קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על שבר ביד במשחק כדורסל: א. העובדות 1. הנתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "הנתבעת") הינה מועדון ספורט, אשר התובע מנוי על חבריה. הנתבעת מס' 1 הינה המבטחת של הנתבעת. התובע, כבן 47, נוהג לשחק כדורסל, מידי יום שישי אחה"צ, מזה 10 שנים, ביחד עם קבוצת חברים בני גילו - במגרש המצוי בבעלותה ובהחזקתה של הנתבעת. 2. בתאריך 20.11.92 בשעות אחה"צ שיחק התובע כדורסל כהרגלו, במגרשה של הנתבעת. במהלך המשחק, נפל התובע ובנסיונו לבלום את הנפילה באמצעות ידו, נגרם שבר בשורש כף ידו הימנית. 3. התובע סבל מאי כושר עבודה משך 23 ימים. התובע טוען כי כתוצאה מנפילתו, נגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של % 10. בתמיכה לטענתו, צירף התובע חוות דעת מומחה. 4. התובע טוען כי האשם בגרימת התאונה רובץ לפתחה של הנתבעת, אשר לא דאגה לנקיונו ותקינותו של מגרש הכדורסל ובכך הפרה כלפיו את חובת הזהירות שהיא חבה לו - מכוח אחריותה כבעלים וכמחזיק של המגרש. הדיון בתובענה פוצל באופן שבתחילה הביאו הצדדים ראיותיהם בשאלת אחריותה של הנתבעת לארוע התאונה. בפסק דין זה אדון, איפוא בשאלה זו. ב. טענות התובע 1. התובע טוען כי בהמהלך המשחק רץ לאחור, על מנת לעבור מעמדת "ההתקפה" לעמדת "הגנה" ובתוך כך, החליק על גבי תלולית חול שהיתה על המגרש וכתוצאה, נפל ונחבל כמפורט לעיל. 2. התובע טוען כי הנתבעת הפרה כלפיו את חובת הזהירות שהינה חבה לו, כבעלים ומחזיק במגרש, בכך שלא החזיקה את מגרש הכדורסל במצב ראוי וסביר למשחק, לא דאגה לנקיונו של המגרש מתלוליות חול, חרף העובדה שהמגרש מצוי בסמוך לחוף הים, לא דאגה לשלטים המזהירים מפני החלקה על החול בעת משחק ולא דאגה לפקוח נאות על מצב אחזקתו של המגרש. בנסיבות אלו, שילוב החול עם גרגירי האספלט המכסה את המגרש - גרמו לטענתו, לנפילתו. 3. לחילופין, טוען התובע כי יש להחיל על המקרה הנדון את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפק' הנזיקין. ג. טענות הנתבעת 1. הנתבעת טוענת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת העובדות המונחות ביסוד תביעתו. כך, לא הוכח קיומו של חול על גבי המגרש במועד הארוע וממילא לא הוכח הקשר הסיבתי הנטען בין החול שהיה מונח לכאורה על המגרש לבין נפילתו של התובע. כמו כן, הטענה בדבר ה"שילוב" הנטען בין אספלט וחול, אשר בעטיו לכאורה, נגרמה נפילתו של התובע - הופרכה באשר התובע עצמו העיד כי המגרש עשוי בטון ולא אספלט. 2. לחילופין, טוענת הנתבעת כי לא הוכח שהנתבעת הפרה כלפי התובע חובת זהירות אשר לכאורה, היא חבה כלפיו וכי התובע, בהיותו בגיר ומודע לסיכון הטמון במשחק כדורסל - הסתכן מרצון בלקחו חלק במשחק זה. 3. באשר לכלל לפי ס' 41 לפק' הנזיקין - "הדבר מדבר בעצמו" - טוענת הנתבעת כי לא הוכחו היסודות הנדרשים לקיומו, אשר אחד מהם הינו אי ידיעת התובע באשר לנסיבות שהביאו לארוע התאונה הנטענת. נוכח טענת התובע כי צירוף ה"חול והאספלט" על המגרש, הוא אשר הביא לנפילתו - אין התובע נופל בגדו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". ד. דיון 1. התובע העיד כי במהלך ריצתו על פי המגרש, החליק על תלולית חול וכתוצאה, נפל. לא הובאו מטעמו ראיות נוספות, התומכות בגירסה זו. גירסת התובע כפי שהעיד עליה בביהמ"ש, איננה עולה בקנה אחד עם הגירסה שמסר לחוקר מטעמה של הנתבעת מס' 1(שייקרא להלן: "החוקר") סמוך למועד הארוע, בתאריך 27.11.92. שם התובע מסר