בית המשפט העליון העניק פעם אחר פעם משמעות נכבדת לפרשנות הסכם באורח העולה בקנה אחד עם לשונו ושב וקבע כי כאשר לשון ההסכם ברורה , ההסכם יתפרש באופן המתקבל גם עפ"י לשון ההסכם. פסיקה זו עוברת כחוט השני הן לפני תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 והן לאחר התיקון. סעיף 25(א) לחוק החוזים, בנוסחו דהיום (לאחר תיקון מספר 2), קובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ , התייחס בית המשפט העליון למשמעות שיש ליצוק לסעיף 25 (א) המתוקן: "תיקון זה, בנוסח שהתקבל לבסוף, אינו אלא אימוץ של השיטה הפרשנית שהונהגה בעניין אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות - מקום, אשר כפי שהובהר לעיל, למעשה כלל לא אבד לה.... ועוד: "עוד הבהירה הפסיקה כי למרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד - כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 23, 28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 300-299, 318); והשני - כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב - היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 314-313). בית המשפט סבור, כי התיקון לסעיף 25(א) לחוק החוזים והפסיקה שבאה בעקבותיו נותנים ללשון החוזה מקום משמעותי וחשוב בפרשנות החוזה. עפ"י התיקון, כל אימת שאומד דעת הצדדים עולה מפורשות מלשון החוזה אין צורך לפנות לראיות חיצוניות או לנסיבות המקרה.חוזהחוק החוזים