האם יש סייגים לחופש המידע בשנת 1998 נחקק חוק חופש המידע, שסעיף 1 הימנו קובע את הכלל היסודי: "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". סעיף 2 בחוק מלמדנו שהממשלה ומשרדיה, לרבות יחידותיהם, הם "רשות ציבורית" החייבת, מכוח הוראת סעיף 1, למסור מידע. סעיפים 8 ו-9 בחוק מורים מתי רשאית רשות ציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע, ומהו מידע שאין למוסרו, או שאין חובה למוסרו. המשיבים, הטוענים כי אין עליהם חובה למסור את המידע המבוקש, מסתמכים על סעיף 9(ב)(1) בחוק, המסמיך רשות ציבורית שלא למסור מידע אם גילויו "עלול לשבש" את תפקודה התקין או את יכולתה לבצע תפקידיה. מה משמעות הביטוי "עלול לשבש" השופט (כתוארו אז) א' ריבלין עמד על פרשנות צירוף המלים האמור ועל טיב הקשר הסיבתי הטמון בו, בהקשר של ההוראה דנן, וכך אמר: "הוראת סעיף 9(ב)(1) - לשונה רחבה וכוללנית. ההוראה מתירה לרשות הציבורית שלא למסור מידע 'אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה'. בצדק נאמר על הוראה זו, כי היא 'פותחת שער לשיבושה של הזכות לקבלת מידע עצמה' (סגל, בספרו הנ"ל, בעמ' 199). פרשנות הסעיף צריכה, אפוא, להתאים עצמה לאמות המידה המנחות את החוק ולעקרונות הכלליים והחוקתיים המקובלים במשפטנו. כלל ידוע ומושרש הוא במשפטנו, כי בהתנגשות בין זכות חוקתית מוגנת לבין אינטרס ציבורי, גובר האחרון על הראשונה רק במקום בו קיימת הסתברות ראויה - לרוב, 'ודאות קרובה' - לפגיעה ממשית באותו אינטרס ציבורי (ראו, מבין רבים, " 10356/02 הס נ' מפקד כוחות צה'ל בגדה המערבית, אלוף פיקוד מרכז, תק-על 2004(1) 2072; " 7128/96 ' , " (2) 509; " 2725/93 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים, משטרת ישראל (לא פורסם)). כלל זה יפה במיוחד להתנגשות בין חופש הביטוי לבין אינטרסים ציבוריים אחרים (ראו פרשת קול העם הנ'ל; " 4804/94 " ' , " (5) 661). הנוסחה שהתגבשה בפסיקה הענפה בנוגע לחופש הביטוי ולמגבלותיו נכונה גם לענייננו. עמד על כך פרופ' א' ברק, בציינו: '... האם כל שיבוש בתפקידה של הרשות מצדיק מניעת מסירתו של מידע דומה שהתשובה הינה כי בגדרי האיזון החיצוני ועל רקע תכליתו של החוק, רק שיבוש קשה, רציני וחמור אשר הסתברות התרחשותו היא ודאות קרובה, מאפשר מניעת מידע' (ברק, במאמרו הנ"ל, בעמ' 103). ובדומה, כתב פרופ' סגל, כי: 'הוראת החוק מצדיקה חיסוי מידע, רק כאשר גילויו עלול 'לשבש' את פעולת הרשות. פרשנותה, נוכח תכלית החוק להביא לחשיפת פעולת הרשויות הציבוריות, צריכה להיות כזו שרק סכנה בדרגת ודאות גבוהה לשיבוש חמור ורציני תוכל להצדיק אי גילוי' (סגל, בספרו הנ"ל, בעמ' 199). אכן, קיים אינטרס ציבורי חשוב בשמירה על תקינות פעולתה של הרשות הציבורית, אולם רק מקום בו קיימת ודאות קרובה לפגיעה באינטרס זה - תקום עילה מספקת להגבלת חופש המידע, כמרכיב של חופש הביטוי. ודוק: מקום בו ניתן להפחית את הפגיעה בתקינות פעולתה של הרשות, מבלי לאיין את חופש המידע - מוטב וראוי לעשות כן. ההגבלה על חופש המידע היא בבחינת אמצעי אחרון, וחובה היא על הרשות הציבורית, בטרם תחליט שלא למסור מידע שגילויו מתבקש, לבחון אמצעים שפגיעתם בחופש המידע - פחותה." (עע"מ 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ פ"ד ס(4) 60 (2006), 86 פיסקה 22) חופש המידע