תביעה על סכום נמוך לבית הדין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על סכום נמוך לבית הדין לעבודה: .1עיקרה של המחלוקת בתיק זה הוא בשאלה האם הנתבע שילם לתובע את כל המגיע לתובע עבור עבודת התובע אצל הנתבע בתקופה שבין 21.6.95- .31.7.95 .2למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי באופן עקרוני מגיע לתובע סכום של 1500 ש"ח, שכר עבודתו לגבי התקופה האמורה. .3התובע עצמו מסכים בעדותו כי בין הצדדים סוכם על שכר של 1500ש"ח עבור התקופה הנדונה. אין לשנות מכך ואין לקבל את טענת התובע כי הוא זכאי ליותר מאשר סכום זה, לא מכיוון שהעבודה בחודש יוני מזכה אותו בסכום נוסף, באשר הדין אינו מכיר בתקופת נסיון שאינה מזכה בשכר ולא מכיוון שהתובע עבד שעות נוספות. .4לא זו בלבד שהתובע עצמו ראה בתקופה שבחודש יוני תקופת נסיון ללא שכר, כעולה מהאמור על ידו בעמוד 1שורה 26, אלא שמתברר כי מדובר במסגרת בלתי ברורה ומטושטשת של ימי ושעות עבודה ובערבוב מוחלט בין עבודה ובילוי, כך שלא ניתן בכלל להפריד ביניהם ולכן, כל טענות התובע כנגד הסכום שהוא עצמו הסכים לו, אינן מבוססות. .5מתברר כי מדובר בעבודה בעסק של מוסך לתיקון טרקטורונים, העוסק גם במסחר בהם והקיים במושב בנגב המערבי. לכן, מהווה עסקו של הנתבע מוקד משיכה לבני נוער מכל האיזור, בגלל הענין הרב שיש לאלה בטרקטורונים. על כך העידה העדה דנה גדסי בעמוד 7שורה 23: "זה מקום מפגש לבני נוער המתענינים בטרקטורונים מכל המושבים בסביבה". התובע עצמו העיד בעמוד 3שורה 12כי בני נוער מגיעים למקום הזה גם כדי להפגש פגישה חברתית. הנתבע העיד בעמוד 5שורה 22: "אני מבהיר שאצלי זה יותר מועדון מאשר מקום עבודה והרבה בני נוער מבלים את זמנם אצלי לאורך כל שעות היום ואני מבלה איתם". (בטעות נרשם במקור "אצלם" במקום "אצלי"). העד עופר נצר העיד בעמוד 10שורה 13כי המוסך של הנתבע מהווה כמועדון לנוער ובשעות אחר הצהריים מתקבצים שם עשרות בני נוער מהמושבים שבסביבה לשתיית קפה ולטיפול בטרקטורונים. .6מכאן ברור שכל המצבים אפשריים. היו פרקי זמן בהם התובע עבד והיו פרקי זמן בהם בילה עם בני הנוער ויתכן גם ערבוב מוחלט, כאשר רגע הוא מפטפט עם חבריו ומשנהו הוא עובד ולאחר רגע נוסף הוא חוזר לפטפט ולאחר מכן הוא חוזר לעבוד ויתכן גם שהוא מפטפט עם חבריו תוך כדי עבודה ונשאר במקום לפני ואחרי שעות העבודה לצורך המפגש החברתי. הוא יוצא מהבית בבוקר וחוזר בערב ומצוי שם כל היום וכלל לא ניתן להפריד בין תקופת עבודה לבין תקופת בילוי חברתי מכיוון שאלה מתערבבים כל העת לכל אורכו של היום. יש לזכור כי מדובר בתקופת החופש הגדול ולכן בני הנוער, בדיוק כמו התובע עצמו, פנויים מלימודים בשעות הבוקר ולכן מצויים במקום, לאורך כל שעות היום, כולל הבוקר. .7התוצאה היא שאין כל יכולת ואפשרות ולמעשה גם לא היה כל רצון מצד הצדדים להבחין בין זמן עבודה לבין זמן בילוי ולכן נכון עשו הצדדים כאשר קבעו שכר גלובלי עבור תקופת שהייה גלובלית במקום, אשר במהלכה, ביחד עם הבילוי החברתי, התובע גם ביצע עבודות. .8מכאן, שיש לראות בתובע כמי שזכאי לקבל, באופן עקרוני, סכום של 1500ש"ח עבור אותה תקופה. .9אין מחלוקת על כך שהתובע קיבל סכום של 500ש"ח ולכן נותרה רק השאלה האם התובע קיבל את יתרת הסכום, בסך 1000ש"ח. בענין זה, טוען הנתבע כי הוא שילם את הסך האמור לאימו של התובע. לא באה מצד התובע כל טענה כי תשלום לאימו איננו מחייב אותו ואיננו מהווה ביצוע תשלום שכרו ולכן, יש לראות בתשלום לאם, אם אכן בוצע, כתשלום לתובע, אשר היה בתקופה הנדונה קטין בן 16שנה. .10אין ספק כי הדרך להוכיח ביצועו של תשלום שכר, היא באמצעות תיעוד. תיעוד זה יכול להיות באמצעות צ'ק או כל מסמך אחר המעיד על העברת כספים באמצעות בנקים ואם התשלום בוצע במזומן, כי אז התיעוד הנאות והנכון הוא אישור קבלה בכתב, חתום על ידי המקבל. .11כאשר תובע טוען כי הנתבע לא שילם לו את שכרו ואילו הנתבע טוען כי השכר שולם, אזי נטל הראיה עובר אל הנתבע, זאת על בסיס הכלל של "הודאה והדחה". .12במקרה הנדון כאן, מודה הנתבע בכך שבאופן עקרוני זכאי התובע לשכר בסך 1500ש"ח, אלא שהוא בא ומנסה להדיח את טענת התובע בטענה נגדית מצידו כי הסכום שולם. זה אשר מעלה טענה נגדית כזאת, הוא זה שחייב בהוכחתה. .13במקרה הנדון כאן, על הנתבע להוכיח את ביצוע התשלום של 1500ש"ח ומכיוון שיש הסכמה לגבי חלק של 500ש"ח, עדיין הנתבע צריך להוכיח את ביצוע התשלום של היתרה בת 1000ש"ח. .14כאמור, הוכחת ביצוע התשלום צריכה להעשות באמצעות מסמך בכתב, אישור קבלה. בענין זה חל הכלל, לפיו באין אישור קבלה, המסקנה המתבקשת היא שלא היה תשלום ולא בוצע תשלום. זאת מכיוון שכל בר דעת יודע שהוא חייב בתיעוד של סכומים המשולמים על ידו, כדי שלא ימצא שם כספו על קרן הצבי ונדרש לשלם יותר מפעם אחת, את אשר כבר שילם. אך טבעי ומובן הוא כי המשלם סכום כלשהו, ממהר ודורש אישור בכתב על קבלת הסכום, כדי שיוכל בעתיד את ביצוע התשלום. .15כאמור, זהו הכלל ורק במקרים נדירים ומיוחדים, יוחלט ההיפך ובית הדין יהיה מוכן להשתכנע כי בוצע תשלום, למרות העדרו של מסמך בכתב המעיד על ביצועו של תשלום זה. .16מתברר כי בנסיבותיו של מקרה זה, אכן זהו המקרה הנדיר והיוצא מן הכלל בו הצליח הנתבע, להוכיח את ביצוע תשלום הסכום של 1000ש"ח, למרות העדרו של אישור קבלה בכתב, חתום על ידי אימו של התובע. .17ראשית, לזכות הנתבע קיימת העובדה כי התובע, אשר כבר ביום 31.7.95סיים את העבודה וכבר בחודש אוקטובר 95, לפי טענתו שבכתב התביעה, ראה עצמו כמי שדורש את התשלום לביצוע בפועל ולא בדרך של ניכוי ממחירו של טרקטורון חדש, כפי שרצה עד אוקטובר 95, טרח להגיש תביעתו רק ביום .22.7.96 התובע לא הסביר את השיהוי הרב הזה וכך נתמכת טענת הנתבע כי התובענה הוגשה רק לאחר שפרץ סכסוך בינו לבין אביו של התובע, בענין אחר, שאז לפתע "נזכר" התובע בשכרו ה "מולן", כדי לנגח את הנתבע, במסגרת אותו סכסוך. .18בנוסף, בנקודה נוספת תמכה התנהגות התובע בגירסת הנתבע והפחיתה מעומס נטל ההוכחה המוטל על הנתבע. אימו של התובע, אשר הנתבע טען בכתב הגנתו כי שילם לה את הסך של 1000ש"ח, היתה נוכחת בדיון בכל מהלך ישיבת ההוכחות, שמעה את עדות התובע בנה וכן את שני העדים הנוספים מטעמו, סמדר כהן ועידו וילוז'ני שעדותם היא בעלת רלוונטיות נמוכה מאוד, אם בכלל ובכל מהלך הבאת ראיות התובע, לא מצאה לעצמה מקום להעיד מטעמו. אילו היתה האם מעידה כי לא קיבלה את הסכום שהנתבע טוען כי שילם לה, היתה גם נחשפת לחקירה נגדית בה הנתבע היה מנסה להזכיר לה את נסיבות ביצוע התשלום. מכל מקום, העובדה שאימו של התובע לא העידה, תוך שהיא מונעת מעצמה הן את האפשרות לתמוך בגירסת התובע והן את האפשרות להחשף לחקירה נגדית, עובדה זו מחלישה במאוד את גירסת התובע ומחזקת את טענת הנתבע כי שילם את הסכום האמור לאימו של התובע. זאת מכיוון שברור כי עדותה של אם התובע, היא בעלת חשיבות רבה מאוד ונוגעת ללב המחלוקת שבין הצדדים. .19לא זו בלבד שאימו של התובע נמנעה מלהעיד מטעמו ולא זו בלבד שהתובע העדיף להעיד במקומה שני עדים שעדותם למעשה כמעט ואינה רלוונטית, אלא שלפתע, בשלב מתן עדותו של הנתבע ולאחר שהנתבע נחקר על ידי בא כוחו של התובע, ביקשה אימו של התובע לחקור את הנתבע בחקירה הנגדית, מבלי שיהיה לה כל מעמד שיאפשר לה לחקור בחקירה הנגדית את הנתבע. מכאן שאימו של התובע מודעת היתה היטב ליכולתה, לכל הפחות מבחינה מעשית, להתערב בדיון ובוודאי שאילו רצתה להעיד מטעם התובע יכלה לעשות זאת והעובדה שביקשה לחקור את הנתבע בחקירה נגדית רק מדגישה את מידת ההתחמקות שלה ממתן עדותה. .20כך יוצא שהתובע, באופן ניהול המשפט מטעמו, הפחית בהרבה מכמות הנטל המוטלת על הנתבע. בנוסף, הנתבע העיד ועדותו לא נסתרה, כי שילם לאימו של התובע את אותו סכום של 1000ש"ח. עדות זו כלל לא הועמדה במבחן של ממש בחקירה הנגדית, לאחר שהוחלט כי רק התובע ובא-כוחו יוכלו לחקור את הנתבע. אז בחרו שני אלה שלא לתקוף במישרין את עדותו של הנתבע בענין שהוא הענין המרכזי של המשפט, אם לא היחיד בו, הוא ענין ביצוע תשלום הסכום של 1000ש"ח לאימו של התובע. .21כאשר אנו מחברים את כל הנתונים הללו, מתברר כי הנתבע העיד כי שילם את הסכום האמור לאימו של התובע ואילו התובע לא חקר אותו על כך בחקירה הנגדית ואף לא הביא את העדה היחידה שהיה צריך להביא לגבי ענין זה, אימו, כדי שעדותה תהווה משקל נגד לעדות הנתבע. בכך יש, לכל הפחות מהבחינה הטכנית, הסכמה לטענת הנתבע בדבר ביצוע תשלום הסכום האמור, או לכל הפחות, החלשה משמעותית של גירסת התובע. לאלה יש להוסיף כי עדות הנתבע לא נסתרה בכל דרך אחרת, כי תומכת בה במעט עדותו של העד עופר נצר וכי כאמור, התביעה הוגשה כעשרה חודשים לאחר שעל פי גירסת התובע, התגבש החוב הכספי האמור. .22במצב דברים זה, למרות הכלל האמור לפיו ההוכחה לביצוע תשלום היא אישור קבלה בכתב, הרי חל היוצא מן הכלל והנתבע הצליח להוכיח את ביצוע התשלום, על פי נטל הראייה הנדרש במשפטים אזרחיים, כלומר על פי מאזן ההסתברויות. .23לאור כל האמור לעיל, נדחית בזה התובענה. .24בנסיבות הענין, ביחוד לאור העובדה שהנתבע בעצמו הכניס עצמו למצב בו נדרש ניהול מלא של דיון כדי להגיע לתוצאה אשר אילו היה אישור קבלה בכתב על ביצוע התשלום, היתה נגלית מיד, אין צו להוצאות. .25על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.בית הדין לעבודה