קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר עבודה על תקופה קצרה: .1התובע תבע יתרת שכר בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת בין 13.7.95ל- 23.8.95כולל וכן פדיון דמי חופשה עבור תקופה זו. .2הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ועמדתה התגלתה לראשונה רק במהלך ישיבת ההוכחות. .3לפי העדויות מתברר כי מוסכם על הצדדים שהשכר המוסכם הינו שכר של 3400 ש"ח לחודש נטו כשכר גלובלי. .4הנתבע הגדיר את משמעותו של שכר גלובלי כך: "סוכם על שכר גלובלי, כך שעבור עבודת שעות נוספות אין תוספת שכר". בנוסף אמר: "גלובלי פירושו שעובדים לפי הצורך וכאשר אין עבודה עובדים 6שעות וכאשר יש עבודה עובדים עשר שעות ובשני המקרים מקבלים את אותו שכר". מצד הנתבעת לא היתה כל התנגדות או אי הסכמה להגדרה זו של ההסכם שבין הצדדים. .5כך מתברר שאין מדובר בשכר כולל, האסור על פי הוראת סעיף 5לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, אלא מדובר בשכר המשולם עבור עבודה הנמדדת על פי התוצרת ולא על פי מספר שעות העבודה המושקע בה. השכר הינו קבוע והוא ניתן עבור ביצוע תוצרת מסוימת במהלך כל החודש. חלוקת התוצרת בין הימים השונים שבחודש, אינה קבועה והיא קרויה בפי התובע: "לפי הצורך". כך יש להבין את מהות ההסכם הבלתי כתוב שבין הצדדים. .6רק אחרי שהתובע סיים הבאת ראיותיו, טען מנהל הנתבעת בעדותו כי התובע לא ביצע את מלוא המוטל עליו ולכן אינו זכאי למלוא השכר. .7אין לקבל טענה זו. זו טענה שהועלתה באופן מפתיע, בסוף הדיון, מבלי שהתובע יוכל להערך כנגדה. נראה כי זאת תגובה סתמית של הנתבעת, אשר נולדה תוך כדי ישיבת ההוכחות, ללא כל בסיס. .8יתרה מכך, הנתבעת לא תמכה בראיות את טענתה זו. אין אפילו מכתב התראה לתובע כי אינו ממלא את המוטל עליו. אין כל ראייה אחרת לכך והנתבעת לא הביאה אף עד שיעיד על כך. זו טענה שהופרחה לחלל האוויר, ללא כל ביסוס. .9בחקירה הנגדית העיד מנהל הנתבעת כי אדם בשם איציק ביקש מהתובע להשאר, אך התובע סירב ויצא ממקום ביצוע העבודה, ללא אישור. לא זו בלבד שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, היא לא נטענה גם בתחילת ישיבת ההוכחות ואף לא נטענה תוך כדי החקירה הנגדית של התובע ואף לא נטענה בעדותו של מנהל הנתבעת בחקירה הראשית ואף לא הובאו כל סימוכין לטענה זו, לרבות אותו אדם בשם איציק, אשר לא הובא להעיד. .10תוצאת הדברים היא שאין בפני בית הדין כל ראייה לגבי כמות העבודה שבוצעה והאם הכמות שבוצעה, היא אכן הכמות אשר התובע היה צריך לבצע. לכן, מוחזק התובע כמי שביצע את כל העבודה אשר היה צריך לבצע וחזקה זו, לא נסתרה על ידי הנתבעת, אשר כאמור, לא הביאה כל ראייה לתמיכה בטענתה שהתובע לא ביצע את כל העבודה, טענה שהושמעה ממש ברגע האחרון ולכן נראית בלתי אמינה. .11כך נותרת גירסת התובע כגירסה יחידה הנתמכת בראיות והמצויה בפני בית הדין. .12לפי גירסה זו, התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד במשך 42ימי לוח. חלוקת הסכום של 3400ש"ח נטו ב- 31ימי לוח בחודש, שהיו בתקופה הרלוונטית, מביאה לתוצאה של 109.67741ש"ח לכל יום של קיום יחסי עובד-מעביד והכפלת תוצאה זו ב- 42ימים מביאה לתוצאה של 4606.4512ש"ח. .13יצויין כי קביעה זו של 42ימי קיום יחסי עובד-מעביד, נסמכת על האמור בכתב התביעה, לפיו היום האחרון לקיום יחסי עובד-מעביד היה .23.8.95 התובע נתפס על עמדתו זו ולכן למרות שבדו"ח הנוכחות, מוצג ת/1, נרשמו ימי עבודה גם ב- 24וב- 25לחודש אוגוסט 95, שוב לא ניתן להתחשב בהם. .14התובע נתפס על האמור בכתב התביעה, גם במקום שהדבר מיטיב עמו, לגבי חודש יולי 95, שם מתקבלת גירסתו כי מאז 13.7.95החלו אותם יחסי עובד-מעביד, זאת למרות שאין כל ביסוס לכך בדו"ח נוכחות, באשר לא הוגש דו"ח הנוכחות של חודש יולי 95ובאותה מידה עצמה, הוא נתפס על האמור בכתב התביעה, גם במקום שהדבר מרע עמו, לגבי שני הימים הללו שבחודש אוגוסט .95 .15מתוך הסכום של 4606.4512ש"ח, קיבל התובע 1661ש"ח נטו, שכר חודש אוגוסט 95וכן קיבל סכום של 2248.54ש"ח נטו, שכר חודש יולי 95והכל על פי המוצגים ת/ 2ו- ת/3, תלושי השכר לחודשים אלה, אשר התובע, בעמוד 1שורה 27, הודה כי קיבל אותם. .16כך נותרה לזכות התובע יתרת שכר נטו של 696.9112ש"ח. .17לכך יש להוסיף את פדיון דמי החופשה. חלוקת השכר החודשי של 3400ש"ח נטו ב- 25ימי עבודה בחודש תקני, מביאה לתוצאה של 136ש"ח, כשכר יום עבודה. הכפלת מספר זה ב- 1.4, מכיוון שהתובע זכאי ליום חופשה אחד בתשלום עבור כל חודש עבודה, מביאה לתוצאה של 190.4ש"ח. הוספת סכום זה של פדיון החופשה אל יתרת השכר האמורה בסעיף 16לעיל, מביאה לתוצאה של 887.3112ש"ח, זהו הסכום המגיע לתובע ואשר אותו צריכה הנתבעת מס' 1לשלם לתובע. .18במאמר מוסגר יאמר, כי גם אם הדרך הנכונה לחישוב שכר התובע, היא על פי שיטתה של הנתבעת, כלומר ביטול הקביעה שהשכר הוא גלובלי וחישוב שכר העבודה לפי שעות עבודה בפועל, המצב יהיה דומה. אין בפני בית הדין דו"ח נוכחות לגבי חודש יולי, אולם חזקה שהנתבעת לא שילמה לתובע יותר מאשר מגיע לו. לגבי חודש אוגוסט, הדו"ח ת/ 1מעיד על עבודת 139שעות רגילות, אשר על פי החישוב שבסעיף 17לעיל, השכר נטו עבור כל אחת מהן, הוא 17ש"ח, כך שעבור כולן זכאי התובע לסכום של 2363ש"ח ובנוסף זכאי התובע לעוד 15שעות שבת, אשר על פי הנהוג אצל הנתבעת נושאות גמול של %80, כך שערך כל אחת מהן הוא 30.6ש"ח ולכן עבורן זכאי התובע לסכום של 459ש"ח ובסך הכל השכר עבור חודש זה הוא 2822ש"ח נטו, בעוד התובע קיבל 1661ש"ח, כך שיתרת השכר היא 1161ש"ח נטו. .19אפילו אם נוסיף לזכות הנתבעת גם את הטענה שכלל לא הוכחה וכלל לא ברור על מה היא מסתמכת, לפיה יש להפחית עוד 19שעות רגילות ועוד שעת שבת אחת, בנימוק של "הפסקה", הרי הפחתת 19השעות הרגילות ששכר כל אחת מהן הוא 17ש"ח, משמעותה הפחתת 323ש"ח ואליה יש להוסיף הפחתה של 30.6ש"ח עבור שעת השבת, כך שההפחתה הכוללת היא בסך 353.6ש"ח ולכן, גם לפי שיטתה של הנתבעת, לאחר הפחתת סכום זה מהיתרה האמורה בסעיף 18לעיל, של 1161ש"ח, עדיין נותרה לזכות התובע יתרה של 807.4ש"ח, אשר לגביה, אין לנתבעת כל טענת הגנה ואפילו לשיטתה שלה, היא חייבת לתובע. לכך יש להוסיף כמובן את אותם 190.4ש"ח, פדיון דמי חופשה, אשר לאחר הוספתם, מביאים את היתרה הסופית לסכום של 997.8ש"ח, כך שגם לפי שיטת הנתבעת, אשר לא נתנה לתובע חופשה בתשלום, עליה לשלם לתובע, יותר מאשר עליה לשלם, לפי שיטתו של התובע עצמו וכל זאת עוד לפני בחינת הדברים לגבי חודש יולי, אשר איננה ניתנת לביצוע, עקב העדר דו"ח הנוכחות של חודש זה מהראיות שבפני בית הדין. כאמור, לפי שיטתו של התובע, המתקבלת בזה כשיטה הנכונה לחישוב השכר, זכאי התובע לסכום של 887.31ש"ח. .20לא היה כל צורך לתבוע את הנתבע מס' 2, אשר כל הקשר לענין הנדון, הוא היותו רואה החשבון אשר במשרדו מוכנים תלושי השכר מטעם הנתבעת. התובע בעצמו הבין זאת וביקש את מחיקת התובענה כנגד הנתבע מס' 2ולכן, נקבע בזה שהתובענה כנגד הנתבע מס' 2, נמחקת בזה, ללא צו להוצאות. .21לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע את הסך 887.31ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.95ועד מועד התשלום בפועל. .22בנוסף, על הנתבעת לשאת בכל ניכויי ותשלומי החובה הנדרשים בגין תשלום הסכום נטו כאמור בסעיף 21לעיל, תוך התחשבות בסכומים אשר כבר שולמו עבור אלה בעבר, כפי שתלושי השכר, מוצגים ת/ 2ו- ת/3, מלמדים, לכאורה. .23כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .24על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.שכר עבודה