פגיעה בכושר השתכרות ללא נכות

בע"א 634/88 עטיה ואח' נ' זגורי פד"י מ"ה (1) 99, 162 נפסק כי בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות". המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג פ"ד מ"ג (3) 421. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בכושר השתכרות ללא קביעת נכות: 1. התובעת, ילידת 1953, נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.8.99. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.   2. הפגיעה א. התובעת נפגעה בצווארה, פניה, לסת עליונה, גבה, כתף וידה הימנית. התובעת לא אושפזה אך שלושה ימים לאחר התאונה אובחנה כסובלת מחבלה מסוג צליפת שוט והמשיכה להיות במעקב מרפאת טראומה עד 11.99. בבדיקת C.T. של עמוד שדרה מתני מיום 11.11.99 הודגמה עמדה לורדוטית שטוחה.   ב. כבר בחדר מיון נמצאה שן 21, חותכת מרכזית עליונה, מתנדנדת והיא הופנתה להמשך מעקב קופת חולים.   ג. ב-10/99 החלה התובעת להתלונן על תופעות שחייבו בירור לפגיעה בבלוטת התריס והועלה חשד למחלת GRAVES אך לא הוכח ולו בדל קשר בין הפגיעה בתאונה לגילוי המחלה לאחריה. ד. התובעת היתה באי כושר עד 28.8.99.   ה. ד"ר קורן, אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, התייחס גם לעברה הרפואי של התובעת הכולל תלונות על כאבי גב אך בבדיקתו נמצא כי: "בעמוד שדרה צווארי בבדיקה קלינית ישנה תנועה מלאה של עמוד שדרה צווארי לכל הכיוונים, ללא חסר נוירולוגי נלווה לפגיעה צווארית וגבית. צילומי הרנטגן תקינים. עמוד שדרה מותני - התנועות מלאות בכל הכיוונים, ללא כל חסר נוירולוגי נלווה לפגיעה בעמוד שדרה מותני. סריקת CT של עמוד שדרה מתני תקינה".   לפיכך, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות אורתופדית בגין פגיעתה בתאונה הנדונה.   ו. ב"כ התובעת מלין על קביעה זו על סמך תוצאות בדיקה מיום 15.8.99 לפיה: "בבדיקה קלינית היתה רגישות במישוש הצוואר, השכמות והגב. היתה הגבלה בתנועות בגלל כאבים" ותלונותיה של התובעת כמפורט בפרק "תלונותיה כיום" בחוות דעתו. ממצאי הבדיקה הנ"ל מתייחסים לתקופת אי הכושר וכאמור לעיל הבדיקה הקלינית של ד"ר קורן לא העלתה כל הגבלת תנועות ועל כן לא היה מקום לקביעת נכות בגין הגבלת תנועות. תלונות בלתי מעוגנות בוודאי אינן יכולות להוות בסיס לקביעת נכות. מכל מקום, משלא נשאל ד"ר קורן שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו, נותרה זו בלתי מעורערת.   ז. פרופ' בוכנר, אשר נתמנה כמומחה בתחום רפואת השיניים קבע כי: "מהתיעוד הרפואי שלפני התאונה ומצילומי הרנטגן שבוצעו לפני התאונה ניתן ללמוד כי הגב' כהן סבלה ממחלה פריודונטלית כרונית כללית ומתקדמת. מחלה זו איננה מתבטאת רק בדלקת בחניכיים אלא גם בהרס (ספיגה) של התמיכה הגרמית (העצם) שתומכת בשיניים. כתוצאה מכך השיניים נעשות מוביליות. אבחנה זו נקבעה ע"י רופא השיניים שלה טרם התאונה והיא גם קיבלה מידיו טיפול שמרני וכירורגי בניסיון לעכב את החמרת המחלה. ניתן גם ללמוד מהתיעוד הרפואי של רופא השיניים שלה לפני התאונה, ששן 21 היתה כה מובילית שהוא תכנן לעקור אותה. בכרטיס הטיפולים כתוב מפורשות בתאריך 9.8.99 (שישה ימים לפני התאונה) כי שן 21 מיועדת לעקירה ולאחר שהיא תיעקר, יושלם החסר ע"י גשר בן שלוש יחידות שיתמך על שתי השיניים הסמוכות (שן 11 ושן 22)" (כל ההדגשות במקור - מ.ש.).   