תאונה בצומת עם תמרור האט ותן זכות קדימה

האירוע של התאונה קרה בצומת, כאשר הנתבעת מס' 1 נכנסה לצומת כשבצומת מהכיוון שלה תמרור של "האט ותן זכות קדימה". התאונה קרתה בנתיב נסיעתה של הנהגת. הנתבעת מס' 1 חצתה נתיב אחד של התנועה הנגדית והיתה בשלבי כניסה לנתיב בו נסעה הנהגת. הדייהטסו פגעה בחלק האחורי שמאלי של המיציבושי, אך הפגיעה לא הסתיימה בכך. כי הנהגת איבדה שליטה על רכבה ופגעה בעמוד תאורה, ובכך גם ניזוק החלק הקדמי של רכבה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בצומת עם תמרור האט ותן זכות קדימה: 1.1 תביעה לתשלום נזק בגין תאונה בין שני רכבים. אפתח בכמה הקדמות. הקדמה ראשונה היא שהתביעה נוסחה על ידי עורך דין, כאשר התובעת היא בעלת הרכב המיוצגת על ידי אביה. לא ברור מדוע נדרש האב לייצג את בתו. בעת הגשת התביעה הצטרפה לתביעה אחותה אשר נהגה ברכב. אז במזכירות נפתחה התביעה תוך ציון קיומם של שלושה תובעים. בדיון הראשון נמחקה התובעת מס' 1 (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 23.10.03). האב נשאר כתובע. בעת שלב קביעת החיובים הכספיים אקבע את החיוב לפי הבעלות ברכב. 1.2 הנתבעת 1 נהגה ברכב השני. רכב זה נרכש באותו יום. הנתבע מס' 4 הוא בעלה. בכתב התביעה ישנה הנחה כי הוא רכש את הרכב. הקושי לברר עובדה זו מלכתחילה, בעת התאונה, היה שהעסקה נעשתה בעת שבמשרד הרישוי היתה שביתה. בדיעבד ככל הנראה, הרכב לא נרשם על שם בני הזוג, אלא על שם הסבתא. 1.3 הרכב היה בבעלות של הנתבע מס' 2 עובר למכירה. הביטוח היה על שמו ועל שם הנתבע מס' 3. חברת הביטוח לא נתבעה. 1.4 התביעה הוגשה על 17,800 ₪, לפי החישוב הבא: נזק תאונתי 16,650 ₪ מוצמד. שווה ל - 16,777 ש"ח. שכ"ט שמאי בסך של 838 ₪, מוצמד מגיע ל- 843 ₪. עגמת נפש 180 ₪. הסכומים של 16,650 ₪ ו- 838 ₪ הם על פי מסמך שאמור להיות של חברת ביטוח התובעת, אך לכאורה מי שחתום עליו הוא אביה, התובע מס' 3. בפועל לא הוגשה תביעה לחברת הביטוח של התובעת. על פי דו"ח השמאי הועמד שווי התיקון על 18,313.22 ₪. שווי הרכב כאובדן כללי הועמד על 18,500 ₪. שווי השרידים על 1,850 ₪. הסכום של 16,650 ₪ הוא שווי לפיצוי פחות השרידים. בחישוב הנזק אתייחס לרכיב של 16,650 ₪ ליום 7.4.03 מועד הדפסת דו"ח השמאי. כי אחרת מלכתחילה התביעה אינה בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. 1.5 האירוע נשוא התביעה קרה בעת שלירז (להלן: "הנהגת") נהגה ברכב של אחותה, מורן. רכב מסוג מיצובישי מס' רישוי 7332189 בעיר קריית גת (להלן: "המיצובישי"). 2. הנתבעת מס' 1 נהגה ברכב השני, רכב מסוג דייהטסו שמספרו 5752807 שבאותו יום נרכש (להלן: "הדיהטסו"). 3. האירוע של התאונה קרה בצומת, כאשר הנתבעת מס' 1 נכנסה לצומת כשבצומת מהכיוון שלה תמרור של "האט ותן זכות קדימה". התאונה קרתה בנתיב נסיעתה של הנהגת. הנתבעת מס' 1 חצתה נתיב אחד של התנועה הנגדית והיתה בשלבי כניסה לנתיב בו נסעה הנהגת. 4. הדייהטסו פגעה בחלק האחורי שמאלי של המיציבושי, אך הפגיעה לא הסתיימה בכך. כי הנהגת איבדה שליטה על רכבה ופגעה בעמוד תאורה, ובכך גם ניזוק החלק הקדמי של רכבה. לפי כתב האישום שהוגש נגד הנתבעת מס' 1, אשר צורף יחד עם תיק המשטרה, עולה כי שתי הנהגות נחבלו בגופם. 5. על פי דו"ח השמאי הנזק בחלק האחורי של המיציבושי עומד על 1,370 ₪. הנזק לחלק הקדמי עומד על 14,149.68 ש"ח. לאחר תוספת מע"מ הגיע הסכום ל- 98.99% משווי הרכב הגולמי והרכב הוכרז אובדן כללי. 6. הנהגות חולקות לאחריות לתאונה. הנתבעת העידה שהיא נכנסה לצומת לאט לאט והיתה זו הנהגת שפגעה ברכבה. לטענתה חצתה את החלק הראשון של הצומת, דהיינו את הנתיב הנגדי והגיעה לאמצע והמתינה. לטענתה היא החלה למעשה להכנס לנתיב הנסיעה של הנהגת, כאשר זו הגיעה במהירות, ופגעה בדייהטסו ולכן היא גם איבדה שליטה ונכנסה בעמוד התאורה. 