כי סיבת ההחלקה לא היתה ידועה לו: "בעת ששיחקתי בכדורסל במועדון כפרי אשדוד החלקתי לאחור וניסיתי לבלום הנפילה בעזרת ידי. כתוצאה נחבלתי באזור כף יד ימין... סיבת ההחלקה המדוייקת אינה ידועה לי" 2. גירסה זו לא הועלתה אף בכתב תביעה שהתובע הגיש כנגד הנתבעות בתיק זה, בתאריך .1.5.95 בכתב התביעה פירט התובע את נסיבות התאונה בסעיף 3: "התובע, משאל רפאל, יליד 1947 היה מעורב ביום 21.11.92 בשעה 10: 00 בתאונה שאירעה בשטח המועדון הכפרי (בשטחה של הנתבעת מס' 2) במהלך משחק כדורסל. עקב התאונה נגרם לתובע שבר בכף ידו השמאלית". 3. בקדם משפט שהתקיים בתאריך 18.4.96, טען ב"כ הנתבעות כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ובתגובה, תיקן התובע את תביעתו והעלה לראשונה את הטענה בדבר קיומו של חול על המגרש, אשר שילובו עם האספלט שכיסה את פני המגרש - גרם לארוע התאונה. 4. יוצא איפוא, כי עילת הרשלנות המיוחסת לנתבעת, לפיה לא דאגה לנקיונו של המגרש מתלוליות של חול שנערמו עליו - עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בתאריך 4.3.96- 3.5 שנים לאחר ארוע התאונה. 5. מקובלתי עלי טענת ב"כ הנתבעת, כי יש לדחות את גירסת התובע כפי שהעיד עליה בביהמ"ש בהיותה בלתי אמינה. התובע העלה גירסה זו לראשונה למעלה מ - 3 שנים לאחר ארוע התאונה, חרף ההזדמנויות הרבות שנקרו בפניו לעשות כן קודם לכן, סמוך למועד ארוע התאונה. הנסיבות בהן בחר התובע להעלות גירסה זו - בדבר גורמי נפילתו והרשלנות המיוחסת לנתבעת - מעוררות פליאה ותמיהה ומטילות צל כבד באשר למהימנותה של הגירסה. 6. למעלה מזאת, תמוהה הגירסה בדבר ה"שילוב" של החול וגרגירי האספלט המכסה את המגרש, אשר על פי הנטען, גרם להחלקתו ונפילתו של התובע - "שילוב" שנמצא כמופרך על פי עדותו של התובע אשר ציין כי המגרש עשוי בטון ולא אספלט. ה"טעות" אליה נתפס התובע בענין זה אינה טעות בעלמא, ויש בה כדי ללמד על נסיון מאוחר שעשה התובע, לתלות את האשם בנפילתו בנתבעת - מבלי שיהא לכך בסיס ויסוד. חזקה על התובע, שהשאיר עלי רושם של אדם מבין ענין, היודע להבחין בין גורם לתוצאה ובין סיבה ומסובב - כי אם היה ממש בגירסתו, כי אז היה מעלה אותה בהזדמנות הראשונה, כאשר נחקר ע"י החוקר. 7. לפיכך, אני קובעת כי נסיבות התאונה ארעו כפי שהתובע מסר עליהן לחוקר, כחודש לאחר ארוע התאונה - קרי כי התובע החליק במהלך ריצה ונפל וכי הגורם לנפילתו אינו ידוע. 8. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא בעדותו של עד ההגנה, מר יחזקאל אשר שמו נמסר לחוקר ע"י התובע כמי ששיחק עימו ביום הארוע והיה עד למתרחש. חזקה על התובע כי מסר את שמו של העד בהיותו מהימן עליו. עד ההגנה מסר לחוקר, בסמוך למועד הארוע, כי ביום הארוע המגרש היה נקי ולא נראו עליו תלוליות חול. על גירסה זו חזר העד עף בביהמ"ש. ערה אני לעובדה כי העד שינה את גירסתו באשר לנסיבות התאונה. דומה כי בעת חקירתו, מסר העד עובדות שהיו בבחינת מסקנות ועל כן בחר שלא לחזור עליהן במהלך עדותו בביהמ"ש. 9. ב"כ התובע טוען כי יש לדחות את האמור בחקירותיהם של התובע ועד ההגנה (מוצגים נ/1, נ/3) הואיל והחוקר, אשר ערך את החקירה והעלה את תוכנה על הכתב הינו בעל ענין. אין בידי לקבל טענה זו. הטענה לא הוכחה בראיות ואין לייחס לחוקר כוונת פסולות ללא הוכחתן כדבעי. זאת ועוד; התובע אישר בעדותו כי חתם על טופס גביית העדות (נ/1) וכי תוכנה משקף את דבריו כפי שמסרם באותו מועד. 10. ב"כ הנתבעת טוען כי בכל מקרה אין לקבל את התביעה