קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בטיול שנתי: בעת הרלוונטית לתביעה זו, היתה התובעת סטודנטית לתיאטרון ומעת לעת עבדה כמדריכת טיולים מטעם הנתבעת מס' 3. ביום 10.11.92, הדריכה התובעת טיול שנתי של כיתות ח' במסלול המסומן בנחל צפית. התובעת הובילה את כיתה ח' 3 מתוך 4 כיתות שהשתתפו בטיול. בהגיע הכיתה לאחד המעוקים המסומנים בשביל ההליכה, ולאחר שהתובעת ירדה מאותו מקום, עזרה התובעת לאחת התלמידות לרדת מהמצוק והושיטה לה את ידה. התלמידה איבדה את שיווי משקלה, נפלה על התובעת וכתוצאה מכך נפגעה התובעת ונגרם לה שבר בעצם השוק. התובעת טענה בכתב תביעתה, כי האחריות לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, "רובצת לפתחם של משרד החינוך ודרך ארץ". התובעת טענה, כי הנתבעת מס' 1הפרה חובה חקוקה, כאשר איפשרה לבית הספר לקיים את הטיול ללא שהתמלאו התנאים הקבועים בחוק ובתקנות ואשר נועדו להגן על אנשים מסוגה של התובעת. התובעת המשיכה וטענה, כי בית הספר ומשרד החינוך הפרו את חוזר מנכ"ל משרד החינוך, בין היתר, בכך שלא צורפו מספיק מלווים לכתה, בכך שלא תידרכו את מורי בית הספר בעניני בטיחות, בכך שלא מינו אחראי בטיחות לטיול, בכך שתיק העזרה הראשונה לא היה מצוייד כהלכה ובכך שלא היתה אלונקה בכל רכב המלווה את הקבוצה. בנוסף לכך, טענה התובעת, כי הנתבעת מס' 1התרשלה באי קיום כל ההוראות הנ"ל וכי לא דאגה למנוע את קיום הטיול, "כאשר ברור היה, כי הטיול עומד להערך תוך אי מילוי התנאים שהוציא מנכ"ל משרד החינוך בפרסום רישמי מטעם המשרד". לגבי הנתבעת מס' 3, טענה התובעת, כי היא אחראית כלפי התובעת בשל העובדה שהיא הרשתה, כמעבידתה של התובעת, את קיום הטיול בתנאים בהם נתקיים "תוך שהיה ברור לה שמארגני הטיול אינם עומדים בכללים שנקבעו על ידי משרד החינוך לקיומו של טיול זה". יצויין, כי הנתבעות 2ו- 3 הינן חברות ביטוח בהן היו מבוטחות הנתבעות 1 ו-3. העובדות: ביום 8.11.92, יצאו 143 תלמידי כיתות ח' של בית הספר המקיף בגילה לטיול שנתי. התלמידים קובצו מתוך 5 כיתות לימוד ל- 4 קבוצות טיול כשבכל אחת מהן פחות מ- 40 תלמידים. על ארגון הטיול הופקד רכז השכבה, ישראל יעקובוביץ, ששימוש גם כמחנך כיתה. את ההדרכה לטיול סיפקה הנתבעת מס' 3. מבחינת מספר המלווים, ייאמר מיד, כי בטיול השתתפו די והותר מלווים ואף מעבר למה שנדרש בחוזר משרד החינוך. ל- 4 הקבוצות המטיילות נלוו ששה מורים מצוות בית הספר (ביום התאונה היו רק חמישה מורים), שלושה הורים מלווים וכן שני חובשים שנשכרו מהנתבעת מס' 3. בנוסף לצוות זה, השתתפו בטיול שני מדריכים שהועסקו על ידי הנתבעת מס' 3 (ראה עדות יעקובוביץ, עמ' 36). לקבוצה אותה הדריכה התובעת, התלוו שתי מורות וחובש (ראה עדות התובעת בעמ' 14 למעלה) וכאמור, בראש הקבוצה צעדה התובעת - המדריכה. התובעת עצמה הכירה היטב את מסלול הטיול והמסלול היה מסלול מוכר, לא ארוך ומסומן. במקומות בהם היה קושי, סייעה אף התובעת למטיילים והתובעת העידה על כך, כי כאשר ירדו המטיילים בחבלים, היא עצמה אחזה את החבל למטה ועזרה בהורדת המטיילים (עמ' 13). כאמור, בהגיע קבוצתה של התובע אל נקודה קשה למעבר במסלול נחל צפית, ביקשה התובעת לסייע לתלמידה ליטל זכאי לרדת. השתיים איבדו את שיווי משקלן ונפלו. גובה הירידה בין 2 ל- 3 מטר (ראה תמונה ת/3). ליטל יצאה ללא פגע ואילו התובעת, כאמור, שברה את רגלה ונותרה נכה (המל"ל העריך את נכותה האורטופדית של התובעת בעשרה אחוז לצמיתות וכמו כן, העניק לה נכות בשעור חמישה אחוז בגין צלקת). החובש, אשר נלווה לקבוצתה של התובעת ניגש מיד לטפל בתובעת. המורה, יגאל סעדון (עד תביעה מס' 4), רץ לאוטובוסים להביא אלונקה. הבאת האלונקה התארכה מעט בגלל שהאוטובוס שבו היתה האלונקה לא היה במקום המפגש, אך, מכל מקום, לא נעשה כל שימוש רפואי באלונקה, הואיל והדרג הרפואי במקום החליט לא להוזיז את התובעת מחשש לפגיעה בעמוד השידרה. לפיכך, הוזמן למקום רופא, אשר טיפל בתובעת על ידי זריקת מורפיום וקיבע את רגלה בסד תומס. יצויין, כי סד תומס אינו חלק מהערכה הרפואית בה מצוייד חובש, ולפיכך לא היתה כל רשלנות מצד גורם כלשהו בכך שבתרמיל החובשים לא היה סד תומס באותה עת. ניתוח משפטי: מסכים אני עם טענת ב"כ הנתבעות 1ו-2, אשר אומצו על ידי ב"כ הנתבעות 3 ו-4, כי הוראות משרד החינוך לא הופרו כלל וכי אין הוראות אלה בגדר חובה חקוקה (ראה הגדרות בפקודת הפרשנות). מכל מקום, לא מצאתי, כי מי מהנתבעות התרשל בצורה כלשהי ולמרות המקרה המצער, לא ניתן לחייב מי מהנתבעות באחריות למקרה. מטעם הנתבעות 1 ו- 2 העיד המומחה, מר יואב יעקבי, המשמש כמתאם הטיולים הארצי והאחראי על הביטחון והבטיחות בחברה להגנת הטבע (חוות דעתו הוגשה וסומנה נ/1). בחוות דעתו קבע מר יעקבי כדלקמן: אינו יכול להשיל מעצמו האחריות להזהיר, להתריע ולהורות את אופן מעבר המכשול, ולפקח על המעבר, לרבות סיוע פעיל לתלמידים ולמורים ולהורים המתקשים במעבר. במקרה הצורך יעמיד המדריך מבוגר שיסייע לפי הנחיותיו של המדריך, למעבר הקבוצה, אולם המדריך צריך לחכות עד שאחרון המטיילים יעבור את המצוק/מכשול ואינו יכול להפקיד אחריות זו בידי מלווים בלבד. בדרך כלל המלווים, הורים או מורים, אינם אנשי שטח ואינם מורגלים במעבר מכשולי שטח. לכן לא מקובל להטיל עליהם את האחריות למעבר תלמידיהם וסיוע להם. בדרך כלל המורים וההורים נזקקים לסיוע בעצמם, מאת המדריך, ועליו לתת גם להם את הסיוע הדרוש". ובהמשך העיד: ההיבטים נעזר באיש מקצוע, נהג אוטובוס, חובש ומדריך טיולים. אם המדריך, בהנחה שהוא איש מקצוע, למרות שהמורה אחראי, מכיר את השטח וחושב שמשהו בטיול לא תקין ועלול לגרום לסכנה, הוא יעצור אותו. זה שהמורה אחראי, אך הוא איש מקצוע. הוא יוביל את הטיול לאבדון?" (עמ' 24 באמצע). (עמ' 25). גם בטענה לפיה לא תודרכו מלווי הטיול, אין ממש (ראה עדותו של יעקובוביץ עמ' 41 למעלה). ברור, כי נפילה כשלעצמה במהלך טיול, אינה באה בגדר סיכון בלתי סביר. מעידה והחלקה של אנשים הינה מעשה שביום יום. כבר נפסק בענין זה, כי "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (ת.א. (ירושלים) 277/52פרלשטיין נ' מעלה החמישה, פ"מ ל"ח 104, 108, המאוזכר בהסכמה בע.א. 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113. כך, בדומה, נפסק בע.א. 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) 345 בעמ' 349: ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט". אביב (ת.א. (תל אביב) 8666/90 לאה כהן נ' אגד תיור ואח’, פ"מ תשנ"ה (4) בעמ' 9 שם דובר על מעידתה של מדריכת טיול במהלך טיול בנחל ערוגות בשל אובדן שיווי משקל בעת ירידת מדרגת סלע. בית המשפט ציין שם כדלקמן: "מקום שמדובר במדריכת טיולים מקצועית, רשאים היו, בין בית הספר ובין אגד תיור, להניח כי מדריכה שכזו תהיה מיומנת, מנוסה וזהירה ותדע לבחור את דרך המלך, כדי לצמצם את הסכנות לילדים המשתתפים בטיול ולעצמה... תפקיד זה של בחירת מסלול ההליכה הוא לעולם תפקידו של מדריך הטיולים ומובילו. ...אינני סבור שניתן לשמוע מפי המדריך המטייל באתר שמוכר לו טענות המטילות את האחריות לפתחם של אחרים בענינים שמעצם טיבם מסורים לידיו בלבד". ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח’, פ"ד לז(1) עמ' 113 בעמ' 126: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדינות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט, אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות". בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. הסיכון הבלתי סביר הינו הסיכון שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת, כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו (ראה פסק הדין בענין ועקנין). כאמור, למרות התוצאה המצערת, לא מצאתי, כי מי מהנתבעות נושאת באחריות בצורה זאת או אחרת לפציעתה של התובעת ועל התובעת להסתפק בפיצוי שקיבלה מהמל"ל. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות. טיול מטעם העבודהתאונות בטיוליםתאונת עבודה