7. הנזקים בחלק האחורי של המיציבושי הם כנף אחורי שמאלי, פח בחלק אחורי, מתלה אחורי. התיקונים היו עבודות פחחות, כיוון מתלה אחורי, עבודות צבע ומכסה נוי אחורי שמאלי. 8. הרישום של הבוחן המשטרתי שהגיע לאירוע מתאר פגיעה של המיצובישי בשני שלבים. שלב ראשון, הדייהטסו בצד ימין שלה נפגשת עם המיציבושי בכנף השמאלי אחורי שלה. ואז יש סטיה של המיציבושי שמאלה לכיוון הצד ועמוד התאורה. דבר המסביר את הפגעיה החזיתית שמאלית במיציבושי, כעולה מדו"ח השמאי. 9. התיק נשמע על פני שתי ישיבות. בישיבה השניה הגיש התובע מס' 3, שהוא למעשה המייצג של בעלת הרכב, תמונות של רכב התובעת לאחר התאונה (תמונות ת/ 4 - ת/ 6). התמונות הן של החלק האחורי בין הגלגל השמאלי אחורי למגן האחורי. מטרת הגשת התמונות להוכיח כי על גבי הכנף יש שאיריות של צבע הדהייטסו. כמו כן צילם התובע את החלק הקדמי של הדייהטסו. הנתבע 2 העיד על הפגיעות בדייהטסו. הרכב היה ברשותו לפני יום התאונה, הוא הסכים כי התמונות ת/ 2 ו- ת/ 3 הן פגיעות כתוצאה מהתאונה. הפגיעות הן באיזור המגן הקדמי בפינה הימנית קדמית. 10. הפגיעות במיציבושי בחלק אחורי והפגיעות בדייהטסו במקום הפגיעה הן מינוריות ואין בהן כדי להסביר את הפגיעה בגוף, והפגיעה החזיתית בעמוד התאורה. לאחר ששמעתי את הנהגות והעד, הבעל של הנתבעת מס' 1, הוא הנתבע מס' 4, השתכנעתי כי הנתבעת מס' 1 נכנסה לצומת ונעמדה, יתכן בהבלטה בנתיב הנסיעה של הנהגת. הנהגת חלפה על פניה, ובשלבים סופייים של המעבר, החלה הדהייטסו נסיעתה. דהיינו, שהנתבעת מס' 1 לא העריכה נכון את הנתונים בפניה והחלה נסיעתה מוקדם מדי. מאחר והיא נסעה לאט היא שפשפה למעשה את החלק האחורי של המיציבושי, שחלפה על פניה. הנהגת שנסעה מהר מדי הגיבה לפגיעה ואיבדה שליטה. אך אילו היא נכנסה לצומת באיטיות היה האירוע מסתיים בנזק למוקד האחורי בלבד, כעולה מהמוצגים ת/ 4 - ת/ 6 ודו"ח השמאי. לפיכך יש לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים. 11. על הנתבעת מס' 1 לשאת בחלק הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת תקנות התעבורה, אך אין עליה לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מחוסר הזהירות של הנהגת. אני קובעת כי הנזק לחלק הקדמי של הרכב מורכב מרשלנות תורמת של הנהגת בגובה של 80% אחוז. אחוז זה אני בונה מ- 30% אחוז של כניסה לצומת, שלא בזהירות, ו- 50 אחוז תרומה מחמת המהירות. 12. התוצאה היא הבאה: הנתבעת מס' 1 תשא בנזק למוקד האחורי בסך של 1,370 ₪, ולגבי המוקד הקדמי, אני מעמידה את חלקה בסך של 1,824 ₪, שהוא 20% אחוז מהנזק במוקד הקדמי. סך הכל 3,194 ₪. לסכום זה יש להוסיף 18% מע"מ בסך של 757 ₪. ביחד 3,769 ₪. כמו כן אני פוסקת לתובעת את שכ"ט השמאי בסך של 838 ₪, והוצאות משפט. 13. סוף דבר. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת מס' 2, מורן, בעלת הרכב, סך של 4,607 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.03 ועד ליום התשלום בפועל, וכן אגרת בית משפט בסך של 215 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.03 ועד ליום התשלום בפועל. אינני פוסקת הוצאות משפט מהטעמים המפורטים בסעיף 15. 14. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4. אף אחד מהם לא נהג ברכב והעילה של בעלת הרכב היא כנגד המזיק. בעלי הרכב בעבר ובהווה אינם המזיקים. התובעים ישלמו ביחד ולחוד לנתבע מס' 2 הוצאות משפט בסך של 500 ₪ , בצירוף מע"מ כדין, על תביעה ללא עילה משפטית. אינני פוסקת הוצאות לטובת הנתבע מס' 4, שכן מראש קיזזתי אותם כנגד ההוצאות שהיה עלי לחייב את הנתבעת מס' 1, אשתו, לשלם לתובעת. משפט תעבורהזכות קדימהצומתתמרורים