תביעה נגד מתווך

טענתם של התובעים כלפי המתווכת, שהיא קישרה בינם לבין הנתבע אך בפועל לא היתה מעורבת בשכירות והעלימה מהם את דבר מצבה האמיתי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מתווך: התובעים שכרו דירה מן הנתבע את דירתו ביהוד. הנתבעת היתה מתווכת, שבאמצעותה נקשרה העיסקה. יום תחילת השכירות נקבע ל-15.8.2002. לטענת התובעים נרכשם בחוזה מועד סיומו 14.8.2002, כך שעל פני הדברים פקע החוזה יום לפני תחילת תוקפו. זו כמובן טענת סרק, שכן ברור כי מועד תום החוזה נדפס בטעות וכי כוונת הצדדים היתה לשנת 2003. הנתבע גם מסביר את הדבר בכתב ההגנה שלו. הנתבע הראה לתובעים את הדירה. לטענת התובעים הסתיר הנתבע מהם את העובדה שבמספר מקומות בדירה לא היו חלונות. התובעים ראו את המושכר לראשונה ב-22.7.2002. בעת ההיא היה דייר קודם בדירה ולטענת התובעים היקשה הדבר עליהם לראות את הדירה כיאות. מכיוון שראו תריס ורשת בחלונות, הניחו התובעים שיש שם גם חלונות. התובעים טענו עוד בכתב התביעה, כי התקשו לעמוד על מצבה האמיתי של הדירה משום שראו אותה "אחה"צ-ערב", דבר שלא איפשר להם לראות את הליקויים במושכר. בית המשפט קובע, כי גם זו טענת סרק. מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, כי בחודש יולי החשיכה בישראל עודנה רחוקה בשעות אחרי הצהרים בערב. הנתבע, טענו התובעים, דחק בהם להחליט מיד בקשר לשכירות. הצדדים חתמו על החוזה מקץ שלושה ימים. התובעים הגיעו למושכר רק ב-20.8.2002 ואז עמדו לראשונה, כך הסבירו בכתב התביעה, עמדו על מצבה האמיתי של הדירה (סעיפים 10-18 לכתב התביעה). כעבור שמונה ימים הודיעו התובעים לנתבע בכתב שהם מבקשים לבטל את החוזה ביניהם ונקבו בליקויים שונים. הנתבע קיבל את המסמך לידיו. בכתב התביעה פירטו התובעים את דרישותיהם מן הנתבע בכל הנוגע למצבה של הדירה (סעיפים 19-33 לכתב התביעה). בפועל הם לא העבירו לדירה את מטלטליהם והם טענו, כי הנתבעים ידעו היטב על מצבה הגרוע של הדירה לפני חתימת החוזה. עד מועד פנייתם הראשונה של התובעים לנתבע בדבר ביטול החוזה הם שילמו לו שני שיקים בסך 2,021 ₪ כל אחד. הנתבע סירב להתפשר עמם. טענתם של התובעים כלפי המתווכת, שהיא קישרה בינם לבין הנתבע אך בפועל לא היתה מעורבת בשכירות והעלימה מהם את דבר מצבה האמיתי. התובעים תבעו אפוא שהנתבעת תחזיר להם את דמי התיווך שגבתה מהם שלא כדין ושלא בתום לב. עוד תבעו התובעים פיצוי בגין מניעת מגורים מהם סמוך לחתונתם והוצאות, כמפורט בחלק האחרון של כתב התביעה. הנתבע התגונן בטענה, שהתובעים ראו גם ראו את הדירה לפני חתימת החוזה ואין הם יכולים להסתתר מאחורי הטענה, שלא ראו אותה היטב. עוד ציין הנתבע, כי התובעים סיירו בדירה בלעדיו ויכלו לעמוד היטב על מצבה. איש לא לחץ עליהם ולא דחק בהם לחתום על החוזה. יתר על כן, בסעיף 9 (א) לחוזה הצהירו התובעים, כי בדקו את המושכר ומצאו אותו ראוי לצרכיהם. כאשר הודיעו התובעים לנתבע על כוונתם לבטל את החוזה, היה הדבר 13 יום לאחר תחילת תוקפו. הנתבע אמר להם, אפוא, שהיה עליהם להודיע לו על כוונתם לבטל את החוזה לפחות ששים יום לפני המועד ועל כן הוא זכאי לדמי שכירות בעבור חודשיים. הנתבעת טענה, כי עשתה את עבודתה בתום לב, כי היא שהפנתה את התובעים לדירה וכי פגישתם נתעכבה עקב מחלה. עובדה היא, שהתובעים חתמו על החוזה עם הנתבע הודות להתקשרות שהיא קישרה ביניהם, לאחר שפנו אליה על סמך מודעה בעתון. בתגובה לטענת התובעים, שהנתבעת לא נתנה להם קבלה בעבור דמי התיווך ששילמו לה אחרי חתימת החוזה, הציגה הנתבעת לעיני בית המשפט פנקס קבלות הנראה על פניו אוטנטי מבחינת סדר העתקי הקבלות בפנקס ומועדי התשלום שנרשמו בו. הנתבעת טענה שמסרה לתובעים את הקבלה. בבית המשפט חזרו בעלי הדין על גירסותיהם. לבית המשפט היתה אפוא אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות. ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). "התרשמות, היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל בן מישל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3), 1979; וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' CORPORATION, תק-על 2003 (1), 822 ו ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם). על יסוד התרשמותו ועל סמך העובדות כפי שבעלי הדין הסבירו אותן בעל פה ועל יסוד האמור בכתבי הטענות, פוסק בית המשפט שדין התביעה להידחות מהחל ועד כלה. חתימתם של התובעים על החוזה היתה כדין ובלא כל לחץ או כפיה, התשלומים ששילמו לנתבעים נעשו על פי החוזה והסבריהם בדבר החלטתם לנטוש את המושכר, לא די בהם כדי לתבוע את הנתבעים. יתכן שגילו שהדירה אינה עונה על צרכיהם או על טעמם שבועיים אחרי תחילת תוקפו של החוזה, אך בית המשפט דוחה את טענתם שלא עמדו - או לא יכלו לעמוד - על מצבה של הדירה לפני שחתמו על החוזה. בנסיבות העניין אין התובעים זכאים להשבת התשלומים ששילמו. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לכל אחד מן הנתבעים 800 ₪ הוצאות משפט. סכומים אלה ישאו ריבית כדין והצמדה מיום 30.1.2003 ועד לתשלום המלא בפועל. תיווך