קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד איסור כניסה לישראל: עתירה זו מופנית כנגד החלטתו של המשיב שלא להתיר כניסתה של העותרת לישראל. הרקע העובדתי העותרת, אזרחית הולנד בת 46, עוסקת במתן תמיכה למחשבים באוניברסיטה בעיר גרומינגן. העותרת פעילה בארגונים שונים למען זכויות האדם, הסביבה ובעלי חיים כגון אמנסטי אינטרנשיונל וגרין פיס. וכן בארגון המכונה ISM - "תנועת הסולידריות הבינלאומית" (להלן: "הארגון") אשר בצד עיסוקו בפעולות הומניטריות בשטחי יש"ע מארגן פעולות מחאה הכוללות הפגנות באיזורים המעוררים ענין תקשורתי. העותרת שהתה בישראל בקיץ 2003 ופעלה במסגרת הארגון. בתאריך 9.7.04 הגיעה העותרת לישראל, לגירסתה על מנת לבקר בישראל ולהשתתף בפעילות בלתי אלימה של הארגון. אולם כניסתה לארץ נמנעה, והיא נדרשה לשוב לארצה. העותרת סירבה לעלות לטיסה והגישה את העתירה שבפני. בעתירה מתבקש בית המשפט להורות למשיב 1 לבטל את החלטתו, הנסמכת על מידע חלקי ובלתי מעודכן, ולפעול על פי שיקול הדעת הרחב שניתן לו בסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") תוך בחינה לגופו של ענין של בקשתה, ללא שיקולים זרים. בכתב העתירה מחלקת ב"כ העותרת את טיעוניה לנימוקים עקרוניים המתייחסים לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיב, אשר להשקפתה, האציל את סמכויותיו לרשויות הביטחון בניגוד להוראת החוק והפסיקה ונמנע מלבחון את המלצותיהם ומלהפעיל שיקול דעת עצמאי כפי שהיה עליו לעשות. ולגופו של ענין נטען כי פעילותה של העותרת במסגרת הארגון הינה הומניטרית וכי הסירוב לאפשר כניסתה אינו מנימוקים בטחוניים אלא בשל השקפותיה הפוליטיות ופעילותה במסגרת הארגון. דיון במסגרת ההליך שבפני, שמעתי בדלתיים סגורות את עדותו של נציג השב"כ אשר הציג לעיוני חומר חסוי המתייחס לפעילות הארגון ולעותרת עצמה (מאחר שהמסמך המתייחס לארגון סומן על ידי בדיון בעת"מ 2212/04 לא סימנתיו שנית ואילו המסמך המתייחס לעותרת סומן על ידי בימ"ש/1). בפסק דיני אתייחס לטענת העותרת לפיה המשיב, עשה עצמו מרצונו, "חותמת גומי" לתכתיבי השב"כ ומשמעותה והן לעובדות הנוגעות לארגון ולפעילותה במסגרתו. הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיב מוסכם על הכל כי המשיב אינו יכול לבחון בעצמו את כל המידע הנוגע למבקשים להיכנס לישראל. וכשם שלא יעלה על הדעת שבכל מקרה בו מסורבת כניסתו של אדם המבקש לעבוד בישראל או מי שיש לגביו מידע שהינו בעל עבר פלילי, יבחן המשיב את המידע; ומטעם זה בחינת הנתונים מבוצעת על ידי עובדי רשות ההגירה על דרגותיהם השונות, כך אין כל פסול בקבלת מידע עובדתי רלוונטי ממי שעיסוקו בכך, ככל שהדבר נוגע לתחום הבטחוני. אלא שבענייננו למרבה הצער, תיעוד ההליך נעשה באופן לקוי וחסר. ובדו"ח תשאול הנוסעת - נספח מא 1(ב) לתגובת המשיב, הסתפק המשיב באמירה לאקונית: "סיבת הסירוב: הכללה לסירוב משהב"ט". מן הראוי היה שהליכי ההחלטה הגלויים יתועדו באופן ברור יותר, כמובן במגבלות הנובעות מסודיות המידע. כמו כן מן הראוי שהמשיב יתעד את חלקו בקבלת ההחלטה וינמק את שיקוליו באופן שיבהיר אם מדובר בהאצלת סמכויות חריגה או בקבלת מידע ממקור חיצוני כבסיס לקבלת החלטה. כב' השופט מודריק דן בסוגיה דומה בעת"מ 2129/04 בעניינה של פעילת הארגון אן פטר רובינסון ואני סבורה כי מסקנתו יפה גם לענייננו. "מקובלנו שבגדר שיקול דעת עצמאי של הגורם המוסמך יכולה לבוא גם הסתמכות על חוות דעתו או על המלצתו של גורם אחר שהגורם המוסמך קבעו לשם כך." כפי שנקבע גם בבג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל משטרת ישראל פ"ד מו(3) 514. אלא שבענייננו, כאמור, העדר רישום מסודר מונע מבית המשפט לבחון את אופן קבלת ההחלטה, והאם אכן נהג המשיב על פי הדרך שהותוותה בבג"צ 9611/92 הנ"ל והפעיל שיקול דעת עצמאי. מכל מקום, פגם זה, שיתכן ונפל בהליכי קבלת ההחלטה, אינו מצדיק ביטולה כפי שגם נקבע בעת"מ 2129/04 ואני תקווה שהערות חברי השופט מודריק ייושמו כך שהגורם המוסמך יקבל החלטות מבוססות כדבעי, ושניתן יהיה לבחון את שיקול דעתו באופן ענייני. ולגופו של ענין- כפי שציינתי לעיל, הוצג לעיוני מידע המתייחס הן לפעילות הארגון והן למעורבותה של העותרת בפעילות זו. כעולה מהמידע הסודי, הארגון אינו עוסק בפעילות הומניטרית בלבד ופעילותו כוללת פעולות מחאה שחלקן לגיטימיות, הפגנות, צעדות וצילום פעולות שלהשקפת חבריו יש להפנות אליהן תשומת לב ציבורית, וחלקן מיועדות להפריע לפעולות כוחות הביטחון, בין היתר על ידי התייצבות כמגן אנושי ל"מבוקשים", פעילות לשיבוש ומניעת הריסת בתי מחבלים. ועתה הם מתמקדים בפעולות כנגד הקמת גדר הביטחון אשר בחלקה אינה הפגנתית בלבד, והיא כוללת גם מעשים המיועדים למנוע או לעכב את העבודות. בדו"ח הסודי פורטו גם פעילויות נוספות שאף הן מפריעות ומשבשות את פעילות כוחות הביטחון ולעיתים מסכנות את חיי החיילים. ומטעם זה אני סבורה שאין לראות בארגון ארגון הומניטרי והסברתי בלבד וכך גם את הפעילות במסגרתו; ומשכך, יש לבחון כל מקרה לגופו ולשקול האם פעיל הארגון, המבקש להיכנס לישראל, מתכוון לעסוק בפעילות הומניטרית הסברתית או שמא קיים חשש שפעילותו תגלוש לתחומים שיש בהם לסכן את שלום הציבור. עיון במידע המתייחס לעותרת מעלה כי לא בכדי הסתפקה באת כוחה בתיאור מינורי של פעילותה במסגרת הארגון בקיץ 2003. מאחר שהמידע הנוגע לעותרת הינו סודי, אסתפק באמירה לפיה ניתן להסיק מפעילותה בעבר ביחס להמשך פעילותה בקיץ זה. ואני סבורה כי החשש של המשיב כי גם בביקור הנוכחי תשתתף העותרת בפעילות הארגון העשויה להפריע לפעילות גורמי הביטחון, הינו חשש מבוסס. עוד אציין, כי העותרת נמנעה מלפרט בעתירתה את טיב הפעילויות בהן נטלה חלק ומקומות שהייתה בסעיף 4 לעתירה נטען באופן לאקוני: "העותרת שהתה בישראל בין החודשים יולי-אוגוסט 2003 והשתתפה בפעילות הומניטרית של הארגון ללא הפרעה לכוחות הביטחון ובמסגרת אמונתה כנגד כל צורה של אלימות." ובדיון שבפני אף הציגה באת כוחה של העותרת צילום של הפגנה שקטה בה נטלה חלק. בבג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים פ"ד נב(4) 690 נקבע ע"י כב' השופט זמיר כי העלמת מידע כשלעצמה מהווה נימוק לביטול אזרחות וקל וחומר שלמניעת כניסה לישראל. בענייננו, העתירה מנוסחת באופן סתמי ובלתי מפורט ונראה כי ניסוח זה נועד להקשות על בירור מעמיק של חלקה של העותרת בפעילות שאינה לגיטימית של הארגון. התלבטתי בשאלה האם עלי לצעוד בעקבות חברי השופט מודריק, בפסק דינו בעת"מ 2129/04, גם בענין התרת כניסתה של העותרת לישראל והגבלתה לשהייה בגבולות ה"קו הירוק" בלבד. אולם לנוכח עמדתה לפיה, על המשיב להשלים גם עם פעילות שיש בה כדי להפריע לכוחות הביטחון ואף להקצות כוחות לטיפול באותן "הפרעות" (עמ' 4 שורות 16-18) מתעורר החשש שההגבלות שהוטלו בענין אן רובינסון לא יהיה בהן כדי למנוע פעילות של העותרת העשויה לפגוע בשלום הציבור. אשר על כן החלטתי לדחות העתירה. העותרת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משרד הפניםכניסה לישראל