בענין הוצאות המשפט בית הדין לעבודה פסק כי נכון יהיה ללכת בעקבות פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה על קביעת הוצאות לפי בסיס של כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי שאותו ניתן לעגל בתיאומים סבירים (ראו: דב"ע מד/0-130 המוסד לביטוח לאומי - גולדפרב, פד"ע טז 310, דב"ע מט/151-04 המוסד לביטוח לאומי - סורסקי, פד"ע כא 130 דב"ע נא/88-0 מירב - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) וכן עב"ל 127/99 עזבון גויטע ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). ועל בסיס כפל התעריף שנקבע בתוספת השניה לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ, קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות משפט - סיוע משפטי: 1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) בגין טענתו על כך שהארוע המוחי שארע לו ביום 19/9/94 היה תאונת עבודה. 2. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 26/12/94, בטענה שלא מצא כי ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו, וכי הכאבים ביד שמאל נובעים מתהליך תחלואי טבעי (משום מה התעלם הנתבע מן הארוע המוחי ככזה, והתייחס רק לכאבים ביד שמאל, בעוד התובע טען בטופס התביעה כי איבד את התחושה ביד שמאל). 3. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה על ידי הנתבע. 4. ביום 18/8/97, נתן מותב של בית דין זה פסק דין, הדוחה את תביעתו של התובע. פסק הדין האמור התבסס על דחיית הגרסה של התובע, גרסה אותה העלה בתצהיר שהגיש ואשר נדונה בעת ישיבת ההוכחות. 5. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 483/98). בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דינו מיום 28/6/00, לא התערב בדחיית גרסתו של התובע כפי שהיתה בתצהיר שהוגש לתיק ושעליה נסובה ישיבת ההוכחות, אך קיבל את ערעורו של התובע בכך שקבע כי לאחר שגרסתו זו של התובע "נפלה" - נותרה על כנה גרסתו הקודמת, זו שנטענה על ידי התובע בעת הדיון המוקדם, וגרסה זו מספקת לשם הרמת נטל ההוכחה שארע לו ארוע חריג. על כן, הורה בית הדין הארצי לעבודה, להשיב לבית דין זה את עניינו של התובע, על מנת שהעובדות העולות מגרסתו המקורית תנוסחנה ועל מנת שימונה מומחה-יועץ רפואי, שיתבקש לחוות את דעתו בעניינו של המערער. אלה העובדות שאותן קבענו על סמך החומר שבתיק וקביעת בית הדין הארצי לעבודה 6. התובע, יליד שנת 1932, היה בעל השליטה בחברת עד-כר בע"מ, והיה רשום כעובד שכיר של אותה חברה. 7. במסגרת עבודתו הרגילה של התובע, נכללה מטלה של הרמת צינורות מתכת והצבתם במכונה אשר מכופפת אותם. 8. ביום 19/9/94 בשעות הבוקר, עסק התובע בעיסוק זה של הכנסת צינורות למכונה לשם כיפופם. אולם, הצינורות שהתובע הרים ביום זה היו כבדים מהרגיל. 9. משקלם הכבד של הצינורות שהתובע הרים ביום 19/9/94 - היווה ארוע חריג מבחינתו של התובע. 10. תוך כדי הרמת אחד הצינורות האמורים - חש המערער כי הוא איבד את התחושה בידו השמאלית, והצינור נשמט מידיו. התובע סבר תחילה כי ידו "נרדמה", וניסה שוב להרים את הצינור, אך חש כי ידו איננה מסוגלת לשום פעולה והוא אף לא הצליח ליישר את האצבעות. התובע ישב לנוח וחש כי צדו השמאלי משותק. הוא התקשר לאשתו אשר הבהילה אותו לבית החולים בעפולה. 11. המשך הבדיקות והטיפולים הרפואיים היה כמתואר במסמכים הרפואיים. לאחר הארוע האמור - התובע הפסיק את עבודתו ולא שב אליה. המומחים הרפואיים 12. לאחר פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מינינו, בהחלטתנו מיום 15/11/00, מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, והפנינו אליו שאלות בענין הקשר הסיבתי בין הארוע החריג שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה לבין הארוע המוחי שארע לתובע. 13. המומחה אשר מונה על ידינו, לא היה מעוניין במינוי, בשל גובה שכר הטרחה המשולם לו מקופת בית הדין. לפיכך, בהחלטה מיום 8/1/01 - מונה תחתיו מומחה אחר - ד"ר אברהם רפפורט (שייקרא להלן: "המומחה"). המומחה נתן את חוות דעתו. 14. המומחה נתן את חוות דעתו. 15. לאחר הגעת חוות הדעת, הגיש ב"כ התובע בקשה להזמין את המומחה להיחקר בבית הדין, ולחלופין - להגיש למומחה "שאלון" (בש"א 1890/01). בקשה זו הביאה בעקבותיה התכתשות מילולית בין ב"כ הצדדים, שעליה כבר הוער בהחלטה מיום 23/7/01 שנראה שבויכוח בין ב"כ הצדדים רב המימד האישי ואין לו נגיעה למחלוקת המשפטית בין הצדדים. מכל מקום בהחלטה מיום 23/7/01 (במסגרת בש"א 1890/01 הנ"ל ובש"א 2191/01) - נדחתה הבקשה להזמין את המומחה להיחקר בבית הדין ונדחתה אף הבקשה להעביר למומחה "שאלון", אך הותרה הפנייתן של חלק מהשאלות שהיו רשומות ב"שאלון", כשאלות הבהרה למומחה. המומחה השיב אף על שאלות ההבהרה. 16. בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה - הגיש ב"כ התובע בקשה (בש"א 3448/01) למינוי מומחה רפואי אחר, ולחלופין - למנות מומחה רפואי נוסף, ולחלופי חלופין - להפנות למומחה את אותו ה"שאלון" שכבר ניתנה לגביו ההחלטה האמורה בסעיף 15 לעיל. בהחלטה מיום 17/2/02, נדחתה הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר, אך התקבלה הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף (אם כי לא מהטעמים שב"כ התובע נתן לכך). 17. בהתאם לכך, מונה ביום 17/2/02 פרופ' אבינעם רכס כמומחה רפואי נוסף (והוא ייקרא להלן: "המומחה הנוסף"). גם המומחה הנוסף נתן את חוות דעתו (והיא היתה שונה מחוות דעתו של קודמו). 18. אחר הדברים האלה, הודיעה ב"כ הנתבע כי הנתבע החליט לאשר את התביעה. גורל התביעה 19. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת ומוצהר בזה כי למרות האמור במכתב הדחיה מיום 26/12/94 - הארוע המוחי שהתובע לקה בו ביום 19/9/94, היה תוצאה של תאונת עבודה. התובע זכאי לגמלאות הנובעות מכך לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 20. בענין הוצאות המשפט (הצדדים טענו לכך), אנו סבורים שנכון יהיה ללכת בעקבות פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה על קביעת הוצאות לפי בסיס של כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי שאותו ניתן לעגל בתיאומים סבירים (ראו: דב"ע מד/0-130 המוסד לביטוח לאומי - גולדפרב, פד"ע טז 310, דב"ע מט/151-04 המוסד לביטוח לאומי - סורסקי, פד"ע כא 130 דב"ע נא/88-0 מירב - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) וכן עב"ל 127/99 עזבון גויטע ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). בתיק זה היה צורך בלימוד הנושא, התקיים דיון מוקדם אחד כשהתובע עוד לא היה מיוצג, התקיימה ישיבת הוכחות אחת והוגשו סיכומים בכתב. לא הבאנו בחשבון לענין ההוצאות את הבקשות השונות שהוגשו לאחר חוות הדעת של המומחה (הראשון), וזאת לא רק בשל כך שאין בתוספת לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 התייחסות לכך, אלא בעיקר מחמת העובדה שלמרות שחלק מהבקשות התקבלו, הרי שהעתירות העיקריות שהתבקשו - נדחו, ולדעתנו - לא היה כל מקום להגיש את הבקשות כפי שהוגשו, וניתן היה להסתפק בבקשה להפניית שאלות הבהרה ולאחר מכן בבקשה למינוי מומחה נוסף. 21. לאור האמור בסעיף 20לעיל ועל בסיס כפל התעריף שנקבע בתוספת השניה לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/02, אם לא ישולמו קודם לכן. סיוע משפטיהוצאות משפט