שחרור מהצבא עקב התקפי אפילפסיה

המערער אושפז במספר בתי חולים, סורוקה, גהה, בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע ובתל-השומר, ולטענתו, סובל מאז האירוע, מהתקפי אפילפסיה ומתופעות נוירולוגיות ונפשיות שונות. המערער שוחרר משירותו הצבאי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור מהצבא עקב התקפי אפילפסיה: א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 18.2.01, אשר קבעה בהחלטתה מיום 6.6.01, כי נכותו הנוירולוגית של המערער חלפה. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: במהלך שירותו הצבאי אירעו למערער שני אירועים: במהלך קטטה שאירעה ביום 13.1.90, בעת שהיה המערער בחופשה, ספג המערער מכה בראשו. באירוע השני, היה המערער מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.3.91.   האירוע הראשון, אירע, כאמור, בעת שהיה המערער בחופשה. המערער הותקף, לטענתו, על ידי עבריינים, שהנחיתו על ראשו מכות אלה. המערער טופל בבית החולים וולפסון, וחזר אחרי בדיקות שונות להמשך שירותו הצבאי. בגין האירוע השני, תאונת הדרכים, אושפז המערער במספר בתי חולים, סורוקה, גהה, בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע ובתל-השומר, ולטענתו, סובל מאז האירוע, מהתקפי אפילפסיה ומתופעות נוירולוגיות ונפשיות שונות. המערער שוחרר משירותו הצבאי, על פי סעיף ליקוי 24.   ג. ביום 5.8.91, הגיש המערער תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). המשיב העמיד את המערער לבדיקת מומחה מטעמו, פרופ' ג' ברהם, אשר בחוות דעתו מיום 30.12.91 ו- 3.2.92, המליץ להכיר בפגיעה כתוצאה מהאירוע הראשון "כסיבת ההתקפים האפילפטיים שהחלו בשנת 91'" באשר לאירוע השני, קבע כי אין הנכות קשורה אליו.   ביום 31.5.93, הודיע המשיב למערער כי נדחית טענתו בגין הקשר בין ההפרעות הנוירולוגיות מהן סובל המערער לבין תאונת הדרכים, וכי ההפרעות הן על רקע המכה בראש שהוכה המערער במהלך החופשה, כאמור. על פי החלטת המשיב הוכר המערער כנכה על פי חוק הנכים (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) תשמ"ח - 1988. המערער הגיש ערעור על החלטה זו לוועדת הערעורים (ע"נ 257/93) בהתייחס לדחיית הקשר בין תאונת הדרכים ובין ההפרעות הנוירולוגית. ערעור זה עודנו תלוי ועומד.   ביום 5.5.93, קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון את נכות המערער בשיעור 20%, זמנית. ביום 12.11.95, הופיע המערער בפני וועדה רפואית חוזרת אשר קבעה את נכותו של המערער בשיעור 10%, והפסיקה את ההכרה בו, מאחר שחוק הנכים חל על חייל שנפגע במהלך חופשה, רק אם דרגת נכותו היא בשיעור 20 אחוז, לפחות. על החלטה זו של הוועדה הרפואית מדרג ראשון ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה. לאחר חילופי דברים והתכתבויות שונות בין המערער לבין הוועדה ובדיקות שנערכו על ידי הוועדה, דחתה הוועדה הרפואית העליונה את ערעורו של המערער, ביום 29.4.98, ונכותו של המערער נותרה בשיעור 10 אחוז.   ד. על החלטתה זו של הוועדה הרפואית העליונה ערער המערער בפני בית משפט זה (ע"א 3142/98) וביום 16.9.99 ניתן פסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה בין המערער לבין המשיב, לפיו יוחזר הדיון לוועדה הרפואית העליונה.   בעקבות פסק הדין וההסכם, לא לפני חילופי מכתבים ודברים נוספים, הוזמן המערער לדיון בפני הוועדה הרפואית העליונה. הוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 26.12.99, הפנתה את המערער לבדיקת E.E.G עם ווידאו, ואכן המערער אושפז למשך 12 יום ביחידה לאפילפסיה בבית החולים איכילוב. עם קבלת תוצאות בדיקת E.E.G, סיכמה הועדה את מסקנותיה, ולפיהן, מהלך הבדיקה מלמד כי לא נצפו תופעות אפילפטיות קליניות או אינציפלוגרפיות, ולא קיימת מחלה אפילפטית. הוועדה לא קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ד"ר פלכטר, לפיה אובחנה אצל המערער מחלה אפילפטית, וקביעת הוועדה היתה כי אין לקבוע נכות בגין פגיעה נוירולוגית, משלא הוכח קיומה של מחלה אפילפטית.   לאחר קבלת החלטה הוועדה הרפואית העליונה, הוציא המשיב החלטה ביום 6.6.01, על פי סמכותו לפי סעיף 35 ג לחוק הנכים, והודיע למערער כי הנכות הנוירולוגית חלפה.   המערער פעל בשתי דרכים: הגיש ערעור על החלטת המשיב בדבר סיומה של הנכות (ע"נ 1790/01) וכן הגיש ערעור על החלטה הוועדה הרפואית העליונה, והוא הערעור שבפני.   ה. לטענת המערער, טעתה הוועדה הרפואית העליונה, בכל הקשור לבדיקת קלטות הווידאו של בדיקת ה- E.E.G. לטענת המערער, אכן אושפז ומהלך אשפוזו הוקלט, אולם הוועדה הרפואית העליונה לא ביקשה לראות וממילא לא ראתה את קלטות הווידאו, עובר להחלטתה. בכך, לדעת המערער, נתפסה הוועדה הרפואית העליונה לכלל טעות מהותית. הוועדה הרפואית העליונה, נושאת תפקיד מעין שיפוטי, ועליה לבחון בעצמה את הראיות, ואל לה לקבל את תוצאות הבדיקות ממקור אחר.   עוד לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית העליונה, בכך שלא עיינה בדיווחי האשפוז היומי של המערער. לטענת המערער, במועדים שונים במהלך האשפוז, נצפו אירועים בעלי גוון אפילפטי אצל המערער. הוועדה, לטענת המערער, לא עיינה בדיווחים ובכך שגתה. כן שגתה הוועדה, לטענת המערער, בכך שלא עיינה בתרשימי ה- E.E.G, ובטלה את דעתה מפני סיכומי המחלה של רופאים אחרים. לדעת המערער, בתיעוד נרשם במפורש כי קיימים שינויים ב- E.E.G אולם הוועדה סמכה דעתה על סיכום המחלה אשר בו צויין כי לא נמצאה הפרעה ב- E.E.G.   עוד לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שלא עשתה שימוש ראוי, בסופו של דבר, בסיכום המחלה, אשר אין בו קביעה חד משמעית כי המערער איננו סובל מאפילפסיה.   