סירוב חברת הביטוח לשלם מחיר מחירון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב חברת הביטוח לשלם מחיר מחירון על רכב שנגנב: א. העובדות הנתבעת הינה חברה לבטוח בע"מ. התובע היה הבעלים של מכונית מסוג סיטרואן bx- trsמודל 1988מספר רישוי 88-154- 31שתקרא להלן: "המכונית". התובע ביטח את מכוניתו בבטוח מקיף אצל הנתבעת באמצעות פוליסה שמספרה 95-76284944-.80 בתאריך 7.8.95בשעת לילה, נגנבה המכונית ממקום חנייתה, בסמוך לביתו של התובע. התובע הודיע על דבר גניבת המכונית לסוכנה של הנתבעת ולמשטרת ישראל. כשלושה ימים לאחר ארוע הגניבה, בתאריך 10.8.95, נמצאו שרידיה השרופים של המכונית ולאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, סירבה האחרונה לפצות את התובע פיצוי מלא בגין אובדנה של המכונית נוכח החשד שעלה כנגדו, כי הפר את תנאי הפוליסה בכך שלא השתמש באמצעי המיגון ולא נעל את מנעול הרב בריח במכונית, ערב הגניבה. משסרבה הנתבעת לפצות את התובע בשוויה של המכונית, בהתאם למחירה בשוק כפי שיפורט להלן - הגיש התובע תביעתו דנן, לפיצוי בגין אובדנה של המכונית. את תביעתו העמיד התובע על סך 300, 29ש"ח, המהווים לטענתו את שווי המכונית, בצירוף תוספות, בהתאם למחירון יצחק לוי - כפי שהיה ביום ארוע הגניבה. התובע העיד כי בערב הארוע, הוא נעל את מכוניתו באמצעות המנעול וכי בטרם לכתו לישון, פנה אל בנו וביקשו כי ירד למכונית ויוודא את דבר נעילתה וזאת, נוכח ריבוי הגניבות שהיו בשכונתו, עובר לארוע הגניבה. בנו של התובע הגיש תצהיר ממנו עולה כי נענה לבקשת אביו, בדק את המכונית ומצאה נעולה. הבן לא נחקר על תצהירו. התובע הגיש מחירון רכב נכון ל - 1.8.95- חוברת "נסיעה בטוחה" מחודש אוגוסט 95- "מדריך לביטוחי רכב - מהדורה מיוחדת לסוכני הפניקס הישראלי" אשר המידע בה מבוסס על נתוני מחירון הרכב של יצחק לוי. (מוצג ת/1). מהנתונים המצויים בחוברת עולה כי מחירה הבסיסי של המכונית הינו 600, 22ש"ח וכי כל התוספות, כפי שהתובע פירט משלימות את מחירה לסך של 300, 29ש"ח. בהסתמך על עובדות אלו, מבקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום התביעה. ב. טענות הנתבעת הנתבעת התגוננה בשתי טענות: .1התובע לא מילא אחר חיוביו על פי תנאי הפוליסה, בכך שלא נעל את מכוניתו במנעול ולפיכך, לא קמה לו זכותו לפיצוי. .2בהעדר חוות דעת מומחה להוכחת גובה נזקיו, נשמט הבסיס לתביעת התובע. אין בהצגת "מחירון רכב" משום ראיה להוכחת נזקו. מטעמה של הנתבעת העיד חוקר בטוח, מר גורל, אשר הציג תמונות של שרידי המכונית, כפי שצולמו על ידו, כשבוע לאחר גניבתה. מצילומים אלו עולה כי האנקול של המנעול במכונית נמצא שמוט בדופן התושבת המיועדת לשם הנחתו (שעה שאיננו נועל את מוט ההילוכים) כאשר צמוד אליו חומר שאינו ניתן לזיהוי. מר גורל "שיחרר" לדבריו את האנקול ממקומו וצילם אותו מונח על התושבת, להוכחת הטענה כי לא ניכרים על האנקול סימני פריצה. העד ציין כי אין הוא יכול להסיק את שיטת גניבת המכונית על פי שרידיה וכי אין לו את המומחיות הדרושה לשם חיווי דיעה בענין זה. לא הוגש הדו"ח שהעד ערך בעת בקורו במקום. התובע העיד, בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת כי במהלך היום הוא לא נהג לנעול את מכוניתו באופן תדיר, כאשר יצא ממנה לשעה קלה לסידורים שונים, אולם לעת ערב, הקפיד על נעילתה. בהסתמכו על "הרגלי הנעילה" של התובע, כפי שהאחרון העיד עליהם ועל עדותו של מר גורל - טען בכ" הנתבעת כי הונחה בפני ביהמ"ש התשתית הראייתית הדרושה להוכחת הטענה כי התובע הפר את תנאי הפוליסהבכך שנמנע מלנעול את מכוניתו. לחילופין, התובע לא הוכיח את נזקו. על כן, ב"כ הנתבעת עתר לביהמ"ש לדחות את התביעה. ג. דיון ג. .1נעילת המכונית .1הנתבעת טענה כי התובע הפר את תנאי הפוליסה בכך שלא נעל את רכבו כמתחייב על פי תנאים אלו. הנתבעת לא הציגה את תנאי הפולסיה, על אף שהודתה בקיומה. בנסיבות אלה, בהעדר ראיה באשר לתנאי הפוליסה, לא הוכח כי התובע הפר תנאי מתנאים אלו. חרף קביעה זו, אדון בטענה אף לגופה. .2התובע העיד כי בערב הגניבה הוא נעל את מכוניתו באמצעות המנעול. התובע השאיר עלי רושם מהימן ואני מאמינה לו כי אכן עשה כך. אין בראיות הנתבעת כדי לסתור או להפריך את עדותו של התובע. אכן, אנקול המנעול, על פניו נחזה