קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור המעסיק על פסק דין לטובת העובד: הנשיא ס' אדלר: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן ונציג עובדים טסטה; תב"ע נב/ 3-166) אשר: (א) חייב את שירותי מגן ובטיחות בע"מ לשלם למר נסימי 2,300 ש"ח בגין שכר עבודה עבור חודש נובמבר 1990; 12 ימי פדיון חופשה; פיצויי פיטורים; ומשכורת 13; (ב) דחה את התביעות בגין: גמול שעות נוספות; פדיון דמי הבראה; תוספת יוקר; הפרשות לקופת גמל; (ג) דחה את התביעות נגד מר חברוני והנדסת אש ה.א. בע"מ; (ד) דחה את התביעות שכנגד, שהוגשו נגד מר נסימי. הערעורים נוגעים לכל קביעות בית הדין האזורי, ועל כן, לאחר סיכום עובדות המקרה, נתייחס לכל נושא. הערעורים נדונו על דרך של סיכומים בכתב. עובדות המקרה: 2. חברת הנדסת אש ה.א. בע"מ (להלן - חברת הנדסת אש) וחברת שירותי מגן ובטיחות בע"מ (להלן- חברת שרותי מגן) מספקות ציוד מגן, בטיחות וכיבוי אש. החברות הללו הן בּבעלותה של משפחת חברוני ועובדות יחד תחת ניהולה. מר נסימי עבד בעסק, החל מחודש נובמבר 1978 ועד לפיטוריו ביום 28.11.1990. חוזה העבודה מיום 28.8.1985, שהוגש לבית הדין, נחתם בין מר נסימי לבין חברת שירותי מגן. אולם, בחוזה נאמר, כי בין חברת שירותי מגן לבין חברת הנדסת אש קיימים קשרים מסחריים; שתי החברות מנוהלות על ידי משפחת חברוני וכי מר נסימי יבצע עבודה עבור שתי החברות. בחוזה נקבע תפקידו של מר נסימי והוא: "למלא בחברות תפקיד של מנהל עבודה ולהיות אחראי במסגרת תפקידו על עבודת צוותי העובדים, לדאוג שיבצעו בנאמנות ובמיומנות את עבודתם, לבצע בעצמו עבודות כפי שידרש בחברות, לשמש בתפקידי ניהול אדמיניסטרטיבי ורישומי מלאי, ולטפל בקשר בין החברות ללקוחותיה ..., הכל לפי הנדרש מתפקיד של מנהל עבודה בתאום מלא עם חברוני על פי דרישתו". לדברי מר נסימי הוא היה השני בחברה אחרי המנהל. ביום 31.8.1988 "התפטר" מר נסימי מעבודתו אצל חברת שירותי מגן וקיבל ממנה תשלומים בעקבות שחרור פוליסת ביטוח המנהלים והשלמת כספים מקרן התגמולים, עד לשיעור "פיצויי הפיטורים". לאחר מכן, המשיך מר נסימי לעבוד בחברה. הוגשו תלושי שכר שקיבל מר נסימי מחברת שירותי מגן. הודעת המעביד על תשלום פיצויי פיטורים ניתנה על ידי חברת שירותי מגן. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 3. אין חולק, כי מר נסימי זכאי לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו. השאלה הראשונה בנושא פיצויי הפיטורים היתה: האם בקבלת הסכומים בחודש אוגוסט 1988 "כפיצויי פיטורים" קיבל מר נסימי את פיצויי הפיטורים עבור תקופה עבודתו עד לאותה עת ואינו זכאי לסכום נוסף עבור תקופה זו? בית הדין האזורי קבע, כי מר נסימי זכאי לפיצויי פיטורים לכל תקופת עבודתו, אך יש לזכות מהסכום שהוא זכאי לו את הסכום ששולם לו כ"פיצויי פיטורים". שני הצדדים טענו נגד קביעתו של בית הדין האזורי, מבלי להביא פסיקה או הנמקה משכנעת. הכרעתנו בשאלה זו היא, כי תשובת בית הדין האזורי תואמת את הנקבע בפסיקה (ראה: דב"ע לד/ 3-8 לוסטמן - פרל, פד"ע ה 184; דב"ע מו/ 3-65 כהן - מזרחי, פד"ע י"ז 416) ואין מקום להתערב בה. 4. השאלה השנייה היתה: מהי "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב סכום פיצויי הפיטורים? מר נסימי טען, כי תשלומים ותוספות שונים היו תשלומים "פיקטיביים" ובעצם היו חלק משכרו הרגיל. בית הדין קמא קיבל את טענתו ביחס ל"הוצאות רכב קבועות" (למר נסימי היה רכב צמוד), "תוספת ניהול" ו"שעות