל להמשיך ולתמוך בהכחשה הגורפת של שולחו, העלה טענה חדשה לפיה מדובר בקלטת שצולמה במהלך יום עבודה אחד בלבד. לדבריו, באותו מועד אקראי, ניסה התובע ככל יכולתו להשתלב בעבודה, כפי שהעיד אביו אך לא עלה בידו להתמיד בכך. רצה הגורל ודווקא באותו יום הגיע חוקר הנתבעת על מנת להנציחו במצלמתו כשהוא עובד. טענה זו דינה להדחות וטוב היה אילולא הועלתה כלל. התשובה המתחמקת והשקרית שהעלה התובע לאחר הצפיה בקלטת באולם בית המשפט, כאילו מדובר באח אחר התבררה כטענת בדים המערערת את אמינותו עד יסוד. המוצא שבאמצעותו מבקש עתה בא כוחו לחלצו מן המבוך שאליו נקלע אינו משכנע ואינו רציני. יתר על כן, הטענה כאילו מדובר באחת הפעמים בהם ניסה התובע בכנות להשתלב בעבודה ללא הועיל וללא הצלחה יתרה, אינה עולה בקנה אחד עם הצילומים שבקלטת בהם נראה התובע מדלג בקלילות על הגג ומבצע ללא קושי ניכר עבודות הכרוכות במאמץ פיזי בלתי מבוטל. 6. הנתבעת מצדה טענה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מן הנכות הרפואית שנקבעה לו. לדבריה, סבל התובע ממגבלות ובעיות בתחום הפסיכיאטרי עובר לתאונה ולכן אין לייחס את הנכות שנקבעה לו בתחום זה לאירוע נשוא הדיון. לגבי דידה, יעידו על כך הישגיו הנמוכים בלימודים וכן העובדה שאצל אחותו נתגלו בעיות בתחום הפסיכיאטרי. אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת שכן הישגים נמוכים בלימודים אין בהם בהכרח כדי להצביע על בעיה פסיכיאטרית. כך גם העובדה שאחותו של התובע סובלת מבעיות בתחום זה, אין בה כדי להשליך עליו. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד רפואי המתייחס לתקופה עובר לתאונה, ממנו עולה כי התובע סבל מבעיות נפשיות. נהפוך הוא, ד"ר מטר יעקב, רופא המשפחה בקופ"ח סיפר בעדותו כי הרישום בתיקו הרפואי של התובע אינו מצביע על כל בעיה בתחום הפסיכיאטרי עובר לתאונה. 7. על יסוד האמור, אני קובע כי במקרה דידן תואמת הנכות התפקודית את הנכות הרפואית שנקבעה לתובע והיא עומדת על שיעור 19%. 8. במועד התאונה היה התובע קטין בן 15 ולדבריו התכוון ללמוד מכונאות על מנת לרכוש מקצוע לחיים. איני מתכוון להכריע בשאלה באם אכן התכוון התובע, במשמעות הסובייקטיבית של הדברים, ללמוד מכונאות או כל מקצוע אחר. עם זאת, אני קובע כי נתוניו האישיים והישגיו בלימודים היו נמוכים מכדי לאפשר לו ללמוד כל מקצוע איזה שהוא. די לעיין בגליונות ציוניו בשלוש השנים שקדמו לתאונה (נ/1 - נ/3) על מנת להיווכח עד כמה הישגיו בלימודים היו גרועים. ציוניו בשנה"ל האחרונה עובר לתאונה נעו בין 20 ל- 40. כך גם לגבי השנתיים קודם לכן. העובדה שהתובע מעולם לא עבד במכונאות בעבר, לא נרשם ללימודים במקצוע זה, בצירוף הישגיו הנמוכים בלימודים, מובילה למסקנה כי כוונתו לרכוש מקצוע וללמוד מכונאות בבית ספר מקצועי היתה תלושה מן המציאות. למותר לציין כי מצבו הבריאותי ויכולתו הפיסית של התובע לא היה בהם כדי למנוע בעדו מלהשתלב בעבודה בתחום המכונאות אילו רצה בכך. עבודות הרעפים אותן הוא נצפה מבצע כרוכות כאמור במאמץ פיזי שאינו נופל מכל עבודה בתחום המכונאות. 