להראות שלם, אולם אין בכך משום ראיה לסתור את הטענה כי המכונית ננעלה על ידי התובע. בהעדר ראיה באשר לשיטת הפריצה של המכונית - הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה בדבר מחדליו של התובע באשר לאי נעילת המכונית. יתרה מזאת; סבורני כי הנתבעת לא היתה זכאית לדחות את דרישתו של התובע לפיצוי, אך ורק עקב החשד שהעלתה נגדו כי לא נעל את המכונית - חשד אשר מלכתחילה לא היה מבוסס כדבעי. בנסיבות אלה, יש בהתנהגותה של הנתבעת משום נסיון להתחמק מהחבות המוטלת עליה על פי דין לפצות את התובע. ג. .2הוכחת הנזק .1הנתבעת טוענת כי דין תביעת התובע להידחות בהעדר ראיות לענין גובה הנזק. התובע הגיש כראיה את "מחירון רכב" (ת/1) (שייקרא להלן:ו"המחירון"), ללא התנגדות מטעמו של ב"כ הנתבעת. יחד עם זאת, ב"כ הנתבעת טען כי אין במחירון משום ראיה לשווי המכונית ולשם כך, היה על התובע להגיש חוות דעת מומחה, אשר יעריך את שוויה בהתאם למצבה עובר לארוע הגניבה, קרי כמה "ידיים" עברה המכונית, האם עברה תאונות, כמות הקילומטרים שנסעה, מצבה המיכני וכד'. .2עוד טוען ב"כ הנתבעת כי נטל ההוכחה בדבר גובה הנזק מוטל על כתפי התובע, הואיל וסכום הבטוח לא נקבע מראש בתנאי הפוליסה. במקרה כזה, מקום בו סכום הבטוח לא נקבע מראש בתנאי הפוליסה - חובת ההוכחה מוטלת על כתפי התובע והוא לא הרים אותה. כאמור, תנאי הפוליסה עליה מבססת הנתבעת את טענתה- לא הוגשו כראיה. אף הרשימה, אשר צורפה לכתב התביעה לא הוגשה כראיה, לאחר שהנתבעת הודתה בקיומה בכתב ההגנה. לפיכך, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בראיות ומהטעם הזה בלבד, יש לדחותה. .3באשר לטענה, כי נזקו של התובע לא הוכח באמצעות חוות דעת של שמאי רכב ולפיכך, דין התביעה להידחות - אינני מקבלת טענה זו מהנמוקים הבאים: א. נוכח הקביעה כי לא הוכח שהתובע הפר תנאי מתנאי הפוליסה וכי הנתבעת היא זו אשר ניסתה, בהתנהגותה להתנער מחיוביה - אין ספק כי התובע זכאי לפיצוי בגין אובדנה של המכונית. לפיכך, אף אם התובע התרשל בכך שנמנע מלהגיש חוות דעת מומחה להוכחת נזקו, התוצאה לפיה יוותר ללא פיצוי, בנסיבות אלה- הינה תוצאה בלתי נסבלת ויש למנעה. לפיכך, אין לדחות את התובענה ולו מטעמי צדק. ב. אין חולק כי הדרך הטובה והראויה להוכחת נזקו של התובע - היתה באמצעות הגשת חוות דעת שמאי רכב. אולם העדרה של חוות דעת כזו איננה עילה לדחיית התובענה מניה וביה. אין חולק כי המחירון ת/ 1משקף את "מחיר השוק" של מכונית מסוגה של המכונית הנדונה, בהנחה שאותה המכונית לא עברה תאונות, נסעה כמות ממוצעת של קילומטרים בכל שנה, לא עברה "ידיים" רבות ומצבה המיכני תואם את גילה הכרונולוגי. התובע העיד בתצהירו כי המכונית טופלה בהתאם להוראות היצרן וכי רק לאחרונה הוחלף בה הגיר האוטומאטי. התובע לא נחקר ע"י ב"כ הנתבעת בכל הנוגע למצבה המיכני של המכונית. בנסיבות אלה, לא הוכח כי נפל במכונית פגם שיש בו כדי להפחית מערכה הפחתה ניכרת. יחד עם זאת, בהעדר ראיות ישירות באשר למצבה של המכונית, סבורני כי אין התובע זכאי לערכה המלא של המכונית, כפי שהוא מופיע במחירון ולפיכך, אני מפחיתה מערך המכונית, על דרך האומדנא שיעור של % 15משוויה על פי המחירון. ג. עיינתי בפסיקה אליה הופניתי ע"י ב"כ הנתבעת. אינני סבורה שיש בהלכות שנקבעו שם כדי לשנות ממסקנותי. פסקי הדין שאוזכרו ע"י ב"כ הנתבע, עניינם מחיקת כותר "סדר דין מקוצר" בנימוק שעול ההוכחה בדבר שוויה של מכונית שניזוקה - חל על כתפי התובע. כאמור, אין במסקנתי דלעיל משום סתירה להלכה זו, אם כי ההלכות שנקבעו, כאמור מתייחסות בעיקרן לעול ההוכחה המוטל על התובע בתביעה בסדר דין מקוצר. .4מתוך עיון במחירון עולים הנתונים הבאים: א. מחירה הבסיסי של המכונית 600, 22ש"ח. ב. מחיר גיר אוטומטי 000, 2ש"ח. ג. מחיר מזגן 300, 1ש"ח. סה"כ 900, 25ש"ח. בניכוי %15 885, 3ש"ח סה"כ 015, 22ש"ח. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 015, 22ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 1ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום, 16.11.96ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום 16.11.96 בהעדר הצדדים, בלשכתי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוחפוליסהמחיר מחירון רכבחברת ביטוח