קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת יו''ר ועדת המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל: עתירה זו עניינה החלטת יו"ר ועדת המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "משיב 1" או "המינהל"). אשר לא קיבל את הצעתה של העותרת כהצעה זוכה במכרז מס' מר/ 304/2003 ביחס למתחם שהוגדר 30F. הרקע העובדתי העותרת היא חברה קבלנית העוסקת בין היתר בייזום תכנון ובניית פרוייקטים של דיור ברחבי הארץ. בחודש דצמבר 2003 פירסמו המשיבים מכרז מס' מר/ 304/2003 (להלן: "המכרז") לקבלת הצעות, לחכירת מגרשים לבניית 590 יחידות דיור והשלמתן, בתשעה מתחמי משנה באתר F בעיר מודיעין. העותרת הגישה הצעות לגבי מספר מתחמים וביניהם מתחם משנה 30 F המיועד לבניית 86 יחידות דיור שתמורתן הציעה 5,100,118 ₪ ומתחם 24F לבניית 40 יחידות. העותרת הפקידה ערבות בנקאית בסך 457,000 ₪, בגובה סכום הפיקדון הנקוב עבור המתחם היקר ביותר שפורסם במסגרת המכרז. אין חולק כי סכום ההפקדה הינו הסכום הקבוע בתנאי המכרז ביחס לגבוהה מבין הצעות העותרת אולם סכומה אינו מהווה צירוף הערבויות ביחס לכל ההצעות שהוגשו על ידה. בתאריך 25.2.04 הודיע יו"ר ועדת המכרזים של המינהל לעותרת כי הצעתה הוכרזה כזוכה ביחס למתחם 24F. אשר למתחם 30F, הוכרזה כזוכה הצעת האחים שרבט חברה לבנין בע"מ (להלן: "שרבט") שהייתה הגבוהה מבין ההצעות. הצעתה של העותרת היתה השניה בגובהה. מאחר ששרבט הוכרזה כזוכה גם במתחם 37F, החליטה לוותר על זכייתה במתחם 30F. לאחר דין ודברים שהתקיים בין שרבט למשיבים, הודיעו האחרונים על כוונתם לחלט את ערבות שרבט שצורפה להצעתה ביחס למתחם 30F. כנגד החלטה זו הגישה שרבט עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 588/04). בתאריך 23.6.04 התקבלה עתירתה של שרבט ונקבע על ידי כב' סג"נ מ' ארד כי הוראות המכרז הנוגעות לשאלת הערבות אינן ברורות ונוסחו ברשלנות. לאחר הודעת שרבט, כי היא מוותרת על זכייתה במכרז ביחס למתחם 30F, פנה ב"כ העותרת למינהל וביקש כי הצעת העותרת תוכרז כזוכה לגבי מתחם זה. במכתבו מיום 18.3.04 הודיע יו"ר ועדת המכרזים של המנהל לב"כ העותרת, כי מרשתו אינה יכולה לזכות במכרז למתחם 30F הואיל והיא זכתה כבר במתחם אחד ולא הגישה ערבות בנקאית מתאימה לזכיה במתחם נוסף. ולפיכך, ללא קשר להחלטה שתתקבל בענין הצעת שרבט אין העותרת יכולה להיות מוכרזת כזוכה במתחם הנ"ל. על החלטה זו הוגשה העתירה שבפני. טענות העותרת. ראשית טוענת העותרת כי יו"ר ועדת המכרזים לא היה מוסמך לדחות את הצעתה מבלי שהנושא יובא לדיון ויוכרע על ידי הוועדה. ומכיוון שוועדת המכרזים היא הגוף היחיד המוסמך לפסול הצעות שהוגשו למכרז, קביעותיו של יו"ר הוועדה חסרות כל תוקף. עוד טוענת העותרת כי על פי נוסח סעיף 13 לתנאי המכרז היה על העותרת להגיש ערבות בסכום שנקבע ביחס להצעתה הגבוהה ביותר ולא היה עליה לצרף ערבות נפרדת עבור כל מתחם כאשר סה"כ הערבויות הינו סכום הערבויות הנדרשות