כן טוען המערער, כי הוועדה התעלמה מחוות דעת הרופאים מטעמו: חוות דעת מיום 21.11.00 של ד"ר פלכטר, אשר קבע למערער נכות נוירולוגית בשיעור 80% בגין מחלת אפילפסיה; חוות דעת מיום 10.3.96 של פרופ' קורצ'ין (שהוזכרה בחוות דעתו של ד"ר פלכטר) ובה קבע פרופ' קורצ'ין כי העובדה שרישומי E.E.G אינם מראים הפרעה אפילפטית, אין בה כדי לשלול אפשרות קיומה של אפילפסיה, חוות דעת מיום 8.12.93 של פרופ' א' רכס (שהוזכרה בחוות דעתו של ד"ר פלכטר) ולפיה סובל המערער מאפילפסיה ושיעור נכותו 30%, חוות דעת מיום 22.12.97 של ד"ר קוריצקי שהוזכרה אף היא בחוות דעתו של ד"ר פלכטר, ולפיה סובל המערער מאפילפסיה, ודרגת נכותו היא בשיעור 90%.   עוד טוען המערער כנגד קביעת הוועדה הרפואית העליונה, לפיה לא נקבעה למערער נכות נפשית.   ו. לטענת המשיב, אין ממש בטענת המערער, לפיה היה על רופאי הוועדה הרפואית העליונה לבחון בעצמם את קלטות הווידאו, על מנת להגיע בעצמם למסקנות בדבר קיומם או אי קיומם של התקפים אפילפטיים. לדעת המשיב, רשאית היתה הוועדה לקבל את חוות דעתם של רופאי המחלקה, אשר עיסוקם היום יומי הוא , בין היתר, איבחון בעיות אפילפטיות. הוועדה הרפואית העליונה לא בטלה את דעתה בפני דעתם של רופאי בית החולים, אלא קיבלה את תוצאות הבדיקה, שנדרשה לה לשם קביעת קיומה או שלילתה של מחלת האפילפסיה, והגיעה למסקנותיה על יסוד בדיקות הוועדה, ומסקנות מומחי בית החולים איכילוב.   עוד לדעת המשיב, כל הטענות הרפואיות העובדתיות שמעלה המערער כנגד מסקנות רופאי הוועדה, יתבררו במסגרת ההליכים המתקיימים בוועדת הערעורים, במהלך הדיון בערעורו של המערער, על החלטת המשיב, לפיו חלפה הנכות הנוירולוגית. עוד לטענת המשיב באשר לנכות הנפשית, על המערער לפנות לקצין התגמולים בבקשה להכרה בנכות בתחום הנפשי.   ז. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. יאמר מיד, כי סבורה אני שהוועדה היתה רשאית, לעשות שימוש בסיכום המחלה שנערך על ידי מומחי בית החולים, ולא היתה מחויבת, כלל ועיקר, לצפות בעצמה בקלטות בדיקת ה- E.E.G. בדיקת E.E.G בווידיאו היא בדיקה מקצועית ספציפית ואינני רואה כל פגם בכך שהוועדה עשתה שימוש בסיכום המחלה כפי שנכתב על ידי פרופ' מירי נויפלד מנהלת היחידה ל- E.E.G ואפילפסיה וד"ר ברוך אלעד, רופא בכיר מומחה בנוירולוגיה.   הוועדה הרפואית העליונה, קבעה בהחלטתה: "הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר פלכטר מ- 21.11.00 ובסיכום מחלה של בית חולים איכילוב מהיחידה לאפילפסיה מ- 1.8.00. בסיכום המחלה חתום על ידי פרופ' נויפלד מתואר מעקב E.E.G עם רישום וידאו רציף במשך 12 יממות, בהם לא נרשמו התקפים ולא נצפתה כל הפרעה ב- E.E.G יש לציין כי הבדיקה בוצעה לאחר הפסקה של כל התרופות האנטי אפילפטיות שנטל קבוע... לדעת המסכם לא נצפתה הוכחה חיובית לקיום מחלה כפיונית אך צויין שעובדה זו נובעת מהעדר התקפים קליניים במשך 12 יום... לדעת הוועדה תמוה הדבר שאדם החולה אפילפסיה אשר מדווח בוועדה על ריבוי התקפים קטנים יום יומיים בזמן שמפסיקים טיפול אנטי אפילפטי בבת אחת, במשך 12 ימים רצופים לא תחול כל תופעה אפילפטית, לא קלינית ולא אלקטרואנציפלוגרפית..."   