קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגה שבורה / פיצויים מהעירייה על נפילה במדרגות: 1. התביעה שבנדון, תביעה בנזיקין עקב אירוע מיום 9.5.99 שבו התובעת בדרכה מביתה לעבודתה (אצל הנתבעת 1) נפלה במדרגות המובילות מביתה לכביש הסמוך ונחבלה.    2. העובדות הצריכות לעניין   2.1 התובעת מתגוררת תשע שנים ברחוב האיריס 4/15 בשכונת גבעת שרת בבית שמש, בכל בוקר בצאתה לעבודה היא עוברת דרך השביל וגרם המדרגות בו אירעה התאונה.   2.2 ביום 9.5.99 בדרכה לעבודתה, נפל צרור המפתחות שבידה על המדרגות (הנראות בתמונה ת/6), התובעת הסתובבה להרים את המפתחות אשר היו מאחוריה ותוך כדי ביצוע הסיבוב נתקעה רגלה בשבר במדרגה והיא נפלה ונחבלה.   2.3 השביל והמדרגות מובילים לבתים ברחוב האיריס והם חלק מהרכוש המשותף בגוש 5220 חלקה 75 (כעולה מת/1).   2.4 לאחר שהתובעת הודיעה לעירייה על המפגע, העירייה תקנה אותו.     3. המפגע התובעת נפלה לטענתה, כאשר נתקלה בשבר במדרגה המסומנת על גבי ת/6. השבר המדובר, גדול ובולט לעין והתובעת, כאמור, העידה שעוברת דרך גרם מדרגות זה מידי יום בדרכה לעבודתה: "בכל בוקר במהלך ה - 9 שנים האחרונות, בצאתי לעבודה אני הולכת ממקום המגורים דרך השביל בו ארעה התאונה ועד לכביש הראשי המוביל לעבודתי... אין כל דרך גישה אחרת פרט לדרך זו בכדי להגיע לכביש הראשי" (סעיף 6 לתצהיר עדותה).   התובעת ביקשה בבית המשפט להשלים את האמור בתצהיר עדותה והעידה: "רציתי להגיד שב - 8 השנים האחרונות שאני גרה בבניין במעבר של השביל מהכביש הראשי אין שביל אחר שאני יכולה ללכת הביתה. זה שביל שמאז שאני גרה בבית הזה, אני יוצאת דרכו ונכנסת ממנו ואין לי מקום אחר, לא ראיתי את המפגע הזה במדרגות..." (עמ' 1 לפרוטוקול).   בעלה, אלי כהן, מצהיר שהתובעת סיפרה לו על נפילתה, הצביעה על המקום והוא צילם את התמונות, כולל ת/6, מר כהן לא מציין אם ראה את השבר קודם לכן, אך נראה למקרא התצהיר שאף הוא לא ראה אותו קודם לאירוע המדובר.   התובעת לא זימנה עדים נוספים מטעמה, זולת עובד העירייה מר מור יוסף לצורך הוכחת העובדה שהעירייה תקנה את המדרגות ב- 27.7.99.   4. המדובר ברכוש משותף המשמש מספר בנינים ברחוב האיריס, השביל והמדרגות הם דרך הגישה היחידה מהבניינים החוצה. אין חולק שכשהעירייה קיבלה הודעה על המפגע היא תקנה אותו ואין ספק שמחובתה היה לתקן את המפגע שעה שנודע לה עליו. מר שאול פוקס, מנהל המחלקה לשיפור פני העיר בעיריית בית שמש, העיד שכשהעירייה מקבלת תלונה על מפגע גם אם מדובר בשטח פרטי, היא דואגת לתקנו ואולם לגבי שטחים פרטים העירייה לא יוזמת סיורים יזומים לאיתור מפגעים. מר פוקס אישר גם שהעירייה הציבה במקום לאחרונה ספסלים מיוזמתה (עמ' 4 לפרוטוקול) ואישר שהתובעת העובדת בכפיפות לו, פנתה והודיע לו על המפגע במדרגות רק לאחר שהיא נפלה. 5. בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר אהרון, פ"ד לז(3) 757 דן בית המשפט בהרחבה בחובות של עירייה למניעת מפגעים ובין היתר אומר בית המשפט: "האם קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין גוף שלטוני המפעיל סמכות סטטוטורית (כגון עירייה או רשות מקומית) שעניינה בטיחות הציבור בכלל ובטיחותם של מבנים מסוכנים בפרט לבין ניזוקים שנפגעו... נראה לי, אפוא, כי בין מי שניזק בשל טיפול רשלני של הגוף השלטוני במבנים מסוכנים המצויים באזור שיפוטו קיימים יחסי "קירבה" או "רעות", אין הגוף השלטוני יכול לומר "לא בעל דברים שלי אתה", הגוף השלטוני צריך לצפות שהתרשלות מצדו תגרום נזק" (עמ' 766).   