נוספות", אך דחה אותה לגבי "אש"ל", טלפון וביגוד. מסקנות בית הדין קמא בנושאים אלה הן עובדתיות ומשפטיות ומעוגנות הן בחומר הראיות והן בפסיקה. על כן, אין מקום להתערבותנו בה. גמול שעות נוספות, תוספת יוקר, שכר עבודה עבור חודש נובמבר 1990, פדיון חופשה, הפרשות לקופת גמל, משכורת 13 והתביעה שכנגד 5. התביעות הללו הוכרעו על סמך קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם וממהימנותם. יצוין, כי עדים רבים העידו בבית הדין קמא וכן הוגשו מסמכים רבים, ואל חלק מהם התייחסו העדים. לא שוכנענו, כי במקרה שלפנינו יש מקום לחרוג מן הכלל בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור. נוסיף, כי בעקבות הקביעות העובדתיות הגיע בית הדין קמא למסקנות משפטיות התואמות את העובדות ואת הפסיקה. כך, לדוגמה, נקבע, כי מר נסימי היה בתפקיד המוציא אותו מתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, וזאת על-פי סעיף 30(א)(5) ו- (6) לאותו חוק. כמו כן, לאחר דיון בראיות שהובאו לפניו קבע בית הדין קמא את מספר ימי פדיון החופשה המגיע למר נסימי. אשר ל"משכורת 13" הגיע בית הדין האזורי למסקנה הנכונה, כי מר נסימי זכאי לתשלום, אולם בשל העדר ראיות מספיקות הסתפק בית הדין קמא בהצהרה הבאה: "... שעל הנתבעת לשלם לתובע מחצית משכורת, החל מחודש אוקטובר 1985 (שנת חתימת ההסכם), כפי שהיתה מפעם לפעם, בחודש אוקטובר ובחודש אפריל של כל שנה....". לא מצאנו טעות משפטית בנושאים אלה המחייבת את התערבותנו. פדיון דמי הבראה 6. בית הדין קמא דחה את התביעה בנושא זה וקבע, כי מר נסימי קיבל מספר ימי הבראה בפועל והוא אינו זכאי לפדיון ימי הבראה. מסקנה זו תואמת את ההסכם הקיבוצי, צו ההרחבה והפסיקה שחלו באותה העת (דב"ע תשן/ 3-74 מיכאל זדה - שולמית לור ואח', פד"ע כ"א 475). השינוי בהסכם הקיבוצי ובפסיקה נעשה לאחר התקופה הרלוונטית למקרה שלפנינו (ראה: סעיף 7.א. להסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום קצובת הבראה, שהינו נספח להסכם המסגרת מיום 9.1.1995, ב"דיני עבודה" מ' גולדברג וי' האוזמן, פרק 25 ע' 34). לכן, אנו דוחים את הערעור בנושא זה. זהות המעביד 7. מר נסימי טען, כי הועסק על ידי שתי החברות וכן על ידי מר עודד חברוני. בית הדין קמא קבע, כי רק חברת שירותי מגן היתה מעסיקתו. את מסקנתו נימק בית הדין בכך, כי כל החומר שהובא בפני בית הדין הצביע על חברת שירותי מגן כמעסיקתו הבלעדית של מר נסימי. מעיון בחומר הראיות עולה כי טעה בית הדין קמא ויש מסמכים המצביעים על חברת הנדסת אש כמעסיקה של מר נסימי. מצאנו מספר תלושי שכר שקיבל מר נסימי, בהם נרשם "הנדסת אש בע"מ" כמעסיקה (חודש 8/88, 9/88 ו- 10/88). כמו כן, בחוזה העבודה נאמר, כי מר נסימי יעבוד עבור שתי החברות. יתרה מזו, מחומר הראיות עולה, כי שתי החברות פעלו ביחד ובמשותף לבצע פעולות עסקיות רבות. מכאן, כי חברת שירותי מגן ובטיחות בע"מ וחברת הנדסת אש ה.א. בע"מ היו מעבידות במשותף של מר נסימי. על כן, שתי החברות חייבות בתשלום עבור הסכומים שנפסקו לטובת מר נסימי בפסק דין זה ביחד ולחוד. לעומת זאת, מעיון בחומר הראיות עולה, כי לא טעה בית הדין קמא בהגיעו למסקנה, כי מר עודד חברוני לא היה המעסיק של מר נסימי. מר חברוני אכן ניהל את העסק ומסר הוראות למר נסימי, אולם אין בכך בלבד כדי להפוך אותו ממנהל למעסיק. סוף דבר: 8. אנו דוחים את שני הערעורים, למעט חלק מהערעור שהגיש מר נסימי לגבי זהות מעבידו. לאור התוצאה, אין צו להוצאות. ערעור