בהיותה נסמכת על עדות יחידה של בעל דין, נוכח הוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו זו אולם, בדחותי את גירסת התובע - אין מקום לדון בה. 11. בשולי הדברים אציין כי בכל מקרה, לא די בטענה כפי שנטענה, בדבר קיומו של חול על המגרש, כדי לבסס את הרשלנות הנטענת המיוחסת לנתבעת, לפיה הפרה לכאורה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע. התובע ציין בעדותו כי הוא נוהג לשחק במגרש נשוא התביעה, מדי שבוע במשך 10 השנים האחרונות וכי ארעו מקרים בהם, בהגיעו למגרש נוכח כי הוא מלוכלך. במקרה כזה, נהגו התובע וחבריו לנקות אותו, טרם תחילת המשחק. התובע הוסיף וציין כי ביום הארוע הם לא עסקו בנקיון המגרש, ללמדך כי המגרש לא היה מלוכלך במידה שהיה בה כדי להפריע או לסכן את השחקנים. ידועה ההלכה הפסוקה, לפיה משחקי ספורט שונים, מטיבם ומהותם כרוכים בסיכונים וכי הלוקח חלק בהם, נוטל על עצמו את הסיכון ביודעין. (ראה ע.א. 715/79 דניאלי נ. אורט פד"י לה (2) עמ' 764 בעמ' 773 וכן ע.א. 683/77 פד"י לד (1) עמ' 157 בעמ' 169). ביודעו כי המגרש אינו נקי לחלוטין ונוכח הנסיון הרב שהתובע צבר, משך שנים במשחקיו במגרש, חזקה עליו כי ידע את טיבו ומהותו של הסיכון שלקח על עצמו בלקחו חלק במשחק ועל כן אין הוא זכאי להטיל את האחריות בגין הארוע על כתפי הנתבעת. לענין זה ראוי להביא את דברי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע.א. 683/77 הנ"ל: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כענין של מדיניות משפטית, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון, על כן מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות" דברים אלו יפים על לעניננו. חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת באשר להחזקתו של המגרש איננה מוחלטת. קיומו של חול במגרש, מפעם לפעם - הפך ענין שבשיגרה על פי עדויות התובע ועד ההגנה ועובדה זו כשלעצמה, מעולם לא מנעה מהתובע וחבריו, שהינם אנשים בוגרים ומודעים לסכנות הנקרות בדרכם - מלשחק במגרש מדי שבוע, משך שנים רבות. בנסיבות אלה, אף אם היה חול, עובדה אשר כאמור לא הוכחה - אין בה כדי להוכיח כי הנתבעת הפרה כלפי התובע את חובת הזהירות הקונקרטית כלפיו. 12. התובע טען כי יש להחיל על ענינו את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו", כפי שנקבע בס' 41לפק' הנזיקין. כלל זה מונה שלושה יסודות: א. כי התובע לא ידע או לא היתה לו היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לארוע התאונה. ב. כי הנזק נגרם כתוצאה מנכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. ג. כי ארוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירים מאשר שהוא נקט בזהירות סבירה. בעניננו - לא מולא התנאי הראשון. התובע מסר גירסה ברורה באשר לנסיבות שגרמו לארוע התאונה וזו נדחתה. נוכח הגירסה כפי שהועלתה, אין התובע נכנס בגדר הכלל הנטען ולפיכך, אף טענתו זו, דינה להידחות. 13. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא הוכחה רשלנות ע"י הנתבעת אשר בעטייה נגרמה נפילתו של התובע. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות אלה, אין מקום לשוב ולדון בשאלת גובה הנזק ולפיכך, אני דוחה את התביעה על כל מרכיביה. 14. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד בסך כולל של 500, 2 ש"ח בצירוף מע"מ. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל. פיצוייםידייםדיני ספורטכדורסלשבר