על העירייה מוטלת חובת זהירות כלפי הולכי רגל העושים שימוש ברחובות ובמתקנים אשר בתחומה, גם אם מדובר בשטח פרטי, כדוגמת השטח בו עסקינן ואם כך, יש מקום לשאול האם במקרה הספציפי הפרה העירייה את חובתה, היינו נהגה ברשלנות. ברי שאין מקום לקבוע שבגין כל מפגע תקום חבות, היינו עצם קיום מפגע לא מוביל בהכרח למסקנה שהייתה התרשלות מצד העירייה, על מנת שתקבע רשלנות יש לקבוע שהעירייה לא נהגה בסבירות כאשר לא איתרה או לא תיקנה את המפגע, הכל תלוי בסוג המפגע, במיקומו, באפשרות של העירייה לדעת על קיומו, בפרק הזמן שבו קיים המפגע ועוד (ראה ע"א 862/80 לעיל בעמ' 768 והשווה עם ע"א 73/86 שטיינברג נ' עיריית חדרה, פ"ד מג (3) 343). מהראיות שבאו בפני עולה, כאמור, שהתובעת משתמשת במדרגות הללו מידי יום, זו הדרך היחידה שלה לצאת את ביתה והיא העידה שלא ראתה את המפגע קודם לכן, מעדות זו ניתן להסיק שניים, או שהמפגע אינו בולט, או שאותו מפגע נוצר באותו היום, או ממש בסמוך.   כיוון שמהתמונה ת/6 נראה שמדובר במפגע בולט שאי אפשר שלא לראותו, המסקנה היחידה האפשרית מעדות התובעת היא שהמפגע נוצר באותו היום או בסמוך, ואם כך, איזו רשלנות ניתן לייחס לעירייה?   בע"א (חיפה) 4170/97 וקנין רחל נ' עירית נהריה, תקדמ 97 (3) 922 הגיע בית המשפט למסקנה שונה, היינו שהעובדה שהתובעת לא ראתה את המפגע, הבור אליו נפלה, למרות שעוברת באותו רחוב מידי יום, אינה מלמדת שהוא לא היה קיים. המקרה שבפנינו שונה, אין מדובר על רחוב מוכר לתובעת שהיא נוהגת לילך בו, מדובר על המדרגות המקשרות בין ביתה לבין העולם הרחב, בכל יציאה מן הבית התובעת עולה ויורדת על מדרגות אלו, לא סביר בעיני שהתובעת לא ראתה מפגע בולט זה לו הוא היה קיים. מעבר לכך השבר במדרגה נראה ככזה שיכול היה לקרות באחת ואין מחויב המציאות שהנזק נגרם בתהליך, בשונה מהעניין שהוזכר לעיל, בו בית המשפט סבר שמדובר בנזק שנוצר משך הזמן.   גם אם היה מקום לקבוע שעל העירייה חובה לסייר באופן יזום בשטחים פרטיים כדוגמת השביל המדובר, הרי שלא היה בדבר להועיל, כיוון שהמפגע לא היה קיים וממילא לא ניתן היה לגלותו, ואם כך, איני יכולה במקרה דנן, לייחס רשלנות לעירייה באי גלוי הפגם ובאי תיקונו.   6. אם היה מקום להגיע למסקנה שונה, היינו לקבוע שהפגם היה קיים קודם לכן (ואין בפני ראיות לקבוע כך) והוא היה במקום תקופת זמן, נראה לי שהיה מקום להטיל חבות על העירייה, ואולם, היה מקום גם להטיל רשלנות תורמת בשיעור ממשי על התובעת. מדובר בפגם בולט הנראה לעין והיה על התובעת להשגיח ולהיזהר והיה מקום גם לצפות שתוגש תלונה לעירייה במיוחד מהתובעת שעובדת בעירייה במחלקה המטפלת בתלונות כאלו, בנסיבות אלו, הייתי מטילה על התובע רשלנות תורמת בשיעור 50% (ראה ע"א 73/86 לעיל, ת"א (חיפה) 5792/93 פשפוירקה נ. מ.ת.ב., ת"א (חיפה) 4168/98 ציזיק נ' עירית חיפה ואחרים).   7. מכל הנאמר לעיל, דעתי שיש לדחות התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ.תאונות נפילהפיצוייםנפילה במדרגותמדרגותעירייהנפילה