קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב הכנסות לצורך תגמולי מילואים / תביעה להפרשים תגמולי מילואים: .1מדובר בתביעה לתשלום הפרשים בגין תגמולי מילואים. התובע טוען, כי הינו זכאי לתגמולים בגין שירותו במילואים בהתאם לכלל הכנסותיו החייבות בתשלום דמי ביטוח, לרבות הכנסותיו בגין השכרת נכס. התובע זוכה בתגמולי מילואים על בסיס הכנסותיו מעבודה בלבד. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום ההפרשים הנ"ל ביום 28.6.93לאחר שהובא לידיעתו פסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בתיק מס' נב/264-0, המוסד לביטוח לאומי נ. מנחם קורנויץ ומיום 29.4.93, בו פסק בית הדין הארצי, כי יש לחשב את התגמול שמקבל מבוטח בהיותו בשירות מילואים גם על בסיס הכנסתו מדמי שכירות וזאת לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, סעיף 371לרבות התקנות שהותקנו על פיו מכח אותו סעיף. (סעיף 12לפסק הדין שצורף לתיק המוצגים) (להלן - "פסק הדין"). הנתבע במכתבו מיום 29.6.93הודיע לתובע, כי ענינו הועבר לטיפול המחלקה לתגמולי מילואים. במכתב מיום 19.1.94הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובע, כי טרם גיבש עמדתו הסופית והנחיות הביצוע המתחייבות מפסק הדין הנ"ל ולפיכך, נאמר, כי "לא נוכל עדיין להורות לסניף לבצע את התשלום על פי ההכנסות הנוספות". במכתב נוסף מאת הנתבע ומיום 16.2.94, נאמר לתובע, כי הנתבע אכן אימץ את ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה ובפסק הדין הנ"ל, אולם על פי הנחיות הבצוע תוקף השינוי הוא מיום פסק הדין, היינו, 29.4.93ומאחר והתובע לא נמצא, כי שרת במילואים לאחר מועד זה, אין להורות על בצוע תשלום כלשהו. בגין דחיית תביעתו הגיש התובע התביעה לפני בית דין זה וטוען, כי בבמשך שנים שילם את דמי הביטוח הלאומי הן מהכנסותיו מעבודתו והן בגין השכרת הנכס שבבעלותו אולם, תגמולי המילואים שקיבל חושבו על פי הכנסתו מעבודתו ולא בגין הכנסותיו מהשכרת הנכס שבבעלותו. ולפיכך תובע תשלום ההפרשים רטרואקטיבית, אם כי אינו מציין התקופה במדוייק. .2הנתבע בכתב ההגנה טוען, כי התובע קיבל במשך שנים תגמולי מילואים כעובד שכיר מאת הנתבע ודרך מעבידו. התובע לא הגיש לנתבע תביעות לתגמולי מילואים הן בכלל או הן תוך המועד הקבוע בסעיף 296לחוק, כבעל הכנסות שלא מעבודתו, ולאור האמור טוען הנתבע, כי יש לדחות התביעה. .3בדיון שהתקיים בפני בית הדין טוען, התובע, כי פנה עוד בשנת 1988לקבל תגמולי מילואים אף בגין הכנסותיו מהשכרת הנכס (ת/3) אולם, המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו במכתב מיום 16.9.88(ת/4). מעדותו אין פירוט התקופות בהן שרת בעבר במילואים אולם, טוען, כי אינו משרת יותר במילואים מחמת הגיל אולם מבקש תשלום ההפרשים רטרואקטיבית וטוען, כי המוסד לביטוח לאומי דורש אף הוא ממנו הפרשים בתשלומי