קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על אי הפעלת תקנה 15 ע"י ועדה רפואית של ביטוח לאומי: סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע 98/99-48) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת מיום 24.3.1998 (תב"ע 97/01-516; השופטת שפר כדן יחיד), בו נדחה ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.9.1997. 2. המערער נפגע בידו הימנית בתאונת עבודה שאירעה ביום 8.7.1993. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%. על כך הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים בנימוק שלא הופעלה לגביו תקנה 15 לתקנות הנכות. עררו של המערער נדחה על ידי הוועדה הרפואית לעררים. 3. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור לבית הדין האזורי על קביעת אחוז הנכות של המערער בשיעור 10% (תב"ע נה/01-154). אף המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תב"ע נה/01-192). בשני ערעורים אלה, שאוחדו על ידי בית הדין האזורי, החליט בית הדין להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים. 4. הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%. על כך הוגש ערעור של המערער ב-תב"ע נז/01-96. גם בהליך זה נפסק, בהסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר. בית הדין הורה בפסק דינו כי הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים בהרכבה הקודם לא יהיו בפני הוועדה בהרכבה החדש. 5. ביום 8.9.1997 דנה הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של המערער וקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.8.1995. במסקנותיה קבעה הוועדה כי אין למערער ליקוי תיפקודי ומוטורי בידו הימנית ואין לו ליקוי המהווה נכות המתבטאת באחוזים. עוד קבעה הוועדה כי הצלקת של המערער אינה יכולה להיכלל בתחום הנכות שנקבעה בתקנות, מאחר ואינה מכאיבה ואינה מכוערת. 6. על כך הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי. בערעור נטען כנגד קביעותיה של הוועדה בעניין אחוז הנכות למערער וכן נטען כי למרות האמור בפסק הדין ב-תב"ע נז/01-96, היו לפני הוועדה הפרוטוקולים וההחלטות של הוועדות הקודמות. על-פי תעודות עובדי הציבור שהיו לפניו וטיעוני ב"כ המערער, קבע בית הדין האזורי "שלא הוכח שהוועדה עיינה בפרוטוקולים בהם אסור היה לה לעיין". בהמשך דחה בית הדין האזורי את טענת המערער כי הוועדה לא היתה מוסמכת לשנות את הקביעה הראשונית בדבר 10% נכות למערער, וכן דחה את הטענה כי הוועדה בהרכבה החדש לא היתה מוסמכת לבדוק את המערער. בית הדין קבע עוד כי הוועדה הרפואית לעררים פעלה במסגרת סמכויותיה ביישום פריט הליקוי לגבי המערער. 7. בערעור לפנינו טוען ב"כ המערער כדלקמן: (א) הערר של המערער לוועדה הרפואית לעררים התייחס אך ורק לאי-הפעלת תקנה 15 לגביו ולא לאחוזי הנכות (10%), אשר הוכרעו סופית לגביו; (ב) הוועדה הרפואית לעררים עיינה בפרוטוקולים אשר היא לא היתה אמורה לעיין בהם; (ג) הוועדה הרפואית לעררים לא היתה מוסמכת לשנות באופן רטרואקטיבי את קביעתה של ועדה רפואית קודמת. 8. טיעוני המוסד לביטוח לאומי לפנינו היו כדלקמן: (א) אין להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי, לפיה לא הוכח שהוועדה הרפואית לעררים עיינה בפרוטוקולים בהם אסור היה לה לעיין. (ב) עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על-מנת שתתייחס לנכותו מול הממצאים לגביו, ותקבע האם אכן התמלאו תנאי הנכות לגביו, וכן תתייחס ליישום תקנה 15 לתקנות הנכות; (ג) עררו של המערער התייחס אמנם לאי-הפעלת תקנה 15 לגביו, אך ערעורו לבית הדין אוחד עם ערעורו של המוסד, והוחזר לוועדה הרפואית לעררים. 9. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובתיק בית הדין האזורי, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסיקתו של בית הדין האזורי. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי נושא העיון בפרוטוקולים על ידי הוועדה הרפואית לעררים בהרכבה החדש, הוא נושא עובדתי, וכן מסקנתו של בית הדין האזורי שלא הוכח שהוועדה עיינה בפרוטוקולים בהם אסור היה לה לעיין. כמו כן מקובלת עלינו פסיקתו של בית הדין האזורי בנושאים האחרים שהועלו בערעור ואשר מצאו ביטוי בפיסקה 7 לפסק הדין. אף אנו בדעה שהוועדה הרפואית לעררים בהרכבה הקודם דנה בעניין שהוחזר אליה על-פי פסק הדין בשני הערעורים שהגישו המוסד לביטוח לאומי והמערער. לאחר מכן, הוועדה הרפואית לעררים בהרכבה החדש פעלה במסגרת סמכויותיה בבדקה את המערער ובקביעותיה הרפואיות בדבר מהות נכותו של המערער ואחוז נכותו. 10. לפיכך, התוצאה היא כי הערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי. 11. אין צו להוצאות.תקנה 15 (ביטוח לאומי)ערר