קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד צלם חתונות: רקע 1. התובעים, נישאו ביום 29.5.2002, והזמינו שירותי צילום אירוע כלולותיהם, מהנתבע, על פי חוזה מיום 8/11/2001, תמורת סך השווי בשקלים של 1,600 דולר ארה"ב, כולל מע"מ (להלן: "החוזה"). על פי החוזה, הזמינו התובעים מהנתבע, שירותי צילום, הכוללים 300 תמונות בגודל 13 X 18; עלות כל תמונה נוספת סך 1.50 דולר; 3 הגדלות; הסרטת וידאו; צילום; עריכת קליפ ותקציר D.V.D; התובעים שילמו לנתבע את מלוא תמורת החוזה, והתביעה היא לחייבו בתשלום נזקיהם, בגין הפרת החוזה, כפי שיפורט בהמשך, בסך 7,783 ₪. טענות התובעים 2. ואלה בתמצית, טענות התובעים: א. הנתבע כפה עליהם לרכוש את כל 680 התמונות שצולמו במהלך האירוע, ובניגוד למוסכם בחוזה, סירב לאפשר להם לברור 300 תמונות בלבד, מתוך הכמות שצולמה. לדברי התובעים, איים עליהם הנתבע כי יחייבם בעלות שעות צילום החורגות מהנהוג, אם לא ירכשו את כל 680 התמונות שצולמו, על אף שאין לכך כל בסיס בחוזה, ובניגוד להסכמה ביניהם, לפיה יימשך הצילום כל עוד נמשך האירוע. התובעים הגישו לבית המשפט 21 תמונות "כפולות", ו"משולשות", המוכיחות, לטענתם, כי הנתבע כפה עליהם רכישת תמונות, מעבר למוסכם בחוזה, וללא כל צורך. התובעים מעריכים נזק זה בסך 2,160 ₪. ב. הנתבע נהג בתובעים בזלזול המתבטא, באיחור במסירת התמונות, קלטת הוידאו וה- D.V.D, בגינם נגרמה לתובעים עוגמת נפש המוערכת בסך 1,500 ₪, והוצאות בסך 560 ₪. בגין איחור בן 7 חודשים במסירת תקליטור D.V.D, טוענים התובעים לנזק בסך 500 ₪. ג. איכות גרועה של קלטת הוידאו, ותקליטור ה- D.V.D, המוערכת בסך 570 דולר ארה"ב. טענות הנתבע 3. לטענת הנתבע, מדובר בתביעת סרק, שכל מטרתה, ניסיון לקבל חזרה, בטענות שווא, חלק מהשכר המוסכם. לגופן של טענות התובעים, השיב הנתבע, כי התובעים בחרו בכל כמות התמונות שצולמו באירוע, ולכן הוסיפו את מחירן. הנתבע הפנה לדברי התובע 2, שאמר לתובעת 1, כפי שאף מצוין בכתב התביעה, כי "חתונה יש רק פעם בחיים". הנתבע הכחיש שאיחר במסירת התצלומים, והקלטות וטען כי אלה נמסרו לתובעים בחלוף פחות מחודש ימים מיום האירוע. לגירסת הנתבע, מקור העיכוב במסירת תקליטור ה- D.V.D, הוא ברצונו לאפשר לתובעים לבחור קטעים נבחרים לצורך עריכת סרט ה- D.V.D. לטענת הנתבע, איכות תקליטור ה- D.V.D טובה, וחלקים ממנו אף הוקרנו בבית המשפט, באמצעות מחשב נייד, שהביא הנתבע לבית המשפט. לסיכום, גירסת הנתבע היא שהתובעים קיבלו תמורה מלאה בעד כספם, וכי לא נגרם להם כל נזק, המצדיק פיצויים. ההליך 4. לצורך הכרעה במחלוקת, הגישו התובעים לבית המשפט קלטת וידאו, תקליטור D.V.D וחלק מהתמונות ה"כפולות", וה"משולשות" המוכיחות, לטענתם, כי הנתבע כפה עליהם לרכוש תמונות, מעל ומעבר למוסכם, וללא כל צורך. באופן חריג, התעכב מתן פסק הדין בשל קשיים בצפייה, בתקליטור ה- D.V.D. למרבית ההפתעה, מדיווח המזכירה הראשית של בית המשפט, המצוי בתיק, נתברר כי אין ברשות