קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אל על - סבל גופני ועוגמת נפש: בתביעתה זו מבקשת התובעת לקבל פיצוי השווה בשקלים לסך של 1,000 $ וזאת לטענתה בשל סבל גופני ועוגמת נפש שנגרמו לה בשל מחדלים של הנתבעת אשר כללו שרות גרוע, יחס מזלזל והעדר אוזן קשבת לתלונות התובעת. הנתבעת הגישה כתב הגנה ואף מצאה לנכון לשגר הודעה לצד ג' שהיא משרד הנסיעות אשר רכש בעבור התובעת את כרטיסי הטיסה, במסגרתם ביקשה התובעת לטוס בטיסות המופעלות ע"י הנתבעת. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת מלינה על כך שביום 20.10.00, מועד יציאתה המשוער מנתב"ג למינכן ורק לאחר שכבר הגיעה לשדה התעופה, הוברר לה כי מועד הטיסה שונה ובהעדר אפשרות אחרת נאלצה התובעת להמתין בשדה 4 שעות. מחדל נוסף, שנדמה כי הוא העיקר בתביעת התובעת, מתייחס לכך שהתובעת אמורה היתה לשוב חזרה מפרנקפורט לארץ בטיסה ביום 24.11.00, אלא שטיסה זו בוטלה והנתבעת העבירה התובעת לטיסה חלופית שצריכה היתה לצאת מפרנקפורט ביום 25.11.00, בשעות הלילה. עקב כך טוענת התובעת, היא נאלצה להמתין כ-14 שעות בשדה התעופה בפרנקפורט, ללא מזון ואפשרות לנוח וכי אם לא די בכך הרי שבקשותיה לפקיד הנתבעת בשדה התעופה בפרנקפורט נתקלו ביחס מעליב, מזלזל וללא כל נסיון אמיתי להקל במעט את סבלה של התובעת. הנתבעת בכתב הגנתה מאשרת כי אכן חלו שינויים במועדי הטיסה לפרנקפורט ובמועדי החזרה, אלא שלטענתה שינויים אלו הועברו לידיעת הסוכן שבאמצעותו רכשה התובעת את הכרטיסים וכי זה קיבל ההודעה בדבר השינויים. עוד טוענת הנתבעת כי המתנה של 4 שעות בשדה היא דבר מקובל ובאשר לטיסה חזרה, טוענת הנתבעת, כי השינוי האמור היה בידיעת התובעת לפחות כחודש ימים לפני מועד החזרה, כך שהיה בידה מספיק זמן כדי לארגן לעצמה, בין באופן עצמאי ובין באמצעות הסוכן, מקום לינה שבו יכולה היתה התובעת להמתין עד למועד ההמראה חזרה ולחילופין, יכולה היתה התובעת להתארגן בטיסה מאוחרת יותר בנתיב סאן פאולו - פרנקפורט. צד ג' בכתב הגנתו טוען כי לא חלה עליו כל אחריות לעניין השינויים שביצעה הנתבעת, מה גם שהוא טוען כי לפחות באשר לשינוי במועד החזרה מפרנקפורט לארץ, זה הובא לידיעתו רק לאחר שהתובעת כבר המריאה לפרנקפורט בדרכה לסן-פאולו וכי בעצה אחת עם בעלה שינה שיבוצה של התובעת לטיסה מסן-פאולו לפרנקפורט מ-23.11.00 ל-24.11.00, מאחר וכאמור הטיסה מפרנקפורט נדחתה מיום 24.11.00 ליום 25.11.00. בדיון שהתקיים בפניי, נשמעו עדות התובעת, עדות נציגת חברת "אל-על" וכן עדותו של מנהל סניף אשקלון של צד ג'. ביהמ"ש סבור כי על סמך עדויות התובעת ונציג הסוכנות יכול ורשאי ביהמ"ש לקבוע כי השינוי במועד הטיסה מפרנקפורט לארץ נודע לסוכן לאחר שהתובעת כבר טסה לפרנקפורט