קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה מועדפת אצל אבא: 1. במכתבו מיום 26/7/98, הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו למענק עבודה מועדפת / עבודה נדרשת. כנגד כך הוגשה התובענה שבפנינו. 2. לא שמענו עדויות בתובענה, וזאת מאחר שעובדות המקרה, אינן שנויות במחלוקת. 3. אין חולק כי התובע שוחרר משרות חובה בצה"ל,באופן רשמי, ביום 21/11/97, אך בפועל הוא הפסיק לשרת כבר מספר שבועות לפני כן, בתחילת חודש אוקטובר 1997, עת יצא לחופשת שחרור. בין החודשים אוקטובר 1997 ואפריל 1998, עבד התובע אצל אביו, בעבודה המוגדרת כ"עבודה נדרשת", ובתנאים שבהם התקיימו יחסי עובד-מעביד, במשך 162 ימי עבודה, מתוכם 133 ימי עבודה היו לאחר שחרורו הרשמי של התובע משירות חובה. (עוד טרם היציאה לחופשת שחרור עבד התובע אצל אביו, בחודשים מרץ וספטמבר 1997, במשך 23 ימים. 4. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת רק לשאלה אם לצורך בחינת זכאותו של התובע למענק עבודה נדרשת, יש להביא בחשבון את עבודתו טרם יום שחרור הרשמי משירות חובה. לטענת התובע, מאחר שבפועל הוא השתחרר כבר באוקטובר 1997, יש להתחיל למנות כבר מאז את חודשי עבודתו אצל אביו, ועל כן עד לחודש אפריל 1997 הוא צבר לפחות 6 חודשי עבודה בעבודה נדרשת והוא זכאי למענק. הנתבע טוען, כי את העבודה הנחשבת לצורך זכאות במענק יש למנות רק מיום 21/11/97, יום השחרור משירות החובה בצה"ל, וכי על כן, התובע צבר פחות מששה חודשי עבודה (ורק 133 ימי עבודה). 6. סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-, קובע כך: "מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג): (1) ... (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, בעבודה מועדפת ..." מהאמור בסעיף ניתן להבין כי דרישת המחוקק היא לגבי עבודה הנמנית רק החל "מיום שחרורו משירות סדיר", וכי אין להתחשב בעבודה שהחייל המשוחרר עבר טרם שחרורו. 7. קבלת עמדתו של התובע, לפיה יש להביא בחשבון גם תקופת עבודה הנעשית במהלך השירות הסדיר, תביא להפליה בין חיילים משוחררים שונים, באשר חופשת השחרור הניתנת לחיילים, אם בכלל, איננה בעלת משך זהה לגבי כולם, ואין כל סיבה לפרש את החוק כאילו המחוקק ביקש לתת עדיפות לחייל משוחרר שחופשת השחרור שלו היתה ארוכה, על פני חייל משוחרר שחופשת השחרור שלו היתה קצרה או שלא היתה לו חופשת שחרור כלל. 8. בנוסף, יש חיילים בשירות חובה המקבלים אישור מצה"ל לעבוד במהלך שירות החובה, במקביל לשירותם הצבאי. אם חיילים אלה יעבדו במהלך שירות החובה ב"עבודה מועדפת", הרי שייתכן שמייד עם שחרורם מצה"ל הם היו נמצאים כזכאים למענק, אם היתה מתקבלת עמדתו של התובע. אנו סבורים כי לא לכך התכוון המחוקק. 9. מטרת המענק בגין עבודה מועדפת היא כפולה; הן להפנות כח אדם לעבודות נדרשות, על פי מצב המשק באותה עת, והן להיטיב עם חיילים משוחררים הפונים לעסוק בעבודה מועדפת. אין הכוונה להיטיב דווקא עם חיילים העובדים במהלך שירותם הצבאי. 10. לפיכך, דעתנו היא שצדק הנתבע כאשר החליט שיש למנות רק את התקופה החל ממועד שחרורו (הרשמי) של התובע משירות חובה בצה"ל. בתקופת עבודתו שלאחר השחרור, לא צבר התובע 6 חודשי עבודה, ועל כן דין התביעה להידחות. 11. אנו מודעים לעובדה שבפסק דין אחר שניתן בבית דין זה לפני זמן לא רב (ב"ל 1309/98 גוטמן - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם), פסק בית דין זה כי אין צורך דווקא ב6- חודשי עבודה מלאים לצורך הזכאות במענק, ודי בכך שהעבודה התפרסה על פני 6 חודשים לפחות, אך נראה לנו כי אין להשוות בין עניינו של התובע לבין פסק הדין האמור, וזאת לאור העובדה שבמקרה שנדון בב"ל 1309/98, עבדה התובעת אמנם פחות מ6- חודשים קלנדריים אך עבדה למעלה מ150- ימים, ואילו התובע עבד אמנם לאחר שחרורו בין חודש נובמבר 1997 לבין חודש אפריל 1998 (כלומר העבודה אמנם התפרסה על פני 6 חודשים), אך כאמור לעיל, עבודתו בתקופה שלאחר שחרורו משירות חובה, נמשכה רק 133 ימים, ואין לראותה כנמשכת 6 חודשים. ל ס י כ ו ם 12. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה. 13. אין צו להוצאות. 14. ברצוננו להבהיר כי פסק דין זה ניתן רק בענין זכאותו של התובע למענק מלא. אין להבין מפסק דין זה שהתובע איננו זכאי למענק חלקי, על פי הוראות סעיף 174(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995- ותקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג1983-. אנו קוראים לנתבע לבחון את התובע זכאי למענק חלקי. 15. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. עבודה מועדפת / מענק שחרור