קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת רישיון טיס עקב בעיות רפואיות: התביעה ורקע כללי התובע, יליד 22/04/51, קברניט באל-על וטייס בחיל האויר בעברו, עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה לצמיתות, מחמת שלילת רשיון הטייס כתוצאה מאיבוד הראייה בעין שמאל. ביום 23/11/00, בעת שעבד כטייס באל-על, חתם התובע על הצהרת בריאות מקוצרת על פי דרישת הנתבעת, והצטרף לפוליסת ביטוח קולקטיבית לאובדן כושר עבודה שהוצאה על ידה לטייסי/עובדי אל-על. בהתאם לפוליסה התחייבה הנתבעת לשלם פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה מלא בשיעור 75% ממשכורת בסך 24,354 ₪ לחודש וזכאויות נוספות דוגמת שיקום. עוד זכאי המבוטח, לפי תנאי הפוליסה, לשחרור מתשלומי פרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח. בחודש ינואר 2004, במסגרת בדיקות רפואיות תקופתיות, הוברר כי התובע איבד את הראיה המרכזית בעין שמאל. הוא קורקע מידית ע"י מינהל התעופה האזרחי, ורישיון הטייס שלו נשלל לצמיתות החל מיום 05/02/04. הואיל וכך, איבד התובע את מקצועו היחיד-טייס. משפנה התובע לנתבעת בבקשה לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, נדחתה תביעתו במכתב בו טענה הנתבעת כי הצהרת הבריאות שניתנה על ידו, ובה הצהיר כי הוא בריא הייתה לא נכונה, וזאת מחמת העובדה שסבל מבעיות עיניים שהחלו לפחות בשנת 1991 ובמהלך השנים הללו פנה לטיפולים רפואיים ואף קיבל טיפול תרופתי וטיפול לייזר טרבקולופלסטיקה. טענות הצדדים התובע טוען כי הצהרת הבריאות נכונה, ניתנה בכנות ותום לב, ואין לטענות הנתבעת כל בסיס זולת נסיון מקומם להתחמק מחובתה לשלם את התגמולים. לטענת התובע, כטייס בחיל אויר ואחר כך באל-על, עבר בדיקות רפואיות תקופתיות תכופות, קפדניות ומחמירות, בדיקות שאינן מאפשרות, מטבע הדברים, למי שאינו בריא וכשיר- לטוס. בפועל, במהלך שנים עובר להצהרת הבריאות, צבר כטייס קרב בחיל האוויר אלפי שעות טיסה פעילה וכך גם כטייס באל-על. ממועד החתימה על הצהרת הבריאות, ועד לשלילת הכושר, טס ברציפות במשך 3 שנים. לטענת התובע, הצהרת הבריאות שהתבקש למלא הוכתרה כ"הצהרת בריאות מקוצרת" כיוון שהיה ידוע לנתבעת כי טייסי אל-על עוברים בדיקות בריאותיות מידי שישה חודשים, ולכן היא הסתפקה בהצהרה זו, בה התבקש להשיב על 6 שאלות ועליהן בלבד, ולגביהן ניתנו תשובות נכונות ומלאות. עם החתימה על ההצהרה נחתם גם כתב ויתור סודיות רפואית והנתבעת יכלה לבדוק את מצבו הרפואי. בנסיבות אלו היא מנועה מלהתכחש לחבותה. התובע אף טוען כי הואיל ואין בידי הנתבעת טענת הגנה של ממש, והתנהלותה הסרבנית מכוונת להתחמק מחבותה שלא כדין, מן הראוי לחייבה בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ועוד הוא עותר להשבת פרמיות שנגבו ממנו שלא כדין, ביתר. לטענת הנתבעת, פוליסת התובע בוטלה נוכח אי תשלום פרמיות החל מ-01/05 ומטעם זה כשלעצמו דין התביעה להדחות. כן היא טוענת כי הואיל והתובע לא צירף חוות דעת מומחה אין לשמוע כל טענה שברפואה ביחס למצבו הרפואי בעת מתן ההצהרה. עוד היא טוענת כי אי כושר הוא ענין שברפואה המשתנה עם הזמן ולכן בהיעדר חוות דעת מומחה אין גם לדעת מה יהיה המצב בעתיד ולא ניתן לטעון לאי כושר עתידי ומטעם זה דין התביעה להדחות. לענין הצהרת הבריאות, טוענת הנתבעת כי התובע הפר את חובת הגילוי, כי הצהיר הצהרה כוזבת בחוסר תום לב וכי הסתיר ממנה ביודעין ובכוונת מרמה את מצבו הרפואי לפיו סבל מבעיות עיניים עובר למתן ההצהרה ולכן היא פטורה מכל חבות בהתאם לסעיפים 7 ו-25, לחוק חוזה הביטוח. העובדה שבעת חתימתו על הצהרת הבריאות שימש כטייס פעיל, אין בה כדי לגרוע מחובתו לגלות לנתבעת את מצבו הרפואי לאשורו כגון גלאוקומה ו-CSR (Central Serous etinopaty) שבגינו קורקע זמנית בעבר מספר פעמים ואף קיבל טיפול רפואי. לטענתה, אלמלא העלים את המידע אודות עברו הרפואי היתה מסרבת לבטחו ולמצער מסרבת לבטחו בתנאים לפיהם בוטח, היינו היתה מחריגה את ענין העיניים. הנתבעת תמכה את הגנתה בתצהיר עו"ד אריה אריאלי סמנכ"ל ויועץ משפטי אצל הנתבעת (נ/9), בחוו"ד רופאת העיניים ד"ר רוזנבלט עירית, ובחוות דעת חיתומית של ד"ר חיים פרלוק. עו"ד אריאלי וד"ר פרלוק ביקשו להדגים את נכלוליותו הסדרתית של התובע בכך שהצביעו על הצהרת בריאות נוספת שנתן לנתבעת, לפי הטענה ב-13/1/98, שגם בה, באופן עקבי וסוחף, מסתיר התובע מידע על בריאותו, ראָיה ניצחת ל"שיטה ומעשים דומים" של התובע השקרן. ד"ר רוזנבלט קובעת בחוות דעתה כי לפנינו אדם בגיל העבודה הסובל משתי מחלות עיניים כרוניות האחת גלאוקומה והשניה - CSR, שכל אחת מהן בנפרד עלולה לגרום עם השנים לירידה בראייה, בטיב הראייה ובשדה הראייה עד כדי עוורון. המומחית כותבת בחוות דעתה כי ה- CSR אובחנה בשנת 1980 והגלאוקומה בשנת 91. בנוסף נצפו אצל התובע אירועים חוזרים של CSR בשנים 82,84,91,94 ו-2004 בגינן קורקע כל פעם באופן זמני. מחלת ה CSR דרשה טיפול לייזר בתחילת שנות השמונים והגלאוקומה הצריכה טיפול תרופתי קבוע. מסקנתה המקצועית היא כי אין ספק שהתובע היה בסיכון גבוה לפתח הפרעות ראייה חמורות עד כדי עיוורון. ד"ר חיים פרלוק מאמץ את מסקנות ד"ר רוזנבלט. הוא קובע כי המידע אודות הבעיות בעיניים הוא בעל ערך רב בהחלטה האם לקבל את התובע לביטוח ואם כן באלו בתנאים. לדעתו אין ספק שמדובר במקרה של אי הצהרה סוחפת תוך הסתרת פרטים מהותיים בשתי הזדמנויות (שתי הצהרות נפרדות) של מידע רפואי שנמצא בידיו. על פי קביעתו, לו ידע כל מבטח סביר את אשר עולה מהתיק הרפואי הרי שתנאי קבלתו לביטוח אובדן כושר עבודה מקצועי היו החרגת ראיה ובעיות עיניים. דיון והכרעה כהערה מקדמית, אני רואה בטענות שהועלו בכתבי הטענות ולא הועלו בסיכומי הצדדים, כטענות שנזנחו (וראה גם י' זוסמן: סדרי הדין האזרחי מהדורה שישית, ירושלים 1991, עמ' 483), כך לגבי טענות בדבר שיקום, גובה פרמיה ששולמה ביתר, או זכויות נלוות נוספות שחלקם נזנחו וחלקם לא הוכחו כדבעי. עובדות שהוכחו הוכח כי התובע התגייס בשנת 1969 לקורס טייס לאחר בדיקות ומיונים רפואיים. לאחר סיום הקורס הוצב כנווט בטייסת פנטום. במהלך מלחמת יום הכיפורים הופל מטוסו והוא ישב בכלא הסורי. עם שחרורו מהשבי שב לשירות, בתחילה הוצב שוב בטייסת כנווט ולבקשתו שב לקורס טייס, למגמת קרב, בסופו הוצב כטייס קרב באותה טייסת. בשנת 1981 חלה בנו של התובע בסרטן בהיותו בן 3. במהלך התקופה, עקב הלחץ הנפשי לקה התובע ב-CSR (מחלת עיניים בה מצטברים נוזלים מתחת לרשתית). הוא קורקע באופן זמני לתקופה של כשנה. בסוף שנת 82 נפטר בנו מהמחלה. בשנת 1983, נבדק ונמצא כשיר לטוס כטייס קרב וטס במשך שנים ארוכות עד לשחרורו בשנת 1992, למעט תקופות קצרות בהן היה מקורקע באופן זמני. במהלך השנים פיקד על הטייסת וכן שירת כסגן מפקד הבסיס. מתוך התעוד שהוגש ע"י הנתבעת עולה כי התובע קורקע ממרץ 1982 ועד מאי 1983, ובנוסף בנובמבר-דצמבר 1984. עוד הוגש תיעוד לפיו הוא כביכול קורקע זמנית גם ביוני 1991. מדוח מעקב ופירוט הטיסות שהוגש ניתן לראות כי בנובמבר 1984 טס התובע רק על מטוסים קלים ולא מטוסי קרב (עמ' 10 לפרו' ש' 30-31). כנגד מסמכי הקרקוע לכאורה שהוצגו לו (3 או 4 מסמכים), בתדפיס דוח הטיסות ת/5 דווקא מצוין שהוא טס באותן תקופות ולכן ניתן להבין מדוע לא זכר, אחרי כל כך הרבה שנים, את התקופות שבמסמכים. כך למשל בינואר 1985 - חרף מסמך לכאורה על קרקוע נ/3, נרשם בתדפיס שביצע 16 טיסות (גם על מטוסי קרב וגם על מטוסים קלים). התובע אף הסביר כי באותה תקופה שירת כהצ"ח במטה ולכן רק פעם בשבוע טס בטייסת ואילו רוב הטיסות הן במטוסים קלים לצורך הגעתו מרמת דוד למטה חיל האוויר (עמ' 11 לפרו'). ל-נ/4 מסמך אודות קרקוע כביכול מ-13/6/91 שהוצג לו אין שום משמעות, שכן התובע הפסיק לטוס בחיל האוויר לפני מועד זה ממילא, באופן שהטיסה האחרונה שלו הייתה ב-2/6/91. סיכום ביניים מעלה כי התובע קורקע בתקופת חיל האוויר לתקופה של כשנה ב-1982 עד 1983 בגין ה CSR ואחר כך חודש או חודשיים ב-1984. טענת התובע לפיה מיום שהחל לטוס באל-על בשנת 1993, עד לקרקועו ב-2004 (הוא הקרקוע מושא התביעה), לא קורקע בריאותית במשך 11 שנים ולו ליום אחד, לא נסתרה והוכחה במלואה. הוכח כי במסגרת דרישות הכשירות הבריאותית בחיל האוויר ובאל-על, עבר התובע, כמו כל טייס אחר, בדיקות תקופתיות תכופות, אחת לחצי שנה. מאליו מובן כי תִפקוד העיניים הוא מרכיב קריטי אצל טייס אזרחי האמון על הטסת אלפי אנשים בבטחה, ועוד יותר קריטי אצל טייס קרב הנתון במתארי המשימות לתמרונים ולחצים פיזים מיוחדים וחריגים (G) והנה בפועל, הוכח כי לתובע אלפי שעות טיסה כטייס בחיל האוויר ובאל-על כשהקרקועים הזמניים התרחשו רק בצבא למעלה מ-15 שנים לפני שחתם על הצהרת הבריאות. אין חולק כי התובע סבל בעבר מ- CSR ואין חולק שקיבל טיפות עיניים בשל לחץ תוך עיני, באופן קבוע עוד מימיו בחיל האוויר. ענינים אלו שהיו ידועים לרופאים במהלך כל הבדיקות הבריאותיות התקופתיות והמעקב, לא העיבו כאמור על כשירות הטיסה של התובע ובפועל, הוא כאמור המשיך לטוס כפי שפורט בהרחבה לעיל באופן רציף במהלך השנים, למעט מספר קרקועים זמניים ספורדים. הוכח כי מאז הפסקת עבודתו באל-על, התובע לא עובד והכנסתו היחידה היא הגמלה החודשית הצבאית וקצבת פדויי שבי. בהקשר זה, אני דוחה בשתי ידיים את טענת הנתבעת לפיה אי הגשת חוות דעת מומחה שומטת את הבסיס לתביעה בהיעדר יכולת להוכיח ענין שברפואה. התובע לא צריך היה להגיש חוות דעת של מומחה רפואי בתיק זה לענין איבוד הכושר. די שהוכיח כי איבד את הראיה בעין אחת לפי תעודת רופא שהוגשה, ושרשיונו נשלל עקב כך לצמיתות, כדי להוכיח שלעולם לא יוכל להתפרנס כטייס. לאחר שעיינתי בעדויות, אני קובעת כי הטענה לפיה סובל התובע מגלאוקומה לא הוכחה ע"י הנתבעת כדבעי ולכן קביעת ד"ר רוזנבלט בענין זה אינה מדויקת. התובע חזר והבהיר בחקירתו כי לא אובחנה אצלו גלאוקומה אלא לחץ תוך עיני, לחץ שטופל ע"י טיפות המורידות אותו לרמה תקינה באופן שכל עוד הוא מאוזן הוא בריא וכשיר לתפקד כטייס, כפי שמעיד במילותיו: "היה לי לחץ תוך עיני מוגבר ולא גלאוקומה. זה לא אותו דבר. קיבלתי הסבר לגבי הבעיה שלי ואיך אני מטופל. לכן בהיבט של בריא או חולה, הטיפות האלה זה כמו לצחצח שיניים. אם אצחצח שיניים לא יהיו לי חורים". הנתבעת לא הביאה תעוד רפואי מזמן אמת שיש בו להוכיח כי לתובע נקבעה אבחנת גלאוקומה באופן מפורש, להבדיל מחשד לגלאוקומה, ולא הרימה את הנטל להוכיח כי סבל ממחלת גלאוקומה. הנתבעת טענה כי בשתי הצהרות בריאות שמסר לה התובע בהזדמנויות שונות, לא מסר גילוי מלא והסתיר את מצבו בענין העיניים. הראשונה מ-13/1/98 והשניה ההצהרה מושא התביעה. מטרת הבאת ההצהרה הנוספת מ-1998 (נספח ז' לתצהיר עו"ד אריאלי) נועדה להצגת התובע לא כמי שמעד חד פעמית אלא ככזבן סדרתי ששם לו למטרה באופן גורף ובכל הזדמנות להסתיר מידע מהמבטחת. טענה קשה ומפורשת זו עלתה הן בתצהיר עו"ד אריאלי והן בחוו"ד ד"ר פרלוק, אלא שמסתבר כי אותה הצהרת בריאות מ-13/1/98 כלל אינה עוסקת במצב בריאותו של התובע אלא הצהרה בדבר בריאות ילדיו אותם ביקש לצרף לביטוח ואף כותרתה המפורשת: טופס ביטוח הצטרפות טלפוני לביטוח המשלים לבני משפחת עובדי אל-על. משהוברר לנתבעת ענין זה בעדותו של התובע (שניתן היה לראותו בנקל גם בעצמה ולחסוך את השחרת פניו של התובע לשווא), חזרה בה הנתבעת מהטענה בדבר ההצהרה הנוספת הכוזבת, כאילו לא ארע דבר, וללא כל התנצלות על הלבנת פניו. לגופו, מצב דברים זה נוטל כמובן את העוקץ מטענת ה"נכלוליות הסדרתית" וכל שנותר הוא לבדוק באופן עניני את הצהרת הבריאות מושא התביעה. התובע עשה עלי רושם מהימן, רחוק כמרחק שנות אור מהאופן בו ניסתה הנתבעת להציגו. עדותו היתה קוהרנטית, כנה, ישרה והגונה. הוא לא התחמק מכל שאלה. מקום שלא זכר פרטים או מסמכים (במיוחד בשאלות הנוגעות לאירועים זמניים שלפני 20 שנים ויותר) השיב בהגינותו שאינו זוכר. בכל השאלות שיכול היה להשיב מזכרונו השיב בצורה מלאה הגיונית ומשכנעת. לא מצאתי סתירות בעדותו היורדות לשורשו של ענין, ולכן אני מאמצת את עדותו במלואה וקובעת כי כל התשובות שמסר היו מלאות וכנות, הן נמסרו בתום לב ובודאי שלא היתה בחתימתו על ההצהרה משום כוונת מרמה. הכל כפי שיפורט להלן. חובת הגילוי בהצהרת הבריאות המקוצרת- מצב משפטי ויישומו אומר כבר עתה, ואפרט ואסביר בהמשך, כי מסקנת ד"ר רוזנבלט, עליה בעצם נסמך ד"ר פרלוק ועליה נשענת עמדת הנתבעת, לפיה "אין ספק שהתובע היה בסיכון גבוה לפתח הפרעות ראייה חמורות עד כדי עיוורון בשל הCSR והגלאוקומה", לא רק שאינה מדויקת בתיאור מצבו העובדתי /בריאותי דאז בענין הגלאוקומה (כפי שקבעתי בסעיף 24 לפסק הדין), אלא שאף לא מדובר בקביעה לפיה התובע לא היה בריא בעת שמסר את ההצהרה אלא בהערכה של מומחית בתחום העיניים לפיה במצבו דאז היה גלום סיכון עתידי. יש להבחין היטב בין פרוגנוזה הסתברותית תאורטית של מומחה עיניים (שניתנת בדיעבד לאחר קרות מקרה הביטוח), לבין תיאור מצב בריאות ביום ההצהרה ע"י המבוטח ההדיוט שנדרש לחתום על הצהרה שהוכתבה לו ולשונה:"למיטב ידיעתי אני בריא בהחלט". הצהרת הבריאות בעניננו (נספח 1 לתצהיר התובע), היא הצהרת בריאות מקוצרת במסגרת ביטוח קולקטיבי של עובדי אל-על. בהצהרה זו המבוטח אינו מתבקש להוסיף כל מלל חופשי משלו זולת גובה, משקל, מקצוע, ותחביבים מסוכנים. כל שהוא מתבקש הוא לחתום במקום המיועד לחתימה. וזו לשון הצהרת הבריאות עליה התבקש התובע לחתום : " הנדון: הצהרת בריאות מקוצרת לעובדי אל-על. הנני להצהיר כי : 1. אין לי נכות קיימת כלשהי העולה על 25%. 2. לא אושפזתי בבית חולים כתוצאה ממחלה או תאונה במשך 3 השנים האחרונות. 3. אין לי הסטוריה של מחלות לב או סרטן במשך 5 השנים האחרונות. 4. אני לא חולה איידס ולא ידוע לי שאני נושא נגיפי איידס. 5. למיטב ידיעתי, אינני סובל מבעיות נפשיות. 6. למיטב ידיעתי, הנני בריא בהחלט. בכבוד רב, מתחת להצהרה זו חתם התובע על טופס ויתור על סודיות רפואית, בה הוא אף מצהיר כי כל תשובותיו לשאלות בדף זה מלאות וכנות. הנתבעת הסתפקה בהצהרת הבריאות המקוצרת בת 6 השאלות וזאת בניגוד להצהרת בריאות מפורטת בביטוחים פרטיים (וראה השוואה בין נספח 1 לתצהיר התובע לבין נספח 6 שהוא הצהרת בריאות מלאה של אותה מבטחת- הפניקס, בביטוח חיים). בהצהרות הרגילות דוגמת נספח 6 לעיל, מתבקש המבוטח להשיב ל-32 שאלות כשבכל אחת נדרש פירוט רב של כל מחלה בעבר הרחוק והקרוב, מצב בריאותי, טיפולים, ייעוצים רפואיים, הדמיות, אשפוזים ותרופות שהמבוטח נזקק להם אי פעם בחייו. ברובריקה נוספת נדרש המבוטח למלא ולפרט במלל חופשי את טיב הבעיות בתחומים השונים עליהם נשאל. הצהרה מפורטת זו שבנספח 6, מאפשרת למבטחת לשקול אם היא מוכנה לבטח פלוני בהתאם לרמת סיכון ידועה וברורה ואם היא מבקשת לקבלו תוך החרגות מסוימות. בביטוחים קולקטיבים, לעומת זאת, מציעה המבטחת ביטוחים לקבוצה גדולה ותמורת הסכום הנאה הנכנס לקופתה מהפרמיות כתוצאה מהמסה הגדולה, ובהנתן כי בדרך כלל ביטוחים אלו נהוגים במקומות עבודה כך שמדובר באנשים פעילים בקבוצה שאינה חולנית באופן ממוצע, היא נכונה לקחת סיכונים ביחס לפרט כזה או אחר שבקבוצה. כל הצדדים נהנים מהסדר זה. המבטחת כפי שהוסבר לעיל, והמבוטחים נהנים מכך שאינם נדרשים להצהרה מלאה וניתנת להם הטבה באופן שרק מקרי קיצון לא יתקבלו לביטוח. זה, למיטב הבנתי, הרציונל שבבסיס החלטת חברת ביטוח לאפשר הצהרת בריאות מקוצרת. ד"ר פרלוק מומחה רפואי חיתומי מטעם הנתבעת, נחקר אודות ההבדל בין הצהרות הבריאות השונות והסיבה לקיומם של סוגים שונים של הצהרות בריאות, קצרות וארוכות, מפורטות ופחות מפורטות. הוא השיב כי לדעתו אין רלבנטיות בין אורך ההצהרה ורמת הפרטים הנדרשים שיש בהצהרה, לבין חובת המבוטח להצהיר על בעיותיו הרפואיות באשר הן. תשובתו זו כמו תשובתו לפיה אינו יודע מה עומד בבסיס החלטת חברת ביטוח לדרוש בחלק מהביטוחים הצהרה מלאה ובסוגי ביטוחים אחרים הצהרה מקוצרת (עמ' 25 ש' 10-16), מוקשית בעיני ומתממת, שעה שהיא באה מרופא חיתומי שכן אם אין הבדל בין ההצהרות מדוע מציעות מבטחות למבוטחים סוגים שונים של הצהרות בריאות? מדוע לא לדרוש תמיד הצהרה מפורטת כדי לכסות את כל האפשרויות? אין זאת כי המבטחות מבחינות היטב בין סוגי ביטוחים (קולקטיבי לעומת פרטי-יחיד) וההצהרה המקוצרת מהווה הטבה מסוימת והסכמה לקבל מבוטחים שיש מחלות בעברם ללא החרגה. אין לי ספק שד"ר פרלוק מודע היטב להבדל ולרציונל שבבסיסו. כך, בהצהרה המקוצרת מושא התביעה, נדרש המבוטח להצהיר אם היה לו סרטן או מחלת לב במהלך ה-5 שנים הקודמות להצהרה (שאלה 3 להצהרה). צא ולמד כי אם היה חולה לפני 6 שנים במחלה הקשה הזו (שלא צריך להיות מומחה לענין כדי לדעת שיש סיכוי מסוים שתחזור), המבטחת מסכימה לקבל את המבוטח ללא החרגת כלל מחלות הסרטן ואפילו לא החרגת הסרטן הספציפי בו לקה, זאת להבדיל מהצהרות בריאות ארוכות הדורשות דוח מפורט על העבר הרפואי הרחוק והקרוב, החמור והקל של המבוטח כשהן דואגות להחריג כל כיסוי בתחום בו היו בעיות בעבר. אם יש לו נכות אבל היא אינה עולה על 25%, המבטחת לא מבקשת לדעת (שאלה 1 להצהרה). אוסיף במאמר מוסגר כי אם נניח תאורטית שה CSR והלחץ תוך עיני הוא לא סתם מחלה אלא אף יוצר נכות רפואית, גם אז מנוסחת ההצהרה באופן שאם אינה עולה על 25% אין חובת דווח אודותיה. אם נשאל המבוטח על אירועים שהתרחשו עד 5 שנים לפני הצהרת הבריאות (סרטן ומחלות לב) או על כל אשפוז עד 3 שנים לפני הצהרת הבריאות, משמע כי אינו חייב לדווח על אירועים שהתרחשו לפני כן ( וראה בענין זה ש' ולר : "חובות גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח (תשס"ב) עמ' 365,366). לסיכום הנקודה, אני סבורה שנכון והגון לומר שמטרת הצהרת בריאות מקוצרת היא לנפות מקרים קשים שלא יתקבלו לביטוח (או יתקבלו בהחרגות), כגון: מחלת לב וסרטן ב-5 השנים האחרונות, אשפוזים ומחלות ב-3 שנים אחרונות, נכות מוכרת העולה על 25%, איידס ובעיות נפשיות (שאלות 1-5 להצהרה) ודרישה כי המבוטח כהדיוט יצהיר שלמיטב ידיעתו הוא בריא (שאלה 6 להצהרה). הא ותו לא. משמעות ההצהרה המקוצרת היא קבלת המבוטח במצבו (as is) באותה עת, תוך שהמבטחת לוקחת על עצמה סיכון במודע מתוך האינטרס שלה בהרחבת מעגל משלמי הפרמיה. ויפים בענין זה דברי בית המשפט בע"א (ת"א) 2143/09 דניאלה בוריאן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ לפיהם: " כאשר המבטח עושה ביטוח קולקטיבי, כמו במקרה שלפנינו, ומבטח קבוצה של מבוטחים בביטוח בריאות כזה או אחר (ביטוח רפואי רחב, אובדן כושר עבודה או ביטוח חיים) ומחליט להסתפק בטופס שימולא על ידי המבוטח ללא עריכת בדיקה רפואית מקפת לכל אחד ואחד מהמבוטחים (ביטוח "במסלול ירוק") - הרי שהמבטח לוקח על עצמו את הסיכון. יש לראות בהתקשרות מעין זו עסקה מסחרית לכל דבר, כאשר מצד חברת הביטוח זהו אקט שיווקי לרכישת מבוטחים רבים בעסקה קולקטיבית, לפיה חברת הביטוח מתחייבת לבטח קבוצה גדולה של מבוטחים, וכך זוכה להנפקת מספר רב של פוליסות בדרך קלה, ובתמורה, מסתפקת המבטחת במילוי השאלון וטופס הצהרת הבריאות על ידי המבוטחים, ללא עריכת בדיקות רפואיות, תוך הסתמכות על חובת הגילוי ותום הלב החלה על כל אחד מהמבוטחים על פי דין. כל עוד המבוטח הצהיר על מצבו, כפי שידוע לו באמת ובתום לב, הרי שגם אם קיננה בקרבו, ללא ידיעתו, מחלה סמויה כלשהי, והוא לא ידע על כך, או לא היה לו כל בסיס להאמין שמקננת בגופו מחלה שעלולה לפרוץ - הרי שהפוליסה תכסה גם מחלות שהמבוטח לא ידע עליהן. זאת, להבדיל ממקרה שאדם שיש לו חשד להאמין שמחלה כזו או אחרת אמורה לפרוץ, מבקש בדחיפות לבטח עצמו מפני אותה מחלה. הנתבעת אינה חולקת כי התשובה ל-5 השאלות הראשונות היא מלאה ונכונה. היא משליכה את כל יהבה על שאלה/הצהרה מס' 6 שלשונה: "למיטב ידיעתי, הנני בריא בהחלט" וטוענת כי תשובה זו אינה כנה וניתנה בכוונת מרמה. אם הנתבעת סבורה כי הכנסת הצהרה כללית וגורפת זו תהווה עבורה סעיף סל להרחבת הצהרת הבריאות ביום פקודה ודרישה לגילוי רחב יותר ממה שדורשת בהצהרות הבריאות הארוכות והמפורטות הנהוגות אצלה במקרים אחרים, הרי שעמדתה זו מהווה הכשלת המבוטח, אינה הגונה בעיני אינה תואמת את הדין, ויש לדחותה. סעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע בין השאר כי הוראות סעיף 6 (חובת הגילוי) הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב. ומכאן שלפי סעיף 39(ב), רשאית חברת הביטוח לוותר כליל על חובת הגילוי, והיא רשאית להקל עם המבוטח בדרישות המוטלות עליו וכך היא עושה בהצהרות הבריאות המקוצרות. אין להתיר לה להקל בזמן אמת ולחזור בה מההקלה בדיעבד לרעת המבוטח. מיותר לציין כי טייס נדרש לבריאות טובה בכלל הפרמטרים ובמיוחד בפרמטרים שיש בהם השפעה על עצם ההטסה. חיל האוויר ומינהל התעופה האזרחית מחייבים את כל הטייסים לעבור בדיקות תקופתיות תכופות (אם כל 6 חודשים או כל שנה) ולא מאפשרים לטייס שאינו בריא לטוס. הדבר מובן מאליו וכל טענה אחרת בלתי מתקבלת על הדעת. האם יעלה על הדעת שיתירו למי שחולה במחלת עיניים שיש בה השפעה על כשירות, לטוס במטוסי קרב או להטיס אלפי אזרחים? יש להדגיש כי התובע נשאל בהצהרה אם למיטב ידיעתו הוא בריא. הוא לא התבקש להעמיד עצמו לבדיקות, או להמציא מסמכים כלשהם או להביא חוות דעת של מומחה. יושם אל לב שההצהרת הבריאות המקוצרת, בניגוד להצהרות המפורטות, אינה כוללת חובת דווח כלשהי אודות נטילת תרופות מכל סוג שהוא. נשאלת השאלה מהו אדם בריא? האדם הסביר ישיב כנראה שהאדם הבריא הוא זה שאינו חולה. לא מן הנמנע כי ההדיוט מגדיר בריאות או מחלה באופן שונה מהמומחה הרפואי האמון על דיסציפלינה והגדרות מדעיות. אדם שמרגיש טוב ומתפקד יכול להיות חולה אם מקננת בו מחלה שאינו מודע לה. האם אדם שסבל במהלך חייו מבעיות אורטופדיות לדוגמא כגון כאבי גב, שברים בגפיים, שינויים ניוונים פריצות דיסק וכד' שלא הותירו נכות או אף הותירו נכות בשיעור של פחות מ25% הוא אדם בריא או חולה? כנראה שתלוי את מי שואלים ובאיזה הקשר. אוסיף בענין הגדרת ה"בריאות" כי עיון בתיעוד הרפואי של הבדיקות התקופתיות של התובע מעלה כי נכתב במסמכים רבים: בריא בדרך כלל, וזאת באותה נשימה בה מפורט כי הוא מקבל טיפות באופן קבוע ובמעקב וכי בעברו התקפי CSR. ומכאן שבריאות היא כנראה מונח נזיל ומעורפל לא רק בעיני ההדיוט בהשוואה לרופא אלא גם בז'רגון המקצועי הרפואי. אם הנתבעת סבורה, וזכותה לסבור כך, שעיניים הם ענין לבחינה מעמיקה בהיות המבוטח טייס, תתכבד ותשאל שאלות ממוקדות כמו האם היו בעיות כלשהן בעיניים, מה טיבן, מתי, האם נזקקת לטיפולים בעבר בגינן או קורקעת מטיסה, האם נזקקת או אתה נזקק כיום לתרופות וכד' או אז תהא זכאית לקבל תשובות מלאות וממוקדות. בעניננו, בחרה הנתבעת לוותר על הצהרת בריאות מפורטת. היא לא שאלה על מחלות ספציפיות זולת סרטן, איידס, לב, מחלות נפשיות ונכויות מעל 25%. ניסוח שאלה באופן האם אתה בריא למיטב ידיעתך היא שאלה גורפת שאינה מחייבת תשובה מעבר למיטב ידיעתו הלא מקצועית של התובע. כיון שהמבטחת מבקשת בהצהרת הבריאות את דעתו הסוביקטיבית של המבוטח ולא מעבר לכך, היא צריכה לקבל את ההצהרה הסוביקטיבית כמספיקה (אלא אם תוכיח שהאדם חולה והוא יודע במפורש שהוא חולה במחלה קונקרטית והסתיר ממנה מידע זה כדי לזכות במרמה בתגמולים). במילים אחרות, שעה שהמבטחת ויתרה על הצהרה מפורטת (והרציונל לויתור והתועלת למבטחת כבר הוסבר לעיל) אין לה להלין אלא על עצמה שקיבלה תשובה סוביקטיבית כנה התואמת את ידיעתו והבנתו של המבוטח ואם התשובה אינה מלאה האשם רובץ לפתחה של המבטחת שמצד אחד מבקשת להיטיב עם מבוטחיה ומצד שני מבקשת להשאיר פתח מילוט רחב ומעורפל ליום פקודה. הנתבעת מסתמכת כאמור על סעיף 7 (ג) לחוק חוזה הביטוח בטענה כי היא פטורה מתשלום הואיל ותשובה 6 להצהרה ניתנה באופן לא מלא ואף בכוונת מרמה. אני דוחה את הטענה. הלכה היא כי חובת הגילוי לפי סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אינה משתרעת על כל פרט בחייו של המבוטח אלא מוגבלת לעניינים מהותיים בלבד. בסעיף 6 (ב) לחוק נאמר: "שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים ללא אבחנה בינהם אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה" וסעיף 8(1) לחוק חוזה הביטוח מורה כי המבטחת אינה זכאית לתרופות האמורות בסעיף 7 אם היא גרמה לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה. סעיף 6(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע אפוא כי על המבטחת להציג למבוטח שאלות ממוקדות. אני סבורה כי שאלה המנוסחת בלשון "האם אתה בריא למיטב ידיעתך", היא גורפת וככזו אינה מחייבת תשובה של המבוטח מעבר להרגשתו/ידיעתו הלא מקצועית. להבדיל ממתן תשובות לשאלות ממוקדות בהן נמצא המידע בידי המבוטח, בשאלה כללית כזו, אין למבוטח יתרון על פני המבטחת מבחינת היכולת להעריך את הסיכון העתידי הרפואי ואין להטיל עליו לבצע הערכה כזו. הוא יכול לחוש שהוא בריא גם אם מומחה לתחום העיניים מעריך שהזקקות לטיפות בשל לחץ תוך עיני מהווה סכון עתידי או מכנה את המצב מחלה ולכן גם אם המידע לא מדויק (ואינני קובעת שכך הדבר), הרי שהתובע לא הפר את החובה כל עוד השיב בכנות, ותום לב. היסוד הנדרש לענין כוונת המרמה בידיעת ה"עניין המהותי", הוא יסוד סוביקטיבי הייינו כי לצורך הוכחתו נדרשת ידיעה בפועל של המבוטח אודות מהותיות העניין המוסתר והחלטתו להסתירו בכוונת מרמה. אין די בהוכחת העובדות הקשורות לקיומה של המחלה המקננת בגופו של המבוטח אלא יש להוכיח ידיעה לגבי הערכתו שהן מהוות עניין מהותי ראה ע"א 1809/95 הלמן נ' לנסיונל פ"דנ (3) 77. ומשם לכאן ולעניננו, ביחס לנסיבות החתימה על הצהרת הבריאות מעיד התובע כי זו פעם ראשונה שחתם על מסמך של הצהרת בריאות מקוצרת. ובמילותיו: "20 שנותי הראשונות היו בקיבוץ שהבסיס הוא אמון בסיסי, כולל חיל האוויר. המשכתי באל-על שהמרחק מזה הוא מאד קטן. אני צריך להצהיר על 6 שאלות ספציפיות. גם אם היה לי סי.אס.אר והייתי מקורקע, אם היה לי סרטן לפני למעלה מ-5 שנים לא הייתי צריך לדווח עליו. ביקשת לדווח על דברים שהם ברמת קיצון של בריאות. גם לאור זה שאני טס באופן רציף, מבצע בדיקות רפואיות, לכן תחושתי היא משיא עומק הטבעיות בה הייתי באותו רגע". (עמ' 13 לפרו' ש' 4-9). התובע לקה בהפרדות רשתית בשנת 1981 שעה שבנו חלה בסרטן. ע"פ עדותו, תקופת מה לאחר שבנו נפטר הוא החלים והמשיך לטוס. הוא עמד בבדיקות התקופתיות בחיל אוויר ובמינהל התעופה האזרחית מידי 6 חודשים בהתאם לתקנות הטיס תקנה 66(א) (1) (ב) ולקח טיפות כדי לאזן את הלחץ התוך עיני כך שהלחץ התוך עיני היה מאוזן בטיפול טיפות ולכן לא ראה בו מחלה או מגבלה. ביחס ללחץ תוך עיני מעיד ד"ר פרלוק כי הלחץ התקין הוא בערכים של מ-6 עד 24. מתוך התעוד שבפני הוכח ואין חולק כי משנת 1991 ועד 2004 הלחץ התוך עיני הוא בין 14 ל-16 תוך שהוא מקבל תרופות לשם שמירה על לחץ תקין. זאת ועוד, התובע העיד, ועדותו מהימנה בעיני, כי הוסבר לו ע"י הרופאים המטפלים כי אין מדובר במחלה. נוכח כל אלו ראה עצמו התובע, בתום לב, ובכנות כבריא. תשובה לשאלה הנוגעת לאמונה או דעה או שיקול דעת של המבוטח הניתנת בתום לב אינה בגדר מצג שווא, אף אם מתברר בדיעבד שאינה משקפת את העובדות כהוויתן. ראייתו הסוביקטיבית של התובע, היא הקובעת ולגבי דידי לא רק שהתובע בפועל ראה את עצמו סוביקטיבית כאדם בריא אף האדם הסביר, כמבחן אוביקטיבי, היה אומר עליו בנסיבות לעיל, שהוא בריא. לא זו אף זו, סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח קובע כי: "המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה". סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח מצוי אמנם בפרק ב' הדן בביטוח חיים, ברם סעיף 54 (א) לחוק חוזה הביטוח מחיל אותו גם על ביטוח כמו בעניננו בקבעו כי: "על על ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו חייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור מוסכם מראש, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם, יחולו הוראות פרק ב', בשינויים המחויבים" (ההדגשה שלי- א.ד, וזאת להבדיל מסעיף 54(ב) שאינו מחיל את סעיף 43 אך אינו רלבנטי הואיל והוא עוסק בתשלום תגמולי ביטוח לפי שיעור הנזק שנגרם ולא שיעור נזק מוסכם בפוליסה). תקופת 3 השנים בסעיף 43 לחוק חוזה הביטוח מהווה איפוא, מעין "תקופת אכשרה" אשר בסופה מבשילה זכאות המבוטח לתגמולים גם אם התשובות שמסר היו לא מלאות וראה אליאס- דיני ביטוח מהדורה 2009 כרך א עמ' 381, ולר המכון למחקרי חקיקה פסקאות 410-413. בעניננו, אין חולק כי ההצעה ותצהיר הבריאות, מולאו ב- 23/11/00. הוכח כי התובע התקבל לביטוח ולפי ת/4, מועד ההצטרפות לביטוח הוא 1/12/00 (או 1/2/01 לפי נספח 1 לכתב התביעה אבל הפרמיה שולמה כבר מנובמבר 2000- מועד החתימה על ההצהרה ). הוכח כי מועד הקרקוע בפועל: 31/1/04 ושלילת הרשיון ע"י מנהל התעופה ב- 5/2/04. מקרה הביטוח ארע איפוא למעלה משלוש שנים לאחר החתימה על ההצעה והצהרת הבריאות, ומכאן שלא די באי מתן תשובות מלאות, (שגם כאן כאמור נחה דעתי כי ניתנו באופן מלא ונכון) אלא שעל הנתבעת להוכיח כי התובע פעל בכוונת מרמה. סוף דבר, אני קובעת, שהתובע השיב לכל השאלות באופן מלא וכנה כפי שנתבקש, אין אף תשובה כוזבת בתשובותיו ובוודאי שלא הוכחה כוונת מרמה שהנטל בה, נטל מוגבר (ראה למשל ע"א 1064/03 אליהו בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל פ"ד ס (4) 375 מוטל על הנתבעת שלא הרימה אותו אף במקצת. בהתאם הוא זכאי לתגמולי הביטוח לפי הפוליסה והוא היה זכאי להפסיק לשלם פרמיה מהרגע שקמה זכותו לקבלת הפיצוי. הסעד התביעה שבפני כוללת למעשה שתי עתירות האחת לתשלומי העבר והשניה הצהרתית, צופה פני עתיד. ההלכה הפסוקה קובעת כי כל תשלום חודשי מכוח פוליסת אובדן כושר עבודה מקים עילת תביעה חדשה ונפרדת אותה יש להוכיח. אשר לתגמולי העבר, הפיצוי החודשי מתבסס על משכורת חודשית בסיסית נומינלית של 24,354 ₪. בהתאם לתנאי הפוליסה, זכאי התובע ל75% מהשכר היינו לסך 18,265 ₪ בשערוך לפי תנאי הפוליסה, כל זאת מיום 1/11/04 (6 חודשים/תקופת ההמתנה מיום הקרקוע) ועד היום (91 חודשים). ביחס לריבית מיוחדת, ולא בלי היסוס, מצאתי כי מקרה זה לא נמנה על המקרים הקיצוניים המצדיקים הטלת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח תוך שאני מוכנה להניח, בדוחק, לטובת הנתבעת, שמדובר בתגמולים שהיו מבחינתה שנויים במחלוקת בתום לב. אשר לתביעה ביחס לעתיד, אין חולק כי לבית המשפט סמכות מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ליתן כל סעד שיראה לו נכון בנסיבות שלפניו ולפי תקנה 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 רשאי תובע לבקש סעד הצהרתי. עם זאת הואיל וההצהרה ביחס לסכומים שלאחר הגשת התביעה צופים מטבעם פני עתיד ולאור העובדה כי מצבו הרפואי של מבוטח עשוי תאורטית להשתנות ומהטעם לפיו מבוטח עלול חו"ח ללכת לעולמו טרם תום תקופת הביטוח, בתי המשפט לא נעתרים בדרך כלל למתן סעד הצהרתי על דרך שריון סכומים עתידיים עד תאריך פרישה לגמלאות/ או סוף תקופת פוליסה. בעניננו, הואיל ואיבוד הראיה בעין שמאל היא לצמיתות ולתובע לא יתאפשר לעולם לחזור לטוס, ולאור ההחלטה בבר"ע 10471/07 בעניננו, בה נקבע כי:" המשיבה עצמה ציינה בתגובתה לבקשת רשות הערעור כי די בהכרעה שיפוטית לגבי המחלוקת באשר לתביעות העבר כדי לסיים את המחלוקת כולה. לנוכח עמדתה זו של המשיבה, נראה כי תהא מנועה מלהציג בעתיד עמדה שונה", ראוי כי הנתבעת לא תאלץ את התובע להגיש תביעות חדשות בעתיד ותגיע להסדר עמו לגבי העתיד בהתאם לקביעות הבסיס ביחס לחבות חודשית שבפסק דין זה עד מועד תום הביטוח. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם את הסכומים לפי הפוליסה בהתאם לסעיף 48 לפסק הדין. הסכומים הנומינלים עומדים על 1,662,115 ₪. התובע יגיש פסיקתא לחתימתי לאחר שִערוך הסכום בהתאם למנגנון ההצמדה הקבוע בפוליסה. כן יוסיף את ההוצאות (אגרה ששולמה בתיק) ואת שכר טרחת עורך דין שיגזר מתעריף לשכת עורכי הדין או לפי הסכם שכ"ט שיצרף או קבלות שתומצאנה.תעופהרפואהביטוח אובדן כושר עבודהרישיון טיסאובדן כושר עבודהטיס