פריצת דיסק מחלת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצת דיסק מחלת עבודה - ביטוח לאומי: 1. מדובר בתביעה להכיר בפריצת דיסק כתאונת עבודה. 2. עובדות המקרה פורטו בהחלטה מיום 26/2/01, שהינה חלק בלתי נפרד מפסק-הדין. 3. ד"ר אנג'ל מונה כיועץ-מומחה רפואי מטעם בית הדין ובחוות דעתו מיום 23/6/01 קבע כדלקמן:- א. בתשובה לשאלה, מהי המחלה ממנה סובל התובע, השיב, כי מחלת התובע הינה כאב גב תחתון על רקע שינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני והרניה של דיסק בחוליות L5-S1. ב. בתשובה לשאלה, האם קיים קשר סיבתי בין ה"אירוע התאונתי" מיום 17/2/98 שפורט בסעיף 4 להחלטה לבין פריצת הדיסק, קבע, כי מחלתו של התובע קדמה לאירוע שכן בשנת 85 נרשם שהתובע סובל מכאבי גב תחתון. גם כך בשנת 1990 ובשנת 1996 נרשם, כי החל לסבול מכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל שמאל לאחר הרמת משא כבד. ה"אירוע התאונתי" מיום 17/2/98 יכול לגרום החמרה במחלתו הקודמת (דיסק) ולכן השפיע עליה וה"אירוע התאונתי" לא קשור לשינויים הניווניים שנמצאו. ג. בתשובה לשאלה, האם קיים קשר סיבתי בין ה"אירוע התאונתי" מיום 17/2/98 לבין ימי אי-הכושר מיום 30/8/98 עד ליום 10/9/98, כפי שצויין בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/1) השיב המומחה, כי רק אי-כושר מיד לאחר ה"אירוע התאונתי" קשור קשר סיבתי לאירוע והמומחה ממליץ להכיר בו. אי-כושר שהחל חצי שנה מאוחר יותר אינו קשור לאירוע אלא למחלתו שקדמה לאירוע. לא סביר לקשור קשר בין האירוע לאי-הכושר חצי שנה לאחריו ובמיוחד לאור העובדה שהתובע המשיךבעבודתו לאחר האירוע, עבד בעבודה פיזית ולא ביקר אצל הרופא במשך חצי שנה. ד. המומחה נתן משקל למצבו הקודם של התובע בדבר התקפים חוזרים ונשנים של כאבי גב תחתון במשך שנים וקבע, כי אי-הכושר מסוף חודש 8/98 קשור למצבו הבסיסי של התובע ומדובר בהתקף נוסף שאינו קשור לאירוע מיום 17/2/98. 4. התובע טען בסיכום טענותיו, כי ישל הכיר באירוע מיום 17/2/98 כ"תאונת עבודה" בגין: החמרה של מחלתו הקודמת (פריצת דיסק) וכי אי-הכושר מיד לאחר האירוע קשור לאירוע. לפיכך, מבקש מבית-הדין לקבוע, כי ה"אירוע התאונתי" מיום 17/2/98 הינו "תאונת עבודה" שגרם להחמרה במצב התובע, אם כי מסכים לאמור בחוות דעת המומחה, לפיו ימי אי-הכושר מחודש 8/98 אינם קשורים לאירוע. 5. הנתבע טוען שיש לדחות התביעה שכן מדובר בתביעה לדמי פגיעה ואף אם האירוע היה מוכר כ"תאונת עבודה", התובע אינו זכאי לקבלת דמי פגיעה שכן חלפו יותר מ-182 ימים מיום האירוע עד תחילת תקופת אי-הכושר ביום 30/8/98 כמתועד ב-נ/1 ולאור הוראות סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 6. לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי:- א. התובע בסיכום טענותיו זנח תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין ימי אי-הכושר מיום 30/8/98 ועד ליום 10/9/99 לאור האמור בחוות הדעת של המומחה-יועץ רפואי לפיה, ימי אי-הכושר אינם קשורים לאירוע מיום 17/2/98. לפיכך, די בקביעתו זו כדי לדחות התביעה לדמי פגיעה (ראה גם דב"ע מט/26-0 המל"ל נ' הלל אהרון פד"ע כ' 354) ב. אולם, התובע מבקש מבית-הדין כי יכיר באירוע מיום 17/2/98 כ"תאונת עבודה" בבחינת תאונת החמרה של מצב רפואי קודם. ג. הנתבע דוחה טענה זו ומפנה לחוות דעתו של המומחה שקבע, כי אי-הכושר של התובע אינו קשור ל"אירוע התאונתי" מיום 17/2/98 אלא למצב בריאותי בסיסי. ד. אין מניעה, לאור הוראות ”החוק" והפסיקה, כי בית הדין יתן פסק-דין הצהרתי בקשר לזכאות מבוטח מכח ה"חוק" כאשר לדוגמא לא היתה למבוטח תקופת דמי פגיעה בעבודה. אולם, הצהרה זו כאמור, מותנית בתנאי, כי יוכח שיתמלאו התנאים בדבר עצם קיומה של תאונת עבודה על מנת לאפשר פנייה לוועדה רפואית כדי לקבוע דרגת נכות (דב"ע נא/31-0 המל"ל נ' אהרון דיין, פד"ע כג 367, 370; דב"ע שם/101-0 המל"ל נ' אוריאל ואח' פד"ע יב 34, 43, 45). ה. הזכאות לפסק-דין הצהרתי כנ"ל מותנה בתנאי הראשוני של הוכחת "תאונת עבודה" היינו: אירוע תאונתי וחבלה באורגניזם בין חבלה אורגנית ובין תפקודית (ראה עב"ל 177/97 חיה סיבוני נ' המל"ל פד"ע לב 281). ו. במקרה הנדון, התובע לא הוכיח התנאים לקיומה של "תאונת עבודה" ואין בפני כל ראיה מטעמו של התובע על חבלה באורגניזם של התובע או חבלה תפקודית בגין האירוע מיום 17/2/98 שכן התובע המשיך בעבודתו מיד לאחר מכן וככל שהוכח נזקק רק לשתי זריקות וולטרן מיד לאחר האירוע, ולפיכך, לאור האמור בעב"ל 177/97 שצוטט לעיל, התובע לא השכיל להוכיח זכאותו למתן פסק-דין הצהרתי אף לאור האמור בחוות דעתו של המומחה-יועץ רפואי. יצויין, כי התובע בסיכום טענותיו אינו מפרט מדוע יש להכיר ב"אירוע התאונתי" כ"תאונת עבודה". 7. לפיכך, דין התביעה - להידחות. 8. אין צו להוצאות. 9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.עמוד השדרהרפואהפריצת דיסק