קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עסקת רכישת משק:   1. התובעים רכשו מהנתבעים משק במושב ניר-חן, ע"פ הסכם מיום 13/8/98, המוצג ת/1 (להלן: "ההסכם"), תמורת 195,000 דולר, בשקלים לפי השער היציג הידוע ביום התשלום. ע"פ סעיף 9.3 להסכם, התובעים אמורים היו לשלם לנתבעים את היתרה בסך 65,000 דולר, עד יום 15/2/00. הוסכם, שלהבטחת תשלום היתרה, ימסרו התובעים לנתבעים, במעמד מסירת המשק, ערבות בנקאית, בנוסח שיאושר ע"י הנתבעים, שתהיה בתוקף עד 30/2/00.   2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לבקשת הנתבעים, ניתנה ערבות בנקאית, שפוצלה לבקשת הנתבעים, לשתי ערבויות, האחת בסך 15,000 דולר לטובת המינהלה להסדרים במגזר החקלאי, המוצג ת/2; והשניה בסך 50,000 דולר לטובת הנתבעים, המוצג ת/3.   מאחר שהנתבעים קיבלו הלוואה מהבנק שלהם, בנק הפועלים סניף שמשון באשקלון, הם ביקשו להחליף את הערבות השניה, להתחייבות בין סניפית, על אותו סכום ובאותם תנאים. התובעים הסכימו ובמקום ת/3, ניתן כתב התחייבות בין סניפית, המוצג ת/4.   3. הערבויות מומשו לבקשת הנתבעים וביום 28/2/00, הם קיבלו סך של 277,472 ₪.   4. ע"פ סעיף 12(א) להסכם, כל סכום בהסכם, הנקוב בדולרים ישולם בשקלים, לפי השער היציג שיהיה ידוע בשעת התשלום בפועל.   5. ע"פ חשבונם של התובעים, לפי השער היציג של הדולר ביום 28/2/00, הם אמורים היו לשלם לנתבעים רק סך של 262,600 ₪, מכאן שהנתבעים קיבלו סך של 14,872 ₪, יותר מהמגיע להם.   התובעים ערכו התחשבנות של כלל התשלומים, ע"פ מועדם וע"פ התחייבויות הצדדים, ולאחר שזיכו את הנתבעים בסך 1,750 ₪, עבור הפרשי שער לטובת הנתבעים והחזר עמלת ערבות בנקאית ולאחר קיזוז סך של 1,230 ₪, עבור חוב מים, ביקשו מהנתבעים החזר בסך 14,152 ₪.   לאחר שהנתבעים סרבו, הוגשה נגדם תביעה זו, בה נתבעים הם להשיב את הסך של 14,991 ₪, הכולל הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה.   6. לטענת הנתבעים, סעיף 12(א) להסכם שונה, בעת ניסוח הערבות הבנקאית. לטענתם, עקב הדחיה הארוכה בתשלום היתרה, הוסכם, כפי שמנוסח בערבות הבנקאית, כי היתרה בסך 65,000 דולר, תשולם לפי השער היציג שנקבע ביום מתן הערבות, כשסכום זה יכול רק לגדול, אם תהיה עליה בשער היציג, אבל לא ירד, אם תהיה ירידה בשער היציג. עוד טוענים הנתבעים, כי לא סוכם שתעשה התחשבנות כלשהי.   7. הנתבעים הגישו גם תביעה שכנגד, בה תובעים הם מהתובעים - הקונים, פיצוי מוסכם בסך 42,000 ₪, שהם שווה ערך ל- 10,000 דולר, עפ"י סעיף 13(ב) להסכם.   לטענת הנתבעים, התובעים הפרו את ההסכם בכך, ששילמו את היתרה בסך 65,000 דולר, ביום 28/2/00, במקום ביום 15/2/00, דהיינו, באיחור של 13 יום.   8. לטענת התובעים, נוסח הערבות הבנקאית, לא בא לקבוע הסכם חדש, במקום הסכם הרכישה. לטענתם, הערבויות הבנקאיות היו בטוחות, או אמצעי תשלום בלבד, שניתנו לבקשת הנתבעים, על מנת לעזור להם לשעבד את הערבויות, להלוואה שקיבלו הנתבעים בסניף הבנק שלהם, מכאן גם שינוי הערבות הבנקאית, לכתב התחייבות בין סניפית.   עוד טוענים התובעים, כי נוסח זה, שנכתב בכתבי הערבות הבנקאית ובהתחייבות הבין-סניפית, היה דרוש לנתבעים, כי הנתבעים קיבלו מהבנק שלהם הלוואה בסכום נקוב, וכשהם היו צריכים לשעבד את הערבויות, הבנק שלהם לא יכל להסכים לאפשרות, שסכום הערבות יקטן. אין בכך, לטענת התובעים, כדי לשנות את ההסכם בין הצדדים.   9. באשר לתביעה שכנגד, טוענים התובעים, כי לא היתה הפרה כלשהי מצידם, שכן הנתבעים הסכימו שהתשלום יהיה ע"י מימוש הערבויות, כפי שהיה בפועל וכפי שנראה גם ממכתבו של עו"ד חיימסון, המוצג ת/5, אשר ערך את ההסכם בין הצדדים, כשגם הנתבע חתם על ת/5 ואישר את תוכנו. מה גם, שע"פ המוסכם, איחור של עד 10 ימים, לא מהווה איחור.   10. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גירסת התובעים ודוחה את זו של הנתבעים. הערבת הבנקאית וכתב ההתחייבות הבין סניפית, (שיכונו להלן: "הערבות הבנקאית"), היו רק אמצעי למימוש התשלום ולא באו במקום ההסכם שבין הצדדים, על כל הוראותיו.   סעיף 12(א) להסכם קובע מפורשות, שכל תשלום יהיה לפי השער היציג בשעת התשלום. קביעה זו גם הגיונית ומקובלת בתשלומים דחויים, הצמודים למטבע חוץ.   ע"פ עדות התובע, הם היו מוכנים לעזור לנתבעים בכל דרך, כדי להשמיש את הערבות הבנקאית, באופן שיוכלו להעבירה או לשעבדה, כפי שעשו הנתבעים בפועל.   אם הצורך להסב את הערבות או לשעבדה, הצריך ניסוח שיקובל על הבנק המסוים, אין בכך כדי להשליך על ההסכם בין הצדדים, או לשנותו, אלא אם כן היה נאמר במפורש אחרת.   גם לגירסת הנתבע, אם היו התובעים משלמים להם את תשלום היתרה בעצמם ולא דרך מימוש הערבות הבנקאית, הם היו אמורים לשלמה ע"פ השער היציג בשעת התשלום.   אין גם יסוד לטענת הנתבעים, כי לא סוכם שתערך התחשבנות סופית. על מנת לערוך חשבון סופי ומדוייק, אין צורך בהסכם מפורש, כאשר תניות החוזה ברורות וחד-משמעיות. זהו תנאי מכללא, שכל צד גם נושא ונותן בתום-לב וגם משלם ומקבל תשלומים בתום-לב וע"פ המוסכם. אם יש תשלומים ביתר או בחוסר, יש מקום להתחשבנות וכך עשו התובעים וכדין.   על הנתבעים, אפוא, להשיב לתובעים את ההפרש הנתבע, כשאין להם טענות כלשהן, באשר לדרך החישוב והקיזוזים לכאן ולכאן.   11. גם דין התביעה שכנגד להידחות. כאמור, הנתבעים הסכימו לקבל את הערבות הבנקאית ולשעבדה.   בנסיבות אלה, הגיעו הצדדים להסכמה, שמימוש הערבויות יהווה תשלום היתרה.   הסכמה זו באה לביטוי במכתבו של עו"ד חיימסון, המוצג ת/5, אותו אישור הנתבע בחתימתו.   אם היה ספק כלשהו בכך, באה עדותו של ע"ת 2, מר אליעזר סול, שהיה מעורב בעסקה דומה, עם בתם של התובעים, בקשר למשק שלו ובאותם תנאים בדיוק. עד זה, אישר בעדותו, כי תשלום היתרה אמור היה להיות במימוש הערבות הבנקאית ולא היו לו כל טענות, באשר לאיחור במועד התשלום, או על הפרה כלשהי.   ברור גם, כי הנתבעים לא התכוונו ברצינות לתבוע את התובעים על איחור, כביכול, של התשלום, או על הפרה, כביכול, אילולי דרשו התובעים את המגיע להם. מה גם, שכאמור, הוסכם כי איחור של עד 10 ימים, לא יהווה איחור. 12. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 14,991 ₪, בצרוף הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה 10/6/01, עד התשלום בפועל.   כן ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאות המשפט ובנוסף, גם שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.   התביעה שכנגד נדחית, כאמור.   זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.מושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי