תאונת עבודה בגן חיות

הנפגע, יליד 1978, נשלח לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור (להלן:"עבודות השירות" או "של"צ") ב"חי- כיף" בראשון לציון תחת פיקוחה של הנתבעת 1. במסגרת עבודות השירות הנפגע ביצע עבודות כלליות. בתאריך 24.4.1998, עת ביצע הנפגע עבודתו, הוא הותקף על ידי קוף שימפנזה, אשר יצא מחוץ למתקן בו הוחזק ופצע אותו קשות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בגן חיות - ביטוח לאומי: מבוא 1. לפני תביעת שיבוב אותה הגישה התובעת (להלן:"המל"ל") להשבת גמלאות ששולמו ועתידות להשתלם על פי דין למר ברק רוטשטיין (להלן: "הנפגע") בסכום כולל של 3,979,341 ₪, נכון למועד הגשת סיכומי התובע, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן:" חוק הביטוח הלאומי") . 2. הנפגע, יליד 1978, נשלח לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור (להלן:"עבודות השירות" או "של"צ") ב"חי- כיף" בראשון לציון תחת פיקוחה של הנתבעת 1. במסגרת עבודות השירות הנפגע ביצע עבודות כלליות. בתאריך 24.4.1998, עת ביצע הנפגע עבודתו, הוא הותקף על ידי קוף שימפנזה, אשר יצא מחוץ למתקן בו הוחזק ופצע אותו קשות. 3. וועדה רפואית של המל"ל קבעה לנפגע נכות צמיתה בשיעור 100% לאחר הפעלת תקנה 15, וכן קבעה שהנפגע אינו מסוגל לעבוד. 4. המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לשיעור נזקו של הנפגע ולאחריות הנתבעות לנזקו שכן אלה נדונו והוכרעו ע"י כב' הש' ש' גדות (ת"א (ת"א) 2725/99 רוטשטיין ברק נ' החברה העירונית ראשון לציון לתרבות ספורט ונופש בע"מ ואח' (טרם פורסם, 5.4.2006); ערעור שהוגש על פסה"ד נדחה בביהמ"ש העליון (ע"א 4398/06 החברה העירונית ראשון לציון נ' הרשות לשמירת הגנים הלאומיים ואח' (לא פורסם - 29.3.2009)). במסגרת זו נקבעה חבות הנתבעות כדי 90% לנזקי הניזוק, כאשר לניזוק עצמו נקבעה חבות תורמת בשיעור של 10%. המחלוקת בתיק דנן מתייחסת לעצם זכותו של התובע לפנות כנגד הנתבעות בתביעת שיבוב להשבת ההטבה. טענות התובע 5. התובע עתר כאמור לתשלום סכום הגמלאות המשוערך ששילם ועתיד לשלם לנפגע, העומדים נכון למועד הגשת סיכומיו על 3,979,341 ₪. 6. לטענת התובע לנתבעים שתי טענות הגנה כנגד זכות השיבוב: הראשונה, כי הנתבעות 1-2 שימשו מעבידיו של הנפגע ושלמו תשלומי מל"ל באמצעות המדינה ולפיכך, לא קמה לתובע זכות שיבוב; השנייה כי בהיות הנפגע מתנדב כפי הגדרתו בסעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי, לא קמה כל חובה על הנתבעים לשפות התובע שכן אוצר המדינה הוא זה שצריך שפות את המל"ל. 7. אשר לטענה הראשונה, טען ב"כ התובע, אין לראות בנתבעות 1-2 כמעבידות הנפגע. הן אינן חבות בתשלום דמי הביטוח עבור הניזוק והן אכן לא שילמו תשלומים שכאלה. מעביד לצורך העניין נחשב מי שחייב בתשלום דמי ביטוח לאומי כעולה מסעיף 82 לפקודת הנזיקין[נוסח חדש] (ר' דנ"א 8435/96 רותם דשנים אמפורט נגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 1.6.1997) (להלן: "הלכת רותם דשנים"); וכן רע"א 10453/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 21.1.2010)). מעבר לכך, ב"כ התובע הגיש במסגרת ראיותיו תעודות עובד ציבור מטעם המל"ל לפיהן תביעת הניזוק אושרה בהיותו מתנדב והוא לא דווח כעובד הנתבעות 1-2. 8. אשר לטענה השנייה, טען ב"כ התובע, כי אין חולק שעל המדינה מוטלת חובת שיפוי כלפי המל"ל (סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי), יחד עם זאת, סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי מלמד כי כוונת המחוקק היתה, שהמל"ל יפעל לגביית הגמלאות. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למל"ל לחזור בתביעת שיבוב כלפי כל מעוול, צד ג', שחב בתשלום פיצויים לניזוק. לו טענת הנתבעות 1-2 היתה נכונה ולפיה אין למל"ל זכות שיבוב במקרה דנן, לא היה נחקק סעיף 292 כלל. 9. מעבר לאלה הוסיף, כי אין חולק שהגימלה שמשלם המל"ל אינה גבייתית, אך עובדה זו אינה פוגעת בזכות השיבוב שקמה לו כאמור בדומה לגמלאות המשתלמות לזכאים מכוח הסכם ניידות המשתלמות ע"י המל"ל אך מוחזרות כולן ע"י אוצר המדינה ועדיין למל"ל זכות שיבוב בגינן (ר' דיון נה/ 27-0 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' זכריה רונס (לא פורסם -2.3.1995); ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית, פ"ד מא(3)514 (1987); ע"א 663/84 אליהו עטיה נ' יגאל עטיה, פ"ד מז(3) 720(1990); ת"א (י"ם) 12775/05 המוסד לביטוח לאומי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 30.3.2008)). 10. במהלך הדיון העיד מטעם הנתבעות מר בצלאל פורת- מי שמשמש כיום כמנהל החי כייף. ב"כ התובע טען ביחס לתצהירו (נ/3), כי מרבית סעיפיו דינם להימחק בשל הרחבת חזית, מה גם שמר פורת לא היה מועסק במועדים הרלוונטים ולמעשה אין לו כל ידיעה אישית אודות נסיבות התאונה או תנאי השמתו או העסקתו של הנפגע בחי - כיף. מנהל החי-כיף במועד התאונה היה מר גדי גילהר, אשר לא זומן לעדות מטעם הנתבעות בתובענה דנן, ולכן העדר עדותו פועלת לרעת הנתבעות. 11. עוד טען התובע, כי סיווגו של הנפגע כמתנדב נעשה על פי חוק. ככזה הוא אינו יכול להחשב "עובד" הנתבעות כפי שנקבע מפורשות בסעיף 71ו' לחוק העונשין,תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") הקובע: 71ו. מי שחוייב בשירות לציבור לפי סימן זה לא ייחשב כעובדו של מי שבשבילו או באמצעותו הוא מבצע את השירות. עוד הדגיש התובע, כי ביהמ"ש העליון הבהיר בהלכת רותם דשנים שהמבחנים הנהוגים בדיני העבודה לצורך הגדרת יחסי עובד-מעביד, כגון: מבחן ההשתלבות או מבחן השליטה, אינם רלוונטים לצורך קביעת זהותו של "מעביד" לצורך תביעת שיבוב של המל"ל. 12. מעבר לאלה נאמר, כי מר בצלאל פורת לא היה מודע למשמעויות המשפטיות שיש בסיווג עובד השל"צ כמתנדב. יש להניח כי קודמו, מר גילהר, דווקא כן היה מודע למעמדו של הנפגע ולהשלכות המשפטיות, שכן ככזה הוא דאג לכיסוי ביטוחי מתאים אצל הנתבעת 3. לפיכך, הצגת הנתבעות 1-2 כמי שנותרו ללא כיסוי ביטוחי למראית עין מופרכת. 13. עוד הוסיף, כי אין ליתן אמון בטענת מר בצלאל פורת בדבר חוסר הכדאיות שבהעסקת מתנדב. פסק דינה של כב' השופטת גדות ביחס לרשלנות הנתבעות 1-2 ניתן בשנת 2006 ורק בינואר 2010 הנתבעות 1-2 הודיעו לשירות המבחן כי הן מפסיקות להעסיק עובדי של"צ. ב"כ התובע הוסיף, כי טענת חוסר הכדאיות הכלכלית שבהעסקת עובדי של"צ אינה רלוונטית למקרה דנן. מעבר לכך, אין לקבל את טענת מר פורת לפיה מאפייני עבודתו של מתנדב דומים לאלה של עובד בשכר. 14. אשר לעדויות הגב' יפה בחובסקי והגב' רחל וינשטיין משירות המבחן למבוגרים, שהעידו אף הן בביהמ"ש, טען ב"כ התובע, כי עצם זימונן מהווה הרחבת חזית. תוכן עדותן מוכיח כי עדויותיהן חורגות מן השאלות השנויות במחלוקת ועל כן אינן רלוונטיות. עוד ציין, כי תעודות עובד הציבור מטעמן עומדות בסתירה לטענות מר פורת באשר לאינטרס הכלכלי שבהעסקת עובד של"צ. 15. ב"כ התובע הוסיף, כי גמלאות המל"ל נוכו במלואן מתביעת הנפגע ואי קבלת תביעת השיבוב מהווה בפועל עשיית עושר ולא במשפט ע"י המזיק. 16. בסיכומי תשובה שהגיש טען ב"כ התובע, כי הנתבעות זנחו בסיכומיהן את טענת ההגנה, לפיה הן שלמו כמעבידיו של הנפגע דמי ביטוח למל"ל והמירו אותה בטענה חדשה המהווה הרחבת חזית לפיה, מעוול שעבורו מבצע הנפגע עבודת של"צ / התנדבות, פטור מתביעת שיבוב. ב"כ התובע ציין, כי בחוק אין כל תמיכה לטענה זו ובנוסף, הפנה לפסיקה לפיה מתקן שבשרותו פועל מתנדב אינו מוגדר כמעביד ועל כן יש למל"ל זכות שיבוב ( ר' ת"א (קריות) 213-10-09 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (טרם פורסם, 9.3.2012); ת"א (רמלה) מרים דגן נ' אגד תיור ונופש בע"מ (טרם פורסם, 15.8.2010); ת"א 28332/06 יהושע לנג נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (טרם פורסם, 22.11.2011)). אילו התכוונה הממשלה ליטול אחריות על כל נזק שייגרם למתנדבים, טען, הדבר היה נאמר במפורש בחוק. התיקון לסעיף 198 לחוק הביטוח הלאומי שהוסיף את מבצעי השל"צ לרשימת מי שמוגדר כ"מתנדב", הוסף, כדי להגן רק על מבצע השירות וולא על מקבל השירות. 17. מעבר לאמור לעיל טען ב"כ התובע בסיכומי התשובה, כי מוסרית יש לחייב את המזיקים בתשלום מלוא נזקי הניזוק ואין ליתן להם לחמוק מכך. עוד ציין, כי חוק העונשין אינו רואה בעובד השל"צ עובדו של המעסיק ואין בו כדי לפטור את המעסיק/מקבל השירות מדאגה לשלומו של המתנדב והרי הוכח כי הנתבעות עוולו כלפי הניזוק, מדוע יהא מקום לפטור אותן מחבותן זו? ההקלות שניתנו למקבל השירות, כך נטען, ניתנו על מנת שיהא קל לו יותר לקבל עובדי של"צ למפעלו אך לא נועדו לשחרר את המזיקים מחובתם לנהוג כלפי המתנדב באחריות, אחרת הננו מותרים למקבל השירות על חובתו לנהוג זהירות בהתנהלותו כלפי עובד השל"צ שכן הוא אינו צפוי להתבע על ידי המדינה להשבת התגמולים ששילמה. מעבר לכך לנתבעות 1-2 לא נגרם בפועל כל נזק כלכלי בשל חשיפתן לתביעת השיבוב באשר חברת הביטוח, הנתבעת 3, היא הנושאת במקומן בעלויות אלה וכלשונו "הקול קול יעקב והידיים ידיי עשיו". 18. אשר לפרסומי המל"ל, בין היתר באתר האינטרנט מטעמו, ביחס לזכויות המתנדבים, טען ב"כ התובע, כי מדובר במידע כללי בלבד שלא נועד להחליף את הדין מה גם שבאותו אתר ניתן לראות כי המל"ל נוהג להשתמש במונח מעסיק כמילה נרדפת למעביד. 19. אשר לסכום הנתבע, טען ב"כ התובע, כי אין מקום לנכות 10% בשל אשם תורם, היות והם נוכו מגובה הנזק הכללי. 20. ולבסוף, באשר לטענה כי אין מקום לחייב בריבית, טען ב"כ התובע, כי מגובה הסכום שנקבע לנפגע נוכו תגמולי המל"ל. סכום זה נותר בכיסה של הנתבעת 3 כשהוא נושא פירות ולכן אין כל סיבה שלא לחייב אותה בהשבת מלוא הגמלאות בתוספת ריבית והצמדה כדין. טענות הנתבעים 21. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי לצורך הכרעה בסוגית קיומה של זכות השיבוב למל"ל יש לדון בנגזרות השונות של המוסד "עבודות שירות למען הציבור". ב"כ הנתבעים הגדיר מהו "שירות לתועלת הציבור" ופירש את מעמדו של עושה השירות כעולה מסימן ד1 לחוק העונשין,תשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 6), תשל"ט-1979, ס"ח תשל"ט, עמ' 43). 22. מטרת המחוקק, כך טען, היתה להגן על מאפשר השירות ולמנוע ממנו ליטול אחריות העשויה להרתיעו ממעורבות במלאכת השיקום של עבריין שחויב בביצוע עבודות למען הציבור. התובע עצמו, כך נטען, הגדיר את תאונת מבצע השירות, כתאונת עבודה. קצינת המבחן המחוזית, הגב' יפה ביחובסקי הבהירה, כי מבצע השירות מכוסה במסגרת ענף נפגעי עבודה של המל"ל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים והצהירה, כי " אדם אשר הוטל עליו שירות לתועלת הציבור, מבוטח מכוח החוק, בביטוח נפגעי עבודה". ב"כ הנתבעות הוסיף, כי עצם ראיית מבצע השירות "כמתנדב" בסטטוס הזהה לזה של עובד, ואת מאפשר השירות כ"גוף המעסיקו", היינו בסטטוס הזהה לזה של מעביד, הינו בעל חשיבות שכן כשם שהמל"ל אינו יכול לתבוע בתביעת שיבוב את המעביד והמבטחת אותו, כך המל"ל אינו יכול לחזור אל מאפשר השירות והמבטחת אותו. 23. בנוסף טען, כי בדברי ההסבר להצעת החוק המתקנת את סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי העוסק באפשרות תביעת שיבוב הובהר כי עסקינן בתביעת שיבוב כנגד צד ג' ולא המעסיק/מאפשר השירות ועל כן דין התביעה להידחות. במקרה דנן, אין לראות את הנתבעות במעמדן כמאפשר השירות- צד שלישי. מטרת המחוקק הייתה שלא להטיל כל נטל על מאפשר השירות. לא יתכן, כך טען, כי מאפשר שירות יהיה פטור מחד מתשלום דמי הביטוח הלאומי אך יחוב מאידך בשיבוב תגמולי הביטוח הלאומי. לשיטת המל"ל מאפשר השירות חשוף לשיבוב תגמולים העולים על 100% נזק,שכן חישוב הכנסת המינימום למתנדב עומדת על כ-12,713 ₪ נכון ל-1.1.2012, ובכך ניתןלחשוף גוף וולנטרי- מאפשר השירות, לסיכון עודף. כמן כן, הגב' יפה ביחובסקי אשר העידה בביהמ"ש ציינה כי, ההנחיות שניתנות למאפשרי השירות מציינים כי הם מכוסים על ידי המל"ל. 24. ב"כ הנתבעות הדגיש, כי מדינת ישראל היא זו שנושאת בפועל בנטל התגמולים המשתלמים לעושי השירות למען הציבור היות ויש לראות בנפגע "מתנדב" . מכיוון שהנפגע נפגע תוך כדי פעולת התנדבות, על המל"ל לשלם לניזוק התגמולים אך עליו לקבל שיפוי עליהם מקופת המדינה. סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אוצר המדינה הוא שישפה את המל"ל על גמלאות ששולמו ועל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות למתנדב וכן ישפה בשל החלק היחסי מההוצאות המנהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי. מדינת ישראל אם כן היא זו אשר משקמת את עושה השירות וצריכה גם לדאוג לו. 25. לחילופין, טען ב"כ הנתבעות, יש לראות את הנתבעות 1-2 כמעבידות הנפגע. שוק העבודה הינו שוק דינמי ומגוון אשר משפיע על צורות העסקה במשק המחייבים מעבר ממבחנים צרים ונוקשים למבחנים הבנויים או הנגזרים מאינטרסים (ראה דנג"ץ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ' בית הדין הארצי לעבודה, נב (4) 817; ע"ע 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ (טרם פורסם, 5.11.2006; בג"צ 1214/97 חלמיש נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647). ראיית מאפשר השירות כמעביד, מתיישבת היטב עם המסגרת הנורמטיבית ועם השינוי במציאות השוררת בשוק העבודה. 26. לחילופי חילופין, טען ב"כ הנתבעות, כי ככל שטענותיהן תדחנה, הסכום הנתבע על ידי התובע שגוי, היות ויש לנכות 10% בגין אשם תורם וכן יש לנכות את סכומי הריבית היות והתובע זכאי להפרשי הצמדה בלבד. בנוסף, ב"כ הנתבעים ציין כי בסכום התביעה נפלו גם מספר טעויות חשבונאיות. דיון 27. טענת התובע להרחבת חזית. ב"כ התובע ציין בסיכומיו, כי במהלך ישיבת ההוכחות נעשו מספר ניסיונות להרחבת חזית. ניסיון ראשון נעשה במסגרת תצהירו של מר בצלאל פורת, אשר טען כי הנתבעות לא היו מודעות לסיווגו של עובד השל"צ "כמתנדב" ולסיכונים אליהם הן חשופות. לטענתם, שירות המבחן למבוגרים לא הביא את המידע לידיעתם. ניסיון שני נעשה בעצם זימונם של הגב' יפה ביחובסקי והגב' רחל וינשטיין משירות המבחן למבוגרים ובחקירתם ביחס לנוהלי שירות המבחן. ב"כ התובע טען, כי שאלות אלה אינן רלוונטיות לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. טענות כנגד התנהלות שירות המבחן היו הנתבעות צריכות להעלות בכתב הגנתן, משלא הועלו מדובר בהרחבת חזית. 28. ב"כ הנתבעים השיב בסיכומיו, כי לצורך הכרעה בסוגיית קיומה של זכות השיבוב, יש לדון בנגזרות המשפטיות השונות של "שירות לטובת הציבור". 29. באשר להרחבת חזית, א' גורן, בספרו " סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 88 מציין כך: "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל- דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא. משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט, שלא נכללו באותה רשימה, אלא אם כן הביע בעל הדין שכנגד, במפורש או מכללא, את הסכמתו לנהל את המשפט בחריגה ממה שהוגדר ברשימה. משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות שלא נכללו בה. רשימת הפלוגתות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות של בעלי הדין. משכך, טענה שמעלה בעל- דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה שינוי חזית, ויש לדחותה" (ראה כמו כן רע"א 5127/06 נעאגה עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה ( טרם פורסם, 30.8.2006); ע"א 618/83 ירדנה גינזבורג נ' מנחם גולדפרב, פ"ד מב (1) 305)). 30. יחד עם זאת, כלל ידוע הוא כי כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצדדים, אין לקבל את טענת שינוי / הרחבת החזית. ראה ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 116-117 (2004) שם קבע השופט לוי כדלקמן: "הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון. אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פ"ד ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מד (4) 652, 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו (השוו רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 789), במיוחד לאור העובדה כי לצדדים הייתה הזדמנות להתמודד איתה והם עשו כך" (עניין תחנת שירות בעמ' 116-117)." (ראו גם: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, (טרם פורסם, 25.10.2007)). 31. לא יכול להיות חולק כי הסוגיה המרכזית שבמחלוקת הינה משפטית במהותה היינו- האם קיימת למל"ל עילת שיבוב עת נפצע מתנדב במסגרת עבודות של"צ? במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנפגע נפגע עת שריצה עבודות של"צ אצל הנתבעות 1-2 ועל כן אוצר המדינה הוא זה שצריך לשפות את המל"ל בשל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות לנפגע (ראה סעיף 4.2 לכתב ההגנה). משהועלתה טענה זו בכתב ההגנה, היא אינה צריכה להיות מגובה בתימוכין, התימוכין לטענה יכול ויעלו בשלב מאוחר יותר במסגרת ההליך המשפטי. לטעמי תצהירו של מר בצלאל וכן עדותן של הגב' יפה ביחובסקי והגב' רחל ויינשטיין שהוגשו במסגרת ראיות הנתבעות, תומכים בטענה ההגנה לפיה אוצר המדינה הוא זה שצריך לשפות את המל"ל ולא הנתבעות 1-2. אשר על כן אין לראות בטענות אלו כמהוות הרחבת חזית. מקור הזכות לשיבוב 32. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכות השיבוב של המל"ל כדרך כלל כדלקמן: 328. (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי אם כן מקים למל"ל זכות שיבוב כלפי צד שלישי בגין גמלה שהוא עצמו שילם לנפגע וכאשר קיים צד שלישי האחראי לנזק שנגרם. סעיף 82 לפקודת הנזיקין קובע מצידו כי: " (ב) ...'מעביד' - החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו. (ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק, את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי." היינו "מעביד", כפי הגדרתו בסעיף, לא ייחשב לצד שלישי לצורכי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. בע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון, (טרם פורסם, 5.11.2006) הסביר כב' השופט א' ריבלין את ההגיון שבהחרגת ה"מעביד" כדלקמן: " הנה- כי -כן, את הגמלאות המשולמות לנפגע עבודה יש לנכות מן הפיצוי שזכאי לו הנפגע מאת המעביד, ולמוסד לביטוח לאומי לא קמה זכות שיבוב בגין תשלומן. ' מאחורי סעיף זה' - כך נפסק- 'הגיון כלכלי ומשפטי', והוא: 'המעביד הוא המשלם למל"ל דמי ביטוח עבור עובדו והוא זכאי ליהנות מהביטוח שהוא דאג לעריכתו. בשלמו את הפרמיה נושא המעביד בעקיפים בעול הגמלה המשתלמת לעובד שנפגע' (רע"א 686/97 מנורה נ' עזבון המנוח משה תמר ז"ל, תק- על 99(3) 1674). ' כך נושא מעביד בסכום רק פעם אחת והנפגע מקבל את נזקו רק פעם אחת' (ע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד(2) 8). אכן, בין המעביד לבין המוסד לביטוח לאומי מתקיימים יחסי מבטח-מבוטח, ומששילם הראשון את דמי הביטוח , שוב אין מקום שיישא הוא בנזק וגם יידרש להשיב למוסד את הגמלה המשתלמת לנפגע- העובד (ע"א 552/71 כהן נ' ולד, פ"ד כ"ז(1) 201, 204-206). ובהמשך: "אכן, מקום בו מדובר בתאונה שאינה תאונת עבודה, מוקנית למוסד לביטוח לאומי זכות חזרה על המזיק בגין הגמלאות המשולמות לניזוק, וכך נושא המזיק, בסופו של יום בסכום הפיצוי כולו: מקצתו משולם לניזוק ומקצתו- למוסד לביטוח לאומי." לפיכך, ככל שנראה בנתבעות "מעביד", לא יוכל המל"ל לחזור אליהן בתביעת שיבוב. מהו מעמד הנפגע וזכאותו 33. אין חולק כי הנפגע הינו עובד של"צ מתוקף צו ביהמ"ש. סעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את מעמדו של עובד של"צ כ"מתנדב": "287. לענין פרק זה, "מתנדב" - אחד מאלה: (1) ... (2) ... (3) ... (4) מי שעושה עבודה ציבורית או שירות לציבור לפי סימנים ב'1 או ד'1 לפרק ו' של חוק העונשין; 34. סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכאות המתנדב לגמלאות עת נפגע בעת ביצוע פעולת התנדבות כדלקמן: "289. מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו, לפי הענין, הוראות פרק ה' בשינויים המחוייבים; לענין זה יראו גם פגיעה שאירעה למתנדב בדרך למקום שבו מבוצעת פעולת ההתנדבות או בחזרה ממנו, אף שלא ממעונו או למעונו, כפגיעה לפי הפרק האמור, ובלבד שהתקיימו שאר התנאים כאמור בסעיף 81." (הדגשה שלי א.ב) הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי דנות ב"ביטוח נפגעי עבודה", היינו רואים המתנדב, לעניין חוק הביטוח הלאומי, כמי שזכאי לגמלאות כנפגע עבודה לכל דבר ועניין. 35. סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "291.אוצר המדינה ישפה את המוסד, על פי דרישתו, בשל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות לפי פרק זה ובשל החלק היחסי מההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק זה." סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "292. זכה המוסד בפיצויים לפי הוראות סימן ד' לפרק י"ד כשהנפגע היה מתנדב, יועבר סכום הפיצויים לאוצר המדינה." היינו, המדינה נושאת בפועל בתגמולים אותם שילם המל"ל למתנדב שנפגע במהלך ביצוע ההתנדבות. יחד עם זאת, ככל שהמל"ל יצליח לגבות את התגמולים ששולמו למתנדב בחזרה מצד ג' מזיק, יועבר סכום התגמולים שהושבו בחזרה לאוצר המדינה. לסיכום עד כה: 36. מתנדב, לרבות עובד של"צ המוגדר כמתנדב, שנפגע תוך כדי התנדבותו/עבודת השל"צ זכאי לגמלה כאילו הינו נפגע עבודה. מימון הגמלאות הינו על חשבון אוצר המדינה. ככל שהנזק נגרם על ידי צד שלישי, רשאי המל"ל להגיש תביעת שיבוב כנגד הצד השלישי. את הפיצוי שיגבה יעביר לאוצר המדינה. 37. המבנה המשפטי העולה ממילות החוק הינו, כי המל"ל, בכל הקשור עם מתנדבים, מתפקד למעשה כידה הארוכה של המדינה. המל"ל אמנם דואג לשלם למתנדב שניזוק את התגמולים המגיעים לו כאילו הינו נפגע עבודה, אך הוא עושה כן בשמה של המדינה ואף זוכה לקבל ממנה בחזרה את התגמולים ששילם לרבות את הוצאותיה. המל"ל במקביל זכאי לתבוע השבת התגמולים מהמזיק. ככל שיזכה בהשבתם עליו להעבירם חזרה לידי המדינה. כספי התגמולים אינם שייכים למל"ל. 38. מערכת היחסים שבין מבצע השל"צ למקבל השירות אינה מערכת יחסי "עבודה" במובנה המקובל של המילה. מאחר וכך היה צורך ביצירת מערכת חדשה שנוצרה מכוח החוק (פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי) במקום מערכת יחסי העבודה המצויה כבר בחוק הביטוח הלאומי. ללא התאמה שכזו מכוח החוק לא הכיר החוק בנוסחו הקודם בתשלומי גמלאות למתנדבים ובהם עובדי של"צ (חוק העונשין (תיקון מס' 8), תשל"ח-1978). מכאן, שהנסיון לראות במערכת היחסים שבין הצדדים כזו המבוססת על מערכת יחסי עבודה או המגדירה את החובה לשלם דמי ביטוח לאומי על הנתבעות בהיותן "מעביד" על מנת להיכנס למסגרת הפטור מתביעת שיבוב של המל"ל כפי העולה מסעיף 82 לפקודת הנזיקין אינו ממין העניין. אין עסקינן במי שהינם עובד ומעביד כפי שקובע זאת במפורש החוק. הנתבעות אינן משלמות דמי ביטוח לאומי למל"ל ולכן אינן מוגדרות כ"מעביד" על פי סעיף 82 לפקודת הנזיקין, ואילו הניזוק אינו מוגדר כ"עובד" כפי לשונו המפורשת של סעיף 71ו' לחוק העונשין. אמרו אם כן מעתה, כי הפתרון ששולב בחוק הביטוח הלאומי כמו גם בחוק העונשין למקרים בהם ניזוקים מתנדבים, אין מטרתו להציב מערכת יחסי עבודה חדשה או חליפית בין המתנדב, והמעסיק אלא הינו יוצר מענה אד הוק למצב משפטי אחר, שבלעדי הסדרתו בחוק לא היו זוכים מתנדבים לפיצוי בעת שנפגעו במסגרת התנדבותם. המחוקק לא יכול היה לאפשר מצב ובו ניזוקים במסגרת התנדבותם יהיו חשופים לנזקים ללא פיצוי מתאים כאשר הסכימו להתנדב לטובת החברה (ר' הגדרת "מתנדב" בסעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי). 39. כך מן הצד האחד של המתרס לעניין מתנדב. מן העבר השני, מצוי מי שאצלו/עבורו מתבצע מעשה ההתנדבות. לכאורה, אין כל מניעה כי מי שביצעו עבורו עבודה בהתנדבות יישא כמזיק בהשבת תגמולי המל"ל ששולמו למתנדב שניזוק במהלך התנדבותו. מי שמעסיק מתנדב זוכה בעבודת המתנדב ללא תמורה, מדוע אם כן שלא ידאג לכל הפחות לביטוח מתאים עבורו למקרה פציעה? יש בכך משום מתן מענה הולם לצדק חלוקתי באופן שהמזיק יישא במלוא נזקי הניזוק, והמיטיב יזוכה על הוצאותיו באופן שלא יימצא חסר. מעבר לכך, יש בכך כדי להיטיב את אופן התנהלותו של מקבל השירות מאחר והינו נדרש להיות אחראי למתנדב ולנזקים שיגרמו לו בשל רשלנותו. לפיכך סברו לא אחת בתי המשפט בערכאות הנמוכות, כי יש לחייב את מקבלי השירות/מעסיקי המתנדב להשיב למל"ל תגמולי הביטוח אותם שילמו למתנדב. כך למשל במקרי תאונת דרכים ברכב המעסיק (זק"א למשל בת"א (קריות) 213-10-09 המל"ל נ' המאגר (לא פורסם, 9.3.2012) כשביהמ"ש, בתביעה על פי ההסכם שבין הצדדים, חייב את חברת הביטוח של הקטנוע עליו רכב המתנדב להשיב למל"ל את התגמולים בהם נשא או ת"א (רמלה) 5284/06 מרים דגן נ' אגד (לא פורסם, 15.8.2010) בו עסקינן במתנדב בבי"ס שגם לגביו נקבע כי מעסיקו של המתנדב נחשב "מעביד" לצורך סעיף 82 לפקודת הנזיקין. אלא שהמקרה דנן שונה ממקרי ההתנדבות שצויינו לעיל. מדובר על "מתנדב" ומקבל שירות מסוג מיוחד. הוא חל על עובדי שירות המגיעים למעשה ההתנדבות מכורח, החלטת ביהמ"ש, להבדיל ממתנדבים "אמיתיים" הבאים למעשה ההתנדבות על בסיס אלטרואיסטי. מכאן שאין מדובר במתנדב במובן הרגיל של המילה. מקבל השירות/המעסיק מצידו אינו מקבל מתנדב רגיל המשמש תחליף לעובד שאינו נדרש לשלם לו משכורת. הוא נדרש לקלוט לשורותיו עבריין, בו הוא אינו בהכרח חפץ כעקרון, אלא מסכים לקבלו לשם מימוש מטרות חברתיות של שיקום העבריין. השאלה הינה האם אין בכך כדי להצדיק את ויתור המדינה על התגמולים ששילמה בשל הנזק שנגרם לעובד השל"צ בשל התנהלותו העוולתית של מעסיקו? זהו למעשה הענין המצוי בבסיס המחלוקת שבין הצדדים. 40. לשם בחינת מחלוקת זו יש להתבונן בסעיף 71 א' לחוק העונשין, המגדיר מהו שירות לתועלת הציבור כדלקמן: "71א. (א) בית משפט שהרשיע אדם ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, רשאי, במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו, לחייבו בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, פעולה או שירות לתועלת הציבור או הזולת (להלן, בסימן זה - שירות לציבור), למשך תקופה, למספר שעות ובהתאם לתכנית, הכל כפי שיקבע בית המשפט בצו; לצו כאמור ייקרא להלן "צו שירות". (ב) מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן. (ג) בית המשפט לא יתן צו שירות אלא לאחר ששוכנע על פי תסקיר של קצין מבחן שנעשו סידורים על פי תכנית מפורטת שיאפשרו לנידון לעשות את השירות. (ד) בית המשפט רשאי לקבוע בצו שירות הוראות ותנאים שיראה אותם נחוצים כדי להבטיח את ביצוע השירות ואת הפיקוח על ביצוע השירות בידי הנידון. (ה) בית המשפט יסביר לנידון בלשון פשוטה את משמעות הצו, את מטרת השירות ואת פרטיו, ויזהירו שאם לא ימלא אחר הצו יהיה צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד; בית המשפט לא יתן צו שירות אלא אם הביע הנידון את נכונותו למלא אחר הוראות הצו. (ו) שירות לציבור יהיה בפיקוחו של קצין מבחן, והוא רשאי? להיעזר באחרים לצורך זה. " סעיף 71 ו' לחוק העונשין, מגדיר את מעמד עושה השירות כדלקמן: "71ו. מי שחוייב בשירות לציבור לפי סימן זה לא ייחשב כעובדו של מי שבשבילו או באמצעותו הוא מבצע את השירות." (הדגשה שלי אינה מופיעה במקור). בדברי ההסבר לסעיף 71ו' לחוק העונשין (תיקון מספר 8), תשל"ח -1978 (ה"ח 1357, עמ' 285) נאמר: " לקביעה כי אין במתן צו שירות כדי ליצור יחסי עובד ומעביד, בין מי שמאפשר את השירות לבין מבצע השירות, השלכות בתחומים רבים, כולל ביטוח לאומי, אחריות מעביד, חובות מעביד וזכויות עובד ביחסי עבודה. קביעה זו נועדה בעיקרה להגן על מאפשרי השירות (בתי חולים, מגן דוד אדום וכדומה)- שיש להניח שיהיו בבחינת 'מתנדבים' שברצונם הטוב תעמוד או תיפול היכולת לאפשר לאנשים לפעול במסגרות צווי השירות- ולהבטיחם מפני נטילת אחריות העשויה להרתיעם ממעורבות בענין, מה גם שהמעמד הנוצר שונה במהותו מיחסי עובד ומעביד" (ההדגשה שלי א.ב.) מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המדינה רואה במאפשר השירות סוג של "מתנדב" בעצמו. היא מודעת לקושי ולחשש שיש בהעסקת עבריינים במסגרת של"צ ולכן היא מוכנה לבוא לקראתו בכך שאינה רואה במערכת היחסים שבניהם מערכת יחסי עובד ומעביד המטילה חובות על מעבידים בשל יחסי עבודה אלה. במקביל המדינה מתחייבת לשאת על חשבונה בעלויות התגמולים בשל נזקים שנגרמו למתנדב במסגרת השל"צ. חוק העונשין אם כן, בסעיף הרלוונטי, נועד לדרבן מקבלי שירות שלא להירתע מהעסקת עובדי של"צ. מכאן שיש לראות במדינה כמי שמוכנה לוותר על זכות השיבוב כלפי מאפשרי השירות לעובדי של"צ. אין בכך כדי להביא לויתור גורף כלפי מזיקים שהם מעסיקים בדומה לסעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין. לטעמי, המחוקק לא ויתר על זכות השיבוב גם לא כלפי מקבלי שירותי המתנדב אלא במקרים של מקבל עבודות השל"צ כחריג לכלל כפי שיורחב להלן. כל צד ג' או אף מעסיק אחר שהינו מזיק, עלול להיות נתבע להשבת ההטבה ככל מזיק אחר כלשון סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי, אלא שלא אקבע לעניין זה מסמרות באשר לא זה העניין הנדון בפני כעת. 41. תימוכין לכך שהמל"ל עצמו מוכן להכיר בכך שאין זכות שיבוב כלפי המעסיק (להבדיל מכלפי צד ג') מצאתי מפי המל"ל עצמו. המל"ל פרסם בפרסום רשמי מהן זכויות המתנדבים (נספח ו' לסיכומי הנתבעים ומסומן נ/5) ולפיו: " פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי 'תגמולים למתנדבים' מפרט את זכויותיהם של המתנדבים. מטרת החקיקה לפצות את המתנדב על הנזק הגופני או הנפשי, שנגרם לו כתוצאה מפגיעה במהלך ההתנדבות, ועל ההפסד בשכרו או בהכנסתו. חקיקה זו מזכה בגמלאות מתנדבים, שנפגעו תוך כדי ועקב פעולת ההתנדבות. כמו כן זכאים לגמלאות תלויים במתנדב, שנפטר כתוצאה מפגיעה, שאירעה לו במהלך התנדבותו. ... על מתנדב שנפגע בפעולת התנדבות, ועל התלויים בו חלות ההוראות החלות על נפגעי עבודה והתלויים בהם, לרבות הוראות החוק בדבר הכשרה מקצועית ודמי מחיה לאלמנות וליתומים" באשר למימון הגמלאות ותשלום דמי הביטוח צוין כי: "מימון הגמלאות למתנדבים הוא על חשבון אוצר המדינה, ואין הגוף המפנה/ המפעיל או המתנדב עצמו חייבים בתשלום דמי הביטוח לענף נפגעי עבודה. אולם, על המתנדב לדאוג לביטוחו בענפי הביטוח האחרים במוסד לביטוח לאומי." באשר לפיצויים מצד שלישי צוין כי: "פגיעה במהלך פעולת התנדבות, המחייבת את המוסד לביטוח לאומי בתשלום גמלאות, ואשר נגרמה למתנדב על- ידי צד שלישי (שאינו מעסיקו של המתנדב) (הדגשה שלי א.ב.), מזכה את המוסד בפיצויים מהמזיק בגין הגמלה ששולמה על ידו או שתשולם לו בעתיד. המוסד יעביר את הפיצויים לזכות האוצר." אמנם אין הכרח לומר כי פרסום זה של המל"ל הינו בהכרח הפירוש העולה מהדין אך יש בו כדי להצביע על כך שגם המל"ל בעצמו מכיר בכך שרק במקרים בהם צד ג' אחראי לנזקי המתנדב, להבדיל מ"מעסיקו של המתנדב" או הנתבעות בנסיבות, תוגש תביעת שיבוב כנגד המזיק. אך לא תוגש כזו כנגד מאפשר השירות. האמנם המדינה מוכנה לוותר על זכות השיפוי כלפי מעניק השירות? 42. העולה מהאמור לעיל אינו מתיר את כל סימני השאלה. מדוע שהמדינה תסכים לוותר על זכותה להשבת התגמולים ששילמה מקום בו מקבל השירות עוול כלפי נותן השירות, שהרי אין לשכוח כי בכספי ציבור עסקינן. מכל מקום, מדובר במעוול שאמור לשלם על תוצאות מעשה עוולתו, מדוע לפטור אותו מתשלום מלוא הנזק על עוולתו זו? איזה מסר מועבר כאן למזיקים פוטנציאליים? מעבר לכך המחוקק לא פטר מפורשות בחוק את מקבל השירות מתביעת שיבוב כאמור אלא רק מחובותיו כמעביד לרבות תשלומי מל"ל, מדוע שנראה בפטור זה מחובותיו כמעסיק פטור שאינו מספק ונרחיב את הפטור גם לאי תשלום מלוא הנזק שנושאת בו המדינה? ועוד לנקודה זו, ברגיל אין ולא צריך לצפות מהמדינה שתוותר על זכותה לשיפוי, זכות זו מקורה בחוק הביטוח הלאומי, כמו גם בחוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף),תשכ"ד-1964 ומדוע שתימנע זכותה זו להשבת התגמולים כעת? 43. נדמה שלמרות התהיות העולות כאמור לעיל, התשובה על כך בנסיבות ברורה לטעמי. כפי העולה מדברי הצעת החוק, המדינה מעוניינת לדרבן מציאת פתרון לעבריינים באמצעות עבודות של"צ. לשם כך המדינה נזקקת למתנדבים שיעמידו את מקום עסקם לצורך שיקומם של עבריינים אלה. בנוסף, אין מדובר בדר"כ בשעות עבודה רבות בהם עובדי השל"צ ישמשו אצל מקבלי השירות מכאן, שהתועלת השולית למעסיק בשל עבודת עובדי השל"צ אינה בהכרח רבה (ר' עדותו של מר בצלאל פורת ביחס לתועלת הכספית שבהעסקת עובדי של"צ שהינה לפי גרסתו: "אין לנו ערך מוסף משמעותי שיכול לגרום לי לחסוך במשרה, או לגרום לפנות עובד שילך לעשות מטלה אחרת, ממילא אותו עובד כל הזמן תחת פיקוח וצמוד למשהו" עמ' 16 לפרוטוקול מול 13-15 ). מכאן גם ההצדקה שבאי חיוב המעסיקים בחובות המוטלות ברגיל על מעביד (לרבות דמי ביטוח לאומי) ואי ההכרה בהם כמעבידים. ויובהר, כי אין מדובר בעניין של מה בכך. אין לומר כי הויתור שנעשה כלפי המעסיק בתשלום דמי הביטוח הלאומי, שאמור לבטחו בין היתר מפני תביעות שיבוב של המל"ל, צריך לחזור אליו כבומרנג מקום בו נגרם נזק למתנדב. אין זה סביר בעיני ששכרו של מקבל השירות יהא אך באי ביצוע חובותיו כמעסיק עובדי של"צ, אחרת שכרו זה יצא בהפסדו ולמעשה בהפסדה של המדינה שכן מעסיקים / מקבלי שירות פוטנציאליים יחשבו פעמיים קודם שיקבלו למקום עסקם עובדי של"צ בשל החשש שיאלצו לשאת בעלויות ככל שהוא ייפגע. כתוצאה מכך תמצא המדינה ניזוקה כמו גם עובדי השל"צ. משהמדינה היא זו שמיטיבה את נזקי המתנדבים במקום המעסיק מתנדבים בשל"צ, וחוסכת מהם את הצורך בביצוע חובותיהם כמעביד, חובות אותם היא נוטלת בפועל על עצמה על מנת לזכות בהם את נותן שירות, היא אינה יכולה לבוא עתה ולחייב את מקבל השירות בתשלום תגמולי המל"ל בהם היא נושאת עבורו. מכאן, שהיתרון שבקבלת מקבלי השירות כמי שמוכנים לסייע למדינה בטיפולה בעבריינים הינו זה שאמור להביא את המדינה לכלל הכרה, לפיה היא מנועה מלהגיש תביעת שיפוי כנגד מקבלי השירות כאילו עסקינן בצדדי ג' רגילים, בין אם תאמר שבכך רואה בהם המדינה כמתנדבים לכל דבר ועניין כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, בדומה למתנדבים המבצעים עבודות של"צ, בין שתאמר שבכך המדינה מכירה להם תודה, ובין שתאמר כי המדינה, בהיותה מי שמשגיחה על ביצוע עבודות השל"צ כעולה מחוק העונשין הינה מי שנטלה על עצמה לבצע במקומם את חובותיהם כמעסיקים. ודוק, החובה לשאת בתגמולים אינה של המל"ל אלא של המדינה, היא זו שנוטלת החובה לשאת בתגמולים על עצמה. ככזו יהא זה בגדר בלתי סביר לפנות למאפשרי השירות ולדרוש מהם את התגמולים עתה לאחר שנענו לבקשת מדינה והציעו עצמם כמתנדבים לקבלת השירות כאמור. ועוד, אינני מתעלם מהצורך הבסיסי במציאת איזון מתאים בין שלושת השחקנים בנסיבות: מזיק, ניזוק ומיטיב (ר' הש' ברק בד"נ 24/81 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לח(1) 413 (1984) בו קבע: "המזיק משלם את מלוא נזקו, ולא למעלה ממנו. אין מענישים אותו. הניזוק אינו מקבל פיצוי כפל. אין מעשירים אותו. המיטיב מקבל את הטבתו חזרה. ציפיותיו הסבירות מתגשמות, ואין הוא נותן מתנת חינם למזיק, שבייקרו אין הוא חפץ"), אלא שלא בכל מקרה קמה החובה להשבת הטבתו של המיטיב. כך במקרה של חוזה ביטוח כעולה מסעיף 81 ו-86 לפקודת הנזיקין (ר' לאחרונה פס"ד של כב' המשנה לנשיא הש' ריבלין ברע"א 7946/09 מקפת החדשה נ' יעל אנוך (לא פורסם, 29.2.2012)) או במקרים בהם עסקינן במעביד כאמור בסעיף 82 לפקודת הנזיקין. פטורים אלה מחובת השבה עולים מפורשות מהחוק בדיוק כשם שזכות השיפוי אף היא מכוח אותו חוק ולכן לכאורה היה צורך בהגדרה חוקית מתאימה למניעת זכות השיפוי, אך בנסיבות המקרה דנן המדינה היא זו שמעניקה את התגמולים והיא זו שמציינת במפורש בדברי ההסבר לחוק כי היא רואה במקבלי השירות "מתנדבים" כאמור. כאשר שני הצדדים, מקבל ונותן השירות, הינם סוג של "מתנדבים" וכאשר עובד השל"צ נהנה מהתגמולים בשל הגדרתו כ"מתנדב" איזו סיבה יש לראות את מקבל השירות, המוגדר אף הוא ע"י המדינה כמתנדב, כמי שחב בנזקי מבצע השירות ולכן מי שניתן לפנות אליו בתביעת שיבוב כאמור? 44. בכל הקשור לחשש מהתרופפות חובת הזהירות שיעניקו מקבלי שירות למיניהם לנותני שירות למיניהם, נדמה כי אין חשש בנסיבות בהן עסקינן בעובדי של"צ. מקבלי שירות מחוייבים במסירת אינפורמציה באופן קבוע לשירותי המבחן שבעצמו דואג לבחון מקרוב את השתלבותו של נותן השירות במקום עיסוקו (ר' לעניין זה סעיף 71א(ז) לחוק העונשין, כמו גם הנחיות ביהמ"ש הרשאי לקבוע בצו שירות הוראות ותנאים שיראה אותם נחוצים כדי להבטיח את ביצוע השירות ואת הפיקוח על ביצוע השירות בידי הנידון כעולה מסעיף 71א(ד) לחוק העונשין). בכך, ובהיות השירות בפיקוח כאמור, קטן עד למאוד החשש להתרופפות חובת הזהירות שמעניק מקבל השירות לנותן השירות (ר' לעניין ההשגחה על עובד השל"צ תצהירו של מר בצלאל פורת סעיפים 24 ו-25 אודות ההגחה הצמודה על מבצע השירות כמו גם פרוטוקול עמ' 12 מול 4-9). מהכלל אל הפרט 45. משהנחנו את אבני היסוד לדין הכללי, יש לבחון את נסיבותיו של המקרה דנן. כבר עתה אציין, כי נסיבות המקרה דנן יש בהן כדי להלום את ההלכה הכללית ולכן את העדר החובה לשלם התגמולים ע"י הנתבעות 1 ו-2 בנסיבות. במהלך הדיון העיד בפני מטעם ההגנה נציג הנתבעות, אך גם נציגות שירות המבחן שמפנות לנעשה בחיי המעשה. אין צורך לציין, כי עסקינן בנציגות המדינה למעשה, לה אינטרס מובהק בהשבת התגמולים למל"ל, אלא שכבר עתה יצויין, שלא שמעתי את קולה של המדינה באופן ברור ומובהק, (ויובהר כי נציגות שירות המבחן לוו במהלך ההליך ע"י פרקליט מפרקליטות המדינה), באופן הקורא להשבת התגמולים בחזית אחת עם התובע ובניהול משותף של המאבק להשבתם. להיפך, נדמה כי המדינה נטתה יותר לעמדת הנתבעות דווקא, ונזכור כי היא זו ששולחת את התובע להגיש את את תביעת השיבוב מטעמה ועבורה. 46. מנספח ח' לתצהירו של מר בצלאל הנושא כותרת "לאחראי הישיר של איש השל"צ לידיעתך!" עולה: " 1. איש השל"צ מבוטח בבטל"א עפ"י חוק השל"צ סעיף ד' לחוק העונשין. 2. הביטוח חל על התוכנית הספציפית שגובשה אתך ועם איש השל"צ בריאיון משותף שהובאה לידיעת בימ"ש ולאישורו. תוקף הביטוח הינו לשנה אלא אם בימ"ש קבע אחרת." מסמך נוסף שצורף לנספח ח' לתצהירו של מר בצלאל הנושא כותרת "לאחראי הישיר על איש השל"צ- לחובתך! לידיעתך!" מתאריך 22.10.09 עולה: " 22. לידיעתך עפ"י החוק, המעסיק אחראי על בטיחות עובד השל"צ, למרות שעובד השל"צ לא נחשב כעובדו של מי שבשבילו או באמצעותו הוא מבצע את השירות. לאור האמור, על המעסיק לדאוג לבטיחות עובדי השל"צ כנדרש. לידיעתך, איש השל"צ מבוטח בביטוח - לאומי על פי חוק השל"צ סעיף ד' לחוק העונשין. 23. לידיעתך, הביטוח חל רק על התוכנית הספציפית שגובשה בינך ובין איש השל"צ בראיון משותף שערכתם והובאה לידיעת ביהמ"ש ולאישורו. 24. לידיעתך, תוקף הביטוח הינו לשנה אלא אם ביהמ"ש קבע אחרת." 47. במכתב מטעם הגב' יפה ביחובסקי שהינה עובדת שירות המבחן, המופנה למר אלי פולק, מנכ"ל החברה העירונית ראשל"צ לתרבות ספורט ונופש בע"מ הנושא כותרת "ביטוח מבצעי של"צ... במסגרת צו שירות לתועלת הציבור" (נ/1) מתאריך 19.1.2010 צויין: " 1. סימן ד1 לפרק ו' לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 מגדיר את עבודת השירות לתועלת הציבור(רצ"ב החוק). 2. אדם אשר הוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור על ידי בית המשפט, בהתאם לתוכנית שהוכנה על ידי קצין המבחן, מבוטח מכוח החוק, בביטוח נפגעי עבודה כהגדרת סעיף 287(4) בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995. סעיף 287 בחוק הביטוח הלאומי קובע כי מתנדב שנפגע תוך כדי עבודתו ועקב פעולה זו, יחולו עליו הוראות פרק ביטוח נפגעי עבודה, דהיינו נושא זה מכוסה על פי החוק. 3. הוראת סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי קובעת כי מתנדב יהיה זכאי לגמלאות אם נפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו.... 4. לפיכך- ביטוח מבצעי השל"צ כמשמעה בחוק העונשין, חל על התקופה שבה מבצע האדם את השירות בפועל כפי שיוחלט על ידי בית המשפט." הגב' יפה ביחוסבקי מטעם שירות המבחן נשאלה בחקירתה הנגדית באשר לתשלום ביטוח לאומי והשיבה: "אנו מראים להם את החוק. כן. לא יודעת במקרה הספציפי הזה אך באופן כללי כן." ובהמשך: "ש: אמרת קודם שבמגעים ביניכם למנהלי המתקנים אמרתם להם שהם מכוסים ע"י המל"ל. הכוונה היא שאותו עובד שעובד בשל"צ אצלם מבוטח לאותה שנה. ת: נכון, במסגרת תכנית השל"צ שהוגשה לבימ"ש." (שם בעמ' 9). 48. בתעודת עובד ציבור משלימה מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים הנהלת שירות המבחן למבוגרים (צורף לראיות הנתבעים) אשר הוכנה על ידי הגב' רחל וינשטיין מתאריך 6.7.2011 צויין: "2. מי שנקבע לגביו שעליו לבצע עבודות ציבוריות/ שירות למען הציבור מכח חוק העונשין- פרק ו' סימן ב1 או סימן ד1, אין משלמים בגינו דמי ביטוח לאומי (כמתנדב) והוא מבוטח בהתאם לאמור בסעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי), הקובע כי מתנדב שנפגע תוך כדי עבודתו ועקב פעולה זו, יחולו עליו הוראות פרק ביטוח נפגעי עבודה. כמו כן, הוראת סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי קובעת כי מתנדב יהיה זכאי לגמלאות אם נפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו. 3. עניין אי תשלום דמי הביטוח נוצר לאור העובדה כי לא נוצרים יחסי "עובד מעביד, בינו לבין "מעסיקו". בשני המקרים, המדובר הוא בהחלטות של בית המשפט- האחד לעניין ריצוי תקופת מאסר והשני כדרך ענישה חלופית בקהילה- לעניין של"צ בית המשפט הוא זה שקובע היכן יוצב הנאשם לאחר קבלת המלצת קצין המבחן. נבקש להבהיר כי אין המדובר בעניין הקשור בה 'הנחיות משרד', אלא במצב קיים בהתאם לחוק. 4. לעניין שיפוי המוסד על ידי אוצר המדינה, ראשית אציין כי לא ברורה לנו הפניה לסעיף 91 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- חוק העונשין), שכן הוא אינו עוסק כלל בעניינים דנן. אנו מניחים שהכוונה הייתה להפנות לסעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי), שם נקבע כי אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות שהוציא למתן גמלאות לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי(תגמולים למתנדבים) וכן בשל החלק היחסי של ההוצאות המנהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות הפרק. 5. על אף שהשאלה הייתה צריכה להיות מופנית אל המוסד לביטוח לאומי ולא למחלקת הכספים של משרדנו, נעשה בירור מול המוסד לביטוח לאומי, וממנו עלה כי אין מדובר בשיפוי "רגיל" (שיבוב) אותו תובע המוסד לביטוח לאומי מגופים שונים מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (מבטחים בד"כ), שאז לפי תיקון 102 לסעיף זה אין תובעים את המדינה בעניין זה. מדובר בסעיף ספציפי (ס' 291 כאמור) לעניין תגמולים למתנדבים, שאז פונה המוסד לביטוח לאומי אל האוצר, מדווח על הוצאותיו בצירוף אסמכתאות, ומקבל בהתאם שיפוי בגין הוצאות אלה." מהאמור עולה, שמקבל שירות ממתנדב אינו צריך לשאת בתשלום דמי הביטוח הלאומי היות ואוצר המדינה הינו זה שנושא בתשלום הגמלאות, כלומר במערכת היחסים שבין הניזוק לנתבעות 1-2 המדינה היא זו שנושאת בתשלום הגמלאות במקום המוסד לביטוח לאומי. 49. בכך גם ניתן לראות את המדינה כחליפתם/ידם הארוכה של מעסיקי עובד השירות במערכת היחסים בין הניזוק לבין הנתבעות 1-2 וכמי שממלאת עבורם את החובה לשאת במקומם בחובות המעסיק כלפי נותן השירות (בדומה לחובות מעביד כלפי עובדו). תימוכין לכך מצאתי בסעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי במקרה של פגיעה של מתנדב: "291. אוצר המדינה ישפה את המוסד, על פי דרישתו, בשל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות לפי פרק זה ובשל החלק היחסי מההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק זה." בעב"ל 74/98 איאד קנאנבה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד (טרם פורסם, 27.6.1999), קובע סגן הנשיא י' אליאסוף כך: " הגימלה לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי היא גימלה לא גבייתית המשולמת מאוצר המדינה (ראה סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי). פרק זה נחקק בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 21)-, ומטרתו הייתה עידוד התנדבות כחובה אנושית (ראה דב"ע נה 0-190/תירוש - המוסד לביטוח לאומי ]1], בעמ' 404-405). בתעודת עובד ציבור מטעם המל"ל, אגף נפגעי עבודה, אשר הוכנה על ידי שחורי אמיליה (נ/4) מתאריך30.1.2011 צויין: " התגמולים המגיעים מכוח פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי, למתנדב שנפגע תוך כדי ועקב פעולת ההתנדבות או בדרך למקום ההתנדבות ובחזרה ממנו, אינם מותנים בתשלום דמי ביטוח לענף נפגעי עבודה- לא ע"י המתנדב ולא ע"י הגוף המפנה או המפעיל אותו, היינו מדובר בגמלה שאינה גבייתית. עפ"י האמור בסעיף 291 לחוק, אוצר המדינה ישפה או המוסד לביטוח לאומי, בשל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות למתנדב שנפגע כאמור לעיל, היינו, יחזיר למוסד את סך כל הגמלאות שהמוסד שילם למתנדב שנפגע, וכן ישפה אותו בשל החלק היחסי מההוצאות המנהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק י"ג לחוק. " ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי מקנה לתובע זכות שיבוב כנגד כל צד ג'. סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי קובע כזכור כי: "292. זכה המוסד בפיצויים לפי הוראות סימן ד' לפרק י"ד כשהנפגע היה מתנדב, יועבר סכום הפיצויים לאוצר המדינה." מסעיף זה עולה, כי במידה והביטוח הלאומי יקבל סכומי כסף בגין תביעה שהגיש בשל פגיעה במתנדב, עליו להעביר את הכספים לזכות אוצר המדינה היות והיא זו שנושאת בתשלומים שהועברו ויועברו למתנדב בשל פגיעתו. עם זאת, וכפי שצויין לעיל, לא סביר בעיני שהמדינה תיטול על עצמה את נטל תשלום התגמולים במקום המל"ל על מנת לאפשר למקבל השירות ליהנות מהפטור שמוטל עליהן כמעבידות מחד, בכדי לקדם את הסכמתם לשמש כמתנדבים לשמש אכסניה מתאימה למבצעי עבודות שירות מחד והתרת החשש מהעסקת עבריינים מאידך, אך במקביל תשאיר את מקבלי השירות חשופים לתביעות שיבוב מטעם המדינה באמצעות המל"ל, איזה מסר מעבירה בכך המדינה למקבלי השירות? סוף דבר 50. לאור כל האמור לעיל סברתי כי לא קמה בנסיבות לתובע ולמעשה למדינה זכות שיבוב כלפי מקבל השירות, במקרים בהם הינו מעסיק נותן שירות במסגרת של"צ. לפיכך דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך­­ 23,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.בעלי חייםתאונת עבודה