אינני סבורה כלל ועיקר, כי המערער הצביע על טעות משפטית שטעו חברי הוועדה הרפואית העליונה. כאמור, בפני הוועדה היתה בדיקה מקיפה וממושכת שנערכה למערער, ותוצאותיה לא לימדו על קיומה של אפילפסיה, ומשכך, הגיעה הוועדה למסקנות כפי שהגיעה. מסיכום המחלה שנכתב כאמור, על ידי מומחי המחלקה שם נערכה הבדיקה, הסיקו חברי הוועדה הרפואית העליונה מסקנה לענין אי קיומה של מחלת האפילפסיה, ואינני סבורה כי בכך נתפסו חברי הוועדה הרפואית לכלל טעות. עוד סבורה אני כי אין לקבל את טענת המערער לפיה לא התייחסה הוועדה הרפואית העליונה, לחוות דעת המומחים מטעמו, פרופ' רכס, פרופ' קורצ'ין, ד"ר קוריצקי וד"ר פלכטר. חווות הדעת של המומחים, למעט ד"ר פלכטר, הן חוות דעת ישנות או מכל מקום בלתי מעודכנות, ורשאית היתה הוועדה להתייחס בקביעתה לבדיקה מקיפה ומעודכנת אשר לא אישרה קיומה של אפילפסיה. הוועדה הרפואית העליונה, התייחסה לחוות דעתו של ד"ר פלכטר, אם כי ניתן לומר, די בקיצור, אולם בעיקר התרשמה, כאמור, הוועדה מהעובדה כי למרות שהמערער התלונן על מחלת אפילפסיה והתקפים יום יומיים, אומנם קטנים, במהלך הבדיקה במשך 12 יום, ללא כל תרופות אנטי אפילפטיות, לא נצפו אצל המערער, כל תופעות אפילפטיות.   עוד אין בידי לקבל, את טענת המערער לפיה, לא נקבעה למערער נכות נפשית. המערער לא הוכר כנכה בשל פגימה נפשית, ומשכך הפנייתו של המערער לקצין התגמולים, על ידי הוועדה הרפואית, נעשתה כדין. עוד אינני סבורה, כי יש מקום לטענת המערער לפיה הופנה המערער לוועדה רפואית בהרכב שונה מההרכב המקורי, שנתן את ההחלטה נשוא ע"א 3142/98. הרכבי שתי הוועדות היה זהה כמעט לחלוטין, לוועדה שהחלטתה היא נשוא הערעור הצטרף אמנם רופא נוסף ד"ר גלסמן, אל שלושת רופאי הוועדה הרפואית הקודמת, פרופ' ארלוזורוב, פרופ' רביי וד"ר בר נתן אך בהוספת הרופא הנוסף כאמור, אין לראות שינוי בהרכב הוועדה.   ז. כאמור, סבורה אני כי דין הערעור להדחות. אכן, ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, הוא נפרד מערעורו על החלטת המשיב בדבר הפסקת הנכות הנוירולוגית, שעודנו תלוי ועומד. יחד עם זאת, בערעור התלוי ועומד (ע"נ 1709/01) יתבררו לאשורן כל טענות המערער, הרפואיות והאחרות, יבחנו זו כנגד זו חוות דעת המומחים מטעם המערער לעומת חוות דעת המומחים מטעם המשיב, ובסופו של דבר ייקבע האם אומנם לוקה המערער בנכות נוירולוגית אם לאו. ערעור זה הוא הנכון והרלוונטי היום מבחינת המערער. באשר לערעור שבפני, תכליתו מצומצמת ואין בו אלא כדי לבחון האם נתפסה הוועדה הרפואית העליונה, לכלל טעות משפטית. אינני סבורה כי הוועדה הרפואית העליונה, כאמור, נתפסה לכלל טעות משפטית כלשהי, ורשאית היתה לקבוע, על יסוד הבדיקה המקיפה ביותר שהיתה בפניה, כי לא נמצאה אצל המערער נכות נוירולוגית.   ח. כאמור, אני דוחה את הערעור על כל רכיביו.   אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.   צבאשחרור מהצבאאפילפסיה