הנהלת בתי המשפט מכשיר D.V.D. בסופו של דבר, לאחר מאמץ, צפה בית המשפט בתקליטור ה- D.V.D. דיון 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את עדויותיהם בפניי, צפיתי בתקליטור ה- D.V.D ובקלטת הוידאו, ובחנתי את התמונות שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנות הבאות: כפיית רכישת תמונות עודפות א. מעדיף אני את טענת התובעים, כי הנתבע כפה עליהם רכישת תמונות מיותרות, מעבר ל- 300 התמונות, עליהן הוסכם בחוזה. גירסה זו נתמכת בכפילות חלק מהתמונות שהוגשו לבית המשפט (6 זוגות תמונות זהות; ו- 3 תמונות החוזרות על עצמן, שלוש פעמים); בהסכמת הצדדים, שמצאה ביטויה בחוזה, המתייחסת ל- 300 תמונות בלבד; ובהעדפתי את מהימנות גירסת התובעים, על פני גירסת הנתבע. למען הסר ספק, מאמין אני לתובעים, שהנתבע לא אפשר להם לבחור איזה מהתמונות, וכי דברי התובע 2 "חתונה יש רק פעם בחיים", נאמרו בשעת כעסו, בתגובה לדרישת הנתבע לתוספת תשלום, ולאיומו כי יחייבם בעלות שעות צילום חורגות. מעדיף אני גירסת התובעים כי הוסכם, בעל פה, עם הנתבע, כי הצילום יימשך כל עוד נמשך האירוע. חיזוק למסקנתי זו נמצא בהעדר איזכור שעת סיום הצילומים בחוזה. לאור האמור, זכאים התובעים להחזר הכספים ששולמו בגין רכישתם המאולצת של 380 תמונות, מעבר למוסכם, בסך 2,017 ₪. האיחור במסירת התמונות, קלטת הוידאו וקלטת ה- D.V.D ב. אין כל התייחסות בחוזה למועד הספקת התצלומים. עם זאת, כל חיוב יש לקיים בתוך זמן סביר. מועד הספקת התמונות וקלטת הוידאו, מעט ממושך, ואינו מתיישב עם שירות טוב, אך אינו בלתי סביר, באופן המצדיק פיצוי. מאידך, עיתוי מסירת תקליטור ה- D.V.D, בחלוף 7 חודשים מאז האירוע, מהווה איחור בלתי סביר. הסברו של הנתבע לעין זה, מאולץ, בלתי אמין, ובלתי סביר. איחור זה מצדיק פיצוי התובעים. בנסיבות העניין, הסכום הנתבע, בסך 500 ₪, סביר. איכות קלטת הוידאו ותקליטור ה- D.V.D. ג. צפיתי בקלטת הוידאו, ובתקליטור ה- D.V.D. נטל הוכחת הטענה, שמדובר באיכות צילום גרועה, המהווה הפרת החוזה, מוטל על התובעים. מן הראוי היה שהתובעים יגישו לבית המשפט חוות דעת מומחה להוכחת טענתם. משלא עשו כן התובעים, אין להם אלא להלין על עצמם. בית המשפט אינו מומחה לאיכות צילום, אך מצפיה, בעין בלתי מקצועית, בקלטת הוידאו ובתקליטור ה- D.V.D, עולה בבירור, שאין מדובר באיכות צילום משובחת. ישנם חלקים בהם מופיעים ריצודים ו"חיתוכים" גסים, אך איני מתרשם שמדובר באיכות כה גרועה, היורדת לשורשו של עניין. בנסיבות אלה, אני סבור שמגיע לתובעים בגין פגם זה, פיצוי כולל בסך 1,000 ₪. סוף דבר 6. לאור כל האמור, מתקבלת בזאת התביעה, באופן חלקי. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 3,517 ₪ בתוספת הוצאות משפט, בסך 500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 7. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום, ממועד קבלת פסק הדין. אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזה