עצירת תשלומים בכרטיס אשראי

לאור חובתו החוזית של הלקוח לשלם בכל מקרה למנפיק כרטיס האשראי תמורת הנכסים שנרכשו באמצעות הכרטיס, בא המחוקק והתערב ביחסים החוזיים בין המנפיק והלקוח ואף ביחסים בין המנפיק והספק ואפשר ללקוח "פתח מילוט" מעסקה גרועה ו"עצירת" תשלומים בגינה וזאת אך ורק בתנאי הסעיף. וכך קובע סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב: ”א) הוסכם בין לקוח לבין ספק, בעסקה שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי, כי תמורת העסקה או חלקה תשולם כעבור שלושים וחמישה ימים או יותר מיום עשיית העסקה, יפסיק המנפיק, בהקדם האפשרי, לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה. לענין סעיף זה אין נפקה מינה מי נותן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה.” מילות הסעיף ותכליתו (למנוע מהלקוח נזקים מבעוד מועד) מלמדות כי הודעת הלקוח למנפיק על כשלון העסקה צריכה להתקבל במועד בו יכול עדיין המנפיק לעצור תשלומים לספק. פירוש אחר לא רק שאינו מתיישב עם לשון ותכלית הסעיף אלא חושף את המנפיק, שאינו שותף בעסקה בין הלקוח והספק, ואשר כבר העביר את התמורה בגין העסקה לספק, לסיכון שלא יקבל מהספק את התמורה שהעביר לו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עצירת תשלומים בכרטיס אשראי: עתירה להשבת (זיכוי תובע) 10,870 ₪ המהווים 2,245.98 דולר ארה"ב מחברת כרטיסי האשראי, מנפיקת כרטיס אשראי לתובע (להלן - "כרטיס האשראי"). רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. התובע הזמין באוקטובר 2001 סחורות מספק בברזיל "סדורבראדו"/"היסיין" (להלן - "הסחורות", "הספק"). התובע לא פרט בתביעה ובעדות כמות וסוג הסחורות. התובע שילם תמורת הסחורות באמצעות כרטיס האשראי: חיוב ראשון של הכרטיס נוצר ב - 29.10.01 על סך 2,245.98 דולר ארה"ב (להלן - "החיוב הראשון") וחיוב שני נוצר ב - 31.10.01 על סך 3,867.44 דולר ארה"ב (להלן - "החיוב השני") והכל במטבע ברזילאי (להלן, לפי ההקשר - "החיובים"). הנתבעת חייבה את התובע בגין שני החיובים ב - 10.12.01 כעולה מדף פרוט חיובים שצרף התובע. 2. התובע בחר לפרוע לספק כל אחד מהחיובים בתשלום אחד ולא יצר מולו עסקה בתשלומים על כרטיס האשראי. לעומת זאת מימן התובע את תשלום שני החיובים לספק באמצעות הלוואה שנטל מהנתבעת (להלן - "ההלוואה"). לא הובאו בפני נתוני ההלוואה, מספר תשלומי ההחזר, סכומם, תקופתם וכדומה אך אין מחלוקת בין הצדדים כי ההלוואה אכן ניתנה לתובע וזכתה לכינוי "סל מועדף" או "מועדף חו"ל". הנתבעת פרעה את חיובי התובע לספק כפי שהורה לה בתשלום אחד, העמידה לרשות התובע הלוואה כאמור והתובע החל לפרוע לנתבעת את תשלומי ההלוואה. 3. במרץ 2002 הודיע התובע לנתבעת כי הספק לא שלח לו הסחורות. בעצת הנתבעת (כך גרסת התובע שלא נסתרה) שלח התובע לספק מכתב על בטול ההזמנה ב - 13.3.02. כבר ב - 21.3.02 הודיע הספק במכתבו לתובע כי שלח לו רוב רובן של הסחורות (11 חבילות) למעט מספר מועט של פריטים שישלח לתובע תוך 15 יום. ואכן החלו להגיע לתובע חבילות עד שהתקבלו בסופו של דבר בידיו 11 חבילות. 4. במהלך תקופה זו הודיע התובע לנתבעת כי הוא מעונין בסחורות וחדל מהליכי בטול העסקה. בהתאם הפסיקה הנתבעת, לשיטתה לפנים משורת הדין, הטיפול בתלונת התובע ובבקשתו לבטול העסקה. 5. ביולי או אוגוסט 2002 פנה התובע שנית לנתבעת וקבל על אי קבלת יתרת הסחורות מהספק. בין התובע לנתבעת סוכם על בירור הענין מול סולק העסקאות של הספק בחו"ל והתובע אף שילם 25 דולר ארה"ב עבור הבירור. בירור זה לא הסתיים עד כה. 6. הנתבעת כתבה לתובע ב - 25.8.02 כי עד לבירור פנייתו תזכה על תנאי חשבונו "בסכום המוכחש". החשבון לא זוכה. הנתבעת המשיכה כל העת לחייב את התובע בהחזרי ההלוואה. 7. התובע טוען כי לא קיבל "נכס", היינו סחורות כנגד החיוב הראשון ודורש מהנתבעת לזכותו. הנתבעת כופרת בזכותו של התובע. בסיכומיהם, אשר הוגשו פעמיים (עקב מחדלי התובע) הרחיבו הצדדים בטענות עובדתיות ומשפטיות מעבר לאלו שעלו בדיון ואדון רק לפי הצורך. המחלוקות: 8. האם על הנתבעת חובה חוזית או חובה על פי סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986 (להלן - "חוק כרטיסי חיוב") לזכות התובע או להשיב לו את הסכום נשוא החיוב הראשון. 9. האם התקיימו התנאים בסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב מכוחם על הנתבעת להפסיק לחייב את התובע בשל העסקה; האם העסקה הינה עסקה "בתשלום נדחה"; האם אכן ה"נכס" נשוא העסקה לא סופק בחינת כשלון תמורה מלא והאם ביטל התובע את העסקה ויכול היה לעשות כן ביחסים בינו ובין הנתבעת. 10. האם התרשלה הנתבעת כלפי התובע כשלא הבהירה לו מראש כי בחירתו במסלול מימון (הלוואה מהנתבעת) לביצוע התחייבויותיו כלפי הספק בתשלום אחד, חושפת אותו להעדר אפשרות "לעצור" תשלומים לפי סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב. 11. האם זכאית היתה הנתבעת להמשיך לחייב את התובע בהחזרי ההלוואה על אף שטרם הסתיים הבירור, אם טרם הסתיים, נוכח מכתבה מ - 25.8.02. המסגרת החוזית: 12. כרטיס אשראי הינו בראש ובראשונה אמצעי תשלום ה"מכניס" ליחסי הצדדים לעסקה גורם שלישי אמין, מנפיק הכרטיס. חוזה כרטיס האשראי מחייב את הלקוח העושה שימוש בכרטיס לשלם למנפיק תמורת הנכסים שנרכשו מספק באמצעות כרטיס האשראי והמנפיק מצידו מתחייב כלפי הלקוח לשלם את התמורה לספק על פי המוסכם בין המנפיק לספק. כך לפי סעיף 7 לחוק כרטיסי חיוב וכך אף בהתאם לסעיף 6.1 לחוזה ההצטרפות בין התובע לנתבעת (להלן - "חוזה ההצטרפות"). 13. המנפיק אינו הופך לשותף לעסקה בין הלקוח לספק ותפקידו מתמצא בהעברת התשלום לספק ובבטחון שהוא מעניק לבצוע התשלום. בהתאם מקובל, וכך נקבע בסעיף 6.6 לחוזה ההצטרפות כי המנפיק אינו אחראי לאספקת הסחורה או לטיבה. מכאן, אלא אם נקבע אחרת, חלה חובת הלקוח לשלם למנפיק תמורת הנכסים שנרכשו באמצעות כרטיס האשראי אף אם לא סופקו, סופקו בחסר, או סופקו כשהם פגומים. מן הבחינה החוזית הצרה לא הראה התובע כי עומדת לו זכות כלפי הנתבעת ואף לא הפרה של זכות מצד הנתבעת כלפיו. סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב: 14. לאור חובתו החוזית של הלקוח לשלם בכל מקרה למנפיק כרטיס האשראי תמורת הנכסים שנרכשו באמצעות הכרטיס, בא המחוקק והתערב ביחסים החוזיים בין המנפיק והלקוח ואף ביחסים בין המנפיק והספק ואפשר ללקוח "פתח מילוט" מעסקה גרועה ו"עצירת" תשלומים בגינה וזאת אך ורק בתנאי הסעיף. וכך קובע סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב: ”א) הוסכם בין לקוח לבין ספק, בעסקה שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי, כי תמורת העסקה או חלקה תשולם כעבור שלושים וחמישה ימים או יותר מיום עשיית העסקה, יפסיק המנפיק, בהקדם האפשרי, לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה. לענין סעיף זה אין נפקה מינה מי נותן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה.” מילות הסעיף ותכליתו (למנוע מהלקוח נזקים מבעוד מועד) מלמדות כי הודעת הלקוח למנפיק על כשלון העסקה צריכה להתקבל במועד בו יכול עדיין המנפיק לעצור תשלומים לספק. פירוש אחר לא רק שאינו מתיישב עם לשון ותכלית הסעיף אלא חושף את המנפיק, שאינו שותף בעסקה בין הלקוח והספק, ואשר כבר העביר את התמורה בגין העסקה לספק, לסיכון שלא יקבל מהספק את התמורה שהעביר לו. לא אוכל לקבל את הפרשנות הגורפת של הנתבעת ולפיה בכל מקרה בו היא מעמידה אשראי ללקוח לצורך פרעון החיובים לספק, נשללת תחולת הסעיף שהרי נאמר בסיפא של הסעיף כי אין נפקות לזהותו של נותן האשראי. לטעמי הפרשנות הנכונה צריכה להתחשב באינטרסים של שלושת הגורמים המעורבים בצורה מידתית ומאוזנת והעולה מן האמור - כאשר נגלה טרם הגיע מועד הפרעון של החיוב לספק (בין על ידי מנפיק הכרטיס ובין על ידי הלקוח) כי ה"נכס" נשוא העסקה לא סופק תתאפשר עצירת התשלומים לספק וזאת כמובן עד לסיום הבירור בענין. מובן כי על התובע הנטל להראות כי התקיימו במקרה שלו תנאי סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, כי ניתן היה להפסיק לחייבו מבעוד מועד בתשלומים, כי הודיע על כך כנדרש לנתבעת והנתבעת חדלה מלפעול על פי הודעתו. במקרה שלפני הודיע התובע לנתבעת לראשונה על כשלון העסקה לשיטתו במרץ 2002. אין חולק כי במועד זה כבר שילמה הנתבעת לסולק העסקאות של הספק בחו"ל את התמורה. לפיכך לא היה עוד תשלום כלשהו שניתן היה "להפסיקו". דין טענתו של התובע ככל שמבוססת על סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב להדחות. 15. התובע לא ביסס תנאי נוסף הדרוש לצורך החלת סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב: התובע התקשר עם הספק בעסקה אחת בלבד אשר התשלומים בגינה פוצלו לשניים. אינני נזקקת לטיעוני הצדדים, די לי במכתבו של התובע מ - 13.3.02 לספק בו הוא מתייחס למלוא ההזמנה מאוקטובר 2001 כמכלול: ”After a lot of applications to you about my order from 10.2001 and after I and my forwarder in Brazil did not get an answer and no document that you send the goods, I cancel my order because of I am realized that I will not get it” כך גם התייחס הספק אל ההזמנה במכתבו מ - 21.3.02. 16. לטעמי עוסק הסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב במצב בו לא סופק הנכס נשוא העסקה. לשון הסעיף אינה נוקטת במילים "כשלון תמורה מלא" או "כשלון תמורה חלקי קצוב" כפי שקבעה ההלכה הפסוקה ביחס להגנות מפני שטר. נוכח ההתערבות הדרמטית של הסעיף ביחסי המעורבים בעסקה ובתשלומים על פיה והכרסום בבטחון של הספק בקבלת התשלום יש לפרש את הסעיף כחל בסיטואציה בה לא סופק הנכס נשוא העסקה בכלל. גם אם ניתן לסבור כי הסעיף יחול גם בסיטואציה כגון "כשלון תמורה חלקי" הרי יש להגביל זאת למצבים ברורים שניתן להווכח בהם על נקלה - מצבים של כשלון תמורה חלקי וקצוב. במקרה שלפני אין מדובר באי אספקת נכס: סופקו 11 חבילות מהסחורה. מעבר לצורך אין גם מדובר באי אספקה חלקית וקצובה של הסחורה. התובע אף לא הראה לשיטתו אילו חלקים מהסחורה לא סופקו. על כן לא ביסס התובע תחולתו של סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב כנדרש. לסיכום פרק זה: לתובע לא עומדת זכות כלפי הנתבעת מכוח סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב. התרשלות והפרת חובת תום לב: 17. התובע לא ביסס עילות אלו כלפי הנתבעת. התובע מבין כעת (לדבריו) כי שגה בבחירת מסלול המימון של העסקה. בכך לא יצא התובע ידי חובת פרוט והבאת ראיות לגבי אמרות או מחדלים או אי גילוי מצד הנתבעת אשר גרמו לו לממן את העסקה כפי שעשה. התובע לא הניח תשתית מינימלית בענין זה, לא פרט שיחותיו עם הנתבעת או מי מטעמה, תוכן השיחות, מועדן וכדומה. על כן הטענה נדחית. הפרת התחייבות: 18. הנתבעת אכן כתבה לתובע כי תזכה על תנאי את חשבונו עד לגמר הבירור. לטענת הנתבעת הסתיים הבירור שערכה ככל שנוגע ליחסים בינה ובין התובע, מיד, להבדיל מהבירור מול סולק העסקאות של הספק. לכן לשיטת הנתבעת לא היה עליה לזכות את התובע בסופו של דבר והיא מילאה אחר האמור במכתבה בפועל. לא מצאתי בהתנהגות הנתבעת הפרת התחייבות ולא מצאתי עוד טעם (אם בכלל נתונה הסמכות לבית משפט זה) להורות לנתבעת להמשיך בבירור ולזכות על תנאי את חשבון התובע. משמצאה הנתבעת בעקבות בירורה כי אין לתובע זכות כלפיה, ובצדק, אין מקום לחייבה לזכות את חשבונו ולהשיב לו כספים. אף טענה זו נדחית. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)