תאונה מחוץ לרכב

בע"א 3956/97 הנ"ל ירד הנהג מהרכב לאחר שזה התקלקל, הלך לקנות דבר מה, ולאחר ששב, נפגע מרכב חולף. כב' השופט אנגלרד אמר שם את הדברים הבאים: "שאלת התיחום בין נפגע-נוהג לבין נפגע מחוץ לכלי הרכב העסיקה את בתי המשפט בשורה של פסקי דין. יצוין, כי בדרך הטבע החלוקה לשני המצבים, בעלי משמעות משפטית שונה מבחינת זהותו של בעל החבות, יוצרת מקרי גבול שההכרעה בהם תלויה בהבחנות דקות העשויות להיראות כמלאכותיות. כך במקרה שלפניי, שינוי קל בנסיבות התנהגותו של הנפגע עשוי להשפיע על התוצאה המשפטית. מכאן תובן גם ההתמקדות של בעלי הדין בפרטי מעשיו וכוונותיו של הנפגע בעת הפגיעה. האם התכוון להתניע את הרכב לשם בדיקת התיקון או שמא עמד סתם מחוץ לכלי הרכב מתוך ציפייה כי התיקון ייגמר בעזרת אנשים אחרים? ושוב, השאלה המשפטית היא האם היה הנפגע, בעת הפגיעה, בבחינת נוהג-משתמש ברכבו או בבחינת נפגע מחוץ לכלי רכבו. וביתר דיוק: האם עמידתו מחוץ לכלי הרכב הייתה חלק מתיקון דרך, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הפיצויים, או שמא עמידתו זו הייתה מנותקת מן התיקון, ובכך מכל שימוש ברכב מנועי." כב' השופט אנגלרד גם מצטט את דברי השופטת קמא באותו עניין, אשר מדגישים את הזיקה בין היותו של הנפגע מחוץ לרכב, לבין מעורבותו בטיפולו או תיקונו, כדלקמן: "על פי ההלכות שנקבעו שם (בע"א 554/89 הנ"ל), אין למעשה חשיבות לקביעת ממצא, אם אמנם אירוע התאונה היה בעת הליכתו של התובע לעבר תא הנהג. די בכך שנקבע שהייתה זיקה - שלא נותקה - בין היותו של התובע מחוץ לרכב לבין מעורבותו בטיפול תיקון הפולקסווגן, אם בדרך של התבוננות והקשבה למהות הקלקול ולאופן ביצוע התיקון הנדרש, ואם כפי שהעיד, להיותו נכון לסייע לביצועו של התיקון או לפחות לברר אם התיקון עלה יפה, בכך שנכון היה בכל רגע לחזור ולבדוק אם ניתן להתניע את המנוע..." מכאן שיכולים שני אנשים לצאת מאותו רכב, ולהפגע על ידי רכב חולף, וכל אחד מהם יסווג אחרת מבחינת הזיקה שהיתה לו לרכב ממנו יצא. השאלה היא כפי שניסחה כב' השופט אנגלרד היא: "האם התכוון להתניע את הרכב לשם בדיקת התיקון או שמא עמד סתם מחוץ לכלי הרכב מתוך ציפייה כי התיקון ייגמר בעזרת אנשים אחרים?" גם ע.א. 554/89 אותו מצטט ב"כ הנתבעים אינו מועיל לנתבעים, באשר גם שם עוסק בית המשפט העליון במפורש במבחן כפול, דהיינו עצירה עקב ליקוי, ויציאה מרכב על מנת לבדקו לתקנו וכיוצא בכך.רכב