עבור כל המתחמים לגביהם הוגשו הצעות. מכיוון שהערבות שצורפה על ידי העותרת תואמת את דרישת תנאי המכרז, והצעתה היתה השניה בגובהה עבור מתחם 30F היה על ועדת המכרזים להכריז עליה כזוכה ביחס לאותו מתחם. טענות המשיבים. המשיבים חולקים על עמדת העותרת וטוענים כי יו"ר הוועדה היה רשאי לדחות את הצעת העותרת בהיותה הצעה פסולה בשל חוסר בערבויות, אך יחד עם זאת מוסיף בא כוחם וטוען כי ההצעה נדחתה לאחר שהתקיים דיון כדין בוועדת המכרזים. לגופו של ענין, טוענים המשיבים כי היה על העותרת לצרף ערבות בסכום הערבויות הנקובות ביחס לכל הצעותיה ולא רק בסכום ההצעה הגבוהה ביותר. דיון. תמוה בעיני כיצד טוענים המשיבים דבר והיפוכו בו זמנית. מחד גיסא נטען כי יו"ר הוועדה היה מוסמך לדחות ההצעה על הסף ומאידך גיסא נאמר שהוועדה התכנסה כדין. יתרה מכך, המשיבות לא הגישו את פרוטוקול הוועדה אשר דחתה את הצעת העותרת ביחס למתחם 30F. בניגוד לפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 25.2.04, המתעד את הישיבה בה נבחרו ההצעות הזוכות במכרז (נספח ב' לתגובה). טענת העותרת ככל שהיא נוגעת לסמכויות יו"ר הוועדה פורטו בעתירה וחזקה על המשיבים שהיו מצרפים פרוטוקול הוועדה אילו היה המסמך בידם. גם ההשוואה בין הודעת יו"ר ועדת המכרזים מיום 25.2.04, (נספח ב' לעתירה) להודעתו מיום 18.3.04 (נספח ז') תומכת בעמדת העותרת כי הוועדה לא התכנסה לדון בהצעת העותרת. בעוד שהמכתב הראשון פותח במלים "הנני להודיעכם כי ועדת המכרזים בישיבתה מיום 25.2.2004 דנה בהצעתכם שהוגשה למכרז הנ"ל והחליטה לאשרה." וחתום על ידי עו"ד רונן כהן-שור בתפקידו כיו"ר ועדת מכרזים. במכתבו השני אין אזכור לדיון בוועדת המכרזים והכותב מסתפק בהודעה כי העותרת אינה יכולה לזכות במכרז וגם החתימה אינה בתוארו כיו"ר ועדת מכרזים אלא כסמנכ"ל שיווק וכלכלה במינהל. ממכלול הנתונים המפורטים לעיל אני מסיקה כי ההחלטה על דחיית הצעת העותרת לא התקבלה על ידי ועדת המכרזים. מאחר שתקנות 20-21 לתקנות חובת מכרזים התשנ"ג-1993 קובעות כי וועדת המכרזים היא הגוף היחיד המוסמך להחליט ביחס לקבלתן או דחייתן של הצעות שהוגשו למכרז ומאחר שוועדת המכרזים לא התכנסה ולא מולאו גם הוראת תקנות כספים ומשק הקובעות כי החלטה על פסילת הצעה תתקבל רק על ידי ועדת מכרזים לפי חוות דעת משפטית מנומקת של יועץ משפטי; המסקנה המתבקשת היא שהחלטתו של יו"ר הוועדה הינה חסרת תוקף ומטעם זה יש לקבל העתירה ולהחזיר הדיון לוועדת המכרזים אשר תתכנס ותדון בה לגופה תוך התייחסות לאי הבהירות בתנאים ככל שהם נוגעים להפקדת הערבויות. לנוכח מסקנתי זו אין אני דנה בשאלה האם ערבות העותרת עונה על דרישות תנאי המכרז על מנת שעמדתי, שאינה דרושה בשלב זה, לא תשפיע על שיקול דעתם של חברי הוועדה. לסיכום - העתירה מתקבלת והצעתה של העותרת תבחן על ידי ועדת המכרזים כמפורט לעיל. המשיבים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.מכרזקרקעותמקרקעיןמינהל מקרקעי ישראלמקרקעי ישראל