וממילא כל השינויים וההתאמות שצריכים היו להעשות בעקבות דחיית הטיסה למשך יום וחצי נוספים, נעשו מיד ובסמוך לאחר שהובאה לידיעת הסוכן ולידיעת בעלה של התובעת, עובדת השינוי. ביהמ"ש סבור כי עצם העובדה שבעלה של התובעת פנה למשרדי הסוכנות וכי הסוכן בעקבות פניה זו, אף טרח לשבץ התובעת לטיסה מאוחרת יותר מסן-פאולו לפרנקפורט מלמדת על כך שהתובעת לא "עצמה עיניה" מלהתאים מועדי טיסותיה והתארגנותה לקראת חזרה ארצה בטיסת אל-על מפרנקפורט ובוודאי, שאין בידי לקבל טענת הנתבעת כי העובדה שידיעה על השינוי נרשמה במשרד הסוכנות, יש בה כשלעצמה כדי להעיד על ידיעת הסוכן על השינוי ועל חובתו למסור על כך לתובעת. ביהמ"ש סבור כי הנתבעת אשר ביוזמתה ומשיקוליה החליטה לבטל טיסה ולדחותה ועקב כך לשבץ הנוסעים בטיסה שבוטלה לטיסה חלופית, מחוייבת להבטיח כי ניתנה הודעה מספקת ומתאימה לנוסעים בדבר שינויים אלו. אין זה סביר לומר כי די במשלוח הודעה באמצעות המחשב כדי לצאת ידי חובת ההודעה החלה על הנתבעת, במיוחד שהשינוי אינו תוצאה של בקשה מצד התובעת וזה נעשה כל כולו מטעמים ומנימוקים שהנם בשליטתה הבלעדית והמלאה של הנתבעת. אמנם נכון כי מעדות הסוכן עולה כי לתובעת היה פרק זמן של 30 יום כדי להתארגן לקראת הטיסה חזרה, כך שלכאורה צריכה היתה התובעת לנסות ולהקטין נזקיה במידה ואכן עניין ההמתנה הממושכת בשדה בפרנקפורט היה בידיעתה. משהודתה התובעת כי לפחות ביום 20/10/00 נודע לה באמצעות בעלה על השינוי במועד החזרה והתובעת אף נדרשה להשתבץ לטיסה מאוחרת יותר מסאן פאולו לפרנקפורט, יש בכך כדי להטיל חובה על התובעת לנסות ולהקטין נזקיה. משכך הגעתי לכלל מסקנה כי אין הנתבעת יכולה לרחוץ בנקיון כפיה, ומאידך אף על התובעת חלה חובה להקטין נזקיה, הכל במידת האפשר והסביר, כשבענין זה יש להדגיש כי התובעת הגיעה לפרקנפורט לאחר טיסה מסאן פאולו בשעות הבוקר של ה- 25.11.00 וכי מועד זה חל להיות בשבת, כאשר משרדי הנתבעת בפרנקפורט היו סגורים. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לחייב הנתבעים לפצות התובעת בגין הטרדה והטורח שנגרמו לה בשל השינוי במועד הטיסה חזרה ובכפוף לחובה החלה על התובעת להקטין נזקיה, נראה לי לנכון להעמיד הפיצוי לתובעת בסכום של 2,000 ₪. לא מצאתי כי יש מקום לחייב את צד ג' לשפות הנתבעת בגין חיובה כלפי התובעת, שכן לא מצאתי כי נפל פגם או דופי בהתנהגות הסוכן. ההדועה לצד ג' - נדחית. בכל מקרה, גם אם לא שם ליבו הסוכן לשינוי אשר הופיע במחשבו, לא יכולה היתה הנתבעת בנסיבות העניין להסתפק במשלוח הודעה אלקטרונית וכי היה מקום לוודא קבלת ההודעה באמצעות וידוא טלפוני. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי בב"ש. תביעות נגד חברות תעופהתעופהעוגמת נפש / נזק לא ממוני