ח. לאור האמור לעיל, קבע פרופ' בוכנר, חד משמעית, כי עוד לפני התאונה היתה שן 21 מובילית מאד ומיועדת לעקירה וזאת עקב המחלה הפריודונטלית המתקדמת והרס העצם הניכר. השן לא נעשתה מובילית עקב התאונה, וכאמור, רופא השיניים תיכנן לעקור אותה עוד לפני התאונה.   3. נזקים א. הפסד השתכרות 1. התובעת, יועצת חינוכית נפגעה במהלך החופש הגדול, היתה באי כושר במהלכו ועם תחילת הלימודים שבה לעבודה בבית הספר בהיקף משרה כבעובר לתאונה ועל כן לא נגרם לה הפסד השתכרות.   2. התובעת טוענת כי הינה גם חקלאית ובתחום זה נגרם לה הפסד השתכרות. התובעת המציאה דוחות שומה לשנים 9-1997 אלא שעל פיהם השתכרה רק ממשכורת ולא כעצמאית. מכל מקום, דוחות השומה מעלים רק השבחת השתכרות, גם בשנת 1999. מאחר ונזק מיוחד יש להוכיח, נדחית גם הדרישה להפסד השתכרות כחקלאית.   3. כאמור בע"א 634/88 עטיה ואח' נ' זגורי פד"י מ"ה (1) 99, 162: "בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות". המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג פ"ד מ"ג (3) 421. בענייננו, משלא מצא ד"ר קורן כל ממצא, טווח כל התנועות הן בעמוד שדרה צווארי והן בעמוד שדרה מותני היה תקין והתובעת חזרה לעבודתה כיועצת חינוכית בלא כל פגיעה, אין מקום להניח כי תגרם לתובעת פגיעה בכושר השתכרותה גם בעתיד.   ב. עזרה בעבר התובעת היתה באי כושר במשך כשבועיים בלבד, לא היתה סיעודית ועל כן גם אם קיבלה עזרה מבני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה תקינים ועל כן אינה ברת פיצוי.   ג. הוצאות רפואיות 1. התובעת זכאית להחזר הוצאותיה הרפואיות על פי הקבלות, למעט הוצאות רופא השיניים שהיו צפויות, כאמור, עוד לפני התאונה וללא קשר אליה. גם לגבי שובר עסקת אשראי בלתי מזוהה אין הנתבעים חבים משלא ברור אם יש לו קשר בכלל לתאונה הנדונה.   2. משלא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מפגיעתה בתאונה הנדונה, אין מקום להניח שיגרמו לה בעקבותיה הוצאות רפואיות בעתיד.   ד. נזק שאינו נזק ממון "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימים הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו" (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135). תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י מ"ו (4) 837, 842).   בענייננו, כשהתובעת לא אושפזה, לא נגרם לה שבר, לא נזקקה לטיפולים חודרניים, היתה באי כושר שיקומי בלבד, ומכל תלונותיה סבלה גם בעבר, אין כל הצדקה לפסיקת מכסימום הפיצוי על פי תקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזקק ממון), תשל"ו-1976 ונראה לי לנכון לפסוק לה בראש נזק זה 5,000 ₪.     ה. הוצאות משפט משהוכח מעל לכל ספק כי שן 21 היתה מובילית גם עובר לתאונה ותוכננה להעקר כבר שישה ימים לפני התאונה, לא היתה כל הצדקה לבקשה למינוי מומחה בתחום רפואת השיניים והנתבעים זכאים לקיזוז הוצאותיו מהפיצוי שנפסק לתובעת. מאידך, מאחר והיתה ראשית ראיה אורתופדית וגם אם היה לתובעת עבר רפואי בתחום זה, לא ניתן היה לשלול החמרה ולו זמנית, זכאית התובעת כי הנתבעות ישאו בהוצאות ד"ר קורן כחלק מהוצאות המשפט להן היא זכאית ככל תובע הזוכה בתביעתו.   4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: א. הוצאות רפואיות 56 ₪ ב. כאב וסבל 5,000 ₪ 5,056 ש"ח בניכוי שכר פרופ' בוכנר 4,000 ש"ח 1,056 ש"ח   בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.נכותהפסדי השתכרות