תאונת דרכים עם 4 כלי רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עם 4 כלי רכב: זוהי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים. בתאונה זו, אשר אירעה לא הרחק מצומת שחלפו בו הרכבים, לאחר שהם עצרו בו ברמזור אדום, מעורבים ארבעה כלי רכב, כדלקמן: ברכב מס' 1 נהגה התובעת (להלן, ה"רכב הראשון"). ברכב מס' 2, אשר בבעלות הנתבעת מס' 1, נהג הנתבע מס' 2 (להלן, ה"רכב השני"). ברכב מס' 3, אשר מבוטח על ידי צד ג' מס' 2, נהג צד ג' מס' 1 (להלן, ה"רכב השלישי"). ברכב מס' 4, אשר בבעלות צד ד' מס' 3, והמבוטח על ידי צד ד' מס' 1, נהג צד ד' מס' 2 (להלן, ה"רכב הרביעי"). לטענת התובעת, הנתבע מס' 2 שנהג ברכב השני, פגע ברכבה מאחור, וגרם בו לנזקים. לטענת הנתבע מס' 2, לאחר שהתובעת שהייתה לפניו נעצרה, הוא נעצר אחריה עצירה מוחלטת במרחק של 2-3 מטרים. לגירסתו, הוא פגע ברכבה של התובעת לאחר שהוא נהדף על ידי צד ג' שהגיע מאחוריו במהירות. לדבריו, הוא הבחין במראה בהתקרבותו של צד ג' מאחור, ולכן, הוא לחץ על הבלמים, דבר שהקטין את הנזק ברכבה של התובעת. לטענת צד ג', גם הוא נעצר עצירה מוחלטת אחרי מכוניתו של הנתבע מס' 2, אולם, הוא נהדף אליו לאחר שנפגע מאחור על ידי צד ד'. לדבריו, הראייה להוכחת טענתו זו היא העובדה שהמבטחת של צד ד' שילמה לו פיצויים בגין המקרה. צד ד' מס' 2, הכחיש את הטענה כי הוא פגע בצד ג', וכי הוא גרם בכך לתאונת שרשרת על ידי הדיפתו של צד ג' אל עבר רכב הנתבע מס' 2. לטענתו של צד ד', לאחר שהתרחשה לפניו תאונה בין רכב צד ג' לרכב הנתבע מס' 2, הוא רק "נגע" קלות ברכבו של צד ג'. לדבריו, הראייה להוכחת טענתו זו הן העובדות שלא נגרם כל נזק ברכבו מקדימה, וכך גם לא ברכבו של צד ג' מאחור. צדדי ד' מס' 1 ו- 2 טענו כי לרכב צד ג' יש נזקים רק מקדימה, ולכן, את האחריות לנזקים נשואי התובענה במקרה דנן יש להטיל על צד ג'. לטענת צד ד' מס' 1, אשר שילמה פיצויים לצד ג', התשלום ששולם מקורו בטעות של אחד מעובדיה אשר סבר כי רכב צד ג' ניזוק רק מאחור. לדבריה, הפיצוי לצד ג' שנעשה כפשרה ומבלי להודות באחריות, מאפשר לה להמשיך לטעון כנגד צד ג'. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן: עיקר המחלוקת במקרה דנן היא האם התאונה שאירעה הינה תגובת שרשרת שהגורם המרכזי להנעתה הוא הרכב הרביעי שנהג בה צד ד' אשר הדף את הרכב השלישי אל עבר הרכב השני, וכן הלאה, או שמא הייתה זו תאונת שרשרת שהחלה מן הרכב השלישי, ורק לאחר מכן הרכב הרביעי פגע ברכב השלישי. הכרעה בשאלה זו תביא להטלת האחריות בגין נזקיה של התובעת על צד ג' או צד ד', זאת לאור העובדה שהודה בה צד ג', כי הוא פגע ברכב השני לאחר שנהדף כתוצאה מפגיעת הרכב הרביעי בו, וכל זאת, בצירוף לעובדה שהודתה בה התובעת כי שמעה רק מכה אחת שפגעה ברכבה, דבר שיש בו כדי להסיר את האחריות מכתפיו של הנתבע מס' 2. במהלך הדיון העיד הנתבע מס' 2, אשר הינו עד החסר פניות ביחס לצדדים ג' ו- ד', כי בטרם נפגע על ידי רכבו של צד ג' הוא לא שמע קודם לכן רעש של התנגשות אחרת (שורות 17-18 בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.02, להלן ה"פרוטוקול"). בנוסף, העיד הנתבע מס' 2 הן בכתב ההגנה והן במהלך הדיון כי לאחר שעצר 2-3 מטרים לאחר הרכב הראשון, הוא הבחין במראה ברכב השלישי אשר מגיע במהירות ועל כן לחץ על הבלמים (שורות 3-4 בעמוד 3 לפרוטוקול). לאור שתי עובדות אלה שעליהן העיד הנתבע מס' 2, כי הוא הבחין במראה ברכב השלישי המגיע במהירות ופוגע בו, וכי הוא לא שמע קודם לכן רעש של התנגשות, האמנתי לגירסת צד ד' כי הוא פגע ברכב השלישי לאחר שכבר אירעה תאונת השרשת בין שלושת הרכבים הראשונים. גם העובדה שהודה בה הנתבע מס' 2 כי שמע שתי מכות ברכבו, יש בה כדי לחזק את התחושה שצד ג' הוא האשם (שורות 4-5 ושורות 10-11, בעמוד 3 לפרוטוקול). חיזוק נוסף לכך שנראה כי צד ג' הוא האשם ניתן למצוא גם מהיקפם של הנזקים השונים שנגרמו לרכבים, כלהלן. על פי העדויות שהועלו במהלך המשפט עולה כי הנזק שנגרם לרכב השני מאחור היה גדול בעוד שהנזק שנגרם לרכב השלישי מאחור היה אפסי (ראה: נ/ 1). לאור עדויות אלה, האמנתי כי הגורם העיקרי להתרחשות התאונה בין שלושת הרכבים הראשונים היה צד ג'. בנוסף לכך, צד ד' טען כי ברכבו לא אירע כל נזק מקדימה, והטענה לא הוכחשה על ידי צד ג'. כמו כן, הוא טען כי גם ברכב השלישי לא אירעה כל נזק מאחור. טענה זו אמנם הוכחשה על ידי צד ג', אשר טען כי לרכבו כן נגרם נזק קל מאחור, אך, בהקשר זה הוא הודה כי הפיצוי שקיבל מצד ד' לא היה עבור נזק זה שמאחור. מעדות זו של צד ג', ניתן ללמוד על שני דברים. האחד, כי תשלום הפיצוי של צד ד' לצד ג' נעשה אכן בטעות, כפי שטענה זאת המבטחת של צד ד', והדבר הנוסף, כי הנזק שנגרם לרכב השלישי מאחור היה קטן ביחס לנזק שנגרם לו מקדימה, דבר שיש בו בכדי לחזק את גרסתו של צד ד' כי פגע קלות ברכב השלישי לאחר שכבר אירעה תאונה בין הרכב השלישי לבין הרכב השני. לאור המשתמע מכל העדויות של הצדדים השונים בפניי, ומהיקפם של הנזקים שנגרמו ברכבים השונים, האמנתי כאמור כי במקרה זה יש להטיל את האחריות לנזקים הנתבעים על צד ג', ולפיכך, החלטתי לחייב בהתאם את הצדדים ג' 1 ו- 2 לפצות את התובעת בגין נזקיה המוכחים בלבד, כדלקמן: עלות תיקון הנזק - 851 ש"ח שכר טרחת שמאי - 420 ש"ח סך כולל של: 1,271 ש"ח הצדדים ג' 1 ו- 2 יחוייבו ביחד ולחוד לשלם לתובעת סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין, כמו כן, יחוייבו בהוצאות משפט בסך 600 ש"ח. זכות להגשת בקשת ערעור, תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.רכבתאונת דרכים