דמי ביטוח. אין בפני בית הדין כל ראיה באשר למהות אותם הפרשים הנתבעים מאת התובע, ואין מהותם במחלוקת בפנינו. טענה באת כח הנתבע, כי המוסד לביטוח לאומי פועל על פי הנחיות פנימיות הנוהגות בנתבע ושהינן בתוקף לתקופה שלפני פירסום פסק הדין. במועד בו נדחתה תביעת התובע היו בתוקף אותן הנחיות ולא פרטה. כן חוזרת על האמור בכתב ההגנה לענין סעיף 296לחוק לפיו התובע לא הגיש תביעה לתגמול מילואים במועד הקבוע בסעיף ולכן ביקשו לדחות התביעה אולם מבהירה, כי לאור הגשת התביעה הנוכחית התקיים דיון בנתבע בקשר לשאלת תחולתו של פסק הדין על ענינו של התובע וכי בית הדין מתבקש להכריע בסוגיה וליתן פסק דין. .4הוכח בפנינו, כי התובע הגיש תביעתו לתשלום בגין הפרשי תגמולי מילואים עוד ב- 18.8.88ונדחה על ידי הנתבע (ראה ת/ 3ות/4). הנימוק לדחיה כפי שעולה ממכתב המוסד לבטוח לאומי, כי יש לפצות את התובע, בעת היותו בשירות מילואים, בגין תגמול על אובדן הכנסה מעבודה בלבד ואין לחשב תגמולי המילואים גם על בסיס הכנסותיו מהמבנה אשר הושכר על ידו, שכן הכנסתו זו לא נפגעה עקב יציאתו לשרות מילואים. ככל שהוכח בפנינו, מאז דחיית תביעתו הנ"ל, לא הגיש התובע כל תביעה חוזרת למוסד לביטוח לאומי, עד שנתקל בפרסום של פסק הדין ולפיכך הגיש תביעתו למוסד ביום .28.6.93 טענת הנתבע, כי אין להחיל על תביעתו של התובע האמור בפסק הדין הנ"ל לאור הוראות סעיף 296לחוק ולאור העובדה, כי תביעתו של התובע נסמכת על תקופות שרות מילואים שקדמו ליום מתן פסק הדין, היינו ה- 29.4.93, אינה מקובלת. .5בסעיף 296לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995(להלן - "החוק") נאמר, כי "כל תביעה לגימלת כסף תוגש תוך 12חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גימלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור". התובע הגיש תביעתו לתשלום ההפרשים עוד בשנת 1988ונדחה על ידי המוסד. אמנם לא הוכח בפנינו, כי הגיש תביעה נוספת עד למועד פרסום פסק הדין אולם, אין לדחות תביעתו הנוכחית בטענת שיהוי. בדיון מס' נד/287- 0המוסד לבטוח לאומי נ. חיה הררי ואח’, שפורסם בפד"ע כח, עמ' 121, צוטט מתוך דבע נד/87-0, חביבה אליעזר נ. המוסד לביטוח לאומי שפורסם בפדע כ"ז, 233, לענין סעיף 296לחוק, כי: "מקום בו מבוטח אינו תובע את המגיע לו מחוסר ידיעה, או מסיבה טובה אחרת... אין כל הצדקה שלא להעניק לו את הקצבה בתוקף למפרע, מיום הזכאות. הוראות סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 296בנוסח מתשנ"ה י.ה.) צריך שתהיינה ישימות, רק מקום בו יש צורך להוכיח ארוע שלא באמצעות מסמך רשמי". (שם בעמ' 124). בגין האמור בפסק הדין הנ"ל הוחלט, כי סביר לקבוע, כי מקום בו עילת זכאותו של מבוטח מעוגנת במסמך רשמי ואשר לא עכב במודע הגשת תביעתו, תקופת שהות של פרק הזמן שנקבע בחוק ההתיישנות דהיינו 7שנים, הינה תקופת שיהוי סבירה כפרק הזמן שבגינו תשולם קצבה בתוקף למפרע מיום הגשת התביעה (שם עמ' 126). נשאלת השאלה, האם יש להחיל ההלכה שבפסק הדין רטרואקטיבית בגין תקופות בהם שרת התובע בשירות מילואים לפני פרסום פסק הדין כאשר לא הגיש תביעה חוזרת לתשלום הפרשים מיום .1988והאם בגין העילה הנטענת בכתב ההגנה יש לשלול זכאותו להפרשים בגין העובדה, כי ההלכה שבפסק הדין חלה רק על תקופות מילואים בהם שרותים מיום פסק הדין ואילך, כטענת הנתבע? פסק הדין, עליו סומך התובע תביעתו, הינו פסק דין הדן בפרשנות חוק ותקנות אשר היו בתוקף ולו בשנת 1988עת הגיש התובע תביעתו הראשונה לתשלום הפרשים, ובכל מקרה לא הוכח לפנינו ההיפך. אין מדובר בשינוי הלכה מכח פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במתן תוקף ופרשנות ראויה להוראות חוק ותקנות, אשר הנתבע עד למועד פסק הדין, פרש האמור בהם באופן שונה ובהתאם להנחיותיו הפנימיות, הנחיות אשר לא עמדו בביקורת על ידי בית הדין הארצי לעבודה וכפי שבאו לביטוי בפסק הדין. שונה היה המצב, אם פסק הדין ביטא שינוי בהלכה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסקי הדין דבע נד/87- 0ודבע נד/287- 0שצוטטו לעיל, שכן בנסיבות אלה יש לשער, כי בית הדין היה דוחה כל תשלום רטרואקטיבי בגין תביעות אשר הוגשו לפני שינוי ההלכה לנתבע, ונדחו על ידי הנתבע, אולם אין המקרה שלפנינו עוסק בשאלה זו והנאמר הינו "אימרת אגב" בלבד. במקרה שלפנינו, ומאחר ומדובר בפרשנות הוראות חוק ותקנות שהיו בתוקף ולו בעת הגשת תביעתו הראשונה של התובע ב- 1988, ככל שהוכח בפנינו, המסקנה המתבקשת הינה, כי התובע היה זכאי ביום הגשת תביעתו הראשונה ובשנת 1988, כי בחשוב תגמולי המילואים שקיבל ילקח בחשבון אף הכנסתו מהשכרת הנכס בגינו שילם דמי ביטוח. התובע, אם כי לא הוכיח בפנינו, כי הגיש תביעה חוזרת מאז 1988ואולי אף לא שרת במילואים מאז אותה תקופה, הרי הוא זכאי לתשלום ההפרשים הנתבעים על ידו מכח תביעתו הנוכחית וזאת מהסיבות הבאות. על פי פסיקת בית הדין לעבודה: בהפעלת שיקול הדעת המסור למוסד לבטוח לאומי בסיפא של סעיף 296צריך שיהא לנגד עיניו לא רק גורם הזמן והנסיבות שהביאו לשיהוי בהגשת התביעה, אלא, בין היתר, גם מהות הארוע ובאיזו מידה מוצדקת התביעה, לגופה...הדרך הנכונה להפעלת הסמכות שהוקנתה בסיפא של סעיף 296לחוק הבטוח הלאומי - סמכות שהוקנתה למוסד לבטוח לאומי, כשבצדה זכות לתובע, כי אכן תופעל הסמכות במקרים הראויים - היא לשקול בכל הגורמים גם יחד, ולהחליט לאור משקלן המצטבר תוך איזון האינטרסים הלגיטימיים (דבע לא/ 73-0, המוסד נ. יהושע פרגר, פדע, ג, 100). הלכה זו ניתנה עוד בטרם שונתה ההלכה בדבר תקופת השיהוי שהוארכה עד לתקופת ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות התשי"ח - 1958וכפי שבאה לידי ביטוי לראשונה בדבע נד/87-0, חביבה אליעזר נ. המוסד, פדע, כ"ז 233, (ואושרה בדיון מס' נד/287- 0שצוטט לעיל) בו נפסק, כי: "על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בשנים האחרונות, מתחם הסבירות, שעל פקיד התביעות לפעול לפיו, הוא כי כל אימת שעילת הזכאות מעוגנת בארוע המוצא ביטויו במסמך רשמי (לידה, פטירה, גיל) ואשר בו המבוטח לא עכב במודע את הגשת תביעתו, הוא פרק הזמן שנקבע בחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, זאת אומרת 7שנים. כלל זה אינו חל מקום בו מבוטח עכב במודע את הגשת התביעה למוסד לבטוח לאומי". ובדבע נד/287-0, המוסד לביטוח לאומי נ. חיה הררי ואח' הוסבר על ידי בית הדין הרקע לשינוי וסטיה מההלכה שנהגה בעבר (ס' 8ו- 9לפסק הדין) וכן פורט, כי מדובר בחוק סוציאלי ובקצבאות שגם מי שלא זקוק להם לצריכה שוטפת זכאי להם מכח תשלומיו (ולעתים עם תשלומי מעבידו) (פסק הדין הנ"ל דן בזכאות של תביעות לקצבת שאירים - י.ה.). במקרה שלפנינו זכאותו של התובע לתשלום בגין הפרשים בדמי מילואים מעוגנת במסמך רשמי, היינו, אישורים על תקופת היותו בשירות מילואים. שעור הכנסותיו ודמי הביטוח אשר שילם מפורטים במסמכי הנתבע לפיכך, יש לשקול מחד, לא רק גורם הזמן והנסיבות שהביאו לשיהוי בהגשת התביעה, אם היה כזה, אלא, בין היתר, גם מהות הארוע ובאיזה מידה מוצדקת התביעה לגופה. הוכח בפנינו כאמור, כי התובע לא השהה במודע תביעתו להגשת ההפרשים. התובע תבע בעבר ובשנת 1988ההפרש ולאחר מכן מיד עם פרסום פסק הדין תבע זכויותיו פעם נוספת. בנסיבות המקרה הספיצפי שבפנינו, כאשר לא הוכח לטענתנו שיהוי בהגשת התביעה מחד, והתביעה מוצדקת לגופה, יש להעתר לתביעת התובע. בית הדין הכיר באינטרס הלגיטימי של הנתבע, כי לא יוכל לכלכל צעדיו בלי מערכת חישובים ותחזיות מושתתים על יסודות אקטוארים וצריך שיהא תחום זמן סביר ומוגבל לכל סיכון המוטל על המוסד, אולם אין זה שיקול שעל בית הדין לשקול בהכרעתו בתיק זה, כאשר מדובר בנתונים ומסמכים הנמצאים במסמכים רשמיים ויש ליתן משקל ראוי לאינטרס הלגיטימי של התובע אשר לא השהה תביעתו מאידך, פנה בעבר למימוש זכויותיו ונדחה בטענה שאינה עומדת כיום בפני הביקורת השיפוטית לאור הוראות החוק שהיו נהוגות אף באותו מועד. .6לפיכך, ובנסיבות המקרה הספיצפי ניתן בזה פסק דין הצהרתי, כי התובע זכאי לתגמולים בגין שרותו במילואים בחישוב כלל הכנסותיו החייבות בתשלום דמי ביטוח לרבות הכנסותיו מהשכרת נכסים רטרואקטיבית למשך 7שנים מיום הגשת תביעתו ב 28.6.93בגין כל התקופות בהן שהה בשירות מילואים באותן שנים, אם היו כאלה ולתקופות אשר בגינן הוגשו מסמכים רשמיים לנתבע לצורך תשלום תגמולי מילואים כעצמאי או כעובד שכיר. לפיכך, יש לערוך חישוב התגמול פעם נוספת ולזכות התובע בהפרשים, אם קיימים כאלה. .7לפיכך דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בשיעור 750ש"ח. .8זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.צבאמילואים