9. אחיו של התובע, מוראד מסאלחה, העובד בעסק המשפחתי של רעפים מזה כתשע שנים העיד כי הוא משתכר בין 3,000 - 4,000 ₪ לחודש. (עמ' 10 שורה 6 לפרוטוקול). עובד נוסף שהועסק באתו עסק משפחתי, עבדאללה עברי, העיד כי השתכר מעבודתו כ- 2,800 ₪ לחודש. (עמ' 10 שורה 16 לפרוטוקול). בשים לב לנתוניו האישיים של התובע, ליכולתו, לרקע הסוציאו-אקונומי ממנו בא ולעובדה שכל אחיו עובדים בעסק המשפחתי, אני נכון להניח, לצורך חישוב הפסדיו, כי הכנסתו מעבודתו אינה נופלת מזו של אחיו, ועומדת נכון להיום על סך 4,000 ₪ לחודש. 10. על יסוד מקבץ האמור, זכאי התובע לפיצויים בראשי הנזק כדלקמן: א. בגין כאב וסבל, כולל ימי אשפוז, סך 33,040 ₪. ב. מאחר ובמועד התאונה היה התובע כאמור קטין בן 15, ספק אם יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר, לתקופה טרם הגיעו לגיל 18. לתובע אומנם הוכרה תקופת אי כושר ונכויות זמניות, ברם האחרונה שבהן הסתיימה לפני הגיעו לבגרות. יתר על כן, נוכח טענתו כי אינו מסוגל לבצע כל עבודה, נמנע התובע מלהציג תלושי שכר איזה שהם שיצביעו על הכנסתו מעבודתו בפועל. יחד עם זאת, הואיל והתובע עבד בחופשים, גם בעת היותו קטין, ואף התאונה דידן התרחשה במהלך עבודתו בהיותו בן 15, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעבר בסך של 20,000 ₪. ג. בבואי לחשב את הפסד ההתשכרות לעתיד, איני יכול להתעלם מן הקלטת נ/5 שבה נצפה התובע כאמור מבצע עבודה של התקנת רעפים ללא כל הגבלה. יחד עם זאת, הואיל ומדובר בנזק הצופה את פני העתיד, אפשר ובמהלך שנות עבודתו, ועם התבגרותו, יסבול התובע הגבלה בתפקודו במידה כזו שתגרום לפגיעה בהכנסתו. בנסיבות אלו נראה לי כי חישוב ההפסד בראש נזק זה ראוי שייעה באופן גלובלי. על יסוד קביעותיי לעיל בעניין נכותו התפקודית של התובע ובהתחשב בהכנסתו אני סבור כי הפיצוי הראוי בעבור הפסד ההשתכרות לעתיד יעמוד גלובלית על סך 160,000 ₪. ד. לא הונחה בפניי כל תשתית ראייתית לגבי היזקקותו של התובע להוצאות רפואיות או לעזרת צד ג' בעתיד. למותר לציין כי הטיפולים הרפואים להם יידרש, אם בכלל, מצויים כיום בסל הבריאות ואינם כרוכים בהוצאה כספית. דומה כי בנסיבות העניין פיצוי בסך 5,000 ₪ יהווה פיצוי הולם בגין ראש נזק זה. ה. התובע לא הציג כל ראיה לגבי הוצאותיו בעבר, הגם שמדובר בנזק ספציפי שיש להוכיחו בראיות של ממש. בהתחשב בתקופת האשפוז ובטיפולים להם נדרש נראה לי כי הפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה הנו סך 2,000 ₪. למותר לציין כי התובע מס' 2 טען להפסדי הכנסה עקב כך שנדרש להתמסר לטיפול בבנו התבוע שעה שזה היה מאושפז בבית החולים. דא עקא שבהעדר כל ראיה לגבי הפסדי הכנסה בפועל איני רואה מקום לפסוק פיצויי בגין כך. כאמור, מדובר בנזק ספציפי שצריך היה להמציא לגביו ראיות פוזיטיביות. 11. סיכומו של דבר, הפיצוי המגיע לתובע עומד על סך 220,040 ₪. מתוך סכום זה, יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך 110,000 ₪. 12. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 110,040 ₪ וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום דלעיל בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. טרקטורציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נפילה