עיקול צד ג' בגין חוב מזונות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול נכסים אצל צד ג' בגין חוב מזונות: בפניי ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה (מר אהוד קפלן), שניתנה ביום 13.1.98בתיק הוצל"פ 7-97-17796- 12אשר לפיה נדחתה טענת "פרעתי" של המערער. העובדות הצריכות לעניין: .1 בין המשיבה לבין X (בעלה לשעבר), התנהל תיק הוצל"פ בלשכת הוצל"פ נתניה בו ביקשה לגבות חוב מזונות. .2 ביום 13.11.95ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצל"פ בנתניה לפיה הוטל עיקול על נכסים הנמצאים אצל צד ג'-המערער- והכוללים כספים ,נכסים,זכויות עד לכיסוי החוב בסך 652.69, 6ש"ח נכון לתאריך .13.11.95 .3 ביום 4.11.97ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ בנתניה -וזאת בעקבות בקשה של המשיבה לחייב את צד ג' בפרעון החוב הפסוק בתיק, בהתאם לסעיף 48לחוק ההוצל"פ-אשר לשונה: " .1ניתן לפעול כנגד צד ג' עד לסך 500, 52ש"ח אשר שולם לידי החייב לאחר צו העיקול ו/או החוב הפסוק לפי הקטן ביותר. ..... .2" .4 המשיבה הגישה את ההחלטה לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה וראש ההוצל"פ שלח למערער אזהרה על סל 500, 52ש"ח + 1170ש"ח הוצאות משפט . .5 ביום 13.1.98שילם המערער בלשכת ההוצל"פ חדרה סך של 652, 6ש"ח בתוספת 170, 1ש"ח. יחד עם זאת, הגיש המערער בקשה לפי סע' 19לחוק ההוצאה לפועל, בה נתבקש ראש הוצל"פ חדרה לדחות הבקשה לתשלום סך 026, 55ש"ח ולקבוע כי יש בתשלום ששילם המערער כדי לצאת ידי חובתו. .6 ביום 13.1.98דחה ראש ההוצל"פ חדרה את הבקשה ,ומכאן הערעור בפני. .7 הערעור הוגש ב- 22.2.98ובתיק נתבקשה הארכת מועד אליה אתייחס בהמשך. טענות הצדדים: ב"כ המערער טענה, כי יש לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה מהנימוקים הבאים: א. ראש ההוצל"פ בחדרה היה צריך לקיים דיון במעמד הצדדים ומשלא עשה כן הרי ההחלטה בטלה מעיקרה. ב. החלטת ראש ההוצל"פ נתניה אינה מהווה פסק דין ל"חוב פסוק" אלא רק החלטת ביניים במסגרת הליך ההוצל"פ בתיק בנתניה, אשר ניתנת לתיקון ושינוי ע"י ראש ההוצל"פ עצמו.[כך שראש ההוצל"פ היה צריך לא להתיר הליך הוצל"פ נתניה לביצוע בחדרה ולהורות כי מקומו של זה בנתניה] ג. המערער שילם את החוב על פי החלטת צו העיקול שהינו שווי הנכסים המעוקלים קרי, 652.69, 6ש"ח והרי כל הבקשה היתה בשל הפרת צו העיקול. ד. ראש ההוצל"פ היה חייב לבדוק אם המסמך שהוגש לביצוע הינו פסק דין שהינו "חוב פסוק" עפ"י פסק דין. ה. הוראת סעיף 48לחוק ההוצל"פ יחד עם צו העיקול אינה מתירה חריגה מכדי שיעור שווים של הנכסים המעוקלים,(שווי החוב הפסוק), קרי, 652.69, 6ש"ח והחלטת ראש הוצל"פ חדרה משמעה התרת גביית כספים מעל לשווי הנכסים המעוקלים. ו. במסגרת טענת פרעתי מוקנית לראש ההוצל"פ סמכות לברר ולהחליט בכל טענה שמשמיע החייב, בדבר היותו פטור ממילוי פסק הדין - החוב הפסוק, ולכן היה על ראש ההוצל"פ לבדוק מהו החיוב הנדרש ומהו סכום החיוב אותו חב החייב. ב"כ המערער טענה עוד, כי יש מקום לקבל את בקשתה להארכת מועד הגשת הערעור ובמיוחד לאור היות הטעות, טעות פורמלית. המשיבה טענה, כי טעותה של ב"כ המערער לעניין המועד להגשת הערעור אינה מהווה טעם מיוחד המתיר הארכת מועד, מה גם שלא צורף תצהיר לבקשת הארכת המועד. המשיבה הוסיפה וטענה, כי ההחלטה מיום 4.11.97כמוה כפסק דין, כך שהחלטת ראש ההוצל"פ בחדרה הינה החלטה שלא לדון בטענת "פרעתי" משום היות ההחלטה מיום 4.11.97החלטה פסוקה המהווה סוף פסוק. דיון ומסקנות: הבקשה להארכת מועד: תקנה 528סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984מחייבת הבאת טעם מיוחד מצד מי שמבקש הארכת מועד. יחד עם זאת, כבר נפסק לא אחת כי: "טעות של עורך דין או של בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה." (המ' (ב"ש) 333/92יצחק קפלנסקי נ' בנק לאומי לישראל, תקדין-מחוזי, כרך 93(1) עמ' 790, 791). נוטה אני לקבל את בקשת המערער להארכת מועד וזאת לאור חשיבותו של העניין שבפי המערער, ולאור התחושה כי טעות זו נגרמה בהיסח דעת ולא מתוך רשלנותה או הזנחתה של ב"כ המערער. לעניין זה יפים דבריו של כב' הרשם ש. צור בב"ש 304/86דב ברנר נ' ריינה וולקן, פ"ד מ (2) 418, 419: "בדרך כלל טעות של בעל דין או של בא-כוחו אינו מהווה צידוק להארכת המועד. טעות משקפת רשלנות או הזנחה, והסמכות להאריך מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן באלה. יחד עם כך יתכנו מצבים, שבהם מקור התקלה בטעות אנוש גרידא, שאינה מגעת לכלל רשלנות או הזנחה. איש אינו מחוסן מפני טעות, הנגרמת באקראי ובהיסח הדעת..., ובמידת הצורך ניתן לתקן טעות שכזו על ידי הארכת מועד ..." ראוי לציין גם את דבריו המאלפים של כב' השופט ברנזון בע"א 189/66עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477: "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה בנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להשאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הנתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטיריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי נוחות נוהלית." לגופו של עניין: ראש ההוצל"פ בחדרה בהחלטתו מיום 3.1.98קבע כי: "מדובר בהחלטת ראש ההוצל"פ בנתניה לפי סעיף 48לחוק שכמוה כפס"ד ואינני מוסמך לבדוק את הטענה שההחלטה שגויה. כפי שנקבע ע"י ראש ההוצל"פ בנתניה, בהחלטה נוספת מיום 19.11.97הדרך לתקוף את ההחלטה היא ע"י הגשת ערעור. אין לי סמכות לשנות את החלטת ראש ההוצל"פ בנתניה, או לתת לה משמעות שונה מזו שנקבעה במפורש. הבקשה נדחית." כאמור החלטה זו ניתנה לאחר שנשלחה למערער אזהרה ע"ס 026, 52ש"ח. המערער שילם סך של 652, 6ש"ח, הסכום הנקוב בצו העיקול, ובו בעת הגיש בקשה לפי 19לחוק ההוצל"פ, לפיה נתבקש לדחות הבקשה לתשלום סך של 026, 55ש"ח ולקבוע כי יש בתשלום ששילם המערער כדי לצאת ידי חובתו. דוד בר אופיר בספרו, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה רביעת, עמ' 505מציין: "ראוי להדגיש כי טיעוניו של החייב אינם מוגבלים רק לטענת "פרעתי" במובנה המילולי והמצומצם (כלומר לפרעון חוב כספי בלבד), אלא לכל טענה מסוג כלשהו אשר פוטרת את החייב מלמלא אחר פסק הדין." ובהמשך: "המסקנה המתבקשת מדברים אלה היא שסמכותו של ראש ההוצאה לפועל מוגבלת לדיון בעובדות ובטענות שהתגבשו לאחר מועד מתן פסק הדין ואילך. עובדות כאלה ניתן להביא בפני ראש ההוצאה לפועל כעילה לפטור את החייב מביצוע פסק הדין, מכיוון שלגביהם לא היה מעשה בית דין ..." אין ספק שתשלום סך של 652, 6ש"ח בתוספת 1170ש"ח אגרה, הוא תשלום שהתגבש לאחר מועד מתן פסק הדין ע"י ראש ההוצל"פ נתניה, כך שטענה זו לא נתגבשה ערב מתן פסק הדין הנ"ל. מעשה בית דין אין כאן, שכן צד אשר משלם חלק מהחוב ופונה לראש ההוצל"פ בטענה כי הוא מלא אחר החוב הנדרש, מצווה ראש ההוצל"פ לברר טענה זו לגופה ובמעמד שני הצדדים, משלא עשה כן החלטתו הינה בטלה מעיקרה. בנסיבות כגון אלה נאמר בספרו הנ"ל של דוד בר אופיר כי: "אולם כאשר ראש ההוצאה לפועל דוחה בקשה לפיה הסעיף הנ"ל (סעיף 19לחוק ההוצל"פ ס. ג') בלי לקיים בה דיון - כי אז החלטתו איננה יוצרת מעשה בית דין. ולכן אפשר לחזור ולהמריץ אותו לדון בבקשה מחדש." מבלי לקבוע עמדה באשר להחלטת ראש ההוצל"פ נתניה שקבעה כי: "ניתן לפעול כנגד צד ג' עד לסך 500, 52ש"ח אשר שולם לידי החייב לאחר צו העיקול ו/או החוב הפסוק לפי הקטן ביותר." סבור אני כי ראוי היה כי ראש הוצל"פ בחדרה יפנה בבקשת הבהרה לראש הוצל"פ בנתניה לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ אשר מסמיכו לפנות בבקשה כגון זו לערכאה אשר נתנה את פסק הדין. נכון הוא הדבר כי אין ראש הוצל"פ יושב כערכאת ערעור על החלטת ראש הוצל"פ אחר, אולם עיון בבקשה שהוגשה בפני ראש הוצל"פ בחדרה, מעלה כי הוא לא נתבקש כלל וכלל לשבת כערכאת ערעור, אלא כל שנתבקש הוא לקבוע שהתשלום שנעשה ע"י המערער יש בו כדי לצאת ידי המערער את חובתו, ובקשה זו לטעמי הינה לגיטמית ובסמכותו של ראש ההוצל"פ. נראה לי, כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש ליתן ביטוי למניעת הפגיעה בזכותו של צד ג' הבא בשערי לשכת ההוצל"פ בטענת "פרעתי", שכן דיני ההוצל"פ מאפשרים בידי הזוכה פעילות כנגד צד ג', יחד עם זאת מצווים אנו לנהוג בזהירות יתירה מקום שצד ג' טוען כי זכויותיו קופחו. ראויים לענייננו דבריו של דוד בר אופיר במאמרו "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ודיני ההוצל"פ", המשפט ג (1996), 71, 82: "דיני ההוצאה לפועל מאפשרים פעילות עניפה למדי נגד צדדים שלישיים... מיום שנכנס לתוקפו חוק היסוד, חבים אנו בכיבוד זכויותיהם של הצדדים השלישיים יותר משחברו כלפיהם בעבר...." מטעמים אלה, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטתו של ראש ההוצל"פ בחדרה והחזרת התיק לדיון בטענת "פרעתי" בפני ראש ההוצל"פ ובמעמד שני הצדדים בכדי שיבחן לגופה את הבקשה של המערער. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.עיקול צד ג'חובעיקולמזונות