תאונת דרכים פגיעה בצוואר - פיצויים לפי סעיף 4(ג)

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פגיעה בצוואר: 1. התובעים הם בני זוג, שנפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 1.1.1994 בכלי רכב שבו נסעו. 2. פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ועל יסוד ההסכמה הדיונית בין בעלי הדין, כמפורט בפרוטוקול הישיבה מיום 13.10.97. בית המשפט מינה את ד"ר מ. סודרי, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, על מנת שיחווה דעתו לגבי מצבם הרפואי של שני התובעים. בפועל, נבדק רק התובע מס' 2 (הבעל) לאחר שהתובעת ויתרה על הבדיקה אצל המומחה. המומחה קבע את נכות התובע מס' 2 בגין הגבלה בתנועתיות הצוואר בשיעור % 10 לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המל"ל, אולם מחציתה מיוחסת למצב קודם לתאונה, ומחציתה על חשבון התאונה נשוא תביעה זו, לפיכך פסק את נכותו הרפואית בשיעור % 5. 3. תביעת התובעת מס' 1(האשה): התובעת ילידת 1963, מתלוננת על כאבי ראש, צוואר וגב. לאחר התאונה הועברה לבית החולים העמק ושוחררה ללא אישפוז עם המלצת מנוחה לשלושה ימים והוראה שאם יופיעו הקאות או שינויים "לפנות למיון". אכן למחרת חזרה התובעת לבית החולים והתלוננה על כאבי ראש וצוואר. טופלה תרופתית ונקבע למעקב רפואי. התובעת קיבלה אישורי אי כושר לעבודה מטעם קופת החולים ומומחה ברפואת משפחה ורופא איזורי. האישורים מצביעים על אי כושר עד ליום 31.3.94 (מוצג 1-ב(5) לטיעונים). בטיעוני בא כח התובעת נטען שהיתה בחופשת מחלה שלושה חודשים, לכך צורף אישור מאת חברת ראדר בע"מ, מעסיקתה. הנתבעת מטילה ספק בעובדות אלה. היא מוסיפה כי במהלך 1994 ביקשה התובעת להקטין היקף משרתה עקב בעיות שונות לחלוטין וללא קשר עם התאונה. לענין זה אין תשתית ראייתית וממילא אינו דרוש הכרעה, שכן אין לתובעת טענה בדבר הפסד שכר מעבר לשלושת החודשים הראשונים, ואין לה גם כל טענה להפסדי שכר לעתיד. שכרה הממוצע של התובעת בשלושת החודשים שקדמו לתאונה היה ברוטו כ-100,2 ש"ח. בהתחשב בסוג הפגיעה, הטיפולים שעברה התובעת, כולל פיזיוטרפיה ותלונותיה על הכאבים ואי הנוחות, יש לפסוק לה פיצוי באופן גלובאלי, שלפי הערכתי הינו בשיעור 000, 10 ש"ח נכון ליום פסק הדין. הסכום כולל פיצוי כאב וסבל והפסדי השתכרות. אין מקום לפסוק הוצאות לנסיעות ואחרת, כפי שנתבע. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 1 סכום של 000, 10 ש"ח נכון ליום פסק הדין, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 11 ומע"מ כחוק על הסכום הנ"ל. 4. תביעת התובע מ' 2 (הבעל): התובע יליד 1962, עובד כירקן. לטענתו נפגע כושר השתכרותו מעל לשיעור הנכות הרפואית. בין הצדדים גם מחלוקת לעצם מסקנת המומחה. ד"ר סודרי תיאר את מצבו הקודם של התובע, ציין כי סובל ממחלת שוירמן, שאובחנה עוד בהיות התובע בצה"ל. כן צויינו ארועים רפואיים נוספים הנוגעים לצוואר ולגב לפני התאונה. בבדיקתו נמצא גבר בעל גוף אתלטי בעמידה זקופה, הליכה ללא תמיכה ובלא צליעה. לא נמצא חוסר נוירולוגי. התובע נחבל בתאונה במספר מקומות בגופו כולל ע"ש צווארי ומתני. הטיפול בו היה שמרני, וכיום הוא מתלונן על כאבים באמצע הגב ובצוואר וכן זרימה בידיים. בעבר סבל באופן כרוני ממחלת שוירמן שהתבטאה באופן קליני בצוואר ובע"ש מותני. המומחה אומר: "לא ניתן לשלול בוודאות החמרת מצב בעקבות התאונה הנדונה". הנכות להגבלה בצוואר היא % 10 שמחציתה נזקפה למצב קודם ומחציתה בלבד לתאונה זו. הוגשו למומחה שאלות הבהרה, בין היתר נשאל אם לא ניתן לשלול שמצבו כיום נובע כולו ממחלתו הכרונית - על כך השיב: "נכון, אך עיקר מחלת שוירמן מתבטאת בע"ש גבי והצדק מחייב ללכת לקראת החולה במצב של ספק". כזכור ייחס המומחה את הנכות בעיקר להגבלות בצוואר. על כך גם חזר והבהיר בתשובה לשאלה אחרת שנשאל. המומחה השיב עוד שמצא מנגנון ברור של "וויפלש" עם אימפקט גדול של התנגשות ותלונות בצוואר מאז התאונה עד הבדיקה. ב"כ הנתבעת מבקשת לשלול את מסקנותיו של ד"ר סודרי המבוססות על פסיקה לטובת התובע תוך מתן זכות "להנאה מן הספק". מסקנות אלה אינן נכונות מבחינה משפטית כך נטען. אינני סבור שיש פגם במסקנותיו של ד"ר סודרי או בהסברים שנתן למסקנותיו. אלה סבירות ומעוגנות היטב בממצאי הבדיקה ובסימנים האובייקטיבים הרפואיים והקליניים שמצא. איני רואה לסטות ממסקנת המומחה בדבר שיעור הנכות הרפואית. 5. התובע סבור שנכותו הרפואית היא פונקציונלית וטוען כי הפסיק עבודתו הפיזית בחקלאות ועבר לניהול "ירקניה" שבה מועסקים שכירים. בהקשר לכך נטושה מחלוקת אם הוכח הפסד השתכרות או שמא התברר כי רווחיו גדלו מאז התאונה. עיינתי בדו"חות שהוגשו לשלטונות המס על הכנסותיו של התובע וכן בדווחים (החלקיים) שהגיש ביחס להעסקת עובדים. לפני התאונה היתה הכנסתו (1993) בשיעור כ-500, 21 ש"ח לשנה, שהם כ800, 1 ש"ח בממוצע לחודש. לאחר התאונה דווח על הכנסה של כ600, 24 ש"ח, לשנת 1994 ל- 10 חודשים שהם כ-100, 2 ש"ח בממוצע לחודש, והחל משנת 1995 עד 1996 עלו הכנסותיו פי שלושה לכדי 500, 61 ש"ח עד 600, 66 ש"ח לשנת .1996 העסקת העובדים, 5 במספר, אינה מחזקת או תומכת דוקא בגירסת התובע. הגדלת מספר העובדים מ- 3 ל- 5 ארעה רק במחצית 1995, זמן ניכר לאחר התאונה. התובע לא הציג למשל את דו"חות העסקת עובדים לתקופה שלפני התאונה, ומאז מחצית 1994 כפי שהותר לו לעשות בהסדר הדיוני. בנסיבות אלה, איני יכול להסיק שהתאונה והנכות הרפואית הביאו לתובע הקטנה בהשתכרותו. איני מתעלם מכך שהנכות הרפואית שנגרמה לו הינה בעלת השפעה על כושרו לעבודות מסוימות, אולם אין בנסיבות המקרה השפעה מיידית ומשמעותית על כושר השתכרות התובע. יחד עם זאת, התובע אדם צעיר עדיין, ואפשר להניח שבעתיד עשויה להיות השפעת מה על כושר השתכרותו, אך אין מקום להפרזה. המקרה מתאים לקביעת הפיצויים על דרך אומדנה וקביעת פיצוי גלובלי - תוך לקיחה בחשבון של סוג הפגיעה והנכות, סוג עבודתו ועיסוקו. חישוב ב"כ התובע אינו מציאותי, ואין יסוד לתביעה לתשלום פיצוי של 000, 120 ש"ח לעתיד, בתוספת כ-000, 60 ש"ח בגין העבר. אציין גם שהצגת הדווחים בגין מקדמות המס לחודשים 2- 1 של שנת 1994, אינה קנה מידה להפסדי שכרו השנתי של עוסק מסוגו של התובע. אם לא היתה הכנסה בחודש פלוני אין הדבר חייב להשפיע בהכרח על ההכנסה השנתית הכוללת, זו נמדדת על פני 12חודשים. בכל מקרה, בדעתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי של הפסדי השתכרות לעתיד הכוללים גם הפסדים חלקיים בעבר מאז התאונה. התובע זכאי גם להחזר הוצאות בגין שכר המומחה ששילם בסך 691, 2 ש"ח מיום 7.2.97 כמו כן אני פוסק לו הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד סכום גלובלי של 000, 1 ש"ח נכון להיום. אין התובע זכאי להוצאות רפואיות, שטיבן ומהותן לא הוכחו. מכל מקום הוצאות רפואיות לעתיד, ובגין העבר, מכוסות בעיקרן על פי הדין וכמתחייב מהלכת אלחדד (ע.א. 5557/95) שניתנה לאחרונה בבית המשפט העליון. 6. ב"כ הנתבעת צירפה לסיכומיה מסמכים כגון דו"ח חוקר, שלא בהתאם להסדר הדיוני. לא מצאתי מקום להתיחס לכך ואני מניח שהדבר נעשה בטעות. 7. לסיכום: התובע מס' 2 זכאי לסכומים אלה: א. עבור כאב וסבל 000, 6 ש"ח בתוספת ריבית % 4 מיום התאונה עד ליום פסק הדין. ב. פיצויים בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד בסך של 000 ,23 ש"ח נכון ליום פסק הדין. ג. הוצאות למומחה בסך 691, 2ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.2.97 עד ליום פסק הדין. ד. הוצאות נסיעה ואחרות באופן גלובלי סך של 000, 1 ש"ח נכון ליום פסק הדין. ה. שכ"ט עו"ד בשיעור % 11ומע"מ כחוק על הסכומים שנפסקו בסעיפים א', ב', ג', ד' לעיל. 8. הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים את הסכומים שפסקתי להם כמפורט בסעיף 3לפסק הדין (ביחס לתובעת מס' 1 (ובסעיף 7 לפסק הדין) ביחס לתובע מס' .2 כל הסכומים ישולמו תוך 21 יום מפסק הדין שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.פיצוייםצווארתאונת דרכיםסעיף 